הלימוד היומי כ"ו ניסן ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: ח' טבת « הקודם | הבא »

מדע וערכים: התלמוד וההיסטוריה

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

התלמוד הולך בעקבות התנ"ך ומפרש את ההיסטוריה בדרך ערכית. חורבן הבית מוסבר, לדוגמא, על רקע של ירידה מוסרית. בספרי ההיסטוריה לא יימצא זכר לקמצא ובר קמצא, בעוד שבעיני חז"ל תופעה זו, שהיתה כנראה רק דוגמא לרבות כמותה, שימשה כגורם דומיננטי לחורבן הבית. משום כך גם כאשר התלמוד מזכיר אישים המוכרים לנו בהיסטוריה הכללית אין הוא מדייק בשמותיהם והם מתחלפים באחרים. ייתכן שהדבר נעשה אפילו בכוונת מכוון. מה לי איש זה או איש אחר, לא העובדה חשובה אלא המסר הרעיוני.

 

בעיני התלמוד, הנרות שדלקו שמונה ימים בחנוכת המקדש הם המסר העיקרי: נצחון האור על החושך, הטהרה על הטומאה, התגברות התורה על התרבות המתייוונת. אך בעיני ההיסטוריונים של אותה תקופה (גם המאמינים שבהם), אירוע זה לא נזכר כלל. הוא לא היה כל כך חשוב בעיניהם, כי מבחינתם הניצחונות הגדולים של המעטים והדלים מול הרבים החזקים והמצוידים הם העיקר.

 

זו היסטוריוסופיה ערכית, המפיקה לקחים מוסריים מהתהליכים ההיסטוריים, ומפרשת אותם בהתאם להבנה זו. זר לא יבין זאת ועלול להתייחס אליה כ"לא מדעית" מזווית ראייתו. אולם השאלה הגדולה היא, היכן האמת האובייקטיבית, בתנ"ך ובתלמוד או בספרי ההיסטוריה?