הלימוד היומי כ' ניסן ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: ט"ו טבת « הקודם | הבא »

לימוד תורה ומחקר מדעי: ההבדלים בין שתי השיטות

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

במה אפוא נפרד המחקר האקדמי מלימוד התורה?

לצורך חידוד ההבדלים בין השיטות נדגיש תחילה את המפריד: המחקר המדעי מתמקד בעיקר בעובדות הסטטיות. לעומת זאת, לימוד התורה עוסק במסרים הדינאמיים. ואפרש את שיחתי. את המחקר המדעי מעניין מאד הטקסט, שכבותיו, רבדיו, זמני אמירתו, זמני כתיבתו והדפסתו, האישים האומרים, המקום והזמן בו נאמרו הדברים, התנאים החברתיים הכלכליים והמדיניים. לעובדות הסטטיות האלו יש משקל רב מדי במחקר.

 

אם ננקוט לשון גוזמא נאמר שאת לומד התורה כל אלו אינם מעניינים. מה לי כתב יד ליידן או כת"י מינכן, מה לי רבה או רבא, אם הוא חי במאה הרביעית או החמישית, תחת שלטון ביזנטי או פרתי, בתנאי רווחה או מחסור, למאי נפ"מ? מעניינים אותו המסרים, התכנים. בעיקר ה"מה". מה נאמר, מהי הסברה, מה התוך, מה ההלכה.

 

אמנם גם השיטה המדעית עוסקת ב"מה", הרי בכל זאת זה העיקר. אולם בגלל העיסוק האובססיבי בכל הנתונים שברקע ה"מה" עלול להשתעבד לרקע הסטטי. ה"מה" מצטמצם לאומר, לתקופה, למקום, לתנאים. כל אלו עלולים להסיח את הדעת מהתוכן. יתרה מזאת, דיסציפלינה סטאטית זו מגבילה ומצמצמת את המסרים ההלכתיים לזמן מקום ותנאים מסוימים בלבד. לא ניתן להסיק מהם מסקנות ולהשליך מהם השלכות להמשך. מכוח הנחות מוטעות אלו נוצרת ביקורת על שיטת פסיקתם של פוסקי ההלכה לדורותיהם.

 

במקום היקש לוגי פנימי ממקרים דומים או סותרים והסקת מסקנות למקרים אחרים, עלול המחקר להתמקד בהיקש חיצוני של תנאים ומצבים צדדיים. לדוגמא, בהימצא סתירה בין שני מקורות בתלמוד בנושא מסויים יעדיף לומד התורה תירוץ המבוסס על סברה הגיונית. ממנה יש להקיש למקומות אחרים ולהקשות עליה ממקומות אחרים. כך נוצרת דינאמיקה של פסיקה הבנויה על הפלפול בהלכה. (ואין הכוונה לפלפול חריף היוצא מכל החשיבה ההגיונית הסדורה, אלא דיון הגיוני סביר שכל בר דעת יסכים עם הנחותיו). וממילא אין הדעת נתונה כמעט לדברים חיצוניים המסיחים את הדעת מהעיקר.

 

לעומת זאת, הלימוד האקדמי יעדיף יישוב קושיות כאלו בדרך סטטית, כגון גירסא אחרת של הנאמר או של האומר, שינויים בתקופות או בתנאים כלכליים וחברתיים. [פעמים שאין סתירה או קושיה הנראים לעין, אולם יש חוקרים שיחטטו וימציאו הבדלים דקים בין אמירה לאמירה ויתלו אותם בתנאים צדדיים. קשה להתעלם מהתרשמות אובייקטיבית שהתיזה קדמה להוכחה. וכדי להצדיק אותה הומצאה השאלה. משל למי שירה את החץ ואח"כ סימן את העיגול.] במילים אחרות במקרה של קושי, האקדמיה תעדיף תירוץ טכני והישיבה תעדיף תירוץ הגיוני-למדני. למותר להעיר שתירוצים טכניים בלבד מרגילים את האדם לחשיבה שטחית. במקום לאמץ את האינטלקט ולחשוב על פתרון חכם, קל יותר להציע פתרון טכני.