הלימוד היומי ה' אייר ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: י"ד טבת « הקודם | הבא »

לימוד תורה ומחקר מדעי

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

לכל מדע יש דיסציפלינה ייחודית, עאכו"כ יש לתורה. לא הרי דיסציפלינה המקובלת בלימוד מתמטיקה כהרי זו המקובלת בלימוד היסטוריה. לתורה דיסציפלינה ייחודית משלה. כבר הרמב"ן בהקדמתו לספרו מלחמות ה' הבחין בין הדיסציפלינות הייחודיות למדעים השונים "אין בחכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורת (=הנדסה) ונסיוני התכונה". אמנם שיטות הלימוד בתורה מגוונות מאוד. ים התלמוד נקרא כך כי כל אחד סולל לו נתיב משלו. שבעים פנים לתורה. לכן היו שבעים חברי סנהדרין. אין מדע המאפשר חופש כה רחב של סגנונות אישיים כמו לימוד התורה. כי התורה ניתנה להילמד ע"י כל עם ישראל, כל אחד ואחד לפי סגנונו ונטייתו. אך עקרון אחד משותף לכל השיטות והסגנונות, שתורה יש ללמוד מתוכה. התורה אינה מושפעת מגורמים חיצוניים. נהר מכיפיה מתברך. לעומת נחל אכזב, המאסף רק מי גשם, נהר איתן יונק בעיקר ממקורותיו. ניתן להיעזר בכלים מבחוץ, אולם עליהם לעבור מעין "גיור". בדומה לנהר איתן, הגשם המזין את הנהר מחלחל למעבה אדמה ומשם הוא מוקיר את מימיו לנהר.

 

ההלכה נפגשת עם גורמים חיצוניים שונים. תנאי החיים המשתנים מחייבים יישום בצורה נכונה את התורה. אולם זאת התורה לא תהא מוחלפת. השינויים הם בתנאים החיצוניים ולא בתורה עצמה. על כן יש להיזהר מלערב בלימוד התורה שיטות חיצוניות שאינן אימננטיות לתורה ואשר מסלפות את המסר הנצחי שלה. רוחות זרות אלו עלולות לגרום לעיוותים בדרך הלימוד המקובלת מדור דור. אלו משבשות את הבנתה והמשכיותה הרציפה.

 

יש לשער שגם בהיות ביה"ד הגדול בלשכת הגזית ניתנה יד חופשית לכל אדם, גם מחוץ לסנהדרין, לפרש את התורה עפ"י הבנתו וסגנונו, בתנאי שלא יחלוק על פסיקת ביה"ד בנושאים העקרוניים האמורים. חרף גווניהם השונים היו כל חברי הסנהדרין מאוחדים באמונתם בתורה מסיני ובאחריותם להמשך רציף של התורה גם לדורות הבאים. הם ראו את עצמם כממשיכי דרכם של קודמיהם וקודמי קודמיהם, כל אחד לפי הבנתו וסגנונו. לא היה ביניהם מי שהמציא דרך חדשה שלא היתה מקובלת בעם ישראל. זקן ממרא, שהורה בניגוד לדעת הרוב, נענש, כדי שהתורה לא תיעשה כשתי תורות.

 

גם בהעדר ביה"ד הגדול אין אנרכיה בישראל חלילה. יש מסורת של פסיקה. יש סמכות. זו אמנם ספוראדית, אולם עם זאת היא גם מחייבת. כאשר נוצרת הסכמה רחבה של כלל ישראל (והכונה לתלמידי החכמים המובהקים שבו) סביב פוסק או פסיקה היא הופכת להיות הלכה מחייבת את כולם. כך התקבל השו"ע, למשל, הן השולחן והן המפה, כל אחד על עדתו, כספר המחייב כל אדם מישראל. כך התקבלו גם עקרי האמונה של הרמב"ם על כלל ישראל. ובדורנו ה"משנה ברורה" על יוצאי אשכנז, ה"בן איש חי" על חלק מעדות המזרח ועוד.

 

אמנם אין הגבלה לכאורה בשיטות הלימוד. כל אדם לפי הדעה אשר חננו ה'. אולם יש כמה תנאים: א. הדברים עומדים במבחן ההגיון הצרוף. ב. הם עומדים בכללי הפרשנות שהתורה נלמדת הם (לא השתמשנו במונח "נדרשת" המתאים בעיקר לתורה שבכתב. יש גם כללי לימוד של התורה שבע"פ). ג. הם אינם עומדים בסתירה עם פסיקות מקובלות. ד. יראתו של האומרם קודמת לחכמתו.

ברוך הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה. אם כי לכל המפליגים בים יש נקודת מוצא אחת, כיוון אחד, ויעד אחד.