הלימוד היומי כ"א ניסן ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: כ"א אדר א' « הקודם | הבא »

מעמד האשה ביהדות: שמירת התורה מול ירידת הדורות

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

 4. שטר חצי זכר

 

כאמור, הירושה מיועדת למשפחה, לצורך פרנסתה. הבנים יורשים פורמאלית משום שעליהם מוטלת האחריות לפרנסת ביתם. ואכן בהעדר בנים – הבנות יורשות. אולם גם אז בהינשאן לבעליהן הנכסים משמשים לפרנסת הבית באחריותו של הבעל, המקבל את הנכס כ'נכסי מלוג', אם הנישואין קדמו לירושה, או כ'נכסי צאן ברזל', אם הירושה קדמה לנישואין. נכסי מלוג, פירושם, שהבעל אוכל פירות והקרן קיימת לאשה. אכילת פירות זו מיועדת לרווחת הבית כולו, ולכן אין הבעל רשאי למכור פירות אלו באופן מוחלט לאחרים וליהנות מהם לבדו. זהו המצב הנורמאלי במשפחה היהודית. אולם פעמים שתאות בצע והעדר אחריות למשפחה גרמו לכך שהיו מקרים בהם נוצלה התמימות לנישול האשה ממעמדה. המציאות המרה, שאגב היתה בדרך כלל נדירה, אילצה את מתקני התקנות לתקן שטר "חצי זכר" או שטר זכר.

תקנה זו מאפשרת לבת לקבל חלק בירושה, כזכר, או מחציתו, על פי רצון המוריש. (ראה מאמרו של הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג, "תחומין" כרך ד' עמ' 353-342).

אלו הן רק דוגמאות של תקנות שניתקנו בגלל תנאי החיים המתפתחים ואשר כאמור לא באו לחדש הלכה אלא ליישם כהלכה את כוונתה המקורית של התורה.

 

נקודת המוצא שלנו שמגמת התורה לא היתה להנציח את המצב הטכנולוגי והחברתי כפי שהיה בימי קדם. החיים הם דינאמיים. העובדה שבעבר האשה היתה עקרת בית בלבד, חסרת השכלה ומקצוע, היא תוצאה של תנאי החיים החיצוניים ששררו בעבר. מעולם לא התכוונה התורה להנציח מצב זה ולראות אותו כאידיאלי. אמנם אין התורה שמחה בכל התופעות המתלוות להתפתחות החיים. אולם יש להפריד בין הדבקים, בין עמדת התורה כלפי המודרנה עצמה לבין תופעות שליליות שנספחו לה.

 

5. חיובי האשה לביתה כיום

 

המלאכות שהאשה חייבת לבעלה לא קיימות עוד. אין טעם לדרוש היום מהאשה אפיית לחם, טוויה, טחינה וכדו' (עיין רמב"ם הל' אישות פכ"א ה"ה-ה"ז), ודינה כמו אשה שהכניסה מספר שפחות העוסקות במלאכות אלו במקומה (שם הל' ו). ומכיון שבכל בית מצויים מכונת כביסה, מקרר, מעבד מזון, וגם לחם ובגדים נקנים מוכנים ובזול, מה נותר לאשה לעשות? להיסגר בביתה כשבויה? להשתעמם ולצאת מדעתה או להוציא את בני ביתה מדעתם?

 

יתירה מזאת. המהפך בתנאי החיים החדשים מחייב את האשה לדעת איך להשתמש במכשירים החדשים ולנצל אותם. גם מי שסבור עדיין שהאשה פטורה מרכישת השכלה יודה בעל כורחו שהיא צריכה להתמצא בהוויות העולם. כדי שתוכל לתפקד לפחות כעקרת בית היא צריכה לדעת קרוא וכתוב כדי שתוכל למצער להשתמש במכשירים השונים. אי אפשר להשאירה מפגרת אחרי הקידמה. כל המכשירים החדשים שבלעדיהם אין לתאר בית מודרני אכן באים במקום השפחות שאשה הכניסה בעבר. אלא שאנו סבורים יתרה מזאת שהשכלתה של האשה לא נועדה למטרות שימושיות ביתיות בלבד.

 

האשה צריכה לרכוש השכלה כיום משום שהיא מסוגלת לחזור ליעודה המקורי לפתח את כישוריה המלאים, דבר שנמנע ממנה במשך דורות רבים עקב התנאים הכלכליים והחברתיים בעולם. הנדוניה שאשה מביאה כיום – ושבאמצעותה ניתן לקנות את המכשירים המחליפים את עבודתה – היא השכלתה ומקצועה. לא יעלה על הדעת שאשה תימנע בימינו מרכישת דעת ומקצוע. ובמקביל, לא יעלה על הדעת שאשה לא תרכוש רמה תורנית גבוהה ההולמת את רמת השכלתה הכללית; שהרי לא תהא כוהנת כפונדקאית. תמורות אלו בתנאי החיים שינו את מעמדה ותפקידה של האשה בימינו בלי כל קשר למתירנות ולהידרדרות המוסרית, ועלינו לברך על התופעות החיוביות ועם זאת לשלול את אלו השליליות.

 

לפיכך, עלינו להפריד בין ביטויים וכינויים שמצינו כלפי נשים במקורותינו, המתייחסים למציאות החברתית שהיתה בימיהם, לבין יחס ההלכה לאשה באופן עקרוני. הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא לימוד תורה. אין ספק שמצות תלמוד תורה בשלמותה – המחייבת התמסרות ללא גבול להגות בתורה יומם ולילה – אינה מחייבת את האשה באופן עקרוני גם היום. עם זאת, האיסור ללמד תורה לנשים, בגלל שעל ידי כך תיכנס בה עורמה– התייחס לסיטואציה בה האשה היתה מצויה בעיקר בין תנור לכיריים. אולם כשאשה רוכשת השכלה כללית ומקצועית, לא רק שאין לאסור עליה לימוד תורה בהתחשב בצורך. אדרבה, כדי שאישיותה הדתית לא תיפגם, היא חייבת להרחיב את ידיעותיה התורניות, במקביל לידיעותיה הכלליות (דבר זה כבר הוכרע להלכה על ידי מרן החפץ חיים לפני כמאה שנה ונתקבל למעשה על ידי כל החוגים בעם ישראל).

 

הפיכת האשה מעקרת בית פשוטה, שגבר עלול להתייחס אליה רק כאובייקט מתוך תפיסה יצרית, לאדם משכיל, לסובייקט שאפשר ליצור עמו קשר רוחני – יש בה כדי להעלות את הרמה המוסרית בחיי המשפחה ולהעמידם על בסיס נעלה יותר כהכנה לקראת השלמות שלעתיד לבוא.