הלימוד היומי כ"ו ניסן ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: כ"ב אב « הקודם | הבא »

בית המקדש פסגתו הרוחנית של עם ישראל

הרב בניה ליפשיץ | ישיבת ההסדר "נווה דקלים" אשדוד

בית המקדש והעבודה בו הם מרכז החיים, הלב הפועם של עם ישראל. אם המועדים הפזורים במשך השנה הם שיאים רוחניים של עם ישראל, כל מועד עם התוכן הייחודי שלו, הרי ששיאם של המועדים הוא בית המקדש, "שלוש פעמים ייראה כל זכורך את פני האדון ה'". ביום הכיפורים, כל מרכזו של היום היא עבודת הכהן הגדול, האיש הקדוש, ביום הקדוש במקום המקודש.

כך כתב הרב ישראל אריאל שליט"א במחזור המקדש ליום הכיפורים: "מעדותו של שמעון הצדיק על כניסתו לפני ולפנים בשנת הארבעים לכהונתו, הננו מקבלים מושג מה, על מה שהרגיש כהן גדול בכניסתו להקטיר קטורת ולהזות מדם הפר והשעיר בקדש הקדשים. כך מתואר בתלמוד הירושלמי (יומא, ה,ב): "... כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קדש הקדשים, היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי". ונשאלה השאלה בגמ', הרי כתוב "וכל אדם לא יהיה באהל מועד", ואפילו מלאכים מכונים אדם, "ודמות פניהם פני אדם". מבאר רבי אבהו "אני אומר: כבוד הקב"ה היה". דומה שיש בדבריו קיום הנאמר בתורה בענין יום הכפורים: "כי בענן אראה על הכפורת" ... תיאורו של שמעון הצדיק אינו אלא תיאור למעטה וכסוי שהשכינה עטופה בו.

חסרונו של המקדש, הוא חיסרון הגילוי האלוהי, הנוכחות האלוהית והמפגש הבלתי אמצעי בין עם ישראל לקב"ה ולשכינתו.

"בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו"