הלימוד היומי ו' אייר ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: כ"ג טבת « הקודם | הבא »

אובייקטיביות בביקורת המדעית: הרקע המוסרי של החילוניות

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

תנועת הכפירה החלה להתפשט באירופה, במאה ה-18 ערב המהפכה הצרפתית. בין היתר היא התעוררה משום שלא יכלה לשאת עוד את העוולות שנעשו בשם הדת הנוצרית. הכנסיה שלטה ברכוש עצום, בעוד שלעניים לא היה מה לאכול. אנשים עונו, ואף הוצאו להורג, על לא עוול בכפם. די היה בחשד על עבירה דתית מדומה כדי שהכנסיה תעניש אדם בעונש כבד.

 

הביקורת המוסרית היא שהולידה את הביקורת המדעית על הדת, תולדותיה ורעיונותיה. הביקורת המדעית לא היתה אובייקטיבית. היא היתה מגמתית, אם כי במקרה זה המניע היה מוסרי. הביקורת המוסרית היתה עניינית; ואילו היתה מתמקדת רק באישים, כגון בכמורה המושחתת, או אפילו בפרשנות הנוצרית המסולפת של המושגים הדתיים המקוריים – ניחא. אלא שהביקורת נסחפה למלחמה כוללת בדת, באמונה, ובא-להים בכבודו ובעצמו... כאן עברה הביקורת את גבולות ההגיון המדעי האובייקטיבי. היא נפלה בשבי עצמה. כך נעשתה הכפירה החילונית שושבינה של המדע, תופעה שקיבלה תאוצה במאה ה–19. כפירה ומדע הפכו להיות מעין תאומים זהים. דת ומדע נעשו, שלא ברצונם, צוררים זה לזה.

 

הרקע לכך הוא אפוא פסיכולוגי חברתי, ושורשיו נעוצים בהידרדרות המוסרית של נושאי הדת. אלמלא כן היו פני המדע והדת כיום שונים. אילו האנרגיה שהושקעה בעימות היתה מושקעת בענפי המדע המועילים יותר לחברה ופחות בביקורת הספרות הדתית ותולדותיה, היה העולם מתוקן יותר. במקביל היתה נמנעת העוינות מצד הדת למדע, ואת מקום ההסתגרות וההתנכרות יכלו לתפוס פתיחות והפריה הדדית ביניהם.