הלימוד היומי ט' אייר ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: כ"ז אדר ב' « הקודם | הבא »

דיני נפשות והלכות ציבור: רציחת גוי

מתוך 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

שופך דם האדם באדם דמו יישפך כי בצלם א-לוקים עשה את האדם. (בראשית ט, ו).

 

פסוק זה נאמר לבני נח, הכולל את כל המין האנושי, לפני היות ישראל לגוי. ובמכילתא:

איסי בן עקיבא אומר, קודם מתן תורה היינו מוזהרים על שפיכות דמים. לאחר מתן תורה, שהוחמרו, הוקלו?

 

כלומר, לא ייתכן שמתן תורה, שהוסיף מצוות וחומרות לישראל, בא להקל בשפיכות דמם של נכרים. אדרבה, מתן תורה מחייב את ישראל לזהירות רבה יותר במצוה זו. אמנם לגבי העונש יש הבדל בין הריגת גוי להריגת ישראל. אולם גם בדבר זה החמירה התורה בשפיכות דמים ולא הסכימה שרוצח ישראל ייהרג ללא עדים והתראה וסנהדרין קטנה לפחות. בבני נח נשאר הדין הקודם, שהם נידונים גם בעד אחד ודיין אחד ובלי התראה. לעומת זאת ישראל שהרג גוי חייב מיתה בידי שמים. ולדעת ה'משך חכמה', עונש זה חמור יותר משום שיש בו גם חילול ה' ('משך חכמה' משפטים). ישראל שהרג גוי נידון במישור של בני נוח ומכיון שהמלך דן במסגרת זו של דיני בני נוח (ר' מאירי סנהדרין נז ע"א ואור שמח, הל' מלכים פ"ז ה"י) הרוצח ייענש בעונש מוות.

 

אך גם אם נניח שחיוב מיתה בידי שמים קל יותר ממיתה בידי אדם, אין הדבר בא להקל בחומרת האיסור, אלא, כאמור, שבגלל חומרת דיני נפשות הופקעו ישראל מדיני נפשות המקובלים בעולם הרחב.

 

איסור "לא תרצח" המתייחס לרציחה שעליה חייבים מיתה אכן חל רק על הורג ישראל. אולם איסור שפיכות דמים שקדם לו חל על כל ב"נ.