אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
 
חזור למפתח הערכים

בוסר

ערבית: "חצרם"[1] (=חוּסְרוּם).

כתיבה: הרב דוד אייגנר

תקציר: הבוסר בהלכה הוא אחד משלבי התפתחות הענב, ומדובר בענב שלא הבשיל, כיום משמעותו היא ביחס לכל הפירות, ומדובר בפירות שלא הבשילו.

ראשי פרקים:

חלק מדעי

א. שלב הבוסר

ב. שלב הבוחל

ג. שלב ההבשלה

חלק הלכתי

א. אזכורים במקרא

ב. הבוסר כחלק משלבי התפתחות הפרי

ג. גודל הבוסר

ד. כניסת המים לפרי

ה. סגולות רפואיות

השלכות הלכתיות

א. השימוש בבוסר

ב. דבר חריף

ג. הלכות ברכות

ד. ברכת שהחיינו

ה. טומאת אוכלים

ו. יין נסך

ז. נזיר

ח. ריבית

ט. נזיקין

הבוסר במצוות התלויות בארץ

א. ביכורים

ב. כלאי הכרם

ג. נטע רבעי

ד. עונת המעשרות

ה. שביעית

הבוסר במינים שונים

א. אתרוג

ב. שמן מזיתי בוסר

ג. תאנה

 

חלק מדעי[2]

הענב הוא "ענבה" (Berry) דהיינו פרי בעל ציפה בשרנית (פריקארפ- pericarp).

לאחר החנטה, התפתחות הענב, בדומה לפירות רבים בעלי ציפה בשרנית מחולקת לשלושה שלבים:

1. שלב הבוסר:

השלב הראשון לאחר החנטה מתאפיין בעיקר בחלוקת תאים נמרצת אך ללא שינוי מהותי בנפח הפרי, שלב זה עוברי במהותו, בשלב זה מצטברים בענב בעיקר חומצות שונות, כגון חומצה טרטרית (Tartaric acid), חומצה מאלית (Malic acid), וכן טאנינים[3] הנותנים לפרי את תחושת העפיצות בעודו בוסר, טאנינים אלו מצויים בעיקר בקליפת הענב ובחרצנים[4], חומרים אלו מצויים ביין גם בזמן ההבשלה (אם כי בשיעורים משתנים) ונותנים לו את טעמו המיוחד, בסיומו של שלב זה הגרעינים מגיעים למלוא גדלם, אם כי ישנם זנים פרתאנקרופיים בהם הפרי גדל גם ללא הפריה, זנים אלו הם ענבים ללא חרצנים.

2. שלב הבוחל (verasion):

השלב השני הוא גדילה מהירה מאוד, התאים עצמם גדלים במידותיהם, קצב חלוקת התאים יורד וכן גדלים החללים הבין תאיים, מתחילה עליה משמעותית בכמות המיץ ובאחוז הסוכרים[5], בזנים הצבעוניים מופיע הצבע[6]. בשלב זה מתרחשת עיקר הצמיחה והגדילה של הפרי מבחינת הנפח[7].

ישנם מקומות בעולם בהם מפיקים מהענבים בשלב גידול זה, חומץ שנקרא "ורז'ו", חומץ ענבי בוסר שנוצר מסחיטת ענבים לא בשלים, שמצטיין בחמצמצות מתקתקה ועדינה יותר מזו של חומץ יין. בערבית חומץ זה נקרא חוסרום (ענבי בוסר בשפה הערבית), ותושבי אזור סוריה הגדולה (סוריה, לבנון וישראל של ימינו), נהגו להכין בעונת הקיץ מיץ חוסרום - חומץ לתיבול מיני מאכלים וסלטים, וחוסרום כבוש - ענבי בוסר משומרים במי מלח.[8]

3. שלב ההבשלה (Ripening):

השלב השלישי הוא גידול איטי והמשך צבירת הסוכרים עד להבשלה מלאה. לאחר ההבשלה בשל התפרקות דופן התא מתחיל תהליך רקבון הפרי.

תזמון בצירת הענבים תלוי במטרת השימוש בענבים; לצורך ענבי מאכל (הבצירה המוקדמת ביותר), לצורך ינות שולחניים (יבשים), יינות מתוקים, וצימוקים (הבצירה המאוחרת ביותר).

 

חלק הלכתי

אזכורים במקרא:

הבוסר נמשל במקרא בכמה משלים[9]: חטאו של האדם:[10] "בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה, כי אם איש בעונו ימות, כל האדם האכל הבסר תקהינה שניו", ומשמעות הדבר היא שרק האדם החוטא, האוכל בוסר, הוא זה שיענש על חטאיו, ולא צאצאיו.[11] וכן, הקב"ה ישמיד את העמים המרעים לישראל לפני הזמן בו הם חפצו לעשות זאת[12]: "כי לפני קציר כתם פרח ובסר גמל יהיה נצה וכרת הזלזלים במזמרות ואת הנטישות הסיר התז".

הבוסר כחלק משלבי התפתחות הפרי:

הסמדר הוא שלב ההתפתחות הראשון של הפרי[13], הבוסר הוא שלב הביניים[14], השלב האחרון הוא שלב ההבשלה.[15] כפי שמובא במשנה:[16] "בשלשה פרקים בודקין את היין: בקדים של מוצאי החג[17], ובהוצאת סמדר, ובשעת כניסת מים בבוסר". שלבים אלו מציינים כמה תקופות בהן קיימים חילופי מזג אוויר שבגללם ייתכן והיין החמיץ ולכן יש לבדוק את מצבו על מנת שלא יפרישו ממנו מעשרות על יין טבל.[18]

גודל הבוסר:

ביחס לגודל הבוסר הובא בגמרא:[19] "הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן", כשההשוואה לפול הלבן היא גודל הענב, נחלקו הראשונים האם גודלם של ענבי הבוסר, הוא כ"פול הלבן",[20] או שפול הלבן גדול יותר מבוסר.[21]

זהויו של הפול הלבן אינו ברור, ואף קיימת שונות רבה בין המינים השונים של הלוביה והשעועית, שמזוהים כ'פול' אי  לכך לא ניתן להגדיר את גדלו ההלכתי של הפול הלבן, אך ניתן להעריך שקטרו הוא בין 5 ל13 מ"מ, כקטרם הממוצע של מיני השעועית והלוביה השונים, עיין ערך פול הלבן.

הגמרא ביארה "הוא בוסר הוא גירוע", בביאור הגירוע יש המבארים שמדובר בגרעיני הענב; שהם נוצרים בענב[22], או כשניתן להבחין בהם,[23] הגרעינים נקראו כך משום שהם פוגעים באיכות הפרי[24]. ביאור נוסף הוא שהגירוע הוא הסבר לאיכות הענבים וצורתם, מדובר בענבים בעלות איכות נמוכה.[25]

כניסת המים לפרי:

בגמרא מבואר שהבוסר הוא השלב שבו מתחילים להיכנס מים לפרי,[26] הסימן לדבר הוא שניתן לסחוט את הפרי ולהוציא את הנוזלים ממנו.[27] או שבשלב זה ניתן לכתוש את הענבים, להוסיף להם מים ולטבול את המאכל.[28] לדעת פליקס שלב זה הוא שלב "ההבאשה", וה"באושים" שהוזכרו במשנה[29] מתארים את שלב התפתחות זה.

כאמור, בסיומו של שלב הבוסר (הבוטני), ותחילתו של שלב ההבשלה, הגרעינים מסיימים את התפחותם, וכן מתחילים להיכנס נוזלים וסוכרים לתוך הענב, אי לכך, מסתבר ששלב הבוסר שהוזכר בחז"ל הוא בתקופה זו.

סגולות רפואיות:

"ענבי הבוסר מקררים, מרווים הצמאה, עוצרים כל שלשול וכשהם מבושלים היטב בשמש הם משלשלים, מחממים הגוף ומחלישים אותו"[30]. הבוסר הוא פרי חמוץ,[31] שלא סיים את התפתחותו והוא מקהה את השינים,[32] פירותיו קרים, עוצרים הבטן מתעכבים להתבשל"[33], והוא אף "מרחיק את האדם מן הלעיסה[34]".

 

השלכות הלכתיות

השימוש בבוסר:

למרות שענב הבוסר הוא ענב שעדיין אינו ראוי לאכילה, ולא ניתן להפיק ממנו יין, הובא בחז"ל שניתן לרסקו ולסוחטו[35], ולהשתמש בנוזל המופק ממנו. פעולה זו נידונה בהלכות שבת במספר הקשרים: א. המשכת פעולה זו בשבת: נחלקו התנאים האם כשהתחיל לעשות לסחוט את הענבים בערב שבת, מותר להמשיך אותה בשבת ולהשתמש בשבת בנוזל.[36] ב. סחיטה בשבת: בשבת מותר לסחוט פרי לתוך מאכל, מכיוון שהמשקה נעשה כאוכל[37]. נחלקו הראשונים האם דין זה הוא גם בענבי בוסר, מכיוון שהמשקה נעשה כאוכל ניתן לסחוט את הענב גם בשבת[38], או מכיוון שענב הבוסר אינו ראוי לאכילה יש בסחיטתו משום ברירת אוכל (המשקה) מתוך פסולת (הענב), ואין לעשות פעולה זו אף ביום טוב[39].

דבר חריף:

נחלקו הפוסקים האם הבוסר מוגדר כ"דבר חריף"[40] דהיינו "אוכל שיש בו חריפות, ועל ידי כך בולע, או מפליט, יותר מאוכל אחר",[41] האם נתן להשתמש בפסח בבוסר שנסחט בכלי חמץ; יש הסוברים שאין להשתמש בו בפסח,[42] ויש הסוברים שמותר.[43]

הלכות ברכות:

כאמור, הבוסר הוא שלב מתקדם יותר מסמדר בהתפתחות הפרי, אך הוא עדיין אינו ראוי למאכל באופן רגיל, נחלקו הפוסקים בברכתו, יש הסוברים מכיוון שהבוסר הוא חלק משלבי התפתחות הפרי, ברכתו היא בורא פרי העץ, על אף שבשלב זה הוא אינו ראוי למאכל.[44] ויש הסוברים שמכיוון שהוא עדיין אינו ראוי למאכל ברכתו היא בורא פרי האדמה,[45] או "שהכל"[46]. ויש המחלקים בין שלב הבוסר בענבים, שהענב עדיין לא מוגדר פרי בשלב זה ולכן ברכתו בורא פרי האדמה, לבין הבוסר בשאר העצים שהפרי כבר מוגדר פרי וברכתו בורא פרי העץ.[47]

ברכת שהחיינו:

ניתן לברך ברכת שהחיינו על הפרי רק על פרי בשל ולא על פרי בוסר.[48]

טומאת אוכלים:

על מנת שצמח מסוים יקבל טומאה הוא צריך להיות מוגדר כראוי למאכל, נחלקו התנאים האם הפרי יכול לקבל טומאה כשהוא בוסר.[49] עם זאת, אינם חולקים במקרה שסחט את הבוסר, שהם יכולים להיטמא[50]. צבירת השמן בזיתים מתבצעת בשלבים המאוחרים של התפתחות הפרי, לכן לכל הדעות הם יכולים להיטמא רק בשלב עונת המעשרות ולא לפני כן.[51]

יין נסך:

מן התורה, יין שגוי נגע בו נאסר בהנאה. אך אין איסור במגע בכל משקה אחר, מעיקר הדין משקה שנסחט מענבי בוסר מכיוון שלא ניתן להפיק ממנו יין לא נאסר בהנאה, אך יש שכתבו שמכיוון ש"אין אנו בקיאין מתי קרוי בוסר", אם גוי נגע בו יש לחשוש שהוא נאסר מטעם יין נסך.[52] ויש שכתבו שמכיוון שהמשקה שנמצא בענב בשלב זה מוגדר כמים אין בו איסור יין נסך[53].

נזיר:

נאמר בתורה[54]: "מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל", מפירוט זה של התורה נלמד שאסור לנזיר לאכול הן את הענבים והן את תוצרת הענבים, אך מותר לו לאכול את שאר חלקי הגפן, הבוסר מוגדר כענב ולכן אסור לנזיר לאכול אותו.[55]

ריבית:

בהלכות רבית קיים כלל "שאין פוסקין על הפירות עד שיצא השער"[56], דהיינו שאין לשלם לחברו מעות על הפירות שעדיין לא נקטפו מכיוון שיש בכך משום איסור ריבית, שיש לחשוש שמא הוא משלם כעת סכום נמוך יותר [57] נחלקו האמוראים האם כשהענבים הם בשלב הבוסר יש בכך משום איסור ריבית, לדעת רב יש בכך איסור מכיוון שמדובר בפרי שעדיין אינו ראוי לשימוש ואם כן יש בכך משום תשלום מוקדם, ולדעת שמואל מכיוון הלוקח מסכן את עצמו, שאין ודאות מלאה שהפרי יהיה ראוי לשימוש בשל פגעי מזג האוויר, מזיקים, ועוד אין בכך משום רבית.[58]

נזיקין:

לדיני נזיקין, הבוסר נחשב כפרי, והמזיק אותו משלם לפי תחשיב של פרי בשל.[59]

 

הבוסר במצוות התלויות בארץ

ביכורים:

נאמר בתורה[60] "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה", למדו חז"ל שיש להביא לביכורים רק פירות שהבשילו, נחלקו התנאים האם צורך זה, הוא רק לגבי עצם הבאת הביכורים עצמם, אך ניתן להגדירם כביכורים (לקרוא להם שם) גם כשהם בוסר.[61]

כלאי הכרם:

בכלאי בכרם קיים כלל שהענבים מתקדשים רק כשניתן להגדירם כתבואה, אי לכך, לסוברים שפול הלבן הוא גדול יותר מבוסר, אם הענבים הם בוסר הענבים אינם מתקדשים[62]. אך לסוברים ששלב הבוסר הוא זהה לשלב פול הלבן, הענבים נאסרים כשהם בוסר.[63]

נטע רבעי:

חיוב פרי בנטע רבעי הוא רק כשהגיע לעונת המעשרות, לכן כשהפרי עדיין בוסר לא חלות עליו המגבלות ביחס לשימושים השונים בפרי נטע רבעי.[64] אך עם זאת לא ניתן לפדות את הפרי כשהוא בשלב זה.[65]

עונת המעשרות:

ניתן להפריש תרומות ומעשרות מהענבים רק לאחר שלב הבוסר[66], לפני שלב זה אינו חייב מכיוון שהוא אינו פרי.[67]

שביעית:

בהלכות שביעית קיים כלל שאין להפסיד את פירות השביעית, ולכן אין לאכלם לפני שהם ראויים לאכילה, השלב המוקדם ביותר בו ניתן לאכול הענבים הוא הבוסר, בשלב זה ניתן לאכלם רק בשדה ולא להביאם לבית[68], מכיוון שיש כאלו שאוכלים את הענבים גם בשלב גידול זה.[69] ולכן אין איבוד באופן אכילה זה.[70] מאידך, החל משלב זה אסור לקצוץ עת הגפן מכיוון שבקציצה זו הוא מפסיד את הפירות.[71]

 

הבוסר במינים שונים

אתרוג:

נחלקו התנאים אם ניתן לצאת ידי חובת לולב בסוכות באתרוג שהוא בוסר.[72] עיין ערך אתרוג.

שמן מזיתי בוסר:

השמן שנסחט מזיתי הבוסר נקרא "אנפקנון" ומדובר בשמן מר[73], אין להביאו לצורך המנחות בבית המקדש, ואם הביא- פסול[74]. שמן זה גורם להשרת השיער.[75] עיין ערך זית.

תאנה:

לשלב הבוסר בתאנה עיין ערך תאנה.

 

ביבליוגרפיה

אנציקלופדיה לחקלאות

אנציקלופדיה תלמודי ערך "בוסר".

אנטומיה של הצמח א. פאהן

Grape Berry Growth and Development,Nick K. Dokoozlian, Raisin Production Manual, Pp 30 -37

 

[1] רמב"ם פירוש המשניות שביעית ד, ח.

[2] ההתייחסות בהלכה לבוסר היא ביחס לענבים, אי לכך החלק המדעי עוסק בהתפתחות הענב בלבד.

[3] הטאנינים הם חומרים המצויים בין השאר בענבים ובפירות בוסר, הם נחשבים כחומר מגן נגד הפסד מים, רקבון ונגד פגיעתם של בעלי חיים, חומרים אלו יוצרים את תחושת העפיצות (Astringency) במקרה של אכילת פרי בוסר או יין אדום, בענב רכיבים אלו מצויים בעיקר בקליפת הענב ובחרצן.

[4] עובדה זו מסבירה מדוע יין אדום נחשב ל"כבד" ו"יבש" יותר מאשר יין לבן, זאת מכיוון שבתהליך הכנת יין לבן מפרידים את הנוזל מהקליפה, והיא אינה משתתפת בתהליך התסיסה.

[5] מדידת הסורכר מתבצעת באמצעות מדד בריקס (brix)- מדד ריכוז סוכר בנוזל, מעלה אחת בריקס היא גרם סוכר ב100 גרם נוזל.

[6] הצבע מצוי בעיקר בקליפת הענב, הרוב החיצוני- exocarp.

[7] למשל, בענבים מזן "תומפסון" נמצא כי מספר התאים הכפיל את עצמו פי 17 בשלב ההתפתחות הראשון, ורק שילש את עצמו בשלב ההתפתחות השני, אך נפח התאים כמעט ולא השתנה בשלב הראשון, ו..... את עצמו בשל השני, דבר שגרם לעלייה משמעותית בנפח הפרי בשלב השני.

[8] ראה בקישור הבא: https://www.haaretz.co.il/food/dining/.premium-1.2417774

[9] הבוסר הוזכר גם באיוב טו, לג: "יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו".

[10] ירמיהו לא, כח, יחזקאל ניבא באופן דומה, יח, ב- ד: "מה לכם אתם משלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה: חי אני נאם ה' אלוקים אם יהיה לכם עוד משל המשל הזה בישראל: הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה הנפש החטאת היא תמות".

[11] רש"י ירמיהו לא, כח- כט: "ושני בנים תקהינה - הבנים ילקו בעון אבות", בפרשנים ביחזקאל יח, ב מבואר שהחטא הוא חטאי המלכים, והעונש הוא הגלות שבני ישראל גלו, לעתיד לבוא החטא יתוקן ולא יהיה צורך בגלות.

[12] כך מבארים הפרשנים את דברי ישעיהו יח, ה: "כי לפני קציר כתם פרח ובסר גמל יהיה נצה"; "כי לפני קציר - המשיל גוג ומגוג והגוים הבאים עמו על ירושלם אחר הישועה לגפן פורחת, וכשהשליך הפרח יהיה הנץ, והנץ יהיה בוסר והבוסר גומל מעט מעט עד שיהיו ענבים בשולות, וזה משל על גוג ומגוג שיבא בעם רב סוסים ופרשים לבושי מכלול כולם קהל רב צנה ומגן תופשי חרבות וירבו בכל יום... והטעם כי כמו שהבוסר גומל יהיה קרוב לבשולו, כן גוג ומגוג כשיהיו קרובים לגמור הצלחתם עד שיכבשו ירושלם ויצא חצי העיר בגולה, אז יצא ה' ונלחם בגוים ההם".

[13] כמובא בשיר השירים: "אם פרחה הגפן פתח הסמדר", ומובן שמדובר בשלב הראשון לאחר הפריחה.

[14] רמב"ם פיה"ם עוקצין ג, ו, רע"ב עוקצין ג, ו.

[15] אבן עזרא בראשית פרק מ, י: "הבשילו אשכלותיה- הפך הבוסר"כפתור ופרח פרק נד ד"ה שיטות הראשונים בפירוש סמדר, בדעת הרמב"ם ור' יונה אבן גנאח בספר השרשים, שתחלת הוצאת הגפן פירותיה מוציא סמדר, וסמדר כיון שגדל שלשים יום נעשה בוסר, וכ"כ תפארת ישראל - ערלה א, ז.

[16] גיטין ג, ח.

[17] ככל הנראה מדובר בזמן בו יש רוחות ערות.

[18] רע"ב עוקצין ג, ו.

[19] ברכות לו, א, פסחים נג, א.

[20] פסחים נג,  ר"ש עוקצין ג, ו, תפארת ישראל - שביעית ד, ח.

[21] דרך אמונה - ביאור ההלכה כלאים ה, יד: למרות שפשט הגמרא הוא שבוסר הוא כפול הלבן, "לשון גמ' לחוד ולשון רבנו לחוד ורבנו קורא בוסר לקטנים ביותר".

[22] רבנו חננאל פסחים נג, א, ערוך ערך גרע,

[23] אור זרוע חלק א - הלכות ערלה חדש ושביעית סימן שכג.

[24] אור זרוע חלק א - הלכות ערלה חדש ושביעית סימן שכג.

[25] רש"י ברכות לו, ב: משיגרעו - שהענבים גסים כגרוע, ראה רש"י שבת יט, א: "בוסר - ענבים בתחילתן כשהן דקים, מוציא מהן משקין לטבל בו בשר, לפי שהוא חזק וקרוב להחמיץ".

[26] כך מובא במשנה שביעית ד, ח: "הבוסר משהביא מים" ראה רש"י גיטין לא, א: "כשהן כפול הלבן נקראין בוסר וכשלחלוחית נכנסת וגדילה בתוכו שיכול לעצור מהן כל שהוא היינו כניסת מים"

[27] אור זרוע חלק א - הלכות ערלה חדש ושביעית סימן שכג ר"ש, ריבמ"ץ שביעית ד, ח: משהביא מים- כשתסחטם תוציא מהם מים, וכך מבאר המאירי פסחים נג,א את דברי הגמרא "הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן", שסמדר הוא נפילת הפרח, הבוסר הוא "כשנעשו גסים מעט ומתחילים להזחיל מים" וזה הביאור של גירוע על פי הפסוק איוב לו, כז, "כי יגרע נטפי מים", והכוונה היא לזחילת המים.

[28] רש"י גיטין לא, א, באפשרות השניה: היו כותשין הענבים כשהן בוסר ונותנין לתוכן מים ונעשין חומץ לטיבול. וכ"כ אור זרוע חלק ד פסקי עבודה זרה סימן קנג.

[29] מעשרות א, ב.

[30] ספר מעשה טוביה ד"ה נשכימה.

[31] מצודת ציון ירמיהו לא, כח. בן איש חי שנה ראשונה פרשת מטות סע' יא. "הבוסר שהוא חמוץ הרבה שאינו נאכל ע"י הדחק לא יברך עליו מפני שהוא מזיק".

[32] רש"י סנהדרין לט, א בוסר - ענבים קודם בישולם, ומקהין את השינים. רש"י, רד"ק ירמיהו לא, כח: "בוסר - פרי שלא נגמר והוא מקהה את השינים".

[33] ספר אהל מועד שער הרפואה הארוך דרך ד- הפירות.

[34] תוספות יום טוב נגעים ד...

[35] ראה מאירי שבת יט, א שדן בשלבים השונים של סחיטת הבוסר.

[36] מחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל במשנה עדויות ב, ו: "שלשה דברים אמר רבי ישמעאל ולא הודה לו רבי עקיבא השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום שרבי ישמעאל אומר יגמור משתחשך ורבי עקיבא אומר לא יגמור". בתוספתא עדויות (צוקרמאנדל) א, ט מובא, שהכהנים נהגו כדברי ר' ישמעאל. ביאר הרע"ב בעדויות שמחלוקתם היא האם הדבר דומה למשקים שזבו מאליהם שעליהם גזרו חכמים שלא ישתמש בהם גזירה שמא יסחוט. למעשה כתב הרמב"ם שבת כא, יג שאם למרות שהתחיל בערב שבת, עדיין יש צורך להמשך הפעולה בשבת, אסור לו לגמור את הפעולה בשבת.

[37] כדעת רבי יהודה שבת קמג, ב שו"ע או"ח שכ, ד.

[38] סמ"ג לאוין סה, מרדכי סימן תלז בשם הר"ר יוסף פורת, וראה ספר הנייר הלכות שבת, ד"ה שהתיר לסחוט בוסר ואשכול ענבים לתוך אוכל בשבת. אורחות חיים חלק א הלכות שבת יז. בשם הראב"ד.

[39] סמ"ג ל"ת סה, אורחות חיים חלק א הלכות שבת יז וסמ"ק מצוה רפב בשם רבינו תם. ראה שו"ת הרא"ש כלל כב סימן א שכתב: אם מותר לסחוט בשבת בוסר לתוך קערה שיש בה תבשיל... הנה ידעת כי פלוגתא דרבוותא היא, רבינו חננאל פסק הלכה כרבי יוחנן דשלקות למימיהן חייב ואומר כי רבי יוחנן פליג אהא דשמואל ורב אלפס פסק כשמואל, ומי יכניס ראשו בין ההרים. והמחמיר תבא עליו ברכה.

[40] חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קכא סעיף כט זיתים וכן בוסר שהסכימו האחרונים דהוי דבר חריף

[41] אנציקלופדיה תלמודית כרך ו, דבר חריף.

[42] איסור והיתר הארוך שער יב ו, אורחות חיים חלק א הלכות חמץ ומצה סע' עב, סמ"ק מצוה רכב, ראה חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קכא שכתב: "זיתים וכן בוסר שהסכימו האחרונים דהוי דבר חריף".

[43] שו"ע או"ח תמז, ז, וראה מג"א שם ס"ק לג שדן בדבריו.

[44] אגור סימן רפא בשם הבה"ג, שו"ת הרשב"א א, תכח, שו"ת הרשב"א א, תרפב.

[45] תוס' ברכות לו, ב, סמ"ק מצוה קנא, אור זרוע חלק א - הלכות סעודה סימן קסג, אור חדש, שער ברכת בורא פרי האדמה ושער ברכת בורא פרי העץ, ראה שו"ת אגרות משה או"ח א, נז שדן בשאלת הברכה על ענבי בוסר שניתן לאכלם על ידי בישול.

[46] ספר האורה חלק א הלכות פירות ומיני מזונות: פירות שלא נגמרו כגון בוסר... שמברכין עליהן שהכל, ריטב"א, הלכות ברכות פרק א סע' יד, בן איש חי שנה ראשונה פרשת מטות סע' יא. הבוסר אם אינו חמוץ הרבה שנאכל ע"י הדחק יברך שהכל מפני המחלוקת.

[47] סמ"ג עשין, כז, רשב"א ברכות לו, ב, כלבו סימנים כד וקמו, שו"ע או"ח רב, ב. ראה ברכות מהר"ם סימן א שחילק בין בוסר קטן לבוסר גדול. אורחות חיים חלק א הלכות ברכות אות כג

[48] שו"ת הרשב"א א, רנ, שו"ע או"ח רכה, ז.

[49] משנה עוקצין ג, ו: "הפגין והבוסר ר"ע מטמא טומאת אוכלין ר"י בן נורי אומר משיבואו לעונות המעשרות", תוספתא עוקצין (פ"ג ה"ד) רבי נחמיה אומר זתים ובוסר שסחטן עד שלא באו לעונת המעשרות משקה היוצא מהן טהור שאינו אלא שרף. למעשה נקט הרמב"ם בהלכות טומאת אוכלין א, יג: "והבוסר... הרי הן כאוכלין ומקבלין טומאה".

[50] תוספתא עוקצין (צוקרמאנדל) ג, ז: "מודה ר' יוחנן בן נורי לר' עקיבא בפגי בוסר שסחטן עד שלא באו לעונת המעשרות שהן טמאין טומאת אוכלין".

[51] תוספתא עוקצין ג, ח: "ר' נחמיה אומר זיתים בוסר שסחטן עד שלא באו לעונת המעשרות משקה היוצא מהן טהור שאינו אלא שרף".

[52] ראה ספר הישר (שו"ת) סימן מו שכתב שמכיוון באופן מעשי קשה להבחין מהו שלב הבוסר, וכן במקום מסוים שלא היו בו ענבים ראויים עשו יין מענבי בוסר, יש לחשוש ליין נסך גם מענבי בוסר, כדבריו כתבו ראשונים ופוסקים רבים שיש להחמיר: ספר התרומה סימן קנו, סמ"ג לאוין סימן קמח, כלבו סימן צו, סמ"ק מצוה רכד, שו"ע יו"ד קכג, ח.

[53] לדעת ספר הרוקח הלכות יין נסך סימן תצ במשנה גטין דף ל נאמר: שהבוסר הוא משלב כניסת המים לענב, ונלמד מכך שמכיוון שהגמרא הגדירה את הנוזל כמים הוא אינו יין. וכך סובר האורחות חיים הלכות יין נסך סע' ט, וראה ראה תורת הבית הקצר בית ה שער ג, דף נ עמוד א- ב.

[54] במדבר ו, ג.

[55] נזיר לד, ב- לה, ב, ירושלמי נזיר ו, ב, רמב"ם נזירות ה, ב- ג.

[56] ב"מ עב, ב.

[57] ראה שו"ע יו"ד קעה, א.

[58] רש"י ב"מ עג, א.

[59] ב"ק נט, א, ירושלמי ב"ק ו, ב, תוספתא ב"ק (ליברמן) ו, כא: "אם אכלה פגין או בוסר רואין אותן כאילו הן פירות גמורין", מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כב, אור זרוע חלק ג פסקי בבא קמא סימן רסט.

[60] דברים כו, י.

[61] מחלוקת חכמים ורבי שמעון ירושלמי ביכורים ג, א.

[62] רמב"ם כלאים ה, יג- יד, סמ"ג לאוין רפ.

[63] ראב"ן שאלות ותשובות (בתחילת הספר) סימן נג. ראה חוקות הארץ עמ' 420.

[64] משנה ערלה א, ז: ראה רמב"ם מעשר שני ונטע רבעי ט, ב שניתן אף להקנות את הפרי לאחר בשלב הבוסר. ספר החינוך, קדושים מצוה רמז.

[65] סמ"ג עשין סימן קלז.

[66] ספרא בהר פרשה א תחילת פרק א. כפתור ופרח פרק כו: הבוסר משהביא מים חייבין במעשר.

[67] רמב"ם מעשר ב, ג, רמב"ם פירוש המשנה חולין פרק א, ראה כפתור ופרח פרק כו: "ובוסר שהזכיר הרמב"ם שאינו חייב במעשר הוא על כלל הפירות שהם בוסר ואינם ראויין לאכילה לקטנם, לא על בוסר הענב".

[68] משנה שביעית ד, ח. ספרא בהר פרשה א תחילת פרק א.

[69] ירושלמי שביעית ד, ח: "אוכל בו פתו בשדה. שאין בו איבוד, שכן דרך הקיהות אוכלות אותו" הרש"ס במקום ביאר שמדובר ב"מעוברות ששיניהן קיהות שמתאוות לכל דבר אוכלות אותו" הפנ"מ מבאר שיש שאוהבים "לאכול מידי דאית ביה קיוהא ואוכלין פתן עמו". פליקס מבאר שמדובר בבני אדם שחוש טעמם קהה ותיאבונם לקוי.

[70] ר"ש שביעית ד, ח.

[71] ריבמ"ץ שביעית ד, י.

[72] מחלוקת ר"ע וחכמים סוכה לו, א, בירושלמי סוכה ג, ז מובא שמחלוקתם היא האם אתרוג בוסר מוגדר כפי או לא. להלכה נקטו ראשונים רבים שהלכה כחכמים: ראב"ד, תשובות ופסקים סימן ז, רי"ץ גיאת הלכות לולב עמוד קמד, באור זרוע חלק ב, הלכות סוכה סימן שט הוסיף שלדעת חכמים מדובר באתרוג שעתיד להמשיך ולגדול.

[73] לרמב"ם פיה"מ מנחות ח: "ואנפקנון, הוא השמן שקורין אותו הרופאים "זית אלאנפאק" והוא הנסחט מן הזיתים הבוסר, והוא מר בטעמו".

[74] משנה מנחות ח, ג.

[75] רש"י מנחות פו, א: "אנפיקינון שמשיר את השיער - לפי שהוא בוסר ויש בו כח".