אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
 
חזור למפתח הערכים

האבקה

Pollination

האבקה היא שהוא שלב בוטני של התפתחות הצמח והפרי, לשלבים הנוספים ראה:

הבאת שליש, חנטה ופריחה.

 

ראשי פרקים:

א. הגדרה

ב. דיני כלאים בהאבקה מלאכותית

ג. האבקה בשמיטה

 

הגדרה

האבקה היא חלק מתהליך יצירת הפרי בצמחים העילאיים, והיא מאפשרת את מפגש תאי המין הזכריים של הפרח עם תאי המין הנקביים לצורך התפתחות פרי וזרעים. תאי הרבייה הזכריים, "גרגירי האבקה", נוצרים באבקני הפרח על ידי חלוקת הפחתה (מיוזה) ואילו תאי המין הנקביים, הביציות, מתפתחים בשחלה שממנה מתנשא עמוד עלי ובראשו צלקת (ראו שרטוט בנספח), בהאבקה מועברים גרגירי האבקה מהאבקנים אל הצלקת שבראש עמוד העלי. בטבע מתבצעת פעולת ההאבקה בעיקר על ידי חרקים, ציפורים ורוח. לאחר שגרגירי האבקה נוחתים על הצלקת הם "נובטים" ומחדירים לתוך עמוד העלי את הנחשון שהוא מעין צינור שדרכו עוברים גרעיני התאים הזכריים אל השחלה ומתלכדים עם גרעיני תא הביצית. שלב התלכדות הגרעינים הוא ההפריה. משך הזמן שבו יכולה להתקיים האבקה מוצלחת שונה מאוד בהשוואה בין מינים שונים ותלוי בגורמים שונים: במשך הזמן שהצלקת חיונית התלוי במין ובתנאי הסביבה (לחות, חום וכדומה), נוכחות של "דבק" בראש הצלקת, משך הזמן שגרגירי האבקה חיוניים, אי התאמה בתזמון הפריחה הזכרית והפריחה הנקבית, אי התאם (אי סבילות) בין זנים או אי התאם עצמי.

יש לציין כי לדעת פליקס בזמן חז"ל הפריית צמחים על ידי האבקה לא הייתה ידועה, מלבד האבקת תמרים.

בעקבות ההפריה השחלה מתפתחת לפרי והביצית/ביציות המופרות שבתוכה מתפתחות לזרעים שמהם יצמח הדור הבא. התחלת התפתחות השחלה לפרי לאחר ההפריה היא החנטה. בדרך כלל פרי אינו יכול להתפתח ללא האבקה אך קיימים מינים בהם הפרי מתפתח ללא הפריה (פרתנוקרפיה) לפירות פרתנוקרפיים אין זרעים, ולכן יש להרבות את הצמח באופנים אחרים.

במאה האחרונה חלק ניכר מזני גידולי התרבות הינם זנים המכונים – 'מיכלואים'. את זרעי הזנים האלה מייצרים על ידי האבקה מלאכותית בידי אדם. התערבותו של האדם מתבטאת בכך שהוא הקובע מה יהיה הצמח שיספק את גרגרי האבקה ומה יהיה הצמח שיקבלם. ההאבקה שוב אינה אקראית אלא מבוקרת על ידי האדם. מטרת הפעולה היא לייצר זנים חדשים,[1] צמחים בעלי עמידות גבוהה יותר למחלות, לתנאי קרקע קשים וכן הנבת יבול גבוה יותר, איכות פרי טובה יותר, צבע הפרי, שיפור הטעם ועוד. למשל, ישנם כמה עצי פרי שפותחו באופן זה, כגון כנת "הנסן" שהיא מכלוא של שקד ואפרסק, "פומלית" שהיא הכלאה של פומלו ואשכולית[2] ועוד.

במספר מצומצם של גידולים (בעיקר במינים דו-ביתיים בהם לכל צמח יש רק פרחים מזוויג אחד, זכריים או נקביים) מבצעים האבקה מלאכותית היעילה יותר מהאבקה טבעית. לשם כך אוספים את גרגרי האבקה מהצמחים הזכריים ומפזרים אותם ביד או בעזרת מפוח על התפרחות הנקביות. הדבר מאפשר לצמצם את מספר עצי הזכר במטע, מגדיל את שיעור החנטה ואת יבול הפירות. דוגמא בולטת להאבקה כזאת היא האופן בו מגדלים תמרים במטעים מסחריים. האבקה מלאכותית נעשית גם במינים בעלי פוריות נמוכה או בצמחים שגדלים במקומות סגורים כגון חממות ובתי רשת. במקומות אלו מספר החרקים המאביקים קטן, וכן לא יכולה להתקיים האבקת רוח.

 

[1] בעיקר האמור בירקות דגנים וקטניות, מכלואי עצים הוא תהליך ארוך בהרבה הלוקח שנים רבות, בעוד מחזורי הגידול של ירקות דגנים וקטניות הוא בדרך כלל פחות משנה אחת.

[2] המייחד את עצי ההדר הוא שכמעט כל פרי הדר יכול להפרות פרי הדר אחר ובתנאי שהם פורחים באותה עת. הפריות הדדיות אלו יכולות לייצר מפעם לפעם זנים חדשים כפי שמידי פעם אכן נצפה.

 

דיני כלאים בהאבקה מלאכותית

כאמור, אחת הפעולות המקובלות בחקלאות ומחקר החקלאי היא האבקה מלאכותית, פעולה זו נעשית פעמים רבות בין מינים שונים. פוסקי זמננו דנו בשאלה האם יש בכך משום איסור כלאים, זאת מכיוון שמחד גיסא ישנו חיבור של שני מינים שונים שיוצרים צמח חדש, אך מאידך גיסא הפעולה נעשית בחלקי צמח שאינם יכולים להתקיים כצמח בפני עצמם.

יש הסוברים[1] שאיסור כלאים כולל כל יצירה של צמח חדש שלא הוכר לפני כן ולכן האבקה, הגם שנעשית רק בחלקי הפרח ולא בענפי הצמח, אסורה. דבריהם מבוססים על דברי החזון איש[2] שאיסור הרכבה איננו תלוי בחלק הצמח אותו מרכיבים, אלא בתוצאה של הפעולה[3]. יש הסוברים שאיסור כלאים הוא רק כשמרכיבים שני ענפים וכאשר פעולת ההכלאה נעשית בפרחים בלבד פעולה זו מותרת.[4] טעם הדבר הוא משום שהאבקן מפרה את הביצית, ולא יוצר אותה, והתפתחות הפרי נובעת מהתפתחות השחלה, עמוד העלי והביצית.[5] בין ההשלכות למחלוקת זו היא כיצד להתייחס להנדסה גנטית.[6]

 

[1] שבט הלוי ט, רכד.

[2] כלאים ב, טז

[3] ראה שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב - ג) סימן ק אות ז, שכתב שבהרכבת עצים יש איסור גם בהאבקה: שפיר אסור אף אם ההרכבה היא רק על ידי זריקה של מיץ אשר אם היה זורע את המיץ באדמה לא היה צומח כלל, כי סוף סוף "השדה" זרועה משני מינים, משא"כ בהרבעה הרי התורה אמרה "בהמתך" ואין זו בהמה ואין זה שייך כלל לאיסור הרבעה דאסרה רק שתי גופות ממש", יש לציין כי במעדני ארץ כלאים א, ה הוא היקל בדבר וסבר שאין איסור ב"הכנסת שרף לתוך האילן".

[4] הרב ישראלי התורה והארץ ג...

[5] שו"ת כרם שלמה חלק ב סימן א אות יט.

[6] עיין ערך הנדסה גנטית, ראה הרב י. אפרתי, הליכות שדה 136 עמ' 5- 8 כתב שעדיף לכתחילה שלא להכניס כוורות דבורים לתוך מטע אתרוגים המצוי בסמוך למטעי הדרים אחרים, למרות שוודאי שאין בפעולה זו משום איסור כלאים שהרי לא נעשית כל פעולה בצמח, מכל מקום מכיוון שההפריה נעשית על ידי מין אחר.

 

האבקה בשמיטה

כאמור, ישנם מקרים בהם במטעים מסחריים יש צורך לבצע האבקה על ידי החקלאי באמצעים שונים על מנת לקבל יבול מסחרי.

בעניין הטיפול בפירות בשמיטה ישנן שלוש שיטות מרכזיות, לשיטות אלו ישנה השלכה ביחס לפעולת ההאבקה[1]:

  1. יש הסוברים שמותר לעשות אך ורק מלאכות שמטרתן היא שמירה על העץ ולא לצורך הפירות כלל, לכן אין לעשות כל פעולה בעץ שמטרתה היא טובת הפירות או יצירתם, אי לכך לדעה זו אין לבצע האבקה בשמיטה, שהרי בפעולה זו יוצרים את הפרי.[2]
  2. יש הסוברים שמותר לעשות מלאכות שמטרתן היא מניעת הפחתה גדולה בכמות היבול או באיכותו, אי לכך מותר לעשות פעולות בעץ שמטרתן היא העלאת כמות היבול במקרים בהם הדבר נצרך.[3] לכן לדעה זו מותר לבצע האבקה בתוך חממה או במינים שהפוריות בהם נמוכה כגון אגסים. כדי לקבל יבול מוצלח באגסים יש צורך לבצע במטע האבקה מוצלבת. למשל אגס יפני מפרה אגס ספדונה או קוסטיה. לשם כך מכניסים ענפים נושאי פרחים מזן אחד למטע מזן אחר ושומרים על חיוניותם על ידי הכנסתם לדליי מים.. מותר להכניס ענפים אלו רק בשנים שאין בהן התאם בין פריחות המפרים השונים הקיימים באופן רגיל במטע, ויש צורך בהכנסת מפרים נוספים. מאידך גיסא אין לבצע כלל האבקה במטעים סובטרופיים כגון אבוקדו, מנגו, הדרים וכדומה מכיוון שבמטעים אלו הפוריות נחשבת לגבוהה.
  3. קיימת שיטה נוספת שעיקרה הוא שאין לעשות פעולות על מנת ליצור את הפירות, אך לאחר שהפירות קיימים מותר לשפר את איכותם, אף לשיטה זו אין לעשות האבקה בשמיטה.[4]

יש לציין כי במקרה ובו שטח נמכר בהיתר המכירה מותר לעשות את כל הפעולות הנדרשות ליצירת הפרי, מכיוון שהן לא כלולות בארבעת המלאכות האסורות מן התורה.

 

כתיבה: ח"נ, ד"א

 

נספח: סכימה של פריחה של דגן, זכויות: ד"ר רענן ופורטל הדף היומי.

 

 

[1] בעיקר האמור בירקות דגנים וקטניות, מכלואי עצים הוא תהליך ארוך בהרבה הלוקח שנים רבות, בעוד מחזורי הגידול של ירקות דגנים וקטניות הוא בדרך כלל פחות משנה אחת.

[2] המייחד את עצי ההדר הוא שכמעט כל פרי הדר יכול להפרות פרי הדר אחר ובתנאי שהם פורחים באותה עת. הפריות הדדיות אלו יכולות לייצר מפעם לפעם זנים חדשים כפי שמידי פעם אכן נצפה.

[3] שבט הלוי ט, רכד.

[4] כלאים ב, טז

[5] ראה שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב - ג) סימן ק אות ז, שכתב שבהרכבת עצים יש איסור גם בהאבקה: שפיר אסור אף אם ההרכבה היא רק על ידי זריקה של מיץ אשר אם היה זורע את המיץ באדמה לא היה צומח כלל, כי סוף סוף "השדה" זרועה משני מינים, משא"כ בהרבעה הרי התורה אמרה "בהמתך" ואין זו בהמה ואין זה שייך כלל לאיסור הרבעה דאסרה רק שתי גופות ממש", יש לציין כי במעדני ארץ כלאים א, ה הוא היקל בדבר וסבר שאין איסור ב"הכנסת שרף לתוך האילן".

[6] הרב ישראלי התורה והארץ ג...

[7] שו"ת כרם שלמה חלק ב סימן א אות יט.

[8] עיין ערך הנדסה גנטית, ראה הרב י. אפרתי, הליכות שדה 136 עמ' 5- 8 כתב שעדיף לכתחילה שלא להכניס כוורות דבורים לתוך מטע אתרוגים המצוי בסמוך למטעי הדרים אחרים, למרות שוודאי שאין בפעולה זו משום איסור כלאים שהרי לא נעשית כל פעולה בצמח, מכל מקום מכיוון שההפריה נעשית על ידי מין אחר.

[9] להרחבה ראה שבת הארץ א, ה עמ' 210, מהד' מכון התורה והארץ.

[10] דעת הרב קוק, שבת הארץ א, ה אות טז.

[11] דעת החזו"א שביעית כא, יד.

[12] דעת הרב ישראלי, בצאת השנה עמ' לב הע' ח.