הדרים

פירות הדר בולטים בשוק המזון הישראלי ובכלל באגן הים התיכון, לא רק בזכות צבעיהם והארומות מעוררות התיאבון שלהם, אלא גם בזכות השפעתם העמוקה על המטבח, הבשמים ועל הבריאות. פירות הדר הם קבוצה גדולה ומגוונת של פירות טרופיים, האהובים על מיליוני אנשים ברחבי העולם. הם מתאפיינים בטעמם המתוק-חמוץ המרענן.

עצי ההדר נמנים על סוג הצמחים ,Citrus ולמשפחת הפיגמיים (Rutaceae), המאופיינת בנוכחות של חומצה ציטרית, המעניקה את הטעם והארומה המתוקה-חמוצה האופיינית בפירותיהם.

פירות ההדר מאופיינים בקליפה עבה בצבע כתום, צהוב, ירוק או ורוד, המכילה גם שמנים אתריים האחראים לריחם האופייני. פנים הפרי מחולק לפרוסות הניתנות להפרדה (פלחים), רובם בעלי ערך קלורי נמוך. הפירות מכילים בדרך כלל מיץ רב. והם גם מקור מצוין לוויטמינים כגון: וויטמין C וכן סידן, אשלגן, חומצה פולית ונוגדי חמצון[1].

עצי ההדר גדלים בעיקר באקלים חם ולח- סובטרופי וים-תיכוני ולכן הם נפוצים באזורים חמים, מוארים ורטובים, כמו גם בישראל, בעיקר באזורים בהם האקלים מתון באופן יחסי כגון: מישור החוף, השפלה, צפון הנגב, עמקי הצפון ועוד. אך בניגוד לרוב הפירות הם מבשילים דווקא בחורף וזה גם יתרונם הגדול. פירות ההדר הגדלים בישראל משווקים הן בארץ והן ליצוא. בישראל, ישנו מגוון רחב של עצי הדר, כגון: לימון, תפוז, קלמנטינה ואשכולית ועוד.

השם פרי הדר ניתן להם ככל הנראה על שום הדרם של הפירות. סבירות גבוהה לכך כי הם נקראים פירות הדר, בגלל השם מקראי שניתן לאתרוג שגם הוא שייך למשפחת ההדרים והוא נקרא 'פרי עץ הדר' וכך נאמר במקרא: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".[2]

2. היסטוריה

כאמור, עצי ההדר (Citrus) הם צמחים ממשפחת הפיגמיים (Rutaceae), שמקורם ככל הנראה בדרום מזרח אסיה, בעיקר בסין ובהודו. מולדתם של עצי ההדר ידועה, ומשם הם התפשטו לאזורים אחרים בעולם, כמו אגן הים התיכון, אירופה ואמריקה .במקור היו ארבעה מיני הדרים בלבד: [3]פומלה, אתרוג, מנדרינה ופאפדה [4]. כל שאר מיני ההדרים נוצרו על ידי הכלאה טבעית או מלאכותית של ארבעה מינים אלו, כגון: תפוז- הכלאה של פומלה ומנדרינה, אשכולית- הכלאה בין פומלה ותפוז[5]. לימון- צאצא של אתרוג וחושחש. הקלמנטינה היא הכלאה של מנדרינה ותפוז, בחלק מהמינים ההכלאה בין הזנים נעשתה ללא התערבות אנושית, וחלקם על ידי התערבות אנושית.

3. מאפייני פירות ההדר

פרי ההדר הוא ענבה שנקראת 'הספרידיום' (Hesperidium) יחודי למשפחת הפיגמיים (Rutaceae). יחודו מתבטא בכך שהפרי הוא בעל קליפה עבה וקשיחה ובתוכו ציפה עסיסית מחולקת למספר פלחים (8- 16) המכילים מיץ וזרעים. טעמם של פירות ההדרים במשך הגידול הוא חמוץ ומר, ואילו בעת ההבשלה הוא נע בין מתוק לחמוץ והם מכילים מיץ רב.

קליפה: במשך הגידול הקליפה היא ירוקה, ובעת ההבשלה היא צבעונית בדרך כלל בצבעי כתום, צהוב או ירוק. קליפה זו מורכבת ממספר שכבות: שכבה חיצונית דקה (epidermis) שעוביה הוא מיקרומטרים בודדים, שכבה זו היא שקופה ואינה מכילה את פיגמנטי הצבע.[6] תחתיה שכבת האכסוקארפ (exocarp) שנקראת גם כן פלאבדו (flavedo) המכילה את פיגמנטי הצבע של הקליפה וכן את מיכלי השמן האתרי. קליפה זו מחוספסת ולעיתים גבשושית. קליפה זו היא מרירה והיא משמשת במאכלים מסוימים כחומר טעם או כקישוט, לעיתים מסכרים אותה והיא משמשת כסוכריה. לעיתים היא משמשת כמאכל מזין לבהמות. עוביה נע בין 0.92 מ"מ בליים, ל2.97 מ"מ באתרוג. תחתיה שכבת המזוקארפ (mesocarp)- לִבְנָה.[7]– ' אַלְבֵּדו'. שכבה זו היא לבנה והיא עוטפת את פלחי הפרי.[8] עוביין של הקליפות משתנה בין המינים השונים, והוא נע בין מילימטרים ספורים בקליפים למספר סנטימטרים בפומלה ובחלק מזני האתרוג[9]. יש המייחסים לקליפת פרי ההדר סגולות בריאותיות (היא עשירה בוויטמינים ומינרלים) והלבנת שיניים.

ציפה (endocarp): הציפה מורכבת בדרך כלל מ 10–20 פלחים, המכילים בקבוקוני מיץ רבים ועטופים בקליפה דקה. הגרעינים קרובים למרכז הפרי.[10] ישנם מינים עתירי מיץ כגון זני תפוזים שונים, וישנם כאלו שכמות המיץ בהם היא מועטה ביותר כגון חלק מזני האתרוג.

4. שלבי התפתחות הפרי

פריחת ההדרים היא לרוב בעונת האביב בחודשים אדר- אייר (מרץ- מאי) עצי ההדר מפרים את עצמם ואין צורך בשילוב זנים אחרים בפרדס. הפרח הוא דו מיני- באותו פרח ישנם גם אבקנים וגם עמוד עלי. לרוב, הפרי נוצר כתוצאה מהפרייה, אך ישנם זנים שנוטים לפרתנוקרפיה- יצור פרי ללא הפריה, פירות אלו הם פירות ללא זרעים.[11] הפריחה היא מרובה, אך ישנה גם כן נשירת פרחים מרובה, ולהבשלה מלאה מגיעים רק כ1- 4% מכלל הפרחים. הפרחים וכן החנטים הצעירים מאוד רגישים לשינויי טמפרטורה, לעקות חום ולחוסר מים. משך ההבשלה משתנה בין הזנים השונים והוא נע בין מספר חודשים בודדים כגון תפוז מזן 'טבורי', עד לקרוב לשנה בתפוז מזן 'ולנסיה', ואף מעבר לכך בזני האתרוג.

ברובם של עצי הפרי עיקר התפתחותו של הפרי היא בשלבי הגידול הראשוניים, בהם בשלב הראשון ישנה חלוקת תאים נמרצת, אך העלייה בנפח הפרי היא מועטת. בשלב השני ישנה הצטברות של החומרים השונים האופייניים לפרי ועלייה בנפח התאים. העלייה בנפח התאים מסתיימת לרוב בשלב ההבשלה, ושינוי צבע הקליפה מירוק לצבע האופייני של פרי זה. במהלך ההבשלה השינויים הם בעיקר בטעם הפרי באמצעות צבירת סוכרים- כגון פרוקטוז ובהתפרקות העמילן וירידת החומציות של הפרי. לעומת זאת, ברוב ההדרים צבירת החומרים אינה נעצרת גם לאחר שהפרי שינה את צבעו לצהוב, הזדקנות הפרי היא מאוד איטית וכך הפרי יכול להישמר על העץ למשך תקופה ארוכה.[12]

חומציות הפרי: אחד המאפיינים ש פירות ההדר היא החומציות שלהם, למשל בלימון רמת החומציות בפרי היא 8% מכלל החומר היבש של הפרי, ואילו בתפוז היא כ2- 3 אחוזים.[13]

5. תולדות ההדרים בארץ ישראל

פרי ההדר הראשון שהגיע לארץ ישראל היה האתרוג ,ככל הנראה מפרס. בחפירות ארכאולוגיות ברמת רחל שבדרום ירושלים, זוהתה אבקת צמחים שמקורה באתרוג עוד מתקופת המלך חזקיהו [14],בקפריסין נמצאו זרעי אתרוגים המתוארכים למאה ה-15 לפנה"ס.[15] מקור שמו של האתרוג בעברית הוא בשמו הפרסי (תֻרֻנְג'). המושג "הדר" המתייחס לאתרוג ואחר כך למגוון הפירות מאותה משפחה, מקורו בפסוק המתייחס לכתוב במקרא ונזכר במצוות ארבעת המינים: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל" [16].יש לציין כי השם 'אתרוג' אינו מופיע כלל במקרא, תחילת איזכורו הוא בימי המשנה ואילך.[17]

הכרות מעמיקה יותר הכירו היהודים את האתרוג בגלות בבל,[18] וכי בשיבת ציון, באמצע המאה השישית לפני הספירה, הביאו את האתרוג לארץ, פיתחו גידול זה והשתמשו בו בעיקר לצורך קיום מצוות נטילת ארבע מינים בחג הסוכות.[19]

הלימון הגיע לארץ ישראל ככל הידוע לנו עם תחילת הכיבוש המוסלמי המוקדם את ארץ ישראל במאה ה-7 לספירה[20].

בימי הביניים החל מהמאות 13-14 קיימות עדויות ראשוניות על גידול עצי הדר בארץ לייצור פרי למאכל ולא רק האתרוג (שהוכר ככר בתקופות מוקדמות בהרבה).[21] בשלהי התקופה העות'מנית במאה ה-18 ישנן עדויות ראשונות לגידול מסחרי של הדרים, הראשון שבהם, גידול התפוז בארץ ישראל . הזן "שמוטי" נתגלה אז בארץ ונחשב מיד למשובח ביותר בין זני התפוזים. זן זה הוא כנראה גלגול מקומי של זן אחר שהובא לארץ בימים קדומים. הזן ידוע בעולם כולו בשם תפוזי "Jaffa" מלבד ה"שמוטי" החלו לגדל בארץ גם זני תפוזים אחרים כגון הטבורי (הידוע גם בכינוי וושינגטון), וולנסיה, זאת על מנת להאריך את עונת הפרי, וגם פירות הדר נוספים כגון: אשכולית, אשכולית אדומה (סן רייז) ,קלמטינה ,פומלה ,פומלה אדומה (צ'נדלר) פומלית, זני קליפים שונים כגון מניאולה, טופז, טמפל, אור ועוד.

בתקופת המנדט הבריטי, היה ענף הפרדסנות חשוב לחיי הכלכלה והחברה בארץ ישראל, בהובלתם של שלטונות המנדט שהקימו בראשית שנות ה-40 את "מועצת הפיקוח על פרי הדר", תפקידה היה לארגן ולפקח על ייצור ועיבוד של תוצרת ענף ההדרים כדי להבטיח את קיומו, ו"המועצה לשיווק פרי הדר של פלשתינה – The Citrus Marketing Board of Palestine – שתפקידה היה לתאם ולנהל את שיווק פרי ההדר ומוצריו המיוצרים בפלשתינה הן לשוק המקומי והן ליצוא ההדרים לאירופה. נזכיר כי בתקופת המנדט הבריטי (בשנת (1928 יוצר אב הטיפוס הראשון של מסחטת ההדרים הארצישראלית הראשונה.[22]

6. פרדס

כיום מקובל לכנות מקבץ עצי הדר – 'פרדס',[23] מקורה של מילה זו היא בפרסית עתיקה "pairi-daēza" שפירושו "גן תחום (סגור). הגנים באשור, בבל ופרס, היו שייכים על פי רוב למלך ,והכניסה אליהם התאפשרה למשפחת המלוכה ואנשי המעמד הגבוה. מאותה המילה נובעים הכינוי הלועזי לגן עדן - Paradise באנגלית [24]. המילה 'פרדסן' ו'פרדסנות' היא תורת הגידול של עצי פרי הדר בפרדס.

המילה פרדס מופיעה כבר בתנ"ך כמה פעמים, ובהם:

בשיר השירים:[25] "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים"

בקהלת:[26] "עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת ופרדסים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי".

בספר נחמיה [27]: "וְאִגֶּרֶת אֶל אָסָף שֹׁמֵר הפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִתֶּן לִי עֵצִים לְקָרוֹת אֶת שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר לַבַּיִת וּלְחוֹמַת הָעִיר..."

מפסוקים אלו עולה כי הפרדס שימש בעבר כמקום מרוכז של עצי פרי מסוגים שונים.

7. פרדסנות בישראל

הפרדסים בישראל הם ענף חקלאי שהיה בעל השפעה ניכרת על כלכלת ארץ ישראל החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 בשלהי התקופה העותמנית, עבור בתקופת המנדט וכלה בעשוריה הראשונים של מדינת ישראל ,בהיותו בשנים אלו ענף יצוא ראשון במעלה. פריסת הפרדסים הגיעה לשיאה בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, בתקופה זו גידלו בארץ כ- 420,000 דונם באזורים שונים של הארץ ובתוכם: שפלת החוף, השרון, בנגב הצפוני, עמקי הצפון, גליל מערבי, עמק הירדן, הגולן והערבה. הפרדסנות העברית, מראשיתה בשלהי התקופה העות'מאנית ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה, רובה ככולה הייתה בבעלות המגזר הפרטי.

ההתפתחות המואצת של כלל ענפי החקלאות בשלושת העשורים הראשונים מהקמת המדינה, הביאה איתה עד מהרה למשבר באספקת המים שהיו מבוססים בעיקרם על מי שתיה.[28] בתחילת שנות ה-2000 התברר כי לא ניתן עוד להמשיך ולהחזיק בענף בממדיו הנוכחיים, זאת בשל שנות בצורת שהביאה למחסור חמור במים, לכן הצטמצמו שטחי הגידול. בשנת 2006 בישראל הצטמצמו שטחי הפרדסים בעשרות אחוזים ונותרו כ-160,000 דונם הדרים. בעשרים שנים האחרונות חלה התאוששות מה בענף בעקבות מעבר לשימוש מוגבר במי קולחין ונטיעה של זנים רווחיים יותר.[29] למרות כל האמור לעיל מדינת ישראל הפכה למדינה בה מפעלי ה-Tec-Hi מובילים את הכלכלה בצרוף התעשייה המסורתית, והמרכיב החקלאי בכלכלתה קטן משנה לשנה,[30] ועמו ירדה גם תפארתה של הפרדסנות.

כיום[31] ישנם 25 זנים מסחריים, מתוכם שלושה זני יצוא מרכזיים - מנדרינת אור, אשכולית אדומה ופומלית. כל שאר הזנים נחלקים בין שוק מקומי של פרי טרי - מנדרינות, לימונים ותפוזים, וזני תעשייה - תפוזים, אשכוליות אדומות ואשכוליות לבנות. סך כל שיווק התוצרת מתחלק בין שליש יצוא, שליש שוק מקומי ושליש לתעשייה.

גידול ויצוא הדרים מישראל – בישראל פועלים בהווה כ-1,200 מגדלי פרי הדר[32] והם עושים זאת על-פני כ-165 אלף דונם [33]. מסקירה של ענף ההדרים במועצת הצמחים[34] עולה כי בישראל מייצרים כיום כ-435 אלף טונות פירות הדר מסוגים שונים חלקם מיועדים לשוק המקומי והחלק האחר ליצוא.[35] על-פי נתוני ענף ההדרים במועצת הצמחים ,צורכים תושבי מדינת ישראל כ-250 אלף טון פרי הדר מדי שנה והשאר מיועד ליצוא.

90% מייצוא ההדרים התרכז סביב אשכוליות וקלמנטינות "אור". עיקר ייצוא הקלמנטינה 'אור' מגיע לאירופה: 45% לצרפת, 20% להולנד ,ו-20% לגרמניה. בנוסף, מדי עונה ישראל מייצאת כ-4,500 טון פומלית ואשכוליות אדומות ליפן וקוריאה. אשכולית אדומה ולבנה מיוצאת מישראל גם לסין, ואלו שווקים חשובים ואיכותיים.

גידול הדרים בעולם - אזורי הגידול העיקרים של ההדרים בעולם מתרכזים בעיקר בארצות אגן הים התיכון,[36] דרום צפון אמריקה ומרכזה,[37] בארצות דרום אמריקה הממוזגות יותר ובקירבה לים[38]. בדרום מזרח אסיה בארצות הסמוכות לים, ובדרום מזרח אוסטרליה.

מסחר בהדרים - ייצור ההדרים העולמי עומד על כ-135 מיליון טון. מרבית המסחר בהדרים מתרכז בארבע קבוצות עיקריות: תפוזים מתוקים (52%), קלמנטינות למינהם (21%), לימונים (12%), אשכוליות ופומלו .(6%)

8. חשיבות פירות ההדר לבריאות

היתרונות הבריאותיים הרבים של פירות ההדר מועילים מאוד לאדם כבר במשך אלפי שנים. חלק מהסגולות של פירות ההדר. הם נוגדי החמצון הרבים שבהם, הממלאים תפקיד מכריע בנטרול רדיקלים חופשיים ותורמים לבריאות התאים השונים באיברי הגוף שלנו. ויטמין C המצוי בפירות אלו תומך ביצור הקולגן בגוף, השומר על מראה עור ושיער בריא וחיוני. הוא מחזק את מערכת החיסון ועוזר בספיגת ברזל. בפירות ההדר יש עוד ויטמינים ומינרלים טובים נוספים כגון: כמה מהוויטמינים ממשפחת ,B אשלגן, זרחן, מגנזיום, נחושת ועוד. כמובן שהם מכילים עוד נוגדי חמצון רבים שחשובים למאבק בתהליכים דלקתיים בגוף.

פירות ההדר הם מקור לסיבים תזונתיים. חשוב לזכור שמרבית הסיבים נמצאים בחלק הפנימי של הקליפה.[39] סיבים מעולים כמו ליגנין, צלולוז ופקטין נמצאים בשפע ומסייעים לפעולת העיכול ותהליכים מטבוליים בגוף. פרות הדר דלים בקלוריות, ויחד עם זאת המים והסיבים התזונתיים עוזרים לייצר תחושת שובע. בקלמנטינה ממוצעת למשל יש 35 קלוריות בלבד, במיץ לימון רק 12 קלוריות ובאשכולית לבנה 78 קלוריות בלבד.

אחת הסיבות לאבנים בכליות היא רמות נמוכות של מינרל בשם ציטראט בשתן (שאחראי על פירוק עודפי מינרלים). צריכה קבועה של פירות הדר יכולה להעלות את רמות הציטראט בשתן ובכך מפחיתה משמעותית את הסיכון לאבנים בכליות. בפירות הדר קיימות מספר תרכובות שיכולות לשפר את בריאות הלב, להרחיק את הכולסטרול 'הרע' ולהעלות את רמות הכולסטרול 'הטוב'. פלבנואידים[40] המצויים בפירות ההדר מסייעים להגן מפני מחלות ניווניות שונות של המוח כמו אלצהיימר ופרקינסון.

לסיכום נראה כי פירות ההדר הם לא רק טעימים ומרעננים אלא גם בעלי סגולות בריאותיות טובות, ומומלץ להכניס אותם כחלק מתפריט המזון באופן קבוע.[41] אך ככלל חשוב לדעת כי צריכה מתונה של פירות הדר היא בעלת השפעה בריאותית טובה על הגוף. ניתן בהחלט לשתות גם מיצי הדרים אך בכמות מתונה. פירות הדר ממלאים תפקיד חשוב גם בתעשיית הבשמים הודות לשמנים ארומטיים בקליפותיהם השמנים האתריים בקליפה הם אלו המקנים לפירות ההדר את ריחם האופייני.

9. מעמדם ההלכתי של ההדרים, אילן או ירק?

קביעת השנים: בהלכות תרומות ומעשרות, וכן בדיני קביעות השנים בשנת השמיטה, חז"ל קבעו בכל מין את השלב שבו נקבעת שנתו[42], באילנות זוהי החנטה, ובירקות זו הלקיטה[43]. נחלקו התנאים בדינו של האתרוג, האם דינו הוא כאילן לכל דבר וחיוב המעשרות שלו נקבע לפי חנטתו[44] או שהאתרוג שונה מהאילנות בכך שהוא "גדל על כל מים", ובזה הוא דומה לירק. משמעותו של "גדל על כל מים" היא שהוא זקוק להשקייה מלאכותית נוספת מעבר למים שהוא מקבל בגשמים,[45] ולכן זמן חיובו בתרומות ומעשרות יהיה לקיטת הפרי.[46] עם זאת לגבי ראש השנה, דינו הוא כאילן לכל דבר, ומעבר השנים בו נעשה בטו בשבט. האחרונים דנו האם דינם של כל שאר פירות ההדר הוא כמו אתרוג, או שהם כשאר האילנות.[47] הפוסקים דנו בשאלה האם קיימת חובת נתינת מעשר עני לעני במקרה של הדרים שנלקטו לאחר טו בשבט[48].

10. ריבוי עצי הדר

לרוב, ריבוי ההדרים הוא באמצעות הרכבה של כנה ורוכב מתאימים, הרכבה בעצי הדר חיונית כדי לשפר את איכות הפרי והתנובה, להעניק לעץ עמידות טובה יותר למחלות ולתנאי קרקע. התהליך מאפשר להחליף זן פרי לא רצוי בזן מועדף, להחיות עץ שהפסיק להניב פירות, או לשמר זנים מיוחדים, ראה בהרחבה בערכים הרכבה, כנה, כנות הדרים ורוכב.

סיבות עיקריות להרכבת עצי הדר:

1. שיפור תכונות הפרי :ניתן להרכיב זן פרי בעל טעם איכותי יותר, מתיקות רצויה, או אורך חיים ארוך יותר, על גבי עץ קיים.

2. הגדלת התנובה :הרכבה יכולה להפוך עץ שלא מניב כמות מספקת של פירות לעץ מניב ואיכותי.

3. הענקת עמידות :השורשים של כנה מקנים לעץ תכונות של עמידות בפני מחלות, וירוסים, מזיקים, וחוסר מים או חומרי מזון בקרקע.

4. התאמה לסוג הקרקע – ישנן סוגי קרקעות שונים כגון: קרקע חולית, אדמה כבדה, קרקע עם אחוז גיר גבוה ועוד, ולכל סוג קרקע יש להתאים את הכנה המתאימה על מנת שהעץ יתפתח בצורה הטובה ביותר.

5. החלפת זן פרי קיים :כאשר יש עץ עם פרי לא כלכלי, הרכבה מאפשרת לשנות את זן הפרי לזן משודרג טעים וכלכלי יותר, כגון החלפת זן אשכולית לקלמנטינה אור, ללא צורך לכרות את העץ הקיים.

6. תחזוקת עץ פגום :אם נגזם עץ בצורה חזקה מדי או נגרם לו נזק, ונשארת הכנה, הרכבה מחודשת יכולה להחזיר לו את יכולת ההנבה והיבול.

7. שימור זנים :הרכבה מאפשרת לשכפל עץ פרי מיוחד או טעים במיוחד, על מנת לשמור על איכות הפרי.

8. רב-גוניות גידול :ניתן להרכיב מספר זנים שונים על עץ אחד, וכך ליהנות מפירות מגוונים במקום אחד.

10.1 השלכות הלכתיות לריבוי עצי ההדר

בראשית ימי ההדרים היו שלושה או ארבעה מינים, ההכלאות שהתפתחו מהם, הביאו למגוון רחב של מיני ההדרים המוכרים. מבחינה הלכתית מקובל לחלק את ההדרים לשלוש תת קבוצות עיקריות: 1. אתרוג- לימון. 2. תפוז, קלמנטינה (לקבוצה זו שייכים גם כן רוב הקליפים המצויים בשוק). 3. פומלה- אשכולית.

בדיני כלאים, נדרש מדד אחד לפחות מתוך שלוש שדומה בין העצים השונים, על מנת להגדיר שני צמחים כאותו מין:

שלושת המדדים הם:

1. דמיון בצורת הפרי.

2. דמיון בצורת העלה.

3. דמיון בטעם הפרי.

במידה וטעם הפרי הוא שונה בתכלית בין שני המינים, אזי מינים אלו כלאים, גם אם שני המדדים האחרים הם דומים.

האחרונים דנו במאפיינים השונים של ההדרים, והאם ניתן להרכיבם זה על זה[49], בין המאפיינים שהוזכרו הם: זמן ההבשלה והקטיף,[50] צורת הפרי[51] הצורך בהשקייה קבועה, וניתן למצוא בעץ פירות חדשים וכאלו של השנה הקודמת (דר באילנו)[52] טעם הפרי- יש הסוברים שטעם הפרי הוא דומה בכל ההדרים[53], ויש הסוברים שמדובר בטעמים נפרדים "טעם רחוק ביותר".[54] ולמעשה ניתן להרכיב על ידי יהודי רק את המינים המופיעים באותה תת קבוצה, ראה בנספח

לחלק ניכר של עצי ההדר יש קוצים. העצים נוחים להרכבה וניתן אף להרכיב זנים שונים של הדרים על אותו העץ, כך שענף אחד יניב פרי הדר אחד וענף אחר יניב פרי הדר אחר. גובהו של כל עץ נע בין 4 ל-8 מטרים.

10.2 ריבוי באמצעות זריעים

לעיתים ישנו שימוש גם בזריעים הנקראים זריעים נוצלריים (nucellar), זריעים אלו נוצרו ממספר עוברים שהתפתחו מאותו זרע, התפתחותם היא מהנוצלוס (nucellus), איבר שהוא חלק מהביצית שבפרח.[55] עוברים אלו נוצרים בסמוך לעובר שהתפתח מהפרייה[56], והם נפוצים בזרעים שיש בהם מספר עוברים. היתרון בשימוש בזריעים אלו הוא בעיקר נקיון מוירוסים[57] וזהות גנטית לצמח האם, ישנם מספר זנים מסחריים שמקורם הוא מזרעים נוצלריים, כגון: קלמנטינה נובה, סוצומה ועוד.

10.3 ברכת שהחיינו וברכת האילנות

הפוסקים דנו בשאלה האם ניתן לברך ברכת שהחיינו על הדרים מורכבים, מכיוון שיתכן שמדובר בהרכבה אסורה, ולמעשה הכריעו שמברכים שהחיינו[58] וכן האם ניתן לברך את ברכת האילנות על הדרים מורכבים, ומכיוון שמדובר במינים שהם דומים אין שינוי מהותי במין וניתן לברך את ברכת האילנות על הדרים מורכבים.[59]

11. שמנים אתריים

חלקי הצמח השונים מכילים שמן אתרי. שמנים אתריים הם חומרים נדיפים המצויים בצמח, אשר יחדיו מקנים לו את ריחו האופייני. כל השמנים האתריים מכילים תערובות שונות ומורכבות של חומרים כימיים נדיפים, בעלי מסיסות נמוכה מאוד במים, בפירות ההדר (citrus) טיפות השמן האתרי מצויות בשכבה החיצונית של הקליפה (האכסוקארפ flavedo) וכן בעלים ובזרעים. אחוז השמנים האתריים בחלקי הצמח השונים הוא בין 3 ל30 אחוז. מרכיב נוסף של הריח בהדרים הוא מהפרחים המכלים את הצוף, הצוף הוא תמיסה המכילה בעיקר סוכרים, חומצות אמינו, חלבונים ועוד המופרשת מהצופנים של הפרח.

ברכת הריח: חז"ל קבעו שבכל פרי או חלק אחר של הצמח בעל ריח טוב יש לברך ברכה יחודית, ובשל כך המריח את העלים או הפרחים מברך בורא עצי בשמים, ואילו על הרחת הפרי מברכים הנותן ריח טוב בפירות.[60]

ספירט: אחד השימושים המקובלים בעבר מקליפות ההדרים הוא השימוש בשמנים השונים על מנת להפיק ספירט- אלכוהול מזוקק, מכיוון שמדובר בשמנים בלבד אין בספירט זה קדושת שביעית.[61]

12. דיני מיץ הדרים

אחד השימושים המרכזיים של ההדרים הוא במיץ המצוי בהם, ולעיתים אף מטרת גידול העצים היא לשם הפקת המיץ ולא לשם אכילת הפרי בפני עצמו. הפוסקים דנו במספר השלכות הלכתיות לכך:

12.1 ברכת מיץ הדרים

כאמור, אחד השימושים העיקריים של ההדרים הוא המיץ שלהם. ככלל, המיץ שמופק מפרי מוגדר בהלכה כ'זיעה בעלמא' ולכן ברכתו היא 'שהכל',[62] אולם במקרה שבו עיקר מטרת הגידול של הפרי הוא לשם הפקת המיץ[63] והמיץ מכיל גם את רכיבי הפרי ללא סינונו, יש הסוברים שברכתו היא 'בורא פרי העץ'[64], וכן במיץ שהופק על ידי בישול, יש הסוברים שברכתו היא בורא פרי העץ.[65]

12.2 חמר מדינה- קידוש והבדלה על מיץ הדרים

כשלאדם אין יין לקידוש, להבדלה[66], למצוות ארבע כוסות[67], או שיש לו מניעה רפואית לשתיית יין, ישנה אפשרות לצאת ידי חובה ב'חמר מדינה' הפוסקים דנו האם ניתן לצאת ידי חובה במיץ תפוזים לשם קיום המצווה.

12.3 תרומות ומעשרות ממיץ הדרים

יש הסוברים שמכיוון שהמיץ הוא זיעה בעלמא, לא ניתן להפריש ממנו תרומות ומעשרות, ולכן לא ניתן להפריש ממיץ של פירות טבל[68] אך פוסקים רבים כתבו שמכיוון שמקור המיץ הוא מפירות טבל, במידה ולא הופרשו תרומות ומעשרות מהפרי, ניתן להפריש מהמיץ, שהרי מקורו הוא מפרי חייב.[69]

12.4 סחיטה בשבת

אין לסחוט פירות הדר בשבת,[70] אולם מותר לסחטם לתוך אוכל,[71] או עבור חולה.[72] הפוסקים דנו האם ניתן לאכול אשכוליות בכפית בשבת בשל העובדה שבעת הוצאת הפרי נסחט ממנו גם המיץ[73].

12.5 ברכה על מיץ שנשתה בסוף הסעודה

יש הסוברים שאם שותים מיץ תפוזים או מיץ אשכוליות טבעי בסוף הסעודה, ראוי לברך עליו בפני עצמו מכיוון שהוא נחשב כמו פירות, ולא נחשב טפל לסעודה. אבל אם שותה רק כדי לעכל את המזון - אינו מברך, כמו שלא מברכים על מים. [74]

12.6 קדושת שביעית

מותר לסחוט פירות הדר בשביעית מכיוון שזהו שימוש מקובל בהם אך חלים על שאריות הפרי דיני קדושת שביעית.[75] אין קדושת שביעית בגרעיני ההדרים מכיוון שטעמם מר והם אינם נאכלים בפני עצמם.[76]

13. חרקים

הפרדס מהווה בית גידול למספר מיני כנימות ממוגנות; 'כנימות מגן'[77], המייחד את כנימות אלו הוא עובדת היותן מכוסות במגן גַּבִּי הנפרד מהגוף, ולעתים מצוי גם מגן גחוני דק ועדין ('וילון'). הנקבה המזווגת מטילה ביצים או משריצה זחלים מתחת למגן. הזחל הראשון ('זחלן') הוא היחיד בעל כושר ניידות; שאר הדרגות נייחות. לאחר מציאת מקום מתאים מתיישב הזחלן, מחדיר את דוקרני גפי הפה ('חדק') לרקמת הצמח ומתחיל ליצור את המגן מהפרשות גופו. בשלב הראשון המגן נראה ככיפת שעווה לבנה ('כיפה לבנה'), ולאחר ימים אחדים מקבל צורת ’פטמה'. הכנימה ניזונה מפירות, מעלים, מענפים ומגזע. התיישבות כנימות על חנטים צעירים גורמת ליצירת שקעים בפרי, שאינם נעלמים עד הקטיף. במקום הזנת הכנימות בעלים נוצרים כתמים צהובים. בזנים צהובי קליפה, כמו לימון, גורמת הכנימה נקבה לכתמים ירוקים. בנגיעות קשה בעיקר בעצים צעירים, עלולות להיגרם נשירת עלים, התייבשות ענפים ואף נשירת פרי.

השלכות הלכתיות: כדי שחרק שגדל בפרי יאסר באכילה הוא צריך לנוע ממקומו- 'לרחוש', גם בעוד הפרי מחובר לעץ, אי לכך יש שסברו שכנימות המגן אינן נעות ממקומן, ולכן הן לא אסורות, אך התברר שמכיוון שהן נעות, אפילו לזמן קצר, הן נחשבות כ'רוחשות' ואסורות באכילה[78].

בעת הקילוף כנימות אלו וחרקים נוספים עוברים מהקליפה לבשר הפרי, ויש לתת את הדעת לכך לפני אכילת הפרי.[79] וכן בעת שימוש בקליפות כקליפות מסוכרות, מגרדת כתוספת טעם למאכלים, ועוד.

14. דיני בריה

בדיני ברכות קיים כלל והוא שאם האדם אכל פרי שלם, על אף ששיעורו קטן מהשיעור המחייב בברכה אחרונה (שיעור כזית) יש לברך ברכה אחרונה על מאכל זה, דין זה הוא דין 'בריה'[80], במידה ואדם אכל פלח של פירות הדר יש הסוברים שחל על פלח זה דין 'בריה'.[81] בדיני תרומות ומעשרות[82], פרי שלא ניתן לאכלו בבת אחת אלא יש לחלקו למספר חלקים, יש להפריש ממנו לפני אכילתו, יש הסוברים שהדרים מכיוון שהם נאכלים כפלחים נפרדים, יש להפריש מהם לפני אכילתם[83], ויש הסוברים שאין חובה כזו וניתן לאכול באופן ארעי גם באכילת פלחים נפרדים של פרי הדר שלם.[84]

15. נספחים

15.1 סקירה של זנים מרכזיים של פירות ההדר

משפחת פירות ההדר מתאפיינת במגוון רחב ומגוון של פירות, כל אחד מהם בעל מאפיינים ייחודיים. הם השונים זה מזה: בגודל, במראה, בצבע, במרקם, בטעם, בחמיצות, מתיקות, כמות מיץ ועוד.

לדיני ברכת 'שהחיינו', מכיוון שכל זן ניכר בפני עצמו, ניתן לברך ברכה זו על כל זן בפני עצמו.[85] עם זאת, לגבי הפרשת תרומות ומעשרות, מכיוון שיש דמיון בין הזנים ניתן להפריש מזן על חברו.[86]

כמה מהפירות הבולטים במשפחת ההדרים:

תפוז[87] - בראשית המאה ה-20 כונה הפרי בעברית בפי ראשוני המתיישבים תפוח זהב בשל דמיונו לתפוח עץ וצבעו הזהוב .השם ניתן לו גם בהשראת הכתוב: "תַּפּוּחֵי-זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף",[88] בשנות ה-30 הוצע[89] לאמץ את ראשי התיבות תפו"ז – תפוח זהב.[90]

הוא מין של עץ מסוג הדרים .התפוז הוא אחד מפירות ההדר הנפוצים ביותר. הוא עגול, וצבעו כתום. לרוב, השם "תפוז" יתייחס לפרי, והעץ ייקרא "עץ התפוז". טעמו של התפוז נע בין מתוק לחמוץ .את טעמו החמוץ מעניקה לו, כמו לכל פירות ההדר ,החומצה הציטרית .

שימושי התפוז - לרוב נאכל כשהוא מקולף וטרי, או שסוחטים אותו ושותים את מיצו. לתפוז קליפה מרירה אשר לרוב לא נעשה בה שימוש, במאכלים מסוימים היא משמשת כחומר טעם או כקישוט. לקליפת התפוז סגולות בריאותיות, הלבנת שיניים, מאכל לבהמות. מייחסים לקליפה סגולות בריאותיות,[91] היא עשירה בויטמינים ומינרלים ,והלבנת שיניים. היא יכולה לשמש גם להכנת ריבה, ליקרים או חטיף מתוק (קליפות תפוזים מסוכרות).

מקור התפוז - לדעת רוב החוקרים מקורו של התפוז בהכלאה בין פומלה (Citrus maxima) לבין מנדרינה ,(Citrus reticulata) שני מיני הדר אלה מקורם בסין .השערה אחרת למוצא התפוז טוענת כי פרי החושחש ,החמוץ והמריר למדי הוא פרי התפוז המקורי. ייתכן כי לא קיים זן מקורי של תפוז בר. תפוז מתוק צמח ככל הנראה בארצות המערב לראשונה בספרד ,ומאז הוא הפך לזן הנפוץ ביותר. בהתאם לתנאי גידולו, התפוז המתוק צומח בצבעים ובגדלים שונים וברוב המקרים מכיל עשרה פלחים העטופים בציפה דקה ולבנה.

תפוז טבורי - תפוז שנוצר ככל הנראה כתוצאה ממוטציה שנוצרה בשנת 1820בפרדס תפוזים בבאהיה שבמזרח ברזיל. בשנת 1870 הועבר לריברסייד - קליפורניה ,וכך נולד זן חדש ברחבי העולם. המוטציה יצרה פרי דיפלואידי (תאום), כאשר תפוז קטן יותר נמצא בתוך הפרי החיצוני, קרוב למקום חיבורו לעוקץ הפרי. מהצד החיצוני, משאיר התאום הקטן והלא מפותח מבנה דמוי טבור אדם בראש הפרי. מכאן מקורו ה"פרוזאי" של השם בערבית: "אָבּוּ-סרה". תפוזים טבוריים כמעט תמיד נטולי גרעינים, מקדימים בהבשלתם (כבר בתחילת החורף). בישראל החלו לגדל את זן הטבורי בעשרות השנים הראשונות של המאה ה-20.

ולנסיה - הוא אחד מהתפוזים המתוקים המשמשים בעיקר לסחיטת מיץ, הוא בעל קליפה דקה. הוא פותח על ידי האגרונום ויליאם וולפסקיל (William Wolfskill) בדרום קליפורניה במאה ה-19 . תפוז זה קטן מהזנים האחרים, והוא מאחר בהבשלה בלמעלה מחודשיים לאחר הטבורי.[92] זהו זן מאוד פופולרי של התפוז, במיוחד בעת שזן התפוז הטבורי אינו בעונת הגידול שלו. קליפתו הדקה אך החסינה מאפשרת לו הישרדות טבעית הן על העץ,[93] והן במקום קריר או בקירור מאולץ, עד לחודשי הקיץ.

שמוטי - מוכר גם כ"תפוז ג'אפה". "Jaffa" זוהי מוטציה של זן ארצישראלי בשם "בלאדי" מן המאה ה-19. השמוטי הוא תפוז מתוק טעמו מתוק עם מעט חמיצות. הנקטף בישראל מדצמבר ועד מרץ. צורתו אליפטית. ונחשב לתפוז משובח.

תפוז דם – הוא מוטציה טבעית של תפוז ככל הנראה של זן וולנסיה .בעת הבשלת הפרי, פלחי הפרי נצבעים בצבע כתום-ארגמן, המזכיר בצבעו גוון אדום כדם. התרכובת העיקרית שנמצאת בתפוזים אדומים היא קריזנטמין (ציאנידין 3- O גלוקוזיד). ארבעת הסוגים הנפוצים ביותר של תפוזי דם הם: 'קרה קרה', 'מורו', 'סנגווינלי' ו'טרוקו'. תפוז הדם מאופיין בצבע אדום וכאשר הוא נסחט מיצו אדמדם בדרך כלל. תפוז דם הוא תפוז עגול ומעט קטן מיתר זני התפוזים, חלקם מתוקים יותר וחלקם פחות.

תפוז סיני \קומקוואט- מסווג כמין Citrus japonica בסוג הדרים או כסוג Fortunella במשפחת הפיגמיים. העץ קטן יותר צרוב עצי ההדר, גודל הפרי כשל תמר. מקורו אכן בסין, ומשם גם שמו הלועזי קומקוואט ,(kumquat) הנובע מההגייה הקנטונזית )גאם-גוואט). קליפתו רכה, ובשל המרירות והחמיצות שלו, הוא משמש בעיקר להכנת ריבות, ליקרים, רטבים וממתקים.

עצי הקומקוואט הם ירוקי עד כמו יתר עצי ההדר, וצומחים לאט. הם מגיעים לגובה של בין 2.5–4 מטרים, וענפיהם דלילים, לעיתים בעלי קוצים קטנים. עליהם בצבע ירוק כהה ומבריק, פרחיהם לבנים, בדומה לפרחי הדרים אחרים, הפירות מופיעים בבודדים או באשכולות, העץ מניב כל השנה. כמות הפירות גדולה למדי אם כי הפירות כאמור קטנים. העץ קטן וניתן לגידול בעציץ במרפסת מוארת.

מקור הצמח כאמור בדרום מזרח אסיה ההתייחסות ההיסטורית הראשונה לקומקוואט, מופיעה בספרות סין ממאה ה-12 .מאז הוא גודל בהצלחה ביפן ,טאיוואן ,הפיליפינים ודרום-מזרח אסיה. הוא הובא לאירופה בשנת 1846 על ידי רוברט פורטיון (Robert Fortune) שהיה אספן צמחים עבור "חברת הגינון המלכותית" בלונדון .בשנת 1915 ,סיווג אותם מחדש ובודד אותם לסוג "פורטונלה"(Fortunella) שנקרא על שמו של רוברט פורטיון .וזמן קצר לאחר מכן הוא הועבר לצפון אמריקה.

לימון - - (Citrus × limon) הוא מין של עץ מסוג ההדרים , צבעו צהוב בדרך כלל[94] הלימונים משמשים בעיקר לשם הפקת מיץ, אך גם הציפה והקליפה משמשים לבישול, לאפייה ולשימורים .מיץ הלימון מכיל כחמישה אחוזים חומצה ציטרית. רמת החומציות שלו (PH) היא בין 2 ל-3, ועל כן טעמו של פרי הלימון חמוץ. החמיצות האינטנסיבית של הלימונים נמצאת בשימוש גם במוצרי ניקיון וארומתרפיה. מקורו של עץ הלימון הוא מצפון מזרח הודו או סין, והשימוש בו החל שם לפני כמה אלפי שנים. תפוצתו הורחבה לכל אגן הים התיכון כולל ארץ ישראל, ככל הנראה עם הכיבוש הערבי בתחילת המאה השביעית לספירה, ובשנת 1493 הגיע ליבשת אמריקה על ידי מגלי ארצות.

מחקרים גנטיים גילו שהלימון הוא הכלאה בין חושחש לאתרוג. גודל הפרי הוא כשל תפוח, בחלק מהזנים הפרי אליפטי וחלקו מעוגל יותר. העץ מגיע לגובה של 3-5 מטר,[95] העץ ירוק עד וקוצני למדי, הוא פורח כמעט בכל חודשי השנה וכך גם הפרי. בניגוד לרוב עצי הפרי הלימון יכול לתת כמה גלי פרי במהלך השנה ובכך ייחודו.

חושחש (Citrus aurantium) - מין של תפוז מר, אינו אכיל, גודלו כשל תפוז לא גדול, קליפתו מחוספסת למדי צורתו אינה סימטרית, נקלף בקלות, משמש לרקיחת מרמלדה, הכנת ליקרים והפקת שמן אתרי החושחש משמש ככנה טובה למספר מיני הדר, במחצית הראשונה של המאה ה-20 ואף מעט אחר כך החושחש היה כנה מרכזית במשתלות עצי ההדר. עם השנים נמצאו מספר כנות הדרים טובות יותר ומותאמות למינים מסויימים לקרקעות בעלות מאפיינים ייחודיים,[96] לאזורי גידול ועוד, והם החליפו אט אט את כנת החושחש. העץ לא גדול במיוחד, הוא גדל יותר לגובה מאשר לרוחב העת קוצני.

אשכולית (- (Citrus × paradisiעץ האשכולית הוא סובטרופי ,ירוק עד ומגיע לרוב לגובה של 5–6 מטרים, למרות שהוא יכול להגיע לגובה רב יותר. גדל בארץ בפרדסים ובגינות. העלים דמויי אזמל, ובחיקם קוצים קטנים וחדים. הפרי גדול, כדורי פחוס, וקליפתו צהובה. האשכולית פורחת באביב ובקיץ, והפרי מבשיל בחורף, בחודשים פברואר-מאי. לאשכולית יש טעם מריר ומתקתק מובחן, ולכן לא אהובה על כולם. הפרי מצוין להורדת כולסטרול, סילוק ליחה וניקוי הגוף והכבד, אך עשויה לעכב ספיגה של תרופות מסוימות ולכן לא מומלץ למי שמשתמש בתרופות.

עץ האשכולית הוא הכלאה של תפוז מג'מייקה ופומלה אינדונזית. ההכלאה נעשתה לראשונה במאה ה-18 ככל הנראה באי ברבדוס [97].התיעוד הראשון של הפרי הוא מ-1750. ב-1823 הביאו את הפרי לארצות הברית. בארץ ישראל גידלו אשכולית לראשונה בתחילת המאה ה-20 בפרדסי פתח תקווה. הפרי הפך פופולרי יותר כשהובא מפלורידה ב-1913 הזן "מארש".[98]

קלמנטינה - ,(Citrus × clementina) היא פרי הדר קטן ומתוק, הדומה לתפוז קטן או למנדרינה. מבחינה בוטנית, יש המגדירים את הקלמנטינה כמין נפרד תחת השם Citrus x clementina כזן או כקבוצת זנים של מנדרינה, או כשם נרדף לתפוז חושחש. רוב הפירות אשר נקראים קלמנטינה בפי צרכנים ומשווקים בישראל הם למעשה מנדרינות. הקלמנטינה לא מגודלת בישראל קרוב ל-50 שנה.

ככל הנראה הקלמנטינה נוצרה לראשונה מהכלאה שביצע במאה ה-19 הכומר הצרפתי-אלג'יראי קלמאן רודייה (Clément Rodier) . הפרי שהתקבל נקרא על שמו: קלמנטינה. קליפת הקלמנטינה צהובה-כתומה .בפרי 9 - 20 פלחים, המכילים בקבוקוני מיץ ועטופים בקליפה דקה. הגרעינים קרובים למרכז הפרי. טעמה מתוק חמצמץ. עונת הבשלות של הקלמנטינה היא בחודשים אוקטובר- דצמבר.

מספר הזנים משובחים שהתפתחו מהקלמנטינה\מנדרינה כגון: טופז, מינאולה, נובה, מורקוט, סצומה, מיכל, אורה, אור, ועוד. חלק מהזנים כבר נמצאו כלא כדאיים מבחינה כלכלית ושווקית ולכן הוצאו ממעגל הריבוי.[99]

פומלה או פומלו ,Pomelo) שמו מדעי Citrus maxima או - (Citrus grandis הפומלה הלבנה בעלת צבע ירוק בהיר, ההופך לצהוב כאשר הפרי מבשיל. הפרי גדול בהרבה מאשכולית ,צורתו דומה לאגס, בעל ציפה מתוקה[100] וקליפה עבה במיוחד וספוגית, בארץ הוא מכונה זן 'גוליית'. מגדלים בארץ גם זן של פומלה אדומה היא בעלת קליפה דקה יותר וציפה אדומה ועסיסית, והיא מכונה זן צ'נדלר. בפרי 9 - 15 פלחים, המכילים בקבוקוני מיץ יחסית גדולים ביחס למיני הדר אחרים, הם עטופים בקליפה יחסית עבה יותר משאר מיני ההדרים. מכלוא טבעי בין פומלה כצמח אם ותפוז מתוק יצרו את האשכולית, לפני כ-300 שנה.

פומלה היא פרי ההדר הגדול ביותר, צבעה בפנים הוא לבן ולעיתים אדום והקליפה שלה צהובה. הפומלה מכילה כמות נכבדת של ויטמין C. נוסף על כך, הן מכילות אשלגן המסייע בוויסות לחץ הדם. הפומלה טעימה מאד ונעה בין חמצמצות עדינה למתיקות עדינה עם לא מעט מיץ. אומנם נדרש קצת מאמץ כדי לקלף אותה, אבל הוא בהחלט טעים.

הפרי הובא לארץ ישראל מסינגפור בשנת 1910 על ידי שמואל צבי הולצמן [101].בתחילה נקרא בעברית בשמו הצרפתי - פומלו. הצורה העברית הנפוצה "פּוֹמֵלָה" נטמעה בלשון הדיבור מתוך תהליך של גזירה לאחור מן הריבוי "פומלות.

הפומלה היא אחד מזני ההדר הראשוניים שמהם התפתחו מיני ההדר הנוספים. מקורה של הפומלה הוא מדרום-מזרח אסיה, מקורה כנראה ממלזיה. משערים שזן Osbeck הועבר מאיי מלזיה לסין במאה הראשונה לפני הספירה .היא התפתחה וגדלה בדרום סין, ובמרכז תאילנד ,וייטנאם ,אינדונזיה ופיג'י.

במאה השבע עשרה ,אנגלי בשם שדוק, קברניט באוניית סוחר בקו הודו המזרחית- בריטניה ,העביר זרעים של פומלה לאיי ברבדוס ,ומשם הצמח נפוץ לג'מאייקה ולאמריקה, ומשם המשיך להתפשט וחדר לעולם המערבי .לכן, באנגלית ,הפומלה נקראת גם "שֶדוֹק .(Shaddock) בשנת 1910, רכש שמואל הולצמן מספר שתילי פומלה בסינגפור .רק שניים מהשתילים שהביא שרדו והתפתחו - אחד מוצאו מסין והשני מתאילנד. אחד הניב פירות אגסיים גדולים, שנקראו גוליית, והשני פירות קטנים יותר. עד שנות ה-70 הפרי היה יחסית זניח בישראל. בשנת 1975 החל יצוא של כמויות קטנות של פרי הפומלה לאירופה, ושם התקבל בהתלהבות. בעקבות כך, התחיל להתפשט גידולה, ובעיקר זני גוליית וצ'נדלר. היצואניות הגדולות ביותר של פומלה בימינו הן ישראל וקליפורניה.

פומלית - בשנות ה-60, באוניברסיטת ריברסייד ,בקליפורניה, פותח זן מכלוא נוסף אשר הפומלה הייתה שותפה בו, וזו הפומלית. הפומלית היא בעצם הכלאה בין פומלה ואשכולית מגדלים זן זה בישראל כבר משנת 1984 ועד היום. היא דומה במראה שלה לאשכולית, אך הקליפה שלה ירקרקה יותר והיא פחות מרה וחמוצה, ודומה בטעמה יותר לפומלה. היא מכילה כמות גבוהה של נוגדי חמצון, ובדומה לאשכולית, גם היא עשויה לעכב ספיגה של תרופות נגד כולסטרול. העץ בינוני בגודלו, יש בו קוצים, והפרי מבשיל בסוף חודשי הסתיו ובתחילת החורף. הפרי הישראלי מבוקש בחו"ל וישראל מייצאת אותו למספר מדינות.

15.2. מבחר סוגי כנות, והתאמתן ההלכתית

וולקה מריאנה - מוצא איטליה. תכונות :הכנה רגישה לנקרון העצה,[102] פיטופטרה וקרה, אך עמידה לווירוס הטריסטזה ואקסוקורטיס.[103] הכנה משרה כניסה מהירה לפוריות וקצב גידול מהיר, מאידך איכות הפרי שמתקבלת היא בינונית בשל כמ"מ נמוך. קיימת התאמה למגוון קרקעות גדול[104] ועמידות גרועה בתנאי מליחות. התאמה הלכתית: הכנה היא עם מאפיינים הדומים לתפוז ולימון וניתן להשתמש בה הן עבור תפוז והן עבור לימון.

חושחש – מוצא דרום מזרח אסיה, הודו סין. תכונות: החושחש משרה איכות פרי גבוהה ולכן מורכבים עליו זני איכות. החושחש עמיד למחלות שורש כמו פיתופטרה[105] אך רגיש מאוד לטריסטזה[106], ומשום כך השימוש בו אפשרי רק עם רכב נקי מוירוסים. לחושחש התאם טוב עם הזן אור[107]. התאמה הלכתית: הכנה היא עם מאפיינים הדומים לתפוז, אי לכך ניתן להרכיב עליה רק את קבוצת תפוז- קלמנטינה

טרוייר - מוצא קליפורניה. תכונות :הטרוייר משמש ככנה בהדרים בעיקר בשל עמידותו לטריסטזה ופיתופטרה אך מגלה רגישות למליחות וגיר, ולגידול בקרקעות בעלות ניקוז לקוי. הפרי יפה ומקדים. רוב הזנים שמורכבים על הכנה יגלו אחרי 14 שנה אי התאם שיתבטא בניוון ענפים ובהמשך במות העץ. התאמה הלכתית: הכנה היא עם מאפיינים הדומים לתפוז, אי לכך ניתן להרכיב עליה רק את קבוצת תפוז- קלמנטינה.

מקרופילה – מוצא פיליפינים. תכונות :הכנה עמידה לגידול בתנאי קרקע קשים, וכן היא עמידה לגידול בקרקעות עם עודף בורון ולכן היא מתאימה לגידול בנגב. מאידך קיימת רגישות לנקרון העצה, וטריסטזה. הכנה משרה פוריות גבוהה, פירות גדולים אך בעלי טעם בינוני. אורך החיים של זנים המורכבים על גבי כנה זאת קצר יחסית לעומת כנות אחרות. הכנה טובה בעיקר לגידול לימונים. התאמה הלכתית: הכנה היא עם מאפיינים של לימון, לכן ניתן להרכיב עליה לימונים בלבד.

ציטרומלו - מוצא קליפורניה. תכונות :הכנה רגישה לגידול בקרקעות גירניות ומליחות, אך מגלה עמידות לטריסטזה, לכנה התאם טוב עם מרבית הזנים. מתאים בעיקר ככנה ללימונים, פומלו וצ'נדלר. התאמה הלכתית: הכנה היא עם מאפיינים הדומים לאשכולית ולימון, תפוז, אי לכך ניתן להרכיב עליה לימון ואשכולית.

קליאופטרה - מוצא הודו. תכונות :משמש ככנה בעיקר לקליפים. הכנה מתאימה לגידול בקרקעות מליחות ובעלות ניקוז לקוי, כמו כן קיימת עמידות לגידול בתנאי קרה ולהשקייה במים עם רמות גבוהות של כלור. הכנה עמידה לטריסטזה. בגידול על כנה זו הכניסה לפוריות איטית בשנים הראשונות להרכבה. הכנה מאכזבת בהשראת יבול נמוך וגודל פרי בינוני. הכנה מומלצת בעיקר לשימוש בזני ולנסיה בנגב. הכנה היא עם מאפיינים הדומים לתפוז, אי לכך ניתן להרכיב עליה רק את קבוצת תפוז- קלמנטינה.

רנגפור – מוצא הודו. תכונות: הכנה עמידה לגידול בקרקעות מליחות וגירניות, וכן לגידול בתנאי חום ויובש. קיימת רגישות לוירואיד אקסוקורטיס ולגידול בקרקעות עם ניקוז לקוי. הכנה עמידה לטריסטזה. לכנה התאם טוב עם מרבית הזנים, והיא משרה איכות פרי בינונית. הכנה בשימוש מסחרי מועט. הכנה היא עם מאפיינים הדומים לתפוז, אי לכך ניתן להרכיב עליה רק את קבוצת תפוז- קלמנטינה.

תלת עלה - מוצא צפון סין. תכונות: הכנה עמידה לפיתופטרה, טריסטזה ונמטודות, אך מגלה רגישות לאקסוקורטיס ולגידול בקרקע מליחה או גירנית. השימוש בכנה זו הולך ופוחת.

C-35 - מוצא קליפורניה. תכונות: הכנה עמידה לטריסטזה, ניקרון העצה, אקזוקורטיס ולקור. קיימת רגישות לפיתופטרה, לגידול בקרקעות מליחות ולקרקעות בעלות ניקוז לקוי. הכנה משרה איכות פרי טובה לזן המורכב. קיים אי התאם עם זנים: ניוהול, מירב, קדם, ותמי.

639 - מוצא דרום אפריקה. תכונות :הזן דומה בתכונותיו לטרוייר. פופולארי ככנה בדרום אפריקה. הגידול איטי. הכנה רגישה לפטריות פיתופטרה וציטופטרה, אך עמידה לגידול בקרקעות מלוחות. הכנה היא עם מאפיינים הדומים לתפוז, אי לכך ניתן להרכיב עליה רק את קבוצת תפוז- קלמנטינה

812 - מוצא פלורידה ארצות הברית. תכונות :הכנה מגלה רגישות לאקסוקורטיס וטריסטזה אך מגלה עמידות לתנאי גידול באדמות מלוחות וגירניות. הכנה משרה פוריות טובה, פרי בגודל בינוני, פרי בטעם מצוין בדומה לזה המתקבל בגידול על חושחש בשל רמת כמ"מ גבוהה. לכנה התאם טוב עם זני מנדרינה. הכנה מומלצת בעיקר לזני טבורי אפיל ומנדרינות. הכנה לא מומלצת לגידול בנגב. הכנה היא עם מאפיינים הדומים לתפוז, אי לכך ניתן להרכיב עליה רק את קבוצת תפוז- קלמנטינה.

[1] הרחבה בהמשך הערך.

[2] ויקרא כג, מ.

[3] יש החולקים על סברה זו, ומכניסים עוד מין או שניים למקור, אך רוב החוקרים נוטים לקבל קביעה זו.

[4] פאפאדה הוא פרי הדר קדום, שנחשב לאחד מארבעת אבות פירות ההדר, יש הסבורים שמקור השם בשפה הסנסקריטית. הפרי דומה במראהו לאתרוג, צבעו ירוק או צהוב ואו כתום, תלוי במידת בשלות הפרי. הוא גדול, מחוספס, ומריר ממנו. ניתן להשתמש בו להכנת ריבות.

[5] נתגלתה לראשונה במאה ה־18 באיי ברבדוס.

[6] בדיני אתרוג, לדעת חלק מהפוסקים כששכבה זו נפגעת, הדבר נחשב כפגיעה באתרוג, והוא נפסל בכך לצורך השימוש בו בחג הסוכות.

[7] האקדמיה ללשון העברית: המילה לִבְנָה מוכרת גם מן הלשון הספרותית במשמעות לֹבֶן, לרוב בצירופי סמיכות כגון 'לבנת השלג', 'לבנת פנים'.

[8] המזוקרפ ( albedo ) בנוי מתאים חסרי צבע הקשורים ביניהם ברפיון . לרקמה זו אופי ספוגי , ובגלל חללי האויר המרובים ביניהם צבעה לבן.

[9] עובייה של קליפת הליים היא כ2.77 מ"מ בממוצע, ואילו של האתרוג היא כ 19.8 מ"מ בממוצע,

ראו Analysis of the peel structure of different Citrus spp. via light microscopy, SEM and lCT with manual and automatic segmentation Maximilian Jentzsch, Thomas Speck *abVanessa Albiez,a Thalia C. Kardamakis *abcd aand Soft Matter, 2024, 20, 2804

[10] בהווה פותחו מספר זנים אשר אין בהם גרעינים כלל כמו קליף 'אור', או לימון מזן איילת ועוד.

[11] פאהן, 561.

[12] אנציקלופדיה לחקלאות עמ' 140.

[13] Penniston KL, Nakada SY, Holmes RP, Assimos DG. Quantitative assessment of citric acid in lemon juice, lime juice, and commercially-available fruit juice products. J Endourol. 2008 Mar;22(3):567-70. doi: 10.1089/end.2007.0304. PMID: 18290732; PMCID: PMC2637791.

[14] מלך יהודה נולד ככל הנראה בשנת 739 לפנה"ס, מלך בין השנים715 לפנה"ס עד 686 לפנה"ס, - 29 שנים, ומת בגיל 53 לערך. יש המקדימים את זמן מלכותו לשנת 726 – 697 סה"כ 29 שנים.

[15] להימצאות אתרוג באזורנו, שאינו מולדת האתרוג משמעות גדולה, כולל העובדה שיתכן כי גם בארץ ידעו\שמעו על גידול זה ואולי אף הגיע לארץ בתקופות מוקדמות מאוד.

[16] ויקרא כג, מ.

[17] ככל הנראה אין הדבר מלמד כי האתרוג הגיע לארץ ישראל רק בימי המשנה, ראו דברנו לעיל.

[18] האתרוג נזכר הן במשנה והן בתלמודים פעמים רבות.

[19] ויקרא כג, מ.

[20] מקובל כי הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל החל בשנת 637 לערך.

[21] ראו ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי - הביניים : תיאור ותמורות, ירושלים ;תש"ס, עמוד: 245

[22] המצאתו של יצחק זקסנברג.

[23] בשונה ממקבץ של עצי פרי אחרים המכונה 'מטע'.

[24] ראה למשל כאן: https://www.thmrsite.com/2914/

[25] ד, יג.

[26] ב, ד.

[27] ב, ח.

[28] השימוש במים מושבים ומי קולחין מטוהרים החל בשנות ה-90 של המאה ה-20 .

[29] לדוגמא הזן אור – אורי שהיא קלמנטינה קליפה ללא גלעינים וטעמה משובח.

[30] כיום עוסקים בחקלאות פחות מ-0.5% מכוח העבודה. בעבר הרחוק למעלה מ-90% עסקו בחקלאות.

[31] נכון לשנת 2023.

[32] חלק משמעותי בגידול פרי ההדר מחזיקות מספר חברות לדוגמא: חב' מהדרין פרי אור, צרפתי עיבודים, מושבי הנגב, פירות אלפסי ועוד, יצויין עוד כי גם מספר הפרדסנים פוחת מידי שנה.

יש לציין כי כמות מגדלי ההדר בישראל מצטמצמת מידי שנה עקב חוסר רווחיות בענף ההדרים.

[33] הקף גידול ההדרים בישראל הצטמצם מאוד ביחס להיקף הגידול עד שנות ה-70 של המאה ה-20. הצימצום נבע הן חוסר במי השקיה והן בירידה מתמשכת ברווחיות הענף.

[34] נכון לשנת 2020.

[35] על פי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2024.

[36] בעיקר בספרד, איטליה, מרוקו וישראל.

[37] בעיקר במדינות קליפורניה ופלורידה בארצות הברית.

[38] בעיקר ברזיל.

[39] החלק הלבן של קליפת פרי ההדר, לכן יש חשיבות לאכול גם אותו יחד עם פלחי הפרי.

[40] פלבנואיד - (flavus) נודעו בעבר גם בשם כולל "ויטמין ,P הם קבוצת תרכובות המסונתזות על ידי צמחים ומצויות בפירות וירקות. ניסויים שונים בתנאי מעבדה, הראו שייתכן שפלבונואידים שונים יכולים לטפל באלרגיות, דלקות ועוד.

[41] במידה ואדם נוטל תרופות באופן קבוע מובן שמומלץ להתייעץ עם רופא האם אכילת פירות הדר במצב זה מועילה או לא.

[42] דין זה נובע מהעובדה שבתרומות ומעשרות אין להפריש מיבול שגדל בשנה אחת על יבול שגדל בשנה אחרת, כפי שנאמר: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה", מייתור זה של הפסוק למדו חז"ל שאין מעשרים משנה על חברתה.

[43] בבלי ר"ה יד, ב.

[44] דעת רבי אליעזר במשנה ביכורים ב, ו, בבלי ר"ה יד, ב, סוכה מ, א קידושין ב- ג.

[45] רש"י ר"ה יד, א.

[46] דעת רבן גמליאל במשנה ביכורים ב, ו, בבלי ר"ה יד, ב, סוכה מ, א קידושין ב- ג, רמב"ם מעשר שני א, ה, תרומות ה, יא, שו"ע יו"ד שלא, קכו. ראה בכסף משנה (שמיטה ויובל ד יב) כתב שהרמב"ם פסק לחומרא שהולכים באתרוג גם אחרי לקיטה וגם אחרי חנטה גם לגבי מעשרות ולא רק לגבי שמיטה.

[47] הר"ש סיריליאו שביעית ט, ד השווה לימון לאתרוג, ראה משפט כהן סימן נא אות ב שמסתפק בתפוז ולימון, וכן מסתפק החזו"א שביעית ז טז. וע"ע עשר תעשר הלכה רי, ספר השמיטה פ"א הערה 5 בשם הגר"ש סלנט, המעשר והתרומה פ"ב בית האוצר אות ח, מעדני ארץ סימן ח אות כב, שבט הלוי חלק ז סימן קעו ד"ה בענין הספק.

[48] חזו"א שביעית ז, טז, שו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן עב, אמונת עתיך 33 ו34, הרב יואל פרידמן, ספיקות בנתינת מעשר עני.

[49] ראה משפטי עוזיאל כרך א - אורח חיים סימן כד, לדעת החזו"א כלאים ב, ט ההדרים בכללותם נחשבים כ'ספק מינו' דהיינו האם כל ההדרים נחשבים כמין אחד.

[50] משפט כהן כה.

[51] מאפיין זה הוזכר בכל הפוסקים שדנו בשאלה זו, לדעת הרב קוק במשפט כהן צורת הפרי היא שונה, ולדעת החזו"א וארץ חמדה צורת הפרי דומה.

[52] חזו"א כלאים ג, ז, שו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן יט .

[53] ארץ חמדה חלק ב מדור ג עמ' מה.

[54] משפט כהן כה.

[55] פאהן 521, 549- 551. תהליך זה הוא נקרא רב עובריות ( poiyembryony ) נקוט לגבי הופעתם של שני עוברים או יותר בזרע אחד . תהליכי האפומיקסיס מלווים לעתים קרובות ביצירת עוברים אחדים מאותה הביצית . יש שליד עוברים אפומיקטיים מתפתח עובר רגיל מזיגוטה . במיני הדר , למשל , אפשר שיתפתחו 12-3 עוברים אפומיקטיים אדונטיביים מתאים של הנוצלוס , ליד עובר רגיל

[56] 337

[57] אנציקלופדיה לחקלאות תשלו, חלק ג עמ' 139 338

[58] יביע אומר ט, אורח חיים סימן קח.

[59] תשובות והנהגות כרך א סימן קצב.

[60] שו"ע או"ח רטז, ב, ראה בפסקי תשובות שם שדן בברכת הקליפות.

[61] ציץ אליעזר יא, סז.

[62] עפ"י בבלי ברכות לח, א; פסחים כד,ב, רשב"א ברכות לח, א, אג"מ יו"ד ב, כה, ד"ה בענין משקה, משנה הלכות יא, קסא, הלכה ברורה אוצרות יוסף חלק י סימן ד, אור לציון ב, יד - דיני ברכות אות ו,

[63] ראה שבט הלוי ד, יט שדן בשאלה האם יש משמעות למטרת נטיעת העצים, כשמייעדים אותם להפקת המיץ.

[64] חזו"א או"ח לג, ה, תשובות והנהגות א, קפ; ב, קנ; ז, כח.

[65] רא"ש ברכות ו, יח, לדעתו במקרה של בישול כל הטעם של הפרי נכנס למים.

[66] ציץ אליעזר ח, טז, שמירת שבת כהלכתה חלק ב, ס, ה, שלחן שלמה או"ח סימן רצו הערה ד, יביע אומר ג - אורח חיים, סימן יט.

[67] מקראי קדש (פרנק) חלק ב סימן ל, נאות מרדכי פסח (תשעז) עמ' סד. וע"ע בס' שלחן שלמה ס' רצ"ו או"ז בהערה ובס' אגרות וכתבים דרך אמונה אגרות הגרי"ש עמ' ע"ט, ובס' מקראי קודש להגרצ"פ פראנק זצ"ל פסח ח"ב ס"ל ובס' מקראי קודש

[68] דעת הגרי"ז הוב"ד בכרם ציון הלכות תרומות, הלכות פסוקות עמ' לב, גאון צבי.

[69] הרב פרנק בגאון צבי חלק על הגרי"ז, ראה הפרשת תרומות ומעשרות ממיצים ומשקאות, הרב י. עמיחי, התורה והארץ ד.

[70] שמירת שבת כהלכתה ה, א, עפ"י שו"ע או"ח שכ, א, שו"ת יביע אומר ח, לו, ראה חלקת יעקב אורח חיים סימן ריב, שדן האם ניתן לסחוט פירות הדר ביום טוב בזמן שאין לו משקה אחר.

[71] שבט הלוי א, פא.

[72] שו"ת בנין אב ה, כד.

[73] שו"ת להורות נתן י, מא, שו"ת משנה הלכות יט, לט.

[74] תשובות והנהגות ז, כח.

[75] עפ"י תוספתא (שביעית פ"ו ה"ד) המתירה סחיטת תבלין. וכ"כ: חזו"א (סי' כה ס"ק לב ל"ה ולימון); כרם ציון (פרק יג סעיף ח). חזו"א (סי' כה ס"ק לב ד"ה אמנם); הגרצ"פ פראנק (כרם ציון פרק יג, גידולי ציון ס"ק ב); והגרש"ז אויערבך (כרם ציון שם ס"ק א; מנחת שלמה סי' מו. אומנם הרמב"ם (מעשר שני פ"ג הי"א) כתב שאסור להכין מיץ ממינים אחרים, פרט לזיתים וענבים, אך כתבו הפרשנים שדין זה הוא מכיוון שאין לעשות משקה מאוכל, לכן כל מין שדרך השימוש המקובלת שלו היא משקה, ניתן לסחטו. שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן מו ד"ה ברם אכתי

[76] חזו"א (מעשרות סי' א ס"ק לא ד"ה וגרעינין); שו"ת משנת יוסף (ח"א סי' לח אות ד). ועי' שם שדן בקדושת שביעית בגרעיני אגסים ותפוחים הנאכלים עם הפרי.

[77] הכנימה האדומה, כנימת המוץ, הכנימה האפורה, כנימת הפסיק והכנימה השחורה

[78] ראה שמירת שבת כהלכתה ג, מא הערה קיז.

[79] בדיקת המזון חלק ב עמ' 86, הליכות שדה מס' 53, חלק מהדיון אודות הכנימות נסב סביב בשאלה האם ניתן לראות את הכנימות בתנועה..

[80] שו"ע או"ח רי, א, וכתב שכדי שלא להיכנס לספק ברכות יש להקפיד שלאכול לפחות כשיעור כזית.

[81] שו"ת אור לציון ב, יד.

[82] משנה מעשרות ג, ט.

[83] חזו"א דמאי ז, כ- כד.

[84] הגר"י אריאל, אמונת עתיך 138, אכיללת ארעי בתפוז.

[85] אור לציון ב, באורים פרק יד, דיני ברכות אות מו.

[86] שו"ע יו"ד שלא, נג.

[87] מין מרכזי וחשוב במיני ההדר.

[88] משלי כה, יא.

[89] על ידי הבלשן יצחק אבינרי .

[90] מקור השם Orange, "אורנג'" באנגלית הוא משם הפרי בספרדית Naranja, שמגיע מן השם נה ראנג'י בסנסקריט.

[91] היא עשירה בוויטמינים ומינרלים.

[92] תפוז המבשיל בסוף עונת ההדרים החל מסוף חודש פברואר ויכול להחזיק עד חודש מאי.

[93] לעיתים עד סוף אפריל, ואם מצבו הפזיולוגי טוב ניתן אף לקוטפו בחודש מאי

[94] בקיץ צבעו ירוק.

[95] משתדלים לשמור את העץ בגוב של כ-3-4 מטר על מנת לאפשר קטיף וטיפול נוח בעץ.

[96] לדוגמא בקרקע גירנית משתמשים בכנת הוולקה המתאימה יותר.

[97] אי במרכז אמריקה.

[98] על ידי האגרונום אברהם בריל.

[99] לדוגמא: טמפל, טופז, 1-5-1,1-3-7, נובה.

[100] בהבשלה מלאה.

[101] על פי החוקר שמואל טולקובסקי ,הייתה הפומלה ידועה בארץ ישראל, ככל הנראה, כבר בשנת1187 , עם הכיבוש המוסלמי.

[102] ניקרון העצה - מביא להתעוררות מאוחרת של העץ או הגפן, העלים קטנים יותר, העלים מצהיבים, באזור ההרכבה נראה כבקבוק הפוך המראה על ליקוי בהרכבה ובאיחוי שלה, ישנו איחור בהבשלת הפרי, והבשלה שאינה אחידה, וירידה ביבול.

[103] אקסוקורטיס זו מחלה ווירואידית בשםECV . ווירואיד הוא אורגניזם דמוי ווירוס. הווירואיד המסוים הזה תוקף את הקליפה ואת העצה של העץ וגורם להתיבשותם. כתוצאה מן ההתיבשות הקליפה מתבקעת לאורכה וטיפות שרף שופעות מהסדקים ההולכים ומתרחבים.

[104] כולל קרקע עם אחוז גיר גבוה הנפוצה בנגב המערבי בו ישנו ריכוז גדול של פרדסים.

[105] פיטופטורה (Phytophthora) היא פטרייה הגורמת למחלת ריקבון צוואר השורש בעצי הדר, הנובעת בדרך כלל משתילה עמוקה או עודף מים, הגורם לריקבון של השורשים והגזע

[106] טריסטזה הוא וירוס מכונה גם וירוס ,CTV וירוס זה פוגע ביבולי פירות ההדר, בעיקר מפני שהוא גורם לניוון זני ההדר הרגישים לוירוס זה.

[107] זן האור הוא המוביל בין זני הקליפים בהווה, ומזה כעשר שנים לפחות.

אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית