אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
לתגובות והערות ניתן לפנות לכתובת המייל: h.david@toraland.org.il
נשמח מאוד למילוי משוב על הערך>>
 
חזור למפתח הערכים

הנצה- budding

כתיבה: ד"ר עקיבא לונדון, הרב דוד אייגנר.

 

ראשי פרקים:

א. אזכורים נוספים.

ב. השלכות הלכתיות.

ג. תיאור יציאת העלה והפרח.

ד. שלבי הפריחה.

 

ערך זה עוסק בחלק מתהליכי התפתחות הפרי, ראה בערכים הבאים את השלבים השונים: נביטה, התעוררות הצמח, פריחה, חנטה, הבאת שליש.

המושג "הנצה" מובא בלשון התורה ובלשון חז"ל בהטיות שונות כגון: הנצה, ניצה, נץ וניצן, ומדובר בשלבים שונים של התפתחות הצמח, בעיקר בשלבים המוקדמים שלו[1].

בתורה מובא במספר מקומות, שההנצה מהווה את אחד השלבים בהתפתחות הפרי, בחלומו של שר המשקים נאמר: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים"[2] בפסוק זה מתוארים שלושה שלבים שונים: פריחה, הנצה, והבשלת הפרי. במטהו של אהרון, נמצאו השלבים השונים וכך נאמר:"וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים"[3] הוזכרו פריחה, הצצה והבשלה- גמילת שקדים. בתהילים נאמר: "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד".[4] בפסוק זה ניתן להבחין בשלושה שלבים: פריחה, הנצה, וקמילה.  פסוק נוסף העוסק בכך נזכר בשיר השירים: נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים".[5] גם בפסוק זה ניכרים שלבים שונים (בפירות השונים): פריחה, פיתח הסמדר, והנצת  הרימון.

השלבים השונים שהוזכרו בחז"ל ביחס להנצה הם: הופעת הצמח מעל פני הקרקע[6], יציאת העלה מהפקע[7], הפרח[8], פריחה[9], חנטה,[10] תחילת התפתחות הפרי.[11] שלב הסמדר (לאחר החנטה)[12] לפני שלב הבוסר.[13] לקראת הבשלת הפרי.[14] יש המבארים שהנצה מבטאת מספר משמעויות של התפתחות הפרי, לעיתים לפני הפריחה, ולעיתים לאחריה.[15] שלב ה'ציץ' בהתפתחות הפרי הוזכר פעמים מספר בנביאים, לרוב כאזכור לחלק בצמח שנובל ומתקלקל במהרה.[16] הפועל הוא: "משיניצו"[17].

 

אזכורים נוספים

המונח ציץ לעיתים מבטא את העשבים בכללותם.[18] המונח "נץ" הוזכר כחלק מפרי הרימון[19] ומדובר ב "פיטמה",[20] "פרח שעל פיטמא שלהן"[21] או שמדובר בחלק שונה, שאינו נמצא על הפרי בעת הבשלתו.[22]  ראה בהרחבה בערך רימון. לעיתים ישנם צמחים בשם זה כגון נץ החלב.[23]

 

השלכות הלכתיות

בהלכות שביעית קיים כלל והוא שאין להפסיד את פירות השביעית לאחר חנטתם כשעדיין אינם ראויים לאכילה, וזאת בשל שני טעמים; הפסד פירות שביעית, או גזל הציבור[24], השלב שממנו אין לקצוץ את הזיתים הוא "משינצו"[25] ומדובר בשלב שבו "יגדל הנץ סביב"[26], מתוך ההקשר של האזכורים הנוספים במשנה מובן שמדובר בחנטה, ואין לקצוץ את הזית לאחר שהפירות חנטו, ראה בהרחבה בערך זית. 

ניתן להביא ביכורים רק מפירות שגדלו לפני הבאת שתי הלחם בחג השבועות, חז"ל הסתפקו האם די בכך שהעלה יניץ כדי שיהיה ניתן להביא ביכורים מעץ זה.[27]

בדיני ירושה, לא די בכך שהפירות הנצו כדי להיחשב כפרי גמור, והבכור אינו נוטל פי שניים אם הפירות רק הנצו בחיי האב, והמשיכו לגדול לאחר מותו.[28]

מקור השם "תפילת הנץ" הוא גם כן מפריחת הרימון[29] מלשון הנצו הרמונים[30] או מהפסוק ויצא פרח ויצץ ציץ, שתרגומו ואנץ נץ[31]

חלק מתהליך טהרתם של המצורע[32], טמא מת[33] ועוד, הוא הזאה עליהם ב"מי חטאת" באמצעות אזוב. ניתן להשתמש לשם כך רק בענפי אזוב שסיימו את שלב התפתחותם, ולא ב'יונקות' או ב'תמרות' שאלו חלקי צמח שלא הניצו- שלא התפתחו.[34]

הנץ הוא חלק מצמח ה"קישות"[35] מדובר בפרח שעל ראשו של הפרי[36], או שמדובר ב'נץ ארוך' בפי הקישות[37] כל עוד חלק זה מחובר לראש הפרי, הפרי נראה כפרי טרי. התנאים דנו באיזה מקרה נץ זה נחשב כחלק מהפרי, ומקבל טומאה כחלק מהפרי.[38]

 

תיאור יציאת העלה והפרח

בכל צמח ישנם קודקודי צמיחה (מריסטמות), שיחד עם העלים הצעירים, מהווים את הניצנים[39] .ניצנים אלו, מצויים על הגבעול. הניצן המצוי בקצה הנצר (=בקצה הענף/ הגבעול) קרוי ניצן אמירי. בחיקי העלים מצויים ניצנים צדדיים או ניצנים חיקיים. הניצנים לעיתים נשארים רדומים בעונות מסוימות (כגון עונת החורף בעצים נשירים) או אף לשנים רבות (רוב הניצנים החיקיים). בעת ההתעוררות ניצנים אלו מתחילים להתפתח. בצמחים רבים עשוי קודקוד הצמיחה של הניצן האמירי, לאחר שהוסיף זמן מה לתרום להתארכות הגבעול ולהצמחת עלים, להתנוון או לפתח פרח. בשני מקרים אלה עובר תפקיד הגדילה לניצנים הצדדיים, והענפים הצדדיים מקבלים עליהם את תפקוד הגבעול העיקרי הראשוני.[40]

 

חלק מתהליך ההתעוררות הוא תוספת תאים – תאי צמיחה, צמיחת התאים היא בנפחם ואורכם. צמיחתו של צמח אינה שווה בכל חלקיו. היא מתרחשת רק באיברים שיש בהם רקמות מריסטמטיות.[41] מריסטמות נמצאות בקדקודי הצמיחה של הנצר ושל השורש. התאים החדשים דוחקים את התאים המבוגרים קדימה (כלפי חוץ) וכך צומח הגבעול או השורש.

באזורי ההתארכות, התאים החדשים (העובריים) גדלים במימדיהם ובנפחם כתוצאה מיצירת חומרי מבנה חדשים לתאים. בשלב הבא תאים אלו עוברים התמיינות – מקבלים את הצורה והתפקיד של הרקמה אליה הם שייכים. חלק הופכים לעלים, לפרחים, לתאי אפידרמיס,[42] לתאי שיפה, לעצה, לסיבים, ליונקות, לפיוניות ועוד.

שלבי הפריחה

הפריחה מחולקת למספר שלבים:

  1. התמיינות הפקע לפרח.
  2. הצצת הפרח בעודו סגור ועטוף בעלי גביע.
  3. הפרח נפתח ב90 מעלות וניתן להבחין בכל חלקיו.
  4. במקרה שיש האבקה והפרייה הפרח חונט ומתחילה גדילת הפרי, ברוב המינים עלי הכותרת נושרים, בחלק מהמינים כגון רימון, אגס ותפוח ניתן לראות את האבקנים בקצה הפרי עד הבשלה מלאה, או את עמוד העלי שבאתרוג. במקרה שאין חנטה מסיבות שונות הפרח מתייבש ונושר.

אחוז הפרחים שמופרים בסופו של התהליך יכול להגיע במינים מסוימים לאחוזים בודדים מכלל הפרחים כגון זיתים, הדרים, ועוד.

הנצה בהווה

הנצה היא צורת רבייה אל-זוויגית במהלכה אורגניזם-  יצור חי או צמח מתפתח מצמיחה או מהתפתחות ניצן המתרחשים עקב חלוקת תאים באזור מסוים של האורגניזם. האורגניזם החדש נשאר מחובר לאורגניזם ממנו נוצר הוא האורגניזם ההורי, והוא נפרד ממנו כאשר מגיע לשלב הבוגר. כאשר הוא ניתק מהאורגניזם ההורי, הוא משאיר אחריו רקמה צלקתית. משום שההתרבות היא אל-מינית, האורגניזם החדש שנוצר זהה בצורה מדויקת מבחינה גנטית להוריו.

אורגניזמים כדוגמת בעלי חיים או צמחים שונים משתמשים בתאים בעלי יכולת התחדשות בתהליך ההנצה. ניצן מתפתח מצמיחה בשל חלוקת תאים החוזרת על עצמה באזור מסויים בצמח או בבעל החיים. ניצנים אלו מתפתחים לאינדיבידואלים קטנים וכשמגיעים לבגרות, מתנתקים מגוף ההורה ונהפכים לאינדיבידואלים חדשים. לעיתים מתרחש תהליך אנדופוליגניה- חלוקת התא לכמה אורגניזמים בבת אחת על ידי הנצה. וכך יכולים לעיתים להיווצר מספר אורגניזמים במקביל הזהים לאורגניזם ההורי.

באופן פשטני יותר ניתן לומר כך: דרך הרבייה הפשוטה ביותר היא הרבייה האל–זוויגית . בדרך רבייה זאת לכל צאצא יש רק הורה אחד , כלומר הוא אינו תוצר של תאי רבייה של שני הורים. לכן, התכונות התורשתיות של הצאצא זהות לתכונות התורשתיות של ההורה. בצורתה הפשוטה של דרך רבייה זאת יצור חד–תאי מתחלק לשניים. כך משני תאי–בת נוצרים שני צאצאים, והם זהים זה לזה בתכונותיהם התורשתיות, וכמובן, הם זהים גם לתא–ההורה התא המקורי שהתחלק לשניים. זאת דרך הרבייה של חיידקים, של פטריות חד–תאיות (כגון שמרים) ושל יצורים חד–תאיים נוספים. בצורתה המורכבת יותר הרבייה האל–זוויגית מתרחשת, כאשר חלק מגופו של ההורה נפרד ממנו ומתפתח לפרט שלם, אשר יכול להמשיך לחיות ולהתרבות באופן עצמאי. רבייה אל–זוויגית כזאת נפוצה מאוד בצמחים . צאצאים של צמחים, שנוצרים ברבייה אל–זוויגית, מתפתחים מניצנים שנמצאים על גבעולים או על עלים של צמחים.

 

 

[1] ראה י, פליקס, 'מונחי פריחה והנצה במקורות', לשוננו מד', האקדמיה ללשון העברית, עמ' 136 – 141, ולדעתו ההנצה מבטאת את השלבים הראשונים של התפתחות הפרח והפרי.

[2] בראשית מ, י.

[3] במדבר יז, כג.

[4] תהלים צב, ח.

[5] שיר השירים ז, יג.

[6] ראה תוספות חכמי אנגליה, בכורות ח, א, שמבארים שהופעת הצמח בצמחים חד שנתיים מעל פני הקרקע נקראת לעיתים גם הנצה.

[7] רש"י מנחות סט, א.

[8] שלמה המלך חיפה את קירות בית המקדש בעצי ארזים, ועטר אותם בעיטורים שונים, חלק מעיטורים אלו הם  "פטורי ציצים" ומדובר בפרחים. מלכים א ו, יח: "וארז אל הבית פנימה מקלעת פקעים ופטורי צצים הכל ארז אין אבן נראה", ראה רש"י, רד"ק ומצודת ציון במקום, וכך נראה מרש"י בכמה מקומות שמבאר (מנחות סט, א) שחנטה "הוי פירי יותר מהנצה", מובן שהנצה היא שלב הפרח, ראה רש"י פסחים נג, א, רבינו גרשום חולין קיח, א "לא יד ולא שומר. כגון נץ של רמון ושל תמר עליו דקין שעל הפרי בראשו". ראה קובץ שיטות קמאי בכורות ח, א שכותב שהנצה היא השלב המוקדם ביותר של הפרי: "וכנגדו באילן תאנה משעת הנצה ועד גמר פירי".

[9] רלב"ג, מצודת ציון איוב טו, לג, ראה ספר השולחן הל' סעודה שער רביעי (לתלמיד הרשב"א) שמשווה בין פריחה להנצה, רבי אברהם בן הרמב"ם בראשית מ, י: "ועלתה נצה על יציאת הפרח אשר נעשה לעינב", מצודת ציון מלכים ב יט, כה, לתיאור חלקי פרח הזית ראה מ. רענן, פורטל הדף היומי- החרובין משישרשרו, והגפנים משיגרעו, והזיתים משיניצו- זית אירופי, וכן בערך זית.

[10] רבינו גרשום ורש"י מנחות סט, א, כך מובן מתרגום יונתן, אונקלוס, ורש"י לבראשית מ, י שהגפן בחלומו של שר המשקים הנצה לאחר הפריחה, ומובן שמדובר בחנטה, רש"י במדבר יז, כג, וכך מובן מבכור שור במדבר יז, כג ש"ויצץ ציץ" הוא הנצת הפירות, ועי' מזרחי (רא"ם) במדבר יז, כג, מלבי"ם בראשית מ, י. ראה בבלי יומא כא, ב בהשוואה לבבלי בבא בתרא קמז, א, שהשוותה בין חנטה להנצה.

[11] בתוספתא שביעית (ליברמן) ב, ו, מעשרות (ליברמן) א, ה הובא שלכל הדעות פול המצרי שעדיין לא הנץ, נחשב כפרי שעדיין לא קיים, ראה מאירי פסחים נב, ב שכתב "והזיתים משינצו ר"ל שיצמחו בכדי שיהו נראות בתכלית צמיחתן עד שהנץ גדל סביבותם ונעשה להם כעין שומר".

[12] תרגום יונתן ישעיהו יח, ה, תולדות יצחק בראשית מ, י.

[13] רש"י, רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם ישעיהו יח, ה.

[14] רש"י עירובין כא, ב, "הנצו הרמונים - גדלו כל צרכן, וכבר הנץ גדל סביבותיו, כעין שומר שיש לאגוזים קטנים".

[15] מלבי"ם באור המילות ישעיהו יח, ה, וכך משמע מ ר' חיים פלטיאל במדבר יז, כג.

[16] ישעיהו מ, ז: "יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה' נשבה בו, אכן חציר העם" רש"י ורד"ק ישעיהו מ, ו, ראה ישעיהו כח, א: "הוי עטרת גאות שכרי אפרים וציץ נבל צבי תפארתו", ישעיהו כח, ד: "והיתה ציצת נבל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה". תהלים קג, טו: "אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ". איוב יד, א- ב: "אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז, כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד".

[17] משנה שביעית ד, י.

[18] רד"ק ישעיהו כח, א, אבן עזרא ישעיהו מ, ו, ראה תרגום יונתן ישעיהו מ, ו שמבאר את דברי ישעיהו מ, ו "וכל חסדו כציץ השדה", שמדובר ב"מוצא דחקלא".

[19] משנה עוקצין ב, ג; משנה שביעית ז, ג.

[20] רמב"ם פירוש המשנה שביעית ז, ג.

[21] ריבמ"ץ שביעית ז, ג.

[22] ר"ש, רא"ש שביעית ז, ג.

[23] משנה שביעית ז, א.

[24] רמב"ם פירוש המשנה שביעית ד, י.

[25] משנה שביעית ד, י.

[26] רש"י ברכות לו, ב.

[27] בבלי מנחות סט, א, ראה רבינו גרשום ורש"י במקום.

[28] פסקי ריא"ז ב"ב ח, ב, ג. 

[29] תוספות יום טוב ברכות א, ב, הנץ החמה - הוא מלשון הנצו הרמונים כלומר עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים.

[30] ערוך ערך "נץ".

[31] ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך "הנץ".

[32] ויקרא יד, ד.

[33] במדבר יט, יח.

[34] תוספתא פרה (צוקרמאנדל) יא, ו- ז, ראה משנה פרה יא, ז ובר"ש שם.

[35] לקישות ישנם שני זהויים מרכזיים; 1.'מלון' או 'קישות הקתא'- פקוס. 2. מלפפון- קישות הגינה.

[36] רא"ש עוקצין ב, א, תפא"י עוקצין ב, א.

[37] ר"ש עוקצין ב, א, הרמב"ם בפירוש המשנה כתב שמדובר ב'אלנואר'.

[38] משנה עוקצין ב, א.

[39] פאהן,11, הניצנים למעשה הם נצרים זעירים.

[40] פאהן, עמ' 15.

[41] רקמה מריסטמטית- אזור שיוצר תאים חדשים.

[42] אפידרמיס היא שכבת התאים החיצונית ביותר ביצורים רב-תאיים. תפקידה הוא להגן על השכבות הפנימיות. האפידרמיס בצמחים הוא שכבת התאים החיצונית של העלה, בה נמצאות הפיוניות המשמשות לחילוף הגזים בצמח. בנוסף, דרך הפיוניות שבאפידרמיס מאבד הצמח מים תופעה המכונה" דיוּת".

toraland whatsapp