אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
לתגובות והערות ניתן לפנות לכתובת המייל: h.david@toraland.org.il
נשמח מאוד למילוי משוב על הערך>>
 
חזור למפתח הערכים

מעטן של זיתים

מַעֲטֵן[1] של זיתים

כתיבה: הרב דוד אייגנר

מעטן של זיתים הוזכר בכמה משניות, ככלי קיבול שמניחים בו את הזיתים לאחר המסיק[2]; בדיני מעשרות חיוב הפרשה באדם הנוטל זיתים מן המעטן כדי לאכלם[3] דיני טומאה וטהרה, כיצד מתייחסים לנוזלים הפורשים מהפרי בעת הנחתו במעטן, האם הם כשמן או כמי פירות,[4] דיני ריבית לגבי קביעת מחיר הזיתים[5]. מכירת הזיתים לחבר[6] או לעם הארץ.[7]

יש לציין כי בחז"ל אף הוזכרו כלים נוספים שבהם הניחו את הזיתים כגון בורסאות, יריעות וקופה[8].

המילה מעטן נגזרת מ'עטין' ומשמעותו מילוי הזיתים והכלי בנוזל.[9]

 

הנחת הזיתים בכלי גורמת לריכוכם, וניתן לרסקם ביתר קלות ולהפיק מהם כמות שמן גבוהה יותר, וכן ניתן להתקין אותם כך לאכילה על ידי מליחתם.

השארה זו גרמה לתחילת תהליכי רקבון בפרי[10], להפרשת חלק מהמוחל שבזית וליצור מהזיתים מעין גוש, שאף נהגו להפוך אותם פעם או פעמיים, לאחר ההפיכה  ניתן היה להכניס את הזיתים לבית הבד על מנת לרסקם, איחור בהכנסת הזיתים לבית הבד היה גורם להפסדם.[11] הנוזל הפורש מהזיתים נקרא "זיעת המעטן"[12].

פילניוס[13] מתאר כי במידה ובעת המסיק הזיתים לא היו בשלים דיים השאירו אותם בכלים שונים על מנת שיבשילו, זיתים שנמסקו בשלים הוכנסו ישירות לבית הבד על מנת לרסקם, השארתם בכלי לאחר המסיק, פוגעת באיכותם. 

גוש הזיתים שנוצר בתחתית המעטן נקרא אום של זיתים[14] ויש גורסים 'אוס'.[15]

 

דיני המעטן:

כדי לבדוק אם הזיתים מוכנים לריסוק או סחיטה השתמשו בקנה, קנה זה נחשב לכלי ולכן מותר לטלטלו בשבת ככלי שמלאכתו לאיסור[16], ויש שהחשיבוהו לכלי שמלאכתו להיתר בגלל שימושים נוספים שנעשים בו[17]. ואם יש בו בית קיבול הרי הוא מקבל טומאה[18].  ראה בפרק בית הבד.

כשהזיתים נמצאים במעטן הם מוקצה ואין ליטול מהם בשבת או ביום טוב.[19]

קנה של זיתים- השימוש בקנה זה היה על ידי הכנסתו לתוך המעטן, אם בהוצאתו הוא רטוב במשקה, הסתיימה הכנתם וכעת ניתן לטחנם, אם הקנה היה עדיין יבש בהוצאתו, עדיין יש להותיר את הזיתים במעטן. שימוש נוסף שהוזכר הוא הוצאת הזיתים בקנה זה.[20] קנה זה נחשב ככלי רק אם יש בראשו "קשר", ואז הוא מקבל טומאה, ומותר לטלו בשבת. [21]

 



[1] כך מנוקד באתר האינטרנט של מפעל המילון ההיסטורי.

[2] משנה טהרות ט, א.

[3] משנה מעשרות ד, ג.

[4] משנה טהרות ט א- ו, תוספתא טהרות (צוקרמאנדל) ג, ב.

[5] בבלי ב"מ עב, ב.

[6] תוספתא מעשרות (ליברמן) ג, יג.

[7] משנה דמאי ו, ו,

[8] השמנה בטהרות ט א מחלקת בין קופה שזיפתו אותה, שצוברת את הנוזל, לקופה שאינה זפותה, שאינה צוברת את הנוזלים.

[9] ר"ש, טהרות ט, א.

[10] רמב"ם פיה"מ טהרות ט, א.

[11] כפי שמובא בירושלמי מו"ק ב, א: "אלו דברים שעושין לאבל בימי אבלו דורכין את עבטו וזולפין את יינו וגפין את חביותיו וזיתיו הפוכין ושנויין טוחנן כדרכן"

[12] משנה דמאי ו, ו, ר"ש במקום.

[13] 15.2

[14] תוספתא טהרות (צוקרמאנדל) י, יא- יב, רמב"ם פיה"מ טהרות ט, ז, רא"ש טהרות ט, ח.

[15] ערוך ערך "אוס".

[16] משנה שבת פי"ז ג, וכתבו הפוסקים שזה כלי שמלאכתו לאיסור: רמב"ם הלכות שבת פכ"ו ז, ב"י או"ח שיג, מג"א או"ח שיג ס"ק ד וב שם ס"ק ט, וכן בשושנים לדוד (הובא בתוספות חדשים) על המשנה בשבת שם, ועיין שבת של מי שבת קכג ב.

[17] פסקי ריא"ז שבת קכג ב בגלל שראוי להוריד בו בגדים, שימוש זה נזכר גם בפסקי רי"ד שם.

[18] משנה שם.

[19] ירושלמי ביצה ה....תוספתא שבת (ליברמן) ג, ט.

[20] ירושלמי שבת יז, ג.

[21] משנה שבת  יז, ג

toraland whatsapp