אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית מרכזת מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות. המחלקה למכוני מחקר תורניים.
לתגובות, הערות ומשוב לחצו כאן>>
ב"ה
פשתה תרבותית- פשתן
אנגלית: Flax
שם מדעי: Linum usitatissimum
כתיבה: הרב דוד אייגנר
תוכן
6.4 סוגי הבגדים המופקים מהפשתן
הפשתן מזוהה כפשתה התרבותית (Linum usitatissimum). ממשפחת הפשתיים (Linaceae), משפחה זו בעלת כ200 מינים, מתוכם 11 מינים בארץ, כשאחד מהם- הפשתה התרבותית היא מין תרבותי, וניתן למצאו באיזורים שונים גם כצמח פליט תרבות. ניתן למצוא גם את הפשתה צרת העלים (Linum angustifolium Huds) כמין שגדל בארץ בעבר. השימוש בפשתן כולל שימוש בסיבים ובזרעים, כזרע נאכל וכשמן. ככלל, הגידול בעבר יועד הן לשמן מהזרעים והן לסיבים, במהלך המאה ה19 החלו לפתח זנים נפרדים לכל צורך בפני עצמו.[1]
בלוח גזר[2] מובא שזמן קצירת הפשתה הוא המוקדם מבין הצמחים הנקצרים- 'ירח עצד פשת'[3], יתכן כי קצירתו המוקדמת נובעת מהעובדה כי הצמח נקצר לעיקר לצורך שימוש בגבעול- הסיב, ויש לקצרו בזמן שבו הצמח עדיין בשלבי התפתחותו ולא כשהוא יבש לחלוטין, כפי שנעשה בדגניים השונים שנקצרים לצורך זרעיהם. צמח זה היה בעבר, עד המהפכה התעשייתית, המקור המרכזי מהצומח להפקת סיבים להכנת בגדים,[4] ושמן (בעיקר מהזרעים), והוא בוית מוקדם מכל הצמחים ששימשו לכך.[5] גם בזמננו משמשת הפשתה להפקת סיבים, אך בשיעור נמוך – פחות מאחוז אחד מכלל הסיבים מהצומח, לעומת הכותנה ששיעור השימוש בה להפקת סיבים מהצומח עומד על כ־90 אחוזים.[6] תפקיד הסיב בצמח לספק לו תמיכה והגנה ולאפשר לו גמישות, עיקר השימוש בסיבים הוא לטקסטיל, אך גם לאיטום ועוד.[7]
מזג האוויר המתאים ביותר לפשתה הוא קריר ולח, עם גשמים קלים ורצופים עד לפריחה. משך הזמן מהזריעה לקציר לצורך הסיבים הוא כ100 ימים בממוצע. גובה הגבעולים של הפשתה המשמשת לסיבים הוא כמטר אחד בממוצע, והתפרחת מצויה בראש הגבעול. הסיבים הם תאים צרים ומוארכים בעלי דפנות עבים וקשיחים[8] המצויים ברקמת השיפה בכל היקף הגבעול, הסיבים מחודדים בקצותיהם החופפים זה את זה לכל אורך הגבעול, ובאמצעותם אפשר לייצר חוטים ארוכים.[9] .
פשתה הנקצרת לצורך הסיבים נקצרת לפני התייבשותה המלאה של הצמח (בעודה ירוקה), כדי להקל על הפקת הסיבים והכנתם, ואילו פשתה שמיועדת לזרעים נקצרת לאחר התייבשותה ובתום הבשלה מלאה של הזרעים. בשלב זה, בשל התקשות והתייבשות הצמח, קשה יותר להפיק ממנו סיבים, מאידך, קציר מוקדם מדי יתקבלו סיבים עדינים וחלשים בכמות מועטה.
הסיבים של הפשתה חזקים וארוכים מסיבי הכותנה או הצמר, למשל אורך סיבי הפשתה הוא 0.6–9 ס"מ, לעומת קנבוס תרבותי שבו אורך הסיבים הוא 0.5–5 ס"מ. נוהגים לחלק את הסיבים גם לפי השימוש בהם א. טקסטיל וייצור אריגים. ב. חבלים. ג. מברשות, לתעשיית מברשות ומטאטאים. ד. סיבי מילוי, המשמשים לריפוד מזרנים וחגורות הצלה, לאטימת הברגות בעבודות שרברבות וכדומה. השימוש העיקרי הפשתה הוא לטקסטיל מכיוון שמדובר בסיבים רכים וגמישים.[10]
יש בתעשיית הסיבים חשיבות מיוחדת לאורך הסיבים, למידת החפיפה של סיב אחד על משנהו ולאופן החיבור ביניהם, אורך הזמן שהם מחזיקים מעמד, עמידותם במתיחה, אורך צרורותיהם, דקותם, אחידותם, צורתם וגמישותם.
זרעי הפשתן מכילים 35-45% שמן, 20-30% חלבון וכ 28% סיבים תזונתיים[11], סיבים אלו מסיסים במים, וכשהם נרטבים נוצר מהם מעין ריר,[12] הזרעים מועילים לבריאות הלב, שיפור מערכת העיכול, וויסות רמות הסוכר והכולסטרול. הם גם מקור טוב לחלבון צמחי, ויטמינים ומינרלים, ויכולים לתרום לאיזון הורמונלי בגיל המעבר.
הפשתן הוזכר במקורות רבים בתנ"ך, בין אם במפורש, ובין אם התייחסות פרשנית לאזכורים שונים בתנ"ך: אחד מהנהרות שיצאו מגן עדן נקרא פישון, והוא נקרא כך מכיוון שהוא מגדל פשתן.[13] קרבנו של קין, היה זרע פשתן.[14] בגדי השש שפרעה הלביש את יוסף היו בגדי פשתן המגוהצים בדים דקים.[15] במכת ברד הפשתה לקתה כי הגבעול שלה כבר התקשה, ובשל כך הוא נפגע ולקה מהברד.[16] המן שעם ישראל ניזון ממנו במדבר הוא כזרע גד, ומדובר בזרע הדומה לפשתן,[17] בעודו בגבעוליו.[18] רחב טומנת את המרגלים בפשתי העץ הערוכות לה על הגג.[19] החוט שהיא קשרה בעד החלון היה עשוי מפשתים[20] שמשון קורע את העבותות שעל ידיו כאילו היו עשויות מפשתים.[21] חלק מהבדים שיש להשתמש בהם במשכן ובמקדש הוא 'שש[22]', בד זה עשוי מפשתן בלבד.[23] בגדי כהונה עשויים מצמר ופשתים יחדיו.[24] דיני צרעת,[25] ושעטנז חלים רק על בגדים העשויים צמר ופשתים המחוברים יחדיו-[26] 'שוע, טווי ונוז'.[27] אולם מותר להטיל בציצית בצמר ופשתים יחדיו[28] שלמה משבח את אשת החיל שהיא "דרשה צמר ופשתים"[29] מקור הבד העיקרי מהצומח אותו הזכיר הושע היה פשתן[30]: "אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי". ירמיהו לובש איזור פשתים ולובשו על מותניו[31]. בנבואתו של יחזקאל, האיש המודד את מידות המקדש אוחז בידו פתיל פשתים.[32] מנבואה זו נלמד בהלכות עירובין, שמדידת תחום שבת, 2000 אמה מקצה העיר נעשה אף הוא בחבל של פשתן[33] הפשתן נקרא גם בוץ[34] שדה פשתן שניזוק הוא משל לעם ישראל שחטא.[35]
ממצאים שונים עולה, כי גידול הפשתן לשמן ולסיבים התקיים בארץ באופן נרחב[36], אם כי במהלך המאה השביעית, עם הכיבוש הערבי, עיקר גידול זה עבר למצרים, וכמעט והופסק לחלוטין בארץ.[37]
3.1 זריעת הפשתן: בחז"ל הוזכרו מספר מקומות ששימשו לגידול הפשתן: בית שאן[38], ארבל[39], מצרים- בגדות נהר הפישון שיצא מגן עדן וסבב את מצרים[40], וכן בד פילוסין שהובא ככל הנראה מהעיר פילוסיון שבמצרים, הודו או כוש- הנידוין[41], רומא- כיתנא רומיתא[42].
השפעת הפשתן על הקרקע: לכל גידול חקלאי נדרשים משאבי קרקע יחודיים לו, ולכן במידה ואדם חוכר קרקע עליו לזרוע או לשתול את מיני הצמחים עליהם סוכם מראש, או אלו שהשפעתם על הקרקע נמוכה יותר, חז"ל דנו ביחס שבין הפשתן לשקמה, חיטים, שעורים, ואיסטיס הצבעים.[43] ולעיתים אף לא רצוי לזרוע פשתן באותה שדה במשך שנתיים רצופות.[44] וכן, מותר לאדם לזרוע שורה של פשתן בתוך שדה אחר, מכיוון שמוכח שכוונתו היא לבדוק האם שדה זה ראוי לזריעת פשתן, ואין לו רצון לזריעת שדהו באיסור כלאים.[45]
יש לזרוע את הפשתן ברביעה ראשונה.[46] במידה ולא יזרעו את הפשתן בזמן זה, יתכן שהשדה יעלה עשבים, ולא יהיה ניתן לזרוע שם את הפשתן, ולכן לדעת רבי יהודה ניתן לזרוע פשתן עבור האבל[47]. חז"ל קבעו שמקרה של חשש לנזק לתבואה יש להתריע ובמידת הצורך אף להתענות. במידה ויש "פרגיא של פשתן" יש להתריע[48]. פרגיא היא מחלת צמחים כגון שדפון[49], או שציפורים קטנות מזיקות לזרעי הפשתן.[50]
אריס שמתחייב לגדל את הפשתן ולעבדו, חייב לטפל בו 'עד שיעשנו קירצין' דהיינו חוטים ושערות.[51] הקונה פשתן מחברו, במידה והמדובר בפשתן מחובר לקרקע הוא עם תלשיתו מהקרקע, ובמידה ומדובר בפשתן שנקצר הקנין הוא על ידי משיכת הערימות ממקום למקום.[52]
3.2 אחסון הזרעים: באחסנה ממושכת של מינים שונים מהצומח כגון גרעינים, קש וכדומה, ישנו פחת בשל הצטמקות החומר, רקבון, מזיקים ועוד, כמות הפחת משתנה בין הצמחים השונים. הפחת אותו אמדו חז"ל לזרע פשתן הוא שלש סאין לכור.[53] דהיינו כ10 אחוז מהזרעים.[54]
3.3 שימוש בזרעים לאכילה: ניתן להשתמש בזרעי הפשתן הן לאכילה והן לזריעה, ולכן במידה ואדם רכש מחברו זרעים והם לא צמחו כראוי, יכול לטעון בפניו שמטרת מכירתם היתה לאכילה ולא לזריעה.[55] אך אם התנו מראש שמטרת השימוש בזרעים היא לזריעתם- חייב לשלם לו.[56] הזרע של הפשתן נאכל, ולכן אין לקחת פשתן מהחשוד על השביעית, מכיוון שיש חשש שמא הוא זרע במיוחד את הפשתן עבור הזרעים.[57] טוב לאכול את זרעי הפשתן בכותח.[58] בהרטבת זרעי הפשתן במים, יוצא מהם ריר שגורם לזרעים להידבק האחד בשני, העושה כן בשבת חייב משום לישה[59].
4.1.1. עקירה: עקירת הצמח עם שורשיו, או בסמוך ביותר לקרקע ויבושו- בשדה,[60] או על הגג כפי שעשתה רחב.[61] גבעולי הפשתן לאחר קצירתם ובמשך תהליך עיבודם נקראים הוצני[62] חושני,[63] חוצני,[64] אניצי[65].
4.1.2.ניקוי ראשוני: לאחר עקירת הגבעולים ואגידתם לעומרים[66] היה צורך לנקותם מההלקטים ומהעלים. הדבר התבצע על ידי ייבוש הגבעולים והעברתם דרך מסרק גדול העשוי משיני ברזל[67] שהיה קבוע בקרקע או על גבי שולחן. במידה וגזלן ניקה את הפשתן, הוא משלם כשעת הגזילה.[68] על מנת להפיק את הסיבים מהגבעול יש לדושו ולהכות בו, בשונה מצמר שגדל על בעל החיים בצורת סיבים.[69] ככל שאיכותו של הפשתן עולה, כך ניתן לדושו באופן משמעותי יותר, ולקבל סיבים באיכות גבוהה יותר.[70]
4.1.3 השרייה: יש להשרות את הפשתן בתוך מים- 'משרה', למשך מספר ימים על מנת לגרום לריקבון התאים החיים, דבר שסייע להפריד את קליפת הגבעול, שבתוכה הסיבים, מהליבה הקשה. השארת הפשתן לזמן ארוך יותר מהזמן הנחוץ יכול לגרום לרקבונו של כל הצמח[71], ולכן במידה והאדם אָבֵל מותר להוציא עבורו את הפשתן מהמשרה,[72] ואף ניתן לעשות כן בחול המעד[73]. אין להכניס את הפשתן לתוך המים בשבת[74] תהליך ההשרייה נמשך זמן, ולכן לדעת בית שמאי ניתן להשרות את הפשתן בערב שבת רק בתנאי שתהיה אפשרות שהפשתן יהביל וילבין[75] מבעוד יום.[76] אולם לדעת בית הלל מכיוון שבמהלך ההשרייה לא נעשית פעולה מעשית, ניתן להשרות את הפשתן במים גם בערב שבת.[77] ההשרייה גורמת גם להלבנת הפשתן.[78]
4.1.4 מי המשרה: מי המשרה מזיקים לירקות השתולים סמוך להם.[79] המים ששורים בהם את הפשתן נקראים "מי משרה", נחשבים ל'מים רעים', ואף על פי כן ניתן לרחוץ בהם בשעת הדחק.[80], אין להתפלל בתוכם או מולם[81] או להניח שם תפילין[82]. ניתן לטבול בהם לצרכים רפואיים[83], אך אין לרחוץ בהם בשבת[84] לעיתים שרו את הפשתן גם ביין, אין להשתמש לשם כך ביין שביעית.[85] לעיתים מקומות השרייה היו בסמוך למקור מים כגון נחלים, השרייה זו אינה נחשבת למלאכה הנעשית בננחל, ובמידה ויש צורך לערוף עגלה, כדין 'עגלה ערופה' ניתן לערפה בנחל זה למרות עיובד הפשתן באותו מקום..[86]
4.1.5 יבוש: על מנת לאפשר את המשך העיבוד ולמנוע את ריקבון הסיבים ייבשו את אגודות הפשתן על ידי סחיטתן ושטיחתן בשמש או הנחתן בתנור שבחומו התאדו המים הספוגים בהם, פקעות הפשתן שמוכנסות לתנור נקראות 'אונין', הפשתן יכול לקבל טומאה החל משלב זה, אין לפתוח את התנור בשלב זה מכיוון שהרוח מזיקה לפשתן.[87]
4.1.6. דייש: דשו את הפשתן במכוש עץ, פעולה זו גרמה לשבירת הליבה והסיבים הקשים למקטעים קצרים וניתוקם מהסיבים העדינים הארוכים,
4.1.7 ניפוץ- סילוק מקטעי הסיבים הגסים והקשים והקש, במהלך ניפוץ הפשתן נוצרת פסולת רבה, במידה ופסולת זו עפה ברוח, היא גורמת לנזקים לסובבים,[88] יש להגן על הגוף בעת עיבוד הפשתן מפני האבק או כדי להימנע משריטות מהגבעולים.[89]
4.1.8. ניעור: הניעור נעשה על ידי הכאת אגודות הפשתן לכל אורכם בעזרת כלי עץ דמוי סכין קהה. שברי הגבעולים המנוערים מן הפשתן נקראו "דקתא" או "נעורת".
4.1.9. סריקה במסרק של פשתן. על מנת להרחיק סיבים קצרים ושברי גבעולים דקים וליצור אגודת סיבים מסודרת ואחידה
4.1.10. טוויה לחוטים, ואריגת הבגד.[90] הטוויה התבצעה באמצעות פלך, שהוא כלי טווייה עשוי מקל (כוש) המסתובב סביב עצמו ובראשו משקולת- פיקה וקרס- צינורא לאחיזת החוט הנטווה (את החוט הטווי כורכים סביב הכוש) לעיתים השתמשו ב'כוש הארבלי'.[91] על מנת להקל על טווית הפשתן ניתן להרטיבו במעט מים, ואף רוק מועיל לשם כך,[92] הדבר נדרש במידה ומשתמשים בפשתן רומאי[93] הוא גורם להסריח את הפה ולפצוע את השפתיים.[94]
5.1 נעורת של פשתן: במהלך סירוק הפשתן והכנתו לשימוש נוצרת פסולת רבה, פסולת זו נקראת 'נעורת של פשתן'[95], ניתן להשתמש בפסולת זו על מנת לעטוף כלים המכילים מאכלים חמים (הטמנה) ובכך לשמור על חומם, פעולה שיש לעשותה בערב שבת, ומטרתה היא שמירת חום המזון למשך השבת. התנאים חלקו האם ניתן לעשות כן בכל סוגי הפסולת או שניתן לעשות כן רק בפסולת גסה.[96] עם זאת, גחלים שהדליק עליהם נעורת של פשתן דקה[97] נחשבות כקטומות מכיוון שהאש נכבית במהירות.[98] לא ניתן להשתמש בנעורת של פשתן לשם כיסוי הדם[99]
5.2 אניצי הפשתן: כאמור, גבעולי הפשתן לאחר קצירתם ובמשך תהליך עיבודם נקראים אניצי נפשתן, אניצים אלו נידנו במספר השלכות:
· אבידה ומציאה: באנצים אלו לרוב אין סימן מיוחד, ולכן בדיני אבידה ומציאה, המוצא אניצי פשתן אינו חייב להכריז על מציאתם, מכיוון שאין בהם סימן ייחודי.[100]
· טלטולם בשבת: עניצי הפשתן הם מוקצה בשבת.[101]
· נדרים: בדיני נדרים, יש להבחין בין פשתן שאינו מעובד לאחר קצירתו (הוצני פשתן), לבין פשתן בתהליך עיבודו (אניצי פשתן), ולדעת חכמים, הנודר שלא יתכסה בפשתן אסור לו להתכסות בפשתן שאינו מעובד, ומותר לו להתכסות בפשתן שבתהליך עיבוד.[102]
· סיכוך בסוכה: הוצני פשתן הם הגבעולים לאחר קצירתם ולפני תחילת עיבודם, לעומת אניצי פשתן שהם הגבעולים לאחר תחילת עיבודם. ניתן להשתמש לסיכוך הסוכה רק בהוצני פשתן- בגבעולים לפני תחילת תהליך עיבודם.[103]
6.1 הפשתן כחומר דליק: השימוש בפשתן כפתילה הוזכר במספר משלים בנביאים.[104] פשתן הוא חומר דליק,[105] כרכו נעורת של פשתן על כלונסאות של ארז והשיאו איתם את משואות קידוש החודש[106], ניתן להשתמש לצורך הדלקת נר בשבת רק בפתילה העשויה פשתן[107], וכן בשמחת בית השואבה השתמשו רק בפתילה העשויה פשתן, שהיא עושה שלהבת יפה[108] פתילה זו צריכה להיות מפשתן מנופץ, שאם לא כן הפתילה לא תדלק יפה.[109] שיעור הוצאת פשתן בשבת הוא כדי לעשות ממנו פתילה לנר,[110] חוסן הוא פשתן שכתשו אותו אך הוא לא נסרק במסרק, ולא ניתן להשתמש בו לצורך הדלקת הנר.[111]
ישנם לפשתן שימושים רבים, כגון:[112]: אריגת מצודות של דגים ועופות.[113] יצירת חבלים,[114] רשתות ציד[115], נעליים[116] תכריכים לקבורת המת, תכריכים אלו נחשבים לתכריכים פשוטים,[117] חומר חבישה- לכרוך על גבי ברית המילה[118] 'פוקרין' הוא פשתן סרוק, ומשתמשים בו כדי לחבוש את המכה.[119] הפשתן משמש ככיסוי קל לאדם בקיץ כדי שלא יתחמם יותר מדי.[120] השתמשו בחוטי פשתן גם כחלק מקישוטי הנשים[121]. לעיתים אורגים את הפשתן ומשתמשים בו ליצירת שרשראות ללא טווייתו. [122] ניתן להשתמש בפשתן כדי לכיסוי גיגיות שיש בהן שכר מפני הגשם או מאכלים שונים, פירות בתהליך ייבושם, ועוד, תוך כדי ניצול מאפייניו הייחודיים- ארכו.[123] ניתן אף לקצור את הפשתן בחול המועד לשם כך, על אף שקצירה היא מלאכה שאין לעשותה במועד.[124]
הפשתן הוזכר בחז"ל במספר שמות: כיתנא[125], כותן, בוצא, בוצין.
ישנם חומרים רבים שניתן ליצור מהם בדים ובגדים. מבין החומרים מהצומח, דיני טומאה וטהרה חלים רק על רק בד ובגדים העשויים מפשתן.[126] בין אלו ניתן למנות את 'טומאת אוהל' שנאסרה רק מפשתן.[127]
צבעו הטבעי של הפשתן בסיום הכנתו הוא לבן[128], או צהבהב.[129] ויתכן כי הדבר מבטא שני סוגים של פשתן, או הבדלים בין בגדי פשתן חדשים לישנים, לכאלה שמכובסים ולכאלה שאינם כן[130] ולעיתים צבעו את הפשתן בצבע שחור[131]. בגדי פשתן נחשבים לבגדים איכותיים,[132] יפים,[133] שמתקיימים לאורך זמן[134], וישנה חשיבות במסחרם,[135] בגדי פשתן מגוהצים גורמים לשמחה[136] לאחר הגיהוץ בגדים אלו נראים כחדשים, ולכן אסור לאָבֵל ללבוש במהלך שלושים הימים הראשונים לאבלותו בגדי פשתן מגוהצים לבנים [137] לעיתים בגדי הפשתן נחשבו גם כבגדים פשוטים.[138]
6.4 סוגי הבגדים המופקים מהפשתן: חז"ל ציינו מספר סוגי בגדים באיכויות שונות, שהופקו ככל הנראה מפשתן שגדל באיזורים שונים: חז"ל ציינו את כלי הפשתן הדקים הבאים מבית שאן, בגדים אלו איכותיים ונחשבים כבגדים צבועים,[139] כותנות העור שהקב”ה הלביש את אדם וחווה היו נאים ככלי פשתן אלו[140], כלים אלו מתבלים בקלות, לעומת זאת כלי הפשתן שיוצרו בארבל היו עמידים יותר.[141] בגדי פשתן הם בגדים שמתלכלכים במהירות, או שאין טורח רב בכיבוסם ולכן מותר מעיקר הדין לכבסם גם בחול המועד.[142] בגדים העשויים פשתן נשמרים יותר מבגדים העשויים צמר, אולם אלו העשויים מ'כיתנא רומיתא' מתבלים במהירות.[143]
ביום הכיפורים הכהן צריך ללבוש בגדי בד.[144] בגדים אלו היו עשויים פשתן- בגדי בוץ, בגדים אלו צריכים להיות חדשים.[145]
במשנה מובא שהכהן הגדול לבש בגדי "פלוסין" והנדוין" שעשויים מבדים יקרים. מקורם של הפלוסין הוא מהעיר 'פילוסין' במצרים ומקורם של ההינדוין הוא מהודו או מכוש[146], או שמדובר בסוגים שונים של בדים שההבדל ביניהם הוא בגזרתם בלבד[147].
שווים[148] של הבגדים אותם לבש הכהן בשחר היה גבוה יותר מאלו של הבגדים אותם לבש בערב[149].
דיני שעטנז: מן התורה, חל איסור ללבוש בגד שמעורבים בו סיבי צמר ופשתן יחד, כפי שנאמר: "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו"[150], איסור זה חל רק כאשר הבגד הוא "שוע טווי ונוז", דהיינו טווי וארוג[151]. ישנם צמחים רבים שניתן להפיק את סיביהם, כגון 'פשתן של ים', על פשתן זה לא חלים דיני שעטנז.[152] יש לחשוש לכך שיש פשתן בבגד בכל מקום בו פשתן מצוי.[153]
הצמר והפשתים הם שני חומרי גלם מרכזיים ששימשו לצורך ביגוד, הצמר הוא סיב המורכב בעיקר מחלבון, הנוטה להסתלסל ולהתכווץ, ואילו סיבים שמקורם מהצומח, מורכבים מתאים בעלי דופן קשיחה, המעניקים לסיב גמישות וקשיחות. הצמר כאמור הוא חומר בעל יכולת בידוד גבוהה, אך בשל נטייתו להסתלסל קשה לייצר ממנו בגד שישמור על צורתו, אי לכך בעת הכנת בגדים מקובל להשתמש בצמר לצורך הבגד ובפשתים כדי לתפור את היריעות אחת לשניה ולייצר בגד יציב שאינו מתכווץ, לעיתים אף בעת הכנת סיבי הצמר מערבים מעט סיבי פשתן כדי לייצר סיב קשיח יותר[154].
כאמור, ניתן להשתמש בפשתן הן בזרעים והן בגבעולים על מנת להפיק מהם את הסיבים. דיני פאה, שכחה ותרומות[155] ומעשרות[156] דמאי[157], חלים על הזרעים[158] ואינם חלים על הגבעולים.[159] בשמיטה חכמים גזרו שלא לייבא מחוץ לארץ גבעולי פשתן ולעבדם בארץ.[160]
8.1 דיני טריפות- סוגי המומים השונים שמגדירים טרפות נאמרו הלכה למשה מסיני. הם מנו שמונה מיני טריפות שונים הנכללים בהגדרה זו, אחד מהם הוא נְפוּלָה שבעל החיים נפל ונפצעה באופן חריף. חז"ל דנו במקרים שונים של עוף שנפל על ערימות פשתן בשלבים שונים של עיבודו: בטוני- פשתן העשוי חבילות, דייק ונפיץ- פשתן שכתשו, חבטו וסירקו אותו. דייק ולא נפיץ- כתשו וחבטו אך לא סירקו, וכן ישנם הבדלים בעובי הפסולת שעליה הם נפלו- עד כמה מדובר בפסולת דקה, דקתא- היא פסולת דקה, דקדקתא היא פסולת דקה מן הדקה..[161]
8.2 עגלה ערופה: במהלך עיבוד הפשתן יש להשתמש במים, כחלק מתהליך השרייה והעיבוד לסיבים, וכן אף להקל על הסירוק והניפוץ של הפשתן, ניתן לעשות כן בנחל איתן שבו עורפים את העגלה הערופה.[162]
הפשתן משמש למאכל בהמה[163] התנאים חלקו האם ניתן לתפור יריעות ספר תורה בחוטי פשתן.[164] הובלת הפשתן נעשתה גם על ידי גמלים.[165]
8.3 פסח ודיני קטניות: השימוש הרווח בזרע הפשתן הוא לצורך הפקת שמנו, האחרונים חלקו האם חלה על זרעים אלו גזירת קטניות.[166]
[1] אנציקלופדיה לחלקאות, 1972, עמ' 174- 176.
[2] לוח אבן קטן (רוחבו 7.2 ס"מ ואורכו 11.1 ס"מ) שנמצא בשנת 1908 בתל גזר, הלוח מיוחס לתקופות בית ראשון. בלוח זה ישנן שבע שורות הכתובות בכתב עברי קדום, לדעת חוקרים רבים מדובר בלוח שמתאר את הפעולות החקלאיות השונות הנעשות במשך השנה החקלאית.
[3] משפט זה מופיע בשורה השלישית, והוא מתאר ככל הנראה את פעולת הקצירה הראשונה שעשית במשך השנה, לפני קציר השעורה שמתואר בשורה הרביעית, וקצירה נוספת )ככל הנראה חיטה) המופיעה בשורה החמישית
[4] Zohary et al, 2013, עמ' 101, הזנים ששימשו להפקת סיבים הם זנים גבוהים, עם מעט הסתעפויות, פליניוס, תולדות הטבע ספר 19 פרק 2 מציין כי ישנם 27 זני פשתן שגדלים הן באירופה והן במצרים, והוא מציין את איכויות שונות של זנים אלו.
[5] זוהרי (ראה Zohary et al, 2013, עמ' 106) מציין כי צמחים נוספים שימשו בעבר להפקת סיבים: כותנה (Gossypium herbaceum) – ככל הנראה מדובר בצמר גפן שהוזכר במשנה כלאים ז, ב, וקנביס (Cannabis sativa) – ככל הנראה מדובר בקנבס שהוזכר במשנה כלאים ה, ז.
[7] פאהן 123, הסיבים השימושיים העיקריים מחולקים לסיבים רכים וסיבים קשים, הסיבים הקשים משמים לתעשיית החבלים, ומברשות.
[8] דפנות אלו "מלוגננות", עשויות מליגנין.
[9] פאהן, 1993, עמ' 117.
[10] פאהן 123, הסיבים השימושיים העיקריים מחולקים לסיבים רכים וסיבים קשים, הסיבים הקשים משמים לתעשיית החבלים, ומברשות
[11] Martinchik AN, Baturin AK, Zubtsov VV, Molofeev VIu. [Nutritional value and functional properties of flaxseed]. Vopr Pitan. 2012;81(3):4-10. Russian. PMID: 22888664.
[12] Kajla P, Sharma A, Sood DR. Flaxseed-a potential functional food source. J Food Sci Technol. 2015 Apr;52(4):1857-71. doi: 10.1007/s13197-014-1293-y. Epub 2014 Feb 28. PMID: 25829567; PMCID: PMC4375225.
[13] רש"י בראשית ב, יא.
[14] מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בראשית סימן ט.
[15] שכל טוב (בובר) בראשית פרק מא סימן מב
[16] שמות ט, לא.
[17] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק טז סימן לא (פרשת בשלח)
[18] ילקוט שמעוני תורה פרשת בהעלותך רמז תשלה ד"ה שטו העם ולקטו
[19] יהושע ב, ו
[20] בבלי זבחים קטז, ב.
[21] שופטים טו, יד.
[22] שמות כה, ד.
[23] יחזקאל מד יז- יח, תוספתא מנחות (צוקרמאנדל) ט, יז.
[24] משנה כלאים ט, א.
[25] ויקרא יג, מז, משנה כלאים ט, א.
[26] דברים כב, יא, משנה כלאים ט, א, ישנם גדרים רבים של אופני הטווייה והקשירה של הפשתן, ראה תוספתא כלאים (ליברמן) ה, כ- כה.
[27] בבלי יבמות ה, ב.
[28] בבלי שבת כז, ב.
[29] משלי לא, יג.
[30] הושע ב, ז
[31] ירמיהו יג, א.
[32] יחזקאל מ, ג.
[33] ירושלמי עירובין ה, ג, במידה ומדובר בחבל לח ארכו הוא 3 אמות, ובמידה ומדובר בחבל יבש ארכו הוא ארבע אמות, בבלי עירובין נח, א.
[34] אסתר א, ו; ח, טו, דברי הימים א טו, כז, דברי הימים ב, ב, יג; ב, ג,יד, משנה יומא ג, ד, בבלי שבת כא, א.
[35] במדבר רבה (וילנא) פרשה ז סימן ד.
[36] ראה ז. ספרא ומ. לין בתוך גבע : תגליות ארכיאולוגיות בתל אבו-שושה, משמר העמק, עורך: ב. מזר , רעננה, עמ' 128- 142.
[37] ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי - הביניים : תיאור ותמורות, ירושלים תש"ס עמוד: 331.
[38] ירושלמי קידושין ב, ד.
[39] בראשית רבה (וילנא) פרשה יט סימן א (פרשת בראשית), קהלת רבה (וילנא) פרשה א ד"ה א [יח] כי.
[40] רש"י בראשית ב, יא.
[41] ראה מאירי, ריטב"א יומא לד, ב, רע"ב יומא ג, ז מוסף הערך ערך 'פלס', .
[42] בבלי בבא מציעא כט, ב, חולין פד, ב.
[43] משנה ב"מ ט, ט, תוספתא כלאים (ליברמן) ב, ד, תוספתא בבא מציעא (ליברמן) ט, לא- לב.
[44] ירושלמי ב"מ ט, ח.
[45] משנה כלאים ב, ז, תוספתא כלאים (ליברמן) ב, ד.
[46] ירושלמי מועד קטן ב, א.
[47] ירושלמי מו"ק ב, א
[48] ירושלמי תענית ג, ו.
[49] פני משה ירושלמי תענית ג, ו
[50] קרבן העדה ירושלמי תענית ג, ו.
[51] תוספתא בבא מציעא (ליברמן) ט, יט, ראה תוספתא כפשוטה במקום.
[52] בבלי ב"ב פד, ב- פו, ב.
[53] משנה ב"מ ג, ז.
[54] בכל כור ישנם שלושים סאים, שלוש סאים אם כן הם עשרה אחוזים מהיבול.
[55] משנה ב"ב ו, א.
[56] ירושלמי ב"ב ו, א.
[57] משנה בכורות ד, ח, ירושלמי מעשרות ה, ו.
[58] בבלי נדרים מט, א.
[59] בבלי זבחים צד, ב.
[60] אלו נקראו הוצני פשתן, ראה פאה ו, ה, ולהלן.
[61] יהושע ב, ו.
[62] משנה פאה ו, ה
[63] תוספתא שביעית (ליברמן) ד, יט.
[64] רמב"ם פיה"מ פאה ו, ה.
[65] ערוך ערך אניצי.
[66] לדעת הרמב"ם בפירוש המשנה פאה ו, ה הוצני פשתן הם אגודות הפשתן
[67] משנה כלים יג, ח, תוספתא כלים (בבא מציעא) (צוקרמאנדל) ג, טו.
[68] תוספתא בבא קמא (ליברמן) י, ב, בבלי ב"ק צג, ב.
[69] בבלי זבחים יח, ב.
[70] בראשית רבה (וילנא) פרשה נה סימן ב
[71] ראה משנה ב"מ ו, א ביחס לפועלים שנשכרו להוציא את הפשתן מהמים והטעו את בעל הבית ולא הגיעו לעבודתם שלשמה הם נשכרו.
[72] בבלי מו"ק יא, ב, מסכת שמחות פרק ה הלכה ה, רמב"ם הלכות אבל פרק ה הלכה י.
[73] משנה מו"ק ב, ג.
[74] בבלי עירובין קד, ב.
[75] גם אם זו הלבנה מועטת, ראה ירושלמי שבת א, ו.
[76] משנה שבת א, ו.
[77] בבלי שבת יח, א.
[78] משנה נגעים יא, ח.
[79] משנה ב"ב ב, י, רמב"ם שכנים י, ה.
[80] בבלי ביצה יח, ב
[81] משנה ברכות ג, ה, טור אורח חיים פו.
[82] מסכתות קטנות, מסכת תפילין א, יח.
[83] ירושלמי שבת יד, ג
[84] תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק יב הלכה יג, טור אורח חיים סימן שכח.
[85] בבלי ב"ק קב, ב רש"י סוכה מ, א.
[86] בבלי סוטה מה, א- מו, ב.
[87] משנה נגעים יא, ח, ראה תוספתא כלים (בבא קמא) (צוקרמאנדל) ד, ד שדנה במקרה שבו ההכנסה לתנור היא כדי לשמור על הפשתן, ולא כדי ללבנו.
[88] בבלי ב"ב כו, א.
[89] משנה כלים טז, ו.
[90] משנה בכורות ד, ח.
[91] משנה פרה יב, ח, תוספתא פרה (צוקרמאנדל) יב, טז.
[92] יש לכך מספר השלכות, ראה בבלי זבחים עט, ב ביחס לנדה שהרטיבה את הפשתן ברוק שבפיה, תוספתא כתובות (ליברמן) ה, ד.
[93] בבלי כתובות סא, ב.
[94] תוספתא כתובות (ליברמן) ה, ד.
[95] רש"י שבת מט, א.
[96] תוספתא שבת (ליברמן) ג, כב, בבלי שבת מט, א.
[97] ארחות שבת, א נח.
[98] תוספתא שבת (ליברמן) ב, יב.
[99] תוספתא חולין (צוקרמנדל) ו, יא.
[100] משנה ב"מ ב, א.
[101] תוספתא שבת (ליברמן) יד, ד.
[102] משנה נדרים ז, ג.
[103] תוספתא סוכה (ליברמן) א, ה, בבלי סוכה יב, ב, בגמרא מובא שישנם גם 'הושני פשתן' אך לדברי רבי יוחנן, "אינו יודע מהם אותם הושני הפשתן". ירושלמי סוכה א, ה.
[104] ישעיהו מב, ג; מג יז.
[105] משנה ב"ק ו, ו, תוספתא ב"ק (ליברמן) ו, כח חז"ל דנו במקרים שבו גמל שנשא פשתן, ופשתן זה נכנס לתוך החנות שיש בה נר וגרם לשריפה.
[106] משנה ראש השנה ב, ג.
[107] משנה שבת ב, ג, ירושלמי שבת ב, ג.
[108] ירושלמי סוכה ה, ג.
[109] בבלי שבת כ, ב.
[110] תוספתא שבת (ליברמן) ט, ה.
[111] ירושלמי שבת ב, א, בבלי שבת כ, ב.
[112] ראה בבלי מכות יא, א שנחלקו התנאים נאם ניתן לתפור את התפילין בחוטי פשתן.
[113] ישעיהו יט, ט.
[114] בבלי ראש השנה כג, א.
[115] בבלי כתובות קג, ב, ב"מ פה, ב.
[116] בבלי יבמות קב, ב, לא ניתן להשתמש במנעלים אלו לשם קיום מצוות חליצה.
[117] בבלי מו"ק כז, ב, כתובות ח, ב.
[118] תוספתא שבת (ליברמן) טו, ד, ראה בתי מדרשות חלק ב מדרש איוב ד"ה לז.
[119] מאירי שבת נ, א.
[120] בבלי ע"ז כח, ב.
[121] משנה שבת ו, א, כלים יא, ח, מקוואות ט, א.
[122] בבלי בכורות כט, ב, רש"י במקום.
[123] רש"י מו"ק יב, ב.
[124] בבלי מו"ק יב, ב, ראה תוספתא מסכת מועד קטן (ליברמן) א, ו שניתן במועד לרבץ מים על גבי פשתן מפני העקרב.
[125] בבלי שבת קי, ב.
[126] משנה שבת ב, ג, בבלי שבת כו, ב, תוספתא כלים (בבא מציעא) (צוקרמאנדל) יא, י, תוספתא שבת (ליברמן) ב, ד, ראה משנה נגעים יא, ב שדנה בעירוב בין פשתן לקנבס.
[127] בבלי שבת כו, א- כח, א.
[128] משנה יומא ג, ו לכן בגדי הכהן נקראו 'בגדי לבן'
[129] בבלי נדה יז, א.
[130] תוספות נדה יז, א, ראה מ. רענן https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=7275
[131] תוספתא כלאים (ליברמן) ה, כד, ירושלמי כלאים ט, א.
[132] בבלי ב"ב קמו, א, סנהדרין קו, א, בשל תאוותם של ישראל לבגדים איכותיים אלו, נגרם בסופו של דבר חטא בעל פעור.
[133] בבלי כתובות נט, ב.
[134] בבלי תענית כט, ב.
[135] בבלי ב"ב צא, א.
[136] בבלי פסחים קט, א.
[137] ירושלמי מו"ק ג, ה, שו"ע יו"ד שפט, ה.
[138] ירושלמי סנהדרין ב, ו.
[139] ירושלמי קידושין ב, ד.
[140] בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה כ ד"ה (כא) [ויעש
[141] בראשית רבה (וילנא) פרשה יט סימן א (פרשת בראשית), קהלת רבה (וילנא) פרשה א ד"ה א [יח] כי.
[142] בבלי מו"ק יח, ב, ובפרשנים, ראה שו"ע או"ח תקלד, ב שלא נהגו לעשות כן.
[143] בבלי בבא מציעא כט, ב, חולין פד, ב.
[144] ויקרא פרק טז, ירושלמי יומא ג, ו. ירושלמי יומא ז, א..
[145] בבלי זבחים יח, ב .
[146] ראה מאירי, ריטב"א יומא לד, ב, רע"ב יומא ג, ז מוסף הערך ערך 'פלס', .
[147] רמב"ם פיה"מ יומא ג, ז.
[148] מנה וזוז שהוזכרו במשנה הם מטבעות
[149] משנה יומא ג, ז, לדעת רבי מאיר שווי הבד בבין הערביים הוא 8 מנה (מנה הוא 100 זוז).
[150] דברים כב, יא.
[151] משנה כלאים ט, ח.
[152] ירושלמי כלאים ט, א.
[153] ירושלמי כלאים ט, ד: "בראשונה שלא היתה הפשתן מצויה בכל מקום אבל עכשיו שהפשתן מצויה בכל מקום צריכין בדיקה".
[154] https://spinoffmagazine.com/spin-merino-flax-together/
[155] משנה תרומות ט, א, תוספתא תרומות (ליברמן) ח, א.
[156] תוספתא מעשרות (ליברמן) ג, ח.
[157] תוספתא מעשרות (ליברמן) ג, ח.
[158] ראה ירושלמי מעשרות ה, ג: שפשתן נאסר בשביעית בשל הזרעים שלו.
[159] יש לכך מספר השלכות ראה משנה פאה ו, ה, וברא"ש שם, לגבי שכחה תוספתא פאה (ליברמן) פרק ב הלכה יב, לגבי פאה ו משנה תרומות פרק ט משנה א, תוספתא תרומות (ליברמן) ח, א, לגבי תרומות ומעשרות.
[160] תוספתא שביעית (ליברמן) ד, יט.
[161] בבלי חולין נא, ב, וברש"י שם.
[162] בבלי סוטה מה, א- מו, ב.
[163] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת עקב דף טז עמוד א ד"ה ונתתי עשב בשדך
[164] בבלי מכות יא, א.
[165] משנה ב"ב ב, יד.
[166] ראה שו"ת בית שלמה חלק יורה דעה א (כרך א-ב) סימן קעז, ושו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן קיד.
משעול חוחית 4, ניצן ב
מיקוד 7928700
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
