אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
לתגובות והערות ניתן לפנות לכתובת המייל: h.david@toraland.org.il
נשמח מאוד למילוי משוב על הערך>>
 
חזור למפתח הערכים

קוף

אינפרא סדרה[1] – אנתרופואידים.

 

ראשי פרקים:

א. הקדמה.

ב. הקושי באפיון הקופים.

ג. בבון המדריאס/ בבון המצרים  Papio hamadryas))

ד. מקוק הכיפה Macaca sinica))

ה. גורילה (Gorilla)

ו. שימפנזה (Pan)

ז. הקוף בארץ ישראל.

ח. אטימולוגיה.

ט. הקוף בתנ"ך.

י. הקוף בהלכה.

יא. מראהו של הקוף.

יב. אדני/אבני השדה = קוף?

יג. השלכות הלכתיות.

יד. קיפוף.

 

הקדמה

אחת הסוגיות המרכזיות ביחס שבין מדע והלכה שעולה במאתיים השנים האחרונות, היא סוגיית מוצא המינים; היחס שבין האדם והקוף, היחס שבין האדם המודרני לאדם הקדמון, על פי ממצאים מדעיים שונים, ארכיאולגיים, גיאולגיים, היסטוריים ועוד. פעמים רבות נראה כי טענות אלו עומדות בסתירה למקובל במסורת ישראל, ביחוד בטענה כי מוצאו של האדם מהקוף, וכן במשך שנות קיום העולם. אין בכוונתנו במסגרת זו לדון בכל סוגיה זו, אך להבהרה והרחבה ראה מ. כסלו; "גיל האדם התש"ס- או מיליון שנה", באתר 'דעת', א. שטיינברג, בתוך אנציקלופדיה הלכתית רפואית כרך א מבוא ד- "תורת הבריאה ותיאוריית ההתפתחות", מ. רענן, "ועל הימים ועל הנהרות, ועל המדברות אומר: ברוך עושה מעשה בראשית- תיאוריית ההתפתחות", באתר האינטרנט של פורטל הדף היומי.

 

קוף הוא שם כללי למספר בעלי חיים שונים – הנבדלים אחד מהשני מבחינת ההגדרה המדעית המקובלת, שכן הם אינם חולקים יחדיו אב קדמון משותף המיוחד רק להם. עם זאת, הם חולקים מאפיינים בסיסיים דומים, ובמשך הדורות התייחסו אליהם במקומות רבים בשם אחד. לקופים מוח גדול ביחס לגופם[2], והם נחשבים כבעלי חיים בעלי אינטלגנציה גבוהה, חושים מחודדים במיוחד והתנהגות חברתית מפותחת.[3] בשל כך משתמשים בהם גם במחקר מדעי. במחקר בבעלי חיים תופסים הקופים אחוז זניח מכלל בעלי החיים המשתתפים בניסויים, כ0.01% מכלל בעלי החיים, כשעיקר השימוש בהם הוא למטרות קידום הבריאות, הרפואה ומניעת סבל.[4]

 

הקושי באפיון הקופים

כאמור, בעלי החיים הנקראים בפינו קופים הינם למעשה קבוצה גדולה של מינים, הנבדלים אחד מהשני בתכונותיהם ובמוצאם הביולוגי. בין הקבוצות שעונות לשם הכללי 'קופים' נכללים הקופים צרי האף, שמוצאם בעולם הישן (אסיה, אפריקה ואירופה), וכן הקופים רחבי האף – קופים שמוצאם בעולם החדש (יבשות אמריקה ואוקיאניה).[5]

בין הקופים שמוצאם בעולם הישן, מקובל לחלק בין קופים בעלי זנב, לקופים חסרי זנב. הקופים בעלי הזנב נחשבים פחות מפותחים, ואותם גידלו בעיקר כחיית מחמד. בין הידועים שבהם ניתן למנות את בני תת משפחת הגנונים (למשל - הבבון), ותת משפחת המקוקים (למשל - מקוק הכיפה).

הקופים חסרי זנב נחשבים מפותחים הרבה יותר, ולפי החלוקה המדעית המקובלת הם מסווגים באותה קבוצה יחד עם האדם.[6] בתקופות קדומות השתמשו בקופים אלו בעיקר לשימוש במלאכות שונות.[7] בין חברי הקבוצה האחרונה (המכונים גם "הומינאודים"), ניתן למנות את הגורילה, את השימפנזה ואת האורנג-אוטנג.

 

בבון המדריאס/ בבון המצרים  Papio hamadryas))

המדריאס הוא ככל הנראה הקוף שמקום גידולו הטבעי הוא הקרוב ביותר לארץ ישראל. עם זאת, החוקרים טוענים כי בתקופות קדומות הבבונים לא הובאו ארצה, אלא דווקא קופים אחרים.[8] ההמדריאס, בניגוד לרוב הקופים, הוא חיה קרקעית שאינה שוכנת על עצים. חוטמו של ההמדריאס מוארך, ופניו דומים במקצת לאלו של הכלב. כדי להתגונן מאויבים, ההמדריאס חיים בלהקות גדולות היכולות להגיע למאות של פרטים.[9] ההמדריאס היה נחשב במצרים כחיה קדושה.[10]

 

מקוק הכיפה Macaca sinica))

מקוק הכיפה משתייך לתת משפחת הגונוניים, במשפחת קופים בעלי זנב. אורך הגוף של מקוק הכיפה עומד בסה"כ על 50 ס"מ, וזנבו ארוך יותר מגופו. מצוי בטבע בסרי לנקה ובדרום הודו, אך מצוי מאוד בגני חיות ברחבי העולם. בסרי לנקה המקוק נחשב קדוש, והוא נמצא גם בכפרים ובערים. המקוק הוא קוף פעלתני ביותר, נחשב כשחיין מעולה, ויכול לצלול עד לעומק של 4 מטר. לפי דור, ייתכן והוא אחד מהמינים שהובאו למלך שלמה באניות מתרשיש[11],  ראה להלן.

 

גורילה (Gorilla)

אחד מ"קופי האדם" חסרי הזנב נפוץ באפריקה המשוונית. גופו של הגורילה מגושם ביותר, והוא מגיע עד ל200 ק"ג (ולכך נמנה כקוף הגדול ביותר). ידיו ורגליו של הגורילה קצרות, והוא מתהלך בעזרתם על הקרקע. לעיתים הוא מתרומם להליכה על שתי רגליו. הגורילות חיות בחבורות, כשהמשפחה קבועה, אך לעיתים לזכר אחד יש מספר בנות זוג. אורך החיים של הגורילה - עד 40 שנה.[12]

 

שימפנזה (Pan)

השימפנזה נחשבת כמין הקרוב ביותר לאדם, ולפיכך, גם כמין הנחקר ביותר מבין הקופים. גם השימפנזה נפוצה באפריקה המשוונית. למעשה, קיימים שני מינים של שימפנזה, שימפנזה מצוי (Pan troglodytes) ושימפנזה ננסי (Pan paniscus), אם כי ההבדלים ביניהם אינם גדולים. אחת התגליות החשובות בחקר השימפנזה הוא היכולת שלה ליצור ולהשתמש בכלים, בדומה לאדם. השימפנזות מפותחות ביותר מבחינה חברתית, ופרטים שונים מסוגלים ליצור קשרים כנים ועמוקים ביניהם.[13]

 

הקוף בארץ ישראל

נראה כי בארץ ישראל, וברוב ארצות המזרח התיכון, לא היו קיימים קופים בטבע.[14] אמנם במצריים היו קיימים קופים בעלי זנב, אך אלו לא יובאו לארץ ישראל.[15] הקופים הובאו לארץ כחיות נוי, וראו להלן. בארץ ובסוריה נמצאו פסילים, תבליטים וחותמות עליהם מתוארים דמויות של קופים.[16]

 

אטימולוגיה

מקורו של השם מהשורש ק.ו.פ. ייתכן שהוא נגזר מהערבית, במשמעות של ריצה או הקפה, המתארים פעילות אופיינית של מיני קופים שונים. אפשרות נוספת שהשם נגזר מתיאור עמידתם היציבה של הקופים, בדומה לבני אדם. השם נשמר גם בשפות אחרות (כמו ארמית, סורית ומנדעית), אך יש הסבורים שמקורו הוא בשפה הסנסקריטית.[17]

 

הקוף בתנ"ך

הקופים נזכר בתנ"ך פעמיים בתוך רשימה של סחורות ובעלי חיים שיובאו למלך שלמה באניות שהגיעו מתרשיש.[18] ברשימה זו הם נזכרים לצד בעלי חיים אקזוטים נוספים – תכיים ושנהבים (ככל הנראה פילים)[19]. כל התרגומים והפרשנים זיהו מין זה עם הקופים שלנו. עם זאת, חלקם זיהו באופן כללי, ואחרים זיהו דווקא עם קופים הדומים לאדם.[20] רוב החוקרים מזהים גם הם עם מינים שונים של קופים, אם כי יש קושי רב בזיהוי של מינים מסויימים של קופים, בעיקר בגלל שלא ברור מהיכן הגיעו הקופים הללו[21].

השם תרשיש העלה סברות שונות לגבי מוצאם של הקופים המוזכרים בתנ"ך, אך נראה שאין הכרעה ברורה בסוגיה זו.[22] מנחם דור זיהה עם מיני קופים השכיחים בסרילנקה ובדרום הודו – בעיקר בני משפחת הגנונים. זיהויו מתבסס על כך שהשמות שנהבים קופים ותוכיים, עדיין משמשים בטמילית (שפה שמדוברת באזורים אלו).[23] יש לציין כי ישנם חוקרים שחושבים שכלל לא מדובר בבעלי חיים, אלא בחומרי גלם יקרים.[24]

 

הקוף בהלכה

מעמדו ההלכתי של הקוף הוא כשל חיה,[25] דהיינו בעל חי שמטבעו גדל שלא במקום ישוב[26].  במקומות רבים בתלמוד מוזכר מעשה הקוף כהמחשה לפעולה שאמנם נעשתה, אין לה תוקף הלכתי מעשי.[27] נראה כי הסיבה לשימוש בקוף בהקשר זה הוא היכולת של רבים מהקופים (ובייחוד – קופי האדם) לבצע פעולות מורכבות, הדורשות מוטוריקה עדינה ויכולת למידה מפותחת.[28]  להלן מספר דוגמאות:

א. נטילת ידיים בעזרת קוף: במשנה[29] הובאה מחלוקת לעניין נטילת ידיים בעזרת קוף: לדעת תנא קמא – אם נטל הקוף את ידי האדם, הנטילה כשירה, ואילו לדעת רבי יוסי היא פסולה. הראשונים נחלקו בפסיקת ההלכה.[30] בשו"ע כתב שנראים דברי המתירים, אך בהגהות הרמ"א כתב שיש להחמיר.[31] לפי רוב הפרשנים, המחלוקת תלויה בשאלה האם בנטילה צריך דווקא כח גברא, או שמספיק 'כח נותן', אפילו אם הוא בעל חיים. אמנם, במשנה ברורה כתב שייתכן וכוונת המתירים היא דווקא בקוף, שיש בו קצת דעת לתשמיש (כלומר, למלאכה).[32]

ב. בהלכות עירובין נאמר כי השולח את עירובו בידי מי שאין בו דעת, אין עירובו עירוב. אך אם ביקש מאדם בר דעת לקבל את עירובו מהשליח, העירוב נחשב, ואפילו אם שלחו בידי פיל או קוף.[33] הפיל והקוף התייחדו בכך שהם מסוגלים לשאת משאות בצורה המזכירה את יד האדם (ולא בפה או על הגב). בעוד הקוף נעזר בידו, הפיל יכול לשאת משאות בעזרת החדק שלו. לעובדה זו היתה השפעה על הבחירה דווקא במינים אלו, כדוגמה לשליחת העירוב על ידי בעל חיים.[34]

ג. בתוספתא נאמר ששחיטת הקוף פסולה, וכך נפסק להלכה.[35] טעם הדבר הוא שאף על פי שבשחיטה אין צורך בכוונה, צריך שיהיה בה כח גברא.[36]

ד. אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, ולכן אסור להשתמש בבעלי חיים מאולפים, כמו קופים, לצורך הדלקת חשמל או טלטול ברשות הרבים, וכל מלאכות האסורות מדאורייתא.[37]

ה. חז"ל מתארים שקוף אף קיים יחסי אישות עם אישה[38], ובשל כך תיקנו שאישה תהיה חוגרת סינר מלפניה ומלאחוריה[39].

במסכת ברכות נאמר כי הרואה את הפיל ואת הקוף מברך ברכה מיוחדת – "ברוך משנה הבריות", וכך נפסק להלכה.[40] במאירי הסביר שמברכים ברכה זו דווקא על הפיל ועל הקוף, מכיוון שיש להם דמיון לאדם "במקצת דברים".[41] בספר מלאכת שלמה על המשנה הביא מסורת שבזמן שנפרע הקב"ה מדור המבול, הפך מקצת מבני האדם לקופים ולפילים, ולכן הקוף דומה לאדם.[42] ובזמן מגדל בבל, האנשים שרצו לעשות מלחמה כביכול עם הקב"ה נעשו " קופים ורוחות ושידים ולילין"[43].

האדם הזקן, לקראת סוף ימיו הומשל לקוף: "ישתנה דמותו, ועל כל שואל, וכל בני ביתו מקללים אותו, ואפילו התנוקות משחקין בו, ואפילו צפור דרור מגעתו משגתו"[44].

 

משך ההריון של קוף כפי שהובא בחז"ל הוא שלוש שנים[45], דבר זה עומד בסתירה לידוע כעת, שמשך ההריון הוא בממוצע כ140- 150 יום.

 

מראהו של הקוף

הקוף הוזכר כבעל חיים שמראהו משונה ואינו נאה: ביחס לחלום הובא ש"כל מיני חיות יפות לחלום חוץ מן הפיל, הקוף והקיפוד"[46] מכיוון ש"משונים במראיהן"[47]. וכן "הכל בפני שרה כקוף בפני אדם, שרה בפני חוה - כקוף בפני אדם, חוה בפני אדם - כקוף בפני אדם, אדם בפני שכינה - כקוף בפני אדם"[48].

 

אדני/אבני השדה = קוף?

בספר איוב מופיעים "אַבְנֵי הַשָּׂדֶה", בהקבלה לחיית השדה – "כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ".[49] ביטוי דומה נמצא גם במשנה, אלא ששם נכתב "אדני השדה".[50] התיאור במשנה מתייחס לבעל חיים שאיננו מבוית, ונראה שיש לו זיקה או דמיון לאדם: "ואדני השדה חיה, רבי יוסי אומר מטמאות באהל כאדם".[51] רוב פרשני המשנה קשרו בין אדני השדה שבמשנה לאבני השדה שבספר איוב.[52] בירושלמי מפורש שאדני השדה הינו מין חיה, כלומר – מין שאיננו מבוית, ואחד האמוראים שם מזהה עם איש ההר או איש היער.[53] גם בספרא נזכרו אבני השדה כמין ההולך על כפיו, ובסמיכות לקוף.[54]

בין פרשני ומתרגמי המקרא מצויים שתי שיטות מרכזיות: יש מי שפירש את אבני השדה כפשוטם – אבנים שבשדה, ואחרים זיהו כחיה הדומה לאדם. גם אצל פרשני המשנה, ממנה ברור שמדובר ביצור חי, נחלקו הדעות - חלק מהפרשנים זיהו את אדני השדה כיצור מיתולוגי, כ"בני אדם הגדלים ביערים"[55]  או במין אחר הדומה לאדם,[56] ומספרים עליו שהוא מדבר בדומה לאדם אך דבריו אינם מובנים[57]. אך רבים אחרים זיהו דווקא עם הקוף.[58]

הרמב"ם פירש שמדובר בבעל חיים הדומה לאדם, והזכיר את השם 'אלנסנאס', המשמש בערבית במקרים רבים לתיאור קוף מסוג גוּנוֹן Cercopithecus).[59]) בעל "תפארת ישראל" זיהה עם מין מסויים של קוף – אורנגאוטן, הדומה במראהו לאדם וניתן לאילוף להתנהגות אנושית. לדבריו, מין זה היה מצוי בהרי הלבנון בעבר.[60] רוב החוקרים סבורים גם הם שיש לזהות עם אחד ממיני קופי האדם. היו שהציעו את השימפנזה[61] גורילה, ואחרים הציעו את האורנג אוטנג.[62] או קוף[63].

בתלמוד הבבלי נזכרה מימרתו של ר' בנאה: "הכל בפני שרה כקוף בפני אדם, שרה בפני חוה כקוף בפני אדם, חוה בפני אדם כקוף בפני אדם, אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם".[64] נראה שהשימוש בדימוי של קוף בפני אדם, מכוון גם הוא דווקא לקופי האדם. אלו דומים במבנה פניהם לאדם, אך שונים ממנו - הן ביופי והן במהות - שאיננם נכללים בגדר "אדם".[65]

 

השלכות הלכתיות

יש שדנו[66] אם אבני השדה הוא צמח ומותר לאכלו, ויש שנו שמא הוא שרץ ואין לאכלו[67]

כאמור, נחלקו התנאים במעמדו של אבני השדה, המפרשים דנו בהשלכות הלכתיות שונות ביחס לכך; האם חל עליו איסור רתימה לבעל חיים אחר, כדין כלאי בהמה.[68] או שמחלוקתם היא לגבי דיני טומאה גרידא[69] או שכלל לא ניתן לחרוש עם אדני השדה ולכן לא נשנתה המחלוקת לענין זה. [70]

מקח וממכר- יש מי שאומר[71] שנכלל במחלוקת התנאים גם כאשר אדני השדה שייכים לאדם מסויים והוא מוכר את כל החיות שברשותו שלדעה שהוא חיה נמכר עם שאר החיות אך לדעה שהוא אדם הוא אינו נכלל במכירה.

 

קיפוף

יש  לציין  כי בחז"ל הובא גם הקיפןף, שהוזכר בשלוש הקשרים שונים, בשני הקשרים הוא הוזכר כעוף, ובהקשר אחד כבעל חיים הדומה לקוף[72], לדעת מ. רענן יתכן כי מדובר ב'גנון'. [73]

 

[1] תת חלוקה של סדרה.

[2] ראו למשל: Blythe A. Williams , Richard F. Kay ,E. Christopher Kirk      New perspectives on anthropoid origins,  Proceedings of the National Academy of Sciences. PG - 4797-4804

[3] ראו למשל -

 THOMAS T. STRUHSAKER, Behavior of Vervet Monkeys and Other Cercopithecines, SCIENCE, 02 JUN 1967 : 1197-1203

מחקרים שונים נעשו במהלך השנים גם כדי לבחון את רמת האינטליגנציה של הקופים, והאם הם מסוגלים לרכוש שפה, ראו למשל Premack, David, and Guy Woodruff. “Does the Chimpanzee Have a Theory of Mind?” Behavioral and Brain Sciences 1.04 (1978): 515. Web.

וכן Anderson, James R. “Social Stimuli and Social Rewards in Primate Learning and Cognition.” Behavioural Processes 42.2-3 (1998): 159–175. Web.

[4] עפ"י נתוני המועצה לניסויים בבעלי חיים, באתר האינטרנט של משרד הבריאות.

[5] המושגים "העולם הישן" ו-"העולם החדש", הינם מושגים שנטבעו עם גילוי יבשת אמריקה, בסוף המאה ה-15. מובן כי הקופים שנזכרים במקורות הקדומים, שייכים כולם לקופי העולם הישן, שכן האדם עדיין לא הכיר את מיני העולם החדש בשלב זה. ערך זה יתמקד, לפיכך, בקופי העולם הישן.

[6] לפי המקובל במחקר, מוצא האדם והקוף מאב קדמון משותף. בעשרים שנים האחרונות, בעקבות המהפכה הביומולקולרית, נעשו מאמצים להשוות בין הגנומיקה של מינים שונים, ובינהם של האדם והקוף. ראו למשל:

Blythe A. Williams, Richard F. Kay, and E. Christopher Kirk, “New perspectives on anthropoid origins”,

PNAS, March 16, 2010 107 (11) 4797-4804.

[7] משה רענן, פורטל הדוף היומי, https://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=12770

[8] מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (תל אביב, תשנ"ז), עמ' 85. משה רענן, פורטל הדף היומי, https://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=9073

[9] שם.

[10] Teller, Matthew (1 November 2012). "The Happy Ones". Saudi Aramco World.

[11] מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (תל אביב, תשנ"ז), עמ' 86.

[12] שם, עמ' 87.

[13] תמר רון, קרובים- קרובים : השימפנזים - המין הקרוב ביותר לאדם, אתר מטח: https://lib.cet.ac.il/pages/printitem.asp?item=3863

[14] אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים (ירושלים תשע"ז), עמ' 148.

[15] דור, שם.

[16] אלישבע דיין, שם.

[17] שם, שפה הנפוצה באיזור הודו.

[18] מלכים א, י כב; דברי הימים ב, ט כא.

[19] ראו ערך פיל.

[20] ראו למשל דבריו של רבי שלמה בן אברהם בן פרחון (מאה ה-12), מחברת הערוך (פרעסבורג, תרע"ד), חלק א, עמ' נט: "חיה דומה לבן אדם, אילולא השער שעל גביו". ובדומה ראו בדברי הרד"ק (ר' דוד קמחי, ספר השורשים, ברוליני תר"ז): חיה שצורת פניה דומה לצורת בני אדם ותופשת בידיה כמו האדם.

[21] אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים (ירושלים תשע"ז), עמ' 147, ישנם לתרשיש כמה אזכורים בתנ"ך, מהם מובן שתרשיש היא מאיזור יוון ראה בראשית י, ד, או מאיזור ים סוף ראה מלכים א, כב, מט.

[22] ראו למשל מלבי"ם על מלכים א, י כב.

[23] מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (תל אביב, תשנ"ז), עמ' 86.

[24] גלאזר הציע שקופים ותכיים הם מינים שונים של בשמים, ואילו טור סיני הציע שהשם קופים הוא הלחם של קוף ו-ים, שמשמעותו חומרים יקרים שמוצאם בים. אלישבע דיין, שם.

[25] ראה ספרא שמיני, ד (ה), ובראב"ד שם שהקוף הוא מין חיה, אף על פי שדומה לאדם.

[26] אנציקלופדיה תלמודית כרך יד, ערך 'חיה', לעומת בהמה שהים בעל חיים ביתי הגדל בישוב.

[27] ראה בבלי יומא כט, ב, שאדם שסידר את לחם הפנים שלא כראוי "נעשה כמו שסדרו הקוף", מובן שבאופן מעשי מעשה הקוף הוא מעשה ממשי. ראה גם בבלי ב"ק קא, א לגבי מקרה שבו קוף צבע צמר בסימנים, ראה ירושלמי ביצה א, ג,  ובפנ"מ שם, האם לכלי שנוצר בידי קוף ביום טוב יש דין מוקצה.

[28] משה רענן, פורטל הדף היומי, https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=25201.

[29] ידים א, ה.

[30] ראו בית יוסף על או"ח קנט.

[31] שו"ע או"ח, קנט יב.

[32] משנ"ב שם, וראו בשער הציון שם שתלה את ההסבר הזה בדעת הכסף משנה על הרמב"ם בהלכות ברכות, ו יג.

[33] בבלי עירובין, לא ב; שו"ע או"ח, תט ח, ראה תוספתא עירובין (ליברמן) ב, יב.

[34] וראו בהרחבה על סוגיה זו אצל משה רענן, פורטל הדף היומי, https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=21609

[35] תוספתא חולין, א א; רמ"א על שו"ע יו"ד, ב יא. וראו בפתחי תשובה שם שדן בשאלה האם פסול זה הוא מדאורייתא או שהדבר נאסר רק מספק. אחת מהנפק"מ בדיון זה הוא לגבי דין אותו ואת בנו: אם הפסול בשחיטת הקוף הוא רק מספק, הרי שאם שחט הקוף בהמה, אסור לשחוט את אמה או את בנה באותו יוד.

[36] דרכי תשובה שם, ס"ק קיט; וראו שו"ע יו"ד, ג א.

[37] פסקי תשובות על או"ח, רמו ט.

[38] מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק עריות הלכה ו – ז.

[39] ירושלמי מגילה ד, א.

[40] בבלי ברכות, נח ב; שו"ע או"ח, רכה ח.

[41] בית הבחירה למאירי, ברכות שם.

[42] מלאכת שלמה על כלאים ח ו (ד"ה והפיל).

[43] תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קט עמוד א

[44] מסכתות קטנות מסכת שמחות ספר חיבוט הקבר פרק א הלכה ג.

[45] תוספתא בכורות (צוקרמאנדל) א, י.

[46] בבלי ברכות נז, ב

[47] רש"י ברכות נז, ב.

[48] תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף נח עמוד א

[49] איוב ה כג.

[50] בחלק מגרסאות הירושלמי למשה מופיע 'אבני השדה', בדומה לביטוי באיוב.

[51] משנה כלאים, ח ה.

[52] אלישבע דיין, החי במקרא, עמ' 309.

[53] ירושלמי כלאים, ח, ד – "אדני השדה חיה. ייסי ערקי: בר נש דטור הוא, והוא חיי מן טיבורייה. איפסק טיבורייה לא חיי [=איש ההר/ היער, והוא חי מטבורו. נפסק טבורו, אינו חי]".

[54] ספרא שמיני, ד (ה): "'כל הולך' על כפיו זה הקוף, 'כל הולך' להביא את הקופד ואת חולדת הסנאים, ואת אבני השדה ואת כלב הים זו חיה טהורה."

[55] ערוך ערך אדני השדה בפירוש הראשון.

[56] ראו למשל בספר החינוך, מצווה תקיד: "ראיתי בספר מן הגאונים שהיא גדלה בחבל גדול שיוצא מן הארץ כעין חבל הקשואין והדלועין, וצורתו כצורת אדם בכל דבר בפנים וגוף וידים ורגלים, ומטבורו מחובר לחבל, ואין כל בריה יכולה לקרב אליה כמלוא החבל לפי שהיא רועה סביבותיה כמלוא החבל וטורפת כל מה שיכולה להשיג, וכשבאין לצודה מורין בחצים אל החבל עד שנפסק והיא מתה מיד". וראו בדומה, פירוש הר"ש משנץ לכלאים שם. וראו בתשובה שכתב הרב שטיינזלץ ביחס לטומאה של עצמות המסווגים על ידי אנשי המדע כ"אדם קדמון", שביקש ללמוד מדין המשנה כאן. הרב עדין אבן ישראל (שטייזנלץ), ניב המדרשיה, תשל"ב – תשל"ג, עמ' כח-לב.

[57] ערוך ערך אדני השדה בפירוש השני, הרמב"ם בפירושו למשנה שם.

[58] ראו אצל אלישבע דיין, שם.

[59] ז. עמר הצומח והחי במשנת הרמב"ם 173- 174.

[60] תפארת ישראל (יכין) על כלאים ח ה – "וואלדמענש הנקרא אוראנגאוטאנג והוא מין קוף גדול בקומת וצורת אדם ממש, רק שזרעותיו ארוכים ומגיעין עד ברכיו ומלמדין אותו לחטוב עצים ולשאוב מים וגם ללבוש בגדים כבן אדם ממש, ולהסב על השולחן ולאכול בכף ובסכין ובמזלג ובזמנינו אינו מצוי רק ביערות גדולות שבאמצעי' אפריקא, אולם כפי הנראה היה מצוי גם בסביבות א"י בהרי לבנון ששם גם בזמנינו יש שם יערות גדולות מארזי לבנון המפורסמים להכי נקרא בר נש דטור". זיהוי דומה הביא גם המלבי"ם על פרשת שמיני (אות קג): "ולהרמב"ם יהיה אדם היערי (הנקרא בשם אראנג אוטאנג, או המין הנקרא שימפאנזע)"

[61] ספר תולדות החיים לרי"י שיינהאק עלי תמר כלאים פרק ח מערכת היונקים סדר השני מובא בעלי תמר על הירושלמי כלאים פ"ח ה"ד, המלבי"ם  ב"התורה והמצוה" על ספר ויקרא  אות קג מביא את שתי האפשרויות.

[62] אלישבע דיין, שם, עמ' 311.

[63] החי במשנה עמ' 173.

[64] בבלי בבא בתרא, נח א.

[65] וראו בעיונים של הרב שטיינזלץ שם.

[66] ע"פ מעשה המובא במדרש בהקדמה לתנחומא הוצ' בובר אך יתכן שהמדרש מדבר על יצור אחר מזה שהמשנה מדברת עליו (שו"ת עם הגר"ח קנייבסקי בסוף קונטרס בענין אדני השדה) ראה דרך אמונה הלכות תרומות פרק ב ציון ההלכה כב שדן אם יש צורך להפריש ממנו תרומות ומעשרות.

[67] דרשות ר"י אבן שועיב סוף פרשת קדושים.

[68] הר"ש סירליאו בפירושו לירושלמי כלאים ח, ה.

[69] ראה מלאכת שלמה כלאים פ"ח משנה ו דרך אמונה כלאים ט, עז.

[70] מהרי"ח בפירושו למשנה שם, לחם שמים שם שכתב כך גם לגבי הרבעה.

[71] רמב"ם פירוש המשניות כלאים ח, ו.

[72] רש"י בכורות ח, א: קיפוף - כעין קוף הוא ויש לה זנב ובלשון אשכנז מרקצ"א. ראה לעזי רש"י בכורות ח, א שביאר שמדובר במירקצ"א merkaze, קוף בעל זנב (בגרמנית). לדברי התוספות חולין סג,  א יש לשם "קיפוף" שלושה פירושים האחד הוא שמדובר בבעל חיים הדומה לקוף, ושני הנוספים מתייחסים לעופות.

[73] הזאב, והארי, והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף- גנון http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=50551

toraland whatsapp