נמייה
במשנה נאמר: "מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות, כדי שלא תקפוץ הנמיה".[1] הרמב"ם זיהה שם את הנמייה עם ה"אלנמס" (النمس), הידוע בספרות הערבית עם בעל החיים שגם בימינו מכונה "נמייה" (Herpestes
ichneumon),[2] זיהוי שמתאים מאוד לתיאור התנהגות היצור שנזכר במשנה זו. הרמב"ם כותב שהנמייה היא בעל חיים שגודלו קטן מן הזאב, ושהוא עשוי לדרוס גדיים וטלאים.[3]
[1].בבא בתרא ב, ה.
[2].מעלוף, עמ' 126; שם, עמ' 162; עאני, עמ' 149. אמנם יש מי שטוען שהשם הערבי "נמס" הוא שם קיבוצי לכמה בעלי חיים, כגון דלק, חמוס ונמייה (דור וטלשיר, עמ' 45-44), אך אין ספק שהשם הזה התייחד בעיקר לנמייה. מלבד זאת, נראה שהחמוס והדלק זוהו על ידי הרמב"ם עם "חולדה" ו"חולדת הסניים" שבמשנה; ראו בערכיהם.
[3].פהמ"ש חולין ג, א.
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
