זיהוי הצמחים

המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.

חזור למפתח הערכים

אוג

אוג

אוג הבורסקאים

אוֹג

אוֹג או אוּג.[1] הרמב"ם מבאר שהוא: "אלסמאק אלשאמי (سماق الشامى) והוא אשכולות, כאשכולות הענבים ונאכל".[2] במקום אחר הוא מוסיף: "והוא פרי המופיע באשכולות, צבעו אדום ונאכל".[3] ה"סֻמַאק אלשאמי", כלומר הארץ ישראלי, מזוהה בוודאות עם הצמח אוג הבורסקאים (Rhus
coriaria
). זהו שיח גבוה, שנושא עלים מורכבים, שעירים ומשוננים.[4] הפרחים קטנים, ירקרקים וערוכים במכבדים צפופים. הפירות אדומים, והם מופיעים באשכולות בדמות עדשים. טעמם חמוץ, ובדרך כלל הם משמשים תבלין למאכל ולמשקה, ולא מרכיב מזון בפני עצמו; לכך התכוון הרמב"ם בכותבו "ונאכל". בעלים יש אחוז גבוה של טאנין, והם משמשים לעיבוד עורות. הצמח גדל בר, אך גם פליט תרבות. בעבר הוא טופח לצורך פירותיו ועליו, ובעת העתיקה ארץ ישראל הייתה מפורסמת באיכות האוג (סמאק) המשובח שלה.[5]



[1].אוּג - כך הרמב"ם מנקד את המשנה בדמאי א, א, וכך בהגיית יהודי תימן, אבל בהמשך פהמ"ש שם הוא מנקד אוֹג, וכן בפהמ"ש למעשרות א, ב; פאה א, ה.

[2].פהמ"ש פאה א, ה, והשוו: מעשרות א, ב; כלים כו, ג.

[3].דמאי א, א.

[4].הצמח אינו נשיר חורף מובהק, ובקצות חלק מענפיו נשארים עלעלים. לכן, בתלמוד הירושלמי מובא שאין להם ביעור, "מפני שאין מינן כלה" (שביעית פ"ט ה"ו, לט ע"א). וראו מ' צארום וז' עמר, "עלי האוג - אין מינן כלה", אמונת עיתך, 75 (תשס"ח), עמ' 33-31.

[5].ראו ז' עמר, "אוג הבורסקאים בעת העתיקה", ישראל - עם וארץ, ז-ח (תש"ן-תשנ"ג), עמ' 191‑198. 

toraland whatsapp