המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
הדנדנה נזכרת במשנה בתור צמח מאכל שעליו נאכלים. הרמב"ם מזהה אותו עם אלנענע (نعنع),[1] ובלעז: מנתה (Mentha); יש לה מינים וזנים רבים. לדעת הרמב"ם, זו ה"מינתה" שנזכרת במשנה, ועם אחד ממיני נַעְנַע הבר יש לזהות גם את ה"אֵירוּס" (ראו ערכיהם). הדנדנה חייבת בדיני שביעית, אבל יש הבחנה בין עלי דנדנה שנאכלים וחייבים בביעור ובין "עיקר" (שורשי) הדנדנה, שאינם חייבים בביעור.[2]
כיום מכנים שרך כשם הצמח שבמשנה – דנדנה רפואית (Ceterach officinarum). זהו צמח בר ארץ ישראלי שגדל בסדקי סלעים, ולו קנה שורש.
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
