המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
כרפס ריחני
כֻּרְפַס שלנהרות מזוהה אצל הרמב"ם עם אלכרפס (كرفس),[1] ובימינו הוא נקרא כרפס ריחני (Apium
graveolens).[2] את זרעוניו אי אפשר לאכול.[3] ממיני הירקות שנהגו לגדלם בערוגות קטנות.[4]
עשבוני חד-שנתי או דו-שנתי ממשפחת הסוככיים, גדל בר בבתי גידול לחים. בעל תפרחת לבנבנה-ירקרקה. בדרך כלל גבעוליו חלולים ומחורצים לאורכם, והעלים גזורים ובעלי ריח עז של סלרי. הצמח נאכל חי ומבושל. פותחו ממנו זנים תרבותיים המשמשים מאכל ותבלין: כרפס עלים וכרפס השורש (סלרי).
[1].פהמ"ש שביעית ט, א. מנוקד גם כֻּורְפָס שלנהרות.
[2].כך מכנים בערבית צמח זה, אך כך גם מכנים בשם קיבוצי מיני צמחים אחרים דומים; ראו פהמ"ש ערלה ב, י; רמב"ם, ביאור, מס' 196. הרמב"ם הולך בעקבות התלמוד הירושלמי: "מהו כרפס שבנהרות? פטרוסלינון" (שביעית ט א, לח ע"ג), ומאחר שמדובר במשנה בצמחי בר, נראה שאין המדובר בצמח התרבותי שנקרא בימינו "פטרוסיליה" (Petroselinum hortense), שכן לדעת הרמב"ם זהו "נץ החלב" (בערבית: בקדוניס).
[3].פהמ"ש כלאים ב, ב.
[4].הלכות כלאים א, ט.
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
