זיהוי הצמחים

המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.

חזור למפתח הערכים

לפת

לפת

אשרוש של לפת

לֶפֶת

הלֶפֶת נקרא בערבית אללִפְתּ (لفت)[1] ושלג'ם (شلجم).[2] פרי אדמה שידוע גם בימינו בשם זה (Brassica rapa). צמח ממשפחת המצליבים הדומה לצנון, בעל אשרוש (פקעת) נאכל. הפקעת נקראת בלשון המשנה "ראש הלפת",[3] והיא רחבה ופחוסה. בשל כך שימשה דימוי למום באדם: "מי שראשו רחב ויוצא מכאן ומכאן עד שתמצא ראשו על צוארו כמו ראש הלפת על העלין שלו".[4]

בדרך כלל הלפת נאכל שלוק.[5] זרעיו אינם משמשים מאכל לאדם,[6] ולפיכך אינם חייבים במעשרות,[7] אך אפשר לעצור מן הזרעים שמן למאור.[8] כשאר מיני הירקות הוא גודל בהיקף מצומצם בערוגות קטנות.[9] בדרך כלל ריבויו בזרעים, אך מן המקורות עולה שהיו מעתיקים את אשרושיו ממקום למקום,[10] כנראה במהלך דילול הצמחים בערוגות.[11]

"הלֶפֶת והנָפוֹס אינן כלאים זה בזה", מפני שעליהם דומים.[12] הנפוס מזוהה עם כרוב הנפוס (Brassica napus), ראו בערכו.



[1].פהמ"ש כלאים א, ג; חולין ז, ד; עקצים א, ד.

[2].פהמ"ש כלאים ב, ב; שבת ט, ז. זהו שם נרדף ללפת; ראו רמב"ם, ביאור, מס' 273.

[3].כלאים ג, א.

[4].הלכות ביאת המקדש ח, א.

[5].הלכות ברכות ח, ג.

[6].פהמ"ש כלאים ב, ב; שבת ט, ז; הלכות כלאים א, ח.

[7].הלכות שמיטה ויובל ח, יג.

[8].הלכות שבת ה, יא.

[9].הלכות כלאים א, ט.

[10].הלכות כלאים ד, יב: "ולא יזרע ראש הלפת".

[11].הלכות מעשר ו, ג.

[12].הלכות כלאים ג, ו.

toraland whatsapp