זיהוי הצמחים

המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.

חזור למפתח הערכים

מלפפון

מְלַפְפוֹן

מְלַפְפוֹן – וברבים: מְלַפְפוֹנוֹת – נזכר כמה פעמים במשנה, והרמב"ם מזהה אותו בשם "אלכ'יאר" (خيار),[1] הוא המלפפון בימינו (Cucumis
sativus
).[2] "הקִשׁוֹת" הוא מֵלוֹן הַקַּתָּא (Cucumis melo var. chate), פרי אדמה הדומה למְלַפְפוֹן, והם אינם כלאיים זה בזה.[3]

המלפפון מובא בתור דוגמא לירק שדרכו להשתמר שלושה ימים לאחר קטיפתו.[4] הרמב"ם מונה את "מעי המלפפונות" בין הדברים המשלשלין את בני המעיים שראוי לאדם לאוכלם בתחילת הארוחה.[5] מדבריו עולה שלא נהגו לאכול את קליפת המלפפון,[6] המרה בכמה זנים.



[1].פהמ"ש כלאים א, ב; תרומות ב, ו; שם ח, ו; מעשרות א, ד. בחלק מן המקרים האות מ"ם דגושה.

[2].מסורת זיהוי זו מופיעה כבר אצל רס"ג, אך לפי פירושים אחרים ה"מלפפון" שבמשנה הוא מין מלון או אבטיח, ואילו Cucumis sativusהיה מוכר בתור גידול חקלאי במזרח התיכון רק בימי הביניים, ראו: Z. Amar & E. Lev, "Watermelon, Chate Melon and Cucumber: New Light on Traditional Field Crops of the Meddle Ages", Journal Asiatique, 299 (2011), pp. 193-204.

[3].פהמ"ש כלאים א, ב, והשוו שם, תרומות ב, ו.

[4].הלכות תרומות ה, י.

[5].הלכות דעות ד, ו.

[6].הלכות תרומות יא, י. נראה שגם לא אכלו את קצה המלפפון שנקרא "פיקה"; ראו הלכות טומאת אכלין ו, ו.

toraland whatsapp