זיהוי הצמחים

שבת

ענף של שבת ריחני בפריחה (מימין) ומקבץ פירות (משמאל)

שְׁבָת

השבת נקרא בערבית "אלשבת" (شبت),[1] ובימינו נקרא "שבת ריחני" (Anethum
graveolens).[2] הוא נאכל חי אחרי האוכל עם כל הלפתנים, אך גם כתבשיל בקדרה.[3] נהגו לגדל את השבת בחלקות קטנות (ערוגות).[4]

ה"שְבָת מתעשרת: זרע וירק וזִירִים", והרמב"ם מסביר: "וזירים 'אלאכאליל' והם הנמצאים בראש מקצת הצמחים ובהם מתהווה הזרע, וזירים אלו ניכרים מאד בשבת והם דומים לשקדים מאורכים".[5] הכוונה היא לשחלות המאורכות שעלין יושבות תפרחות השבת לאחר תהליך ההפריה ולפני שנעשו זרעים בשלים.[6] להלכה פסק הרמב"ם כחכמים בתלמוד הירושלמי: אם זרע את השבת לירק – אין מעשרין את הזירים.[7]

השבת הוא צמח חד-שנתי ממשפחת הסוככיים. בעל גבעול מסועף, עליו דמויי-נוצה והם גזורים לאונות נימיות. צבע הפרחים זהוב-לבן, והפרי דו-זרעון קטן. כל חלקי הצמח מדיפים ריח, וכיום הוא מוכר בשם העממי "שמיר". הצמח משמש תבלין לסלט, לבישול ולתעשיית הכבושים.