זיהוי הצמחים

שושנים שושנת המלך

כלנית

שׁוֹשַׁנִים, שׁוֹשַׁנַּת הַמֶּלֶךְ

את שושנת המלך שנזכרת במשנה זיהה הרמב"ם עם הצמח שנקרא בערבית "שַׁקַאיִק אַלנֻעְמאן" (شقائق النعمان),[1] והכוונה היא לצמח הכַּלָּנִית (Anemone coronaria). צמח זה נחשב מין זרעים שבדרך כלל אינו מתורבת, ולכן לא חל עליו איסור כלאי הכרם.[2]

במשנה במסכת טהרות מובאת הדוגמא הזאת: "תינוק שנמצא בצד בית הקברות והשושנים בידו". ייתכן שהרמב"ם סבר שגם פה מדובר בכלניות, אם כי בפירושו בחר להשתמש בשם העברי עם ה"א היידוע בערבית: "אלשושנים".[3] תנחום הירושלמי סבור שזהו שם כללי לפרחים, כמו הקחונים (Anthemis) והכלניות.[4]

"השושנה" נזכרת ב"משנה תורה" בתור צמח שמברכים עליו "בורא עצי בשמים".[5] במקרה הזה ברור שאין מדובר בכלנית, שכן היא אינה ריחנית ואינה נחשבת צמח רב-שנתי בין עצי הבשמים. גם אין מדובר בוֶרֶד ,(Rosa ssp.) שנזכר בנפרד בהלכות כלאים.[6] יש אפשרות סבירה שזהו צמח שנקרא בערבית "סַוְסַן" (سوسن), הוא שׁוֹשָׁן צָחֹר (Lilium candidum).[7] זהו צמח רב-שנתי שבייתו אותו, ומפרחיו הלבנים והריחניים הפיקו בושם. ייתכן שבמקרה של השושן יש להבחין בין צמח תרבותי ובין צמח בר-עונתי. כך מובא בנוגע לנרקיס המתורבת (אלנרג'ס אלבסתאני), שמברכים עליו "בורא עצי בשמים", ואילו על נרקיס הבר (אלנרג'ס אלברי) ודומיו מברכים "בורא עשבי בשמים".[8]