זיהוי הצמחים

המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.

חזור למפתח הערכים

תאנה

תאנה

ענף עץ תאנה נושא פירות

תְאֵנָה

התאנה נקראת בערבית "תין" (تين), ונזכרת פעמים רבות בשם זה בפירוש הרמב"ם למשנה. פיקוס התאנה (Ficus carica) הוא עץ פרי שנמנה בין שבעת המינים. העלים נשירים ושסועים לאונות, והפגה נאכלת ומזינה. להלן נביא את שמות הזנים שנזכרים במשנה לפי פירוש הרמב"ם.

א. בְּנוֹת שֶׁבַע º- לפי הרמב"ם: "תאנים לבנים טובים במינן".[1] הרמב"ם מתאר כך בעקבות תיאור תאנים אלה בתלמוד הירושלמי.[2] זן תאנים ייחודי בשם "תין אלסבאעי" (תאנת השבע), והוא עדיין היה מפורסם בארץ ישראל בתחילת ימי הביניים.[3]

ב. בְּנוֹת שׁוּחַ[4] – נכללות במשנה בין הפירות שהם בגדר הקלים שבדמאי, והרמב"ם מבאר שהמשותף להם הוא שבדרך כלל הם גדלים בר, שאין נוטעים מהם הרבה, ושהם בחזקת הפקר. הוא מתאר את בנות שוח כך: "מין תאנים לבנים שעושים פירות משלוש שנים לשלוש שנים".[5] כלומר, פירות שחנטו בשנת השמיטה ותהליך הבשלתם מסתיים לאחר שלוש שנים, ולפיכך הם חייבים בדיני שביעית בשנה השנייה לאחר השמיטה. הרמב"ם מזהה את בנות שוח כמין תאנות לבנות בעקבות התלמוד בבלי.[6] וכבר העירו כמה חוקרים שאיננו מכירים זן תאנה תרבותית שמשך הבשלת פירותיה הוא שלוש שנים – בדרך כלל זמן הבשלתם הוא עד תשעה חודשים – ולכן הם מציעים בעקבות התלמוד הירושלמי שאלה גרעיני אצטרובלי אורן (Pinus).[7] ייתכן שכבר הרמב"ם חש בקושי זה, ובפירושו למשנה במסכת עבודה זרה ביאר ביאור אחר: "בנות שוח – ממיני הג'מיז (جميز)",[8] כלומר ממיני השקמים. השקמים נחשבו בעבר "תאני בר", כלומר, תאנים שערכן פחות מערך התאנה התרבותית, וצריך אפוא לחפש מין "תאנת בר" נדיר שדומה לשקמה,[9] ושפריה עשוי להחזיק פירות על העץ שלוש שנים. מין יוצא דופן כזה נזכר בספרו של תיאופרסטוס היווני, שמתאר תאנת בר מיוחדת: "זה העץ היחידי המחזיק את פירותיו שנתיים ונושא זה זקוק לחקירה".[10] תיאור זה מתאים לפַּרְסָיוֹת, ולפי הרמב"ם, הן גם מין תאנים שמבשילות בשנה השנייה לחניטתן.[11] ייתכן אפוא שחז"ל התייחסו לדוגמאות חריגות אך אפשריות, כפי שהיו ידועות בספרי הטבע והחקלאות בימיהם.[12]

ג. דִּפְרָה º – הרמב"ם מבאר בעקבות התלמוד הבבלי:[13] "מלה מורכבת דו-פירי, ודו בלשונם זוג. כלומר שמוציא פירות פעמיים בשנה".[14]

ד. כְּלֵיסִין º – מין תאנים.[15] ובמשנה במסכת עקצים הוסיף "רקיק", ובערבית פירושה: דקים, כחושים או רכים.[16]

ה. לַבְּסִין º – מין תאנים גרועות.[17]

ו. פַּרְסָיוֹת º– במשנה מובאת דעתו של רבי יהודה, שדיני שביעית נוהגות בפַּרְסָיוֹת רק במוצאי שביעית, כלומר בשנה השמינית, מפני שפירותיהן מבשילים רק בשנה השנייה לחנטתם. הרמב"ם סבור שהפַּרְסָיוֹת הן כמו בְּנוֹת שׁוּחַ, כלומר מין תאנים לבנים.[18] תאנת בר מיוחדת שנושאת פירות למשך שנתיים נזכרת בספרות הטבע הקדומה [19].

ז. שִּיתִין º- מין של תאני בר (תין ברי),[20] פירותיו חזקתן מן ההפקר, והם פטורים מן הדמאי.[21] זו אחת הדוגמאות שמדגימות שהרמב"ם לא קיבל את זיהויו של רס"ג.[22]



[1].פהמ"ש מעשרות ב, ח.

[2].ירושלמי, מעשרות א ג, מט ע"א; שם, בכורים א ג, סג ע"ד.

[3].ראו עמר, גידולי ארץ, עמ' 165.

[4].הניקוד אצל הרמב"ם: בְנוֹת שֻׁוַח או בנות שׁוַּח .

[5].פהמ"ש דמאי א, א; שביעית ה, א.

[6].בבלי, ברכות מ ע"ב; שם, עבודה זרה יד ע"א.

[7].ראו י' פליקס, תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, א, ירושלים תש"ם, עמ' 301-298.

[8].פהמ"ש עבודה זרה א, ה.

[9].לאחר שהרמב"ם ביאר מהן בנות תאנה (פהמ"ש דמאי א, א), הוא כתב על בנות שקמה: ״אלג׳מיז וגם הוא תאנים מדבריים. וכל אלו אינם נמצאים אלא בהרים ובמדבריות ומעט הוא נטיעתם".

[10].תיאופרסטוס III iii 8. לדיון נרחב בסוגיה זו ראו: ע' לונדון, סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן תשס"ט, עמ' 163-160.

[11].פהמ"ש שביעית ה, א.

[12].ראו בעניין זה: ש' ליברמן, יוונית ויוונות בארץ ישראל, ירושלים תשנ"א, עמ' 293-284.

[13].ערובין יח ע"א.

[14].פהמ"ש דמאי א, א; שביעית ט, ד.

[15].פהמ"ש תרומות יא, ד.

[16].פהמ"ש עקצים א, ו. לפי פירוש רב נתן אב הישיבה אלו תאנים גרועות שנקראות בדיאלקט התימני "בלס" (بلس) או "כ'נס" (خنس), ואפשר שהשמות התימניים משמרים הוראה קדומה של לשון חז"ל במשמעות רחבה של תאנים גרועות ובמשמעות מצומצמת לפירות השקמה; ראו: עמר וקאפח, עמ' 15; ובייחוד: ר"ש שטיינר, "'בולס' ו'שקמים' (עמוס ז,יד): מילים שאולות מדרום ערבית עתיקה ועצים מיובאים מתימן", תימא, ט, עמ' 44-17.

[17].פהמ"ש מעשרות ב, ח; הלכות מעשר ה, יב.

[18].פהמ"ש שביעית ה, א. הערוך, ערך פרס, מביא שתי דעות: תמרים פרסיות או מין תאנים.

[19].תיאופרסטוס III iii 8.

[20].פהמ"ש דמאי א, א.

[21].הלכות מעשר יג, א.

[22].רס"ג הביא שתי דעות: קסטניה (שאה בלוט), ויש אומרים משמש; ראו אלוני, עמ' 183.

toraland whatsapp