כניסת כהנים לקבר רשב"י

כניסת כהנים לקבר רשב"י

עומדים אנו ימים ספורים לפני ל"ג בעומר, יום בו נהגו רבים מישראל לפקוד את קברו של רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון. הרב שלמה אליעזר אלפנדרי, המכונה 'הסבא קדישא', שהתגורר בעיר צפת, נשאל ע"י אנשי המקום האם גם לכהנים מותר להשתטח על קברו של רבי שמעון, או שמא אסור להם: "על מה שנהגו הכהנים להשתטח על קברי הצדיקים, אי שפיר עבדי או לא".[1]

שורש השאלה נעוץ בעובדה שמצד אחד אסור לכהנים להיטמא למת, אך מאידך יתכן ו'קברי צדיקים אינם מטמאים'.

הראשונים נחלקו בשאלה זו - לדעת הרמב"ן[2] צדיקים במותם אינם מטמאים "כי טומאת המת הוא מצד מלאך המשחית הממית אותו, שהוא נקרא יצר הרע", ואילו הצדיקים משוללים מיצר הרע וממילא גופם טהור, כדברי ספר החינוך: "לפי שגופם טהור ונקי ולא החטיא נפשם".[3] הרמב"ן מביא לדבריו ראיות שונות, כגון דברי חז"ל שביום מותו של רבי יהודה הנשיא 'בטלה כהונה'[4] והכריזו שיכולים הכהנים להיטמא לו,[5] וכל זאת "לפי שלא הייתה מיתתו אלא ע"י השכינה".

הוסיף הרמב"ן[6] והוכיח כשיטתו מדברי המדרש[7] המתאר שאליהו הנביא הוציא את רבי עקיבא מבית-הסוהר הרומאי והביאו לקבורה. שאל אותו רבי יהושע הגרסי, הרי אתה כהן ואסור לך להיטמא למת? ענה לו אליהו, "חס ושלום שאין טומאה בצדיקים ואף לא בתלמידיהם".

לעומת זאת, ראשונים שונים דוחים את הראיות הללו שכן לא ניתן לקבוע הלכות מדברי מדרשים,[8] ואף מצאנו ראיות שונות מהן מבואר שצדיקים במיתתם מטמאים, שהרי מישאל ואליצפן נושאי ארונו של יוסף הצדיק נטמאו בכך ולא יכלו להקריב קורבן פסח,[9] וכן רבי בנאה שציין את קברי האבות במערת המכפלה כדי למנוע טומאת כהנים.[10]

הבחנה מעניינת מצויה בדברי הרב אברהם בורנשטיין.[11] לדבריו יש להבחין בין אדם שמת מיתה טבעית ע"י מלאך המוות המטיל בו את טיפותיו המרות המטמאות אותו, לבין אדם שנהרג ע"י אדם במיתה שאינה טבעית, אז אין טומאה שולטת בו כי לא הרג אותו מלאך המוות. לפיכך, יוסף הצדיק מטמא את נושאי ארונו משום שמת מיתה טבעית ע"י מלאך המוות, ואילו רבי עקיבא שנהרג ע"י אדם אינו מטמא את אליהו הנביא הכהן.

מחלוקת זו גררה את המחלוקת אודות היחס למנהג השתטחות על קברי צדיקים בארץ ישראל - יש שכתבו שמנהג הכהנים להשתטח על קברי צדיקים, כדעת הרמב"ן שקבריהם אינם מטמאים.[12]

כדעה זו הכריע הרב אלפנדרי:

כיון דמנהג זה הוא מזמן קדמון מכמה דורות שנהגו כן להשתטח ספרדים והאשכנזים ולא מיחו בהם... כיון שיש להם על מה שיסמוכו לפי דברי כל הראשונים דליכא איסורא כלל.

לעומת זאת, יש ששללו מנהג זה וצידדו בשיטת הראשונים שגם קברי צדיקים מטמאים.[13]

למעשה, פוסקי הדור האחרון דנו בכניסת כהנים למערת המכפלה, קבר רחל וקבר רבי שמעון בר יוחאי - המתירים סמכו על עדויות שונות שנערכו תיקונים במבני הקברים הללו כדי להתיר את כניסת הכהנים. הרב אליעזר יהודה ולדינברג[14] כתב שמצא בספר ישן תיאור של שיפוץ קבר רחל המאפשר כניסת כהנים, וכן העיד הרב מרדכי אליהו.[15]

עדויות אלו נמסרו גם ביחס לקבר רבי שמעון בר יוחאי[16] ומערת המכפלה.[17]

אך יש שמיאנו בשמועות אלו והורו לאסור כניסת כהנים לקברי צדיקים אלו ולהחמיר כדעות שאף קברי צדיקים מטמאים.[18]

לשיטות אלו האוסרות על כהנים להיכנס לקברי הצדיקים, יש שכתבו שאם יש כהנים שכן נכנסו אין לענות 'אמן' על ברכת כהנים שלהם משום שזו ברכה הבאה בעבירה ואין להיות שותף לה.[19]

מעניין לציין את דברי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל[20] שנשאל על כניסת הכנים למחנות ההשמדה באירופה. לדבריו ראוי להסדיר את כניסת הכהנים באמצעים הלכתיים טכניים, אך אם הדבר לא אפשרי "יכולים לסמוך... על שיטת הפוסקים דקברי צדיקים אינן מטמאין, והני קדושים וטהורים שנהרגו ונשרפו על קידוש השם כצדיקים גמורים נחשבו".