סוכה ולולב לעם סגולה יחד ירונו יישאו תהילה

טעמי מצוות הסוכה וארבעת המינים ומשמעותם בדור הגאולה

הרב אהוד אחיטוב | תשרי ה'תשפ"א
סוכה ולולב לעם סגולה יחד ירונו יישאו תהילה צילום: Nati Shohat

א. החובה לזכור את טעם מצוות הסוכה בזמן הישיבה בסוכה

ידועים דברי הפוסקים שבמצוות הישיבה בסוכה לא די לכוון לקיים מצוות עשה של "בסוכות תשבו שבעת ימים", כי גם צריך לכתחילה לכוון לטעם המצווה הכתובה בתורה. כלשון הפסוק: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אני ה'... "; כפי שפסק ה"בית-חדש" בהלכות סוכה (או"ח סי' תרכה) שכאשר אדם מקיים אחת מהמצוות שטעמן מפורש בתורה, עליו אמנם לקיים את המצווה משום שכך ציוונו השי"ת בתורה הקדושה לקיים מצווה זו. אך גם עליו להתכוון לחשוב על טעם המצווה הכתובה בתורה (בעקבותיו הלכו גם שאר נושאי הכלים של השו"ע או"ח סי' תרכה; ועי' עוד סידור "עולת ראי"ה" ח"א עמ' כג בהע' מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל בהלכות הנחת תפילין, אות יג ובציון בתחתית העמוד).

כיוון שהרבה פירושים נאמרו בפירוש הפסוק "למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל", נראה שהחובה לכוון לכל הפחות לאחד הטעמים שנאמרו בפשט הפסוקים.

 

ב. "למען ידעו דורותיכם" – מה עלינו לזכור

הסבר אחד, שהדבר נועד בכדי שעם ישראל יזכרו את ההנהגה הניסית שהנהיג ה' אותנו במדבר, וכפי שכתב הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פרק מג): "שיהיה האדם זוכר ימי הרעה בימי הטובה, בעבור שירבה להודות להשם ושילמוד מדת ענוה ושפלות... וכן יצא מן הבתים לשכון בסכות כמו שיעשו השרויים בצער שוכני המדברות, לזכור שכן היה ענייננו בתחילה, כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו', ונעתקנו מן העניין ההוא לשכון בבתים המצוירים במקום הטוב שבארץ והשמן שבה בחסד השם וביעדיו לאבותינו ...". כשדבריו דומים במקצת לטעם שכתב הטור (או"ח סי' תרכה): "...והסוכות.... שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צוונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו".

טעמם של הרמב"ם והטור מבוסס על דברי חכמינו ז"ל במדרש: "למה ישראל עושים סוכה? (זכר) לניסים שעשה להם הקב"ה בשעה שיצאו ממצרים; שהיו ענני כבוד מקיפין אותם ומסוככות עליהם, שנא' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג: מג), ומתרגמינן ארי במטליות  עננין אותיבית ית בני ישראל (בצל עננים הושבתי את בני ישראל). וכתיב: בסוכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כ"ג מב), למה? למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כ"ג מג). אמר להם הקב"ה לישראל: בניי היו אתם עושין את הסוכות ודרים בתוכה שבעת ימים כדי שתהיו נזכרים הניסים שעשיתי לכם במדבר....". (פסיקתא דרב כהנא).

הסבר נוסף, למשמעות הפסוק: "למען ידעו דורותיכם" כדי שעל ידי הסוכות נזכור את הנסים שנעשו לנו בעת כיבוש הארץ בימי יהושע, שהקב"ה סייע לנו לכבוש את ארץ ישראל, ואין אנו יושבים כאן סתם כך כרצף היסטורי גרידא - כפי שכתב בספר "הרוקח" (הלכות סוכות סימן ריט) בשם יש מפרשים: "כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסכות כמו שכתוב וארון וישראל ויהודה יושבים בסכות כי בשדה היה מסכך עליהן עד שכבשו רבת בני עמון כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען זהו כי בסכות הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות.... שלא יחשבו שמזמן אבותינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל..".

אך הסוכה היא גם אבן הבוחן לנאמנותם של ישראל לרבש"ע, לעומת חוסר הנאמנות של הגויים המבעטים במצוות הסוכה כאשר הם מצטערים בישיבתה – כדברי הגמ' (עבודה-זרה ב ע"א- ג ע"ב): "דרש ר' חנינא בר פפא, ואיתימא ר' שמלאי: לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ס"ת [ומניחו] בחיקו, ואומר: למי שעסק בה יבא וייטול שכרו. מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא, שנאמר: (ישעיהו מג) "כל הגויים נקבצו יחדו".... אומרים לפניו: רבש"ע, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קיבלנוה, כמו שעשית לישראל?!.... מיד אומר להם הקב"ה: הראשונות ישמיעונו, שנא': (ישעיהו מג) "וראשונות ישמיענו", שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם?!.... מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי כן, מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה.... מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר: (תהלים ב) "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו".... והאמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה! נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי?! מיד, הקב"ה יושב ומשחק עליהן, שנאמר: (תהלים ב) "יושב בשמים ישחק וגו'. א"ר יצחק: אין שחוק לפני הקב"ה אלא אותו היום בלבד".

 

ג. טעמי מצוות נטילת ארבעת המינים

אף נטילת ונענוע ארבעת-המינים בחג הסוכות רומזים לניסים שנעשו ביציאת מצרים בעבר ולנסים שיהיו לנו בימות המשיח - כלשון המדרש "ועוד אמרתי לכם שתקחו ארבעת המינים  ותנענעו לפניי... למה? שבשעה שהוצאתי אתכם ממצרים עשיתי את ההרים לנענע מלפניכם, שנא' ההרים רקדו כאלים (תהלים קיד: ד), ואף לעתיד לבא כן אני עושה לכם, הדא הוא דכתיב (ישעיה נה: יב): "ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה" (פסיקתא דרב כהנא מה' מנדלבויים ד"ה כתיב חג הסוכות)".

טעם נוסף הובא בפוסקים (מהרי"ל מנהגים הלכות סוכות אות ב) המשווה בין מצוות הסוכה למצוות נטילת ארבעת המינים – ששתיהן רומזות לניצחון עם ישראל על הגויים לאחר שעבר יוהכ"פ. – בדומה לשני בעלי דין שיצאו מבית הדין, המנצח שמח ביותר והמנוצח יוצא בפחי נפש, כשהנמשל הוא "כך ישראל ואומות עמדו לדין ואין ידוע מי נצח, צוה הקב"ה לישראל לשמוח במצות סוכה וארבעת המינים  להראות לכל שהם נצחו".

על פי הדברים הללו ניתן לבאר את מנהגם של ישראל קדושים הנוהגים ליטול את ארבעת המינים דווקא בתוך הסוכה.

אך לפני כן צריך להקדים ולומר שמלשון המשנה (סוכה לז ע"ב) "והיכן היו מנענעין? בהודו לה' תחילה וסוף, ובאנא ה' הושיעה נא...", משמע שמצוות נענוע ארבעת המינים נתקנה לאומרה דווקא בשעת אמירת ההלל, ואין מצווה לנענע שלא באמירת ההלל. אך מצאנו ראיה  שחיוב נטילת ארבעת המינים אינו קשור בהכרח לקריאת ההלל, לאור דברי הגמ' שאפילו ילד קטן שאינו יודע לקרוא את ההלל, חייב אביו ללמדו ולחנכו בנטילת ארבעת המינים אם הוא יודע לנענע אותם כדין .

מדייקים מכאן חלק מהראשונים שחובת נענוע הארבעת המינים  היא גם שלא בשעת קריאת ההלל (עפ"י בית יוסף או"ח סי' תרנא אות ח ד"ה וינענע). וכך גם פסק השו"ע (סי' תרנא סעי' ח): "ינענע בשעה שמברך, וכן ינענע בהודו לה'....".

כשמסיבה זו נוהגים כיום לנענע את הארבעת המינים  מיד אחרי שמברכים "על נטילת ארבעת המינים " בסמוך לאמירת ההלל, אף שבין כך ינענעו אותו פעם נוספת באמירת ההלל.

אך עדיין מדברי השו"ע עולה שעדיין נטילת ארבעת המינים  היא מצווה בפני עצמה, אך מנהג ישראל לברך גם לפני ההלל, וכן ליטול אותו בזמן ההלל.

 

ד. הסבר המנהג לברך על ארבעת המינים בתוך הסוכה

אך קשה להתעלם שחלק מקהילות ישראל נהגו להקדים לברך ולנענע את ארבעת המינים בתוך הסוכה דווקא, מנהג זה נהוג אצל חלק מקהילות החסידים ונפוץ מאוד אצל מרבית קהילות יוצאי ספרד, אשר הם מברכים על ד' המינים דווקא בתוך הסוכה, עוד בטרם הליכתם לבית הכנסת, כך מובא בליקוטי שיחות ליובביץ' כרך יט, 361, מנהגי מהרי"י סוכות אות תרסד, עפ"י השל"ה הקדוש עמ' רמה, וכן רבינו יעקב חיים סופר בפירושו "כף החיים" על שו"ע או"ח סי' תרנא ס"ק מו. אלא שיש מדקדקים לברך על ארבעת המינים, דווקא בסוכה הסמוכה לבית הכנסת בכדי להסמיך את הברכה על ד' המינים לאמירת ההלל (כף החיים שם).

את טעם המנהג לברך על ארבעת המינים בתוך הסוכה דווקא, ניתן לבאר עפ"י דברי הרמח"ל (דרך ה' לרמח"ל חלק ד' פרק ח' אות ב'), המבאר את הקשר בין מצוות נטילת ארבעה מינים לבין מצוות סוכה, כאשר הוא מבאר תחילה את משמעותה של מצוות הסוכה, כביטוי לכך להנהגה המיוחדת שהקב"ה מנהיג את עם ישראל בהנהגה עליונה משאר העמים, כלשונו של הרמח"ל:

"עניין הסוכה והארבעת המינים  הוא; כי הנה ענני הכבוד שהקיף הקב"ה את ישראל, מלבד תועלתם בגשמיות, שהיה לסכך עליהם ולהגן בעדם, עוד הייתה תולדה גדולה נולדת בהם בדרכי הרוחניות. והוא, כמו שעל ידי העננים ההם היו נמצאים ישראל מובדלים לבדם ונשואים מן הארץ, כן היה נמשך להם מציאות הארה המשכנת אותם לבד, נבדלים מכל העמים, ומנושאים ומנוטלים מן העולם הזה עצמו, ועליונים ממש על כל גויי הארץ. ודבר זה נעשה בשעתו לישראל, להגיעם אל המעלה העליונה הראויה להם, ונמשכת תולדתו זאת לכל אחד מישראל לדור דורים. שאמנם אור קדושה נמשך מלפניו יתברך, ומקיף כל צדיק מישראל, ומבדילו מכל שאר בני האדם, ומנשאו למעלה מהם, ומשימו עליון על כולם, ומתחדש דבר זה בישראל בחג הסוכות על ידי הסוכה".

כך הוא גם טעם נטילת ד' מינים בחג הסוכות, כלשונו של הרמח"ל בהמשך דבריו, וז"ל:

"ואור השם ברוך הוא מאיר על ראשם של ישראל ומעטירם באופן שתהיה אימתם נופלת על כל אויביהם, על ידי נטילת הארבעת המינים  ומיניו, והוא מה שכתוב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך' (דברים כח י). וכבר היו משיגים זה העניין בגילוי מיד, אילו לא היו החטאים מונעים אותו. אמנם על כל פנים מזדמן הדבר לצאת לפועל בזמנו".

מסיים הרמח"ל ומסביר שבעצם מצוות נטילת ארבעת המינים משלימה את מצוות הסוכה, כפי שהוא מסיים את דבריו:

"ועל ידי פרטיות מצוות הארבעת המינים  בנענועיו והקפותיו, משתלם עניין זה, להתחזק שליטת השם ברוך הוא על ראשם של ישראל, ולהפיל אויביהם לפניהם ולהכניעם תחתם, עד שהם בעצמם יבחרו להיות להם לעבדים. והוא העניין שנאמר 'אפים ארץ ישתחוו לך' וכו', (ישעיהו ס יד). כי כולם ישתעבדו להם וישתחוו להם, לקבל על ידם אור מאור השם ב"ה השורה עליהם. והנה תשפל כל גאוותם, וייכנעו תחת ישראל, וישובו על ידם אל עבודתו יתברך. ולזה הולך כל עניין הארבעת המינים  בפרטיו, וכמו שכתבתי".

בביטוי "ועל ידי פרטיות מצוות הארבעת המינים וכו', נראה שכוונת הרמח"ל לבאר את הצורך בשתי מצוות אלו, כי בעוד שמצוות הסוכה מבטאת את ההשגחה וההנהגה המיוחדת שהקב"ה מנהיג ומשגיח על עם ישראל כעם, הרי שמצוות נטילת ארבעת המינים מבטאת את ההשגחה הפרטית על כל אחד ואחד מישראל, שכידוע אינה אלא בארץ ישראל.

 

ה. הסוכה – מבצר הגנה לעם ישראל ומשמעותו לדורנו

אלא שכאן עולה השאלה אם אכן הסוכה מהווה ביטוי להגנה האלוקית הסוככת עלינו, מדוע הקב"ה מצווה אותנו במצוות סוכה, כאשר על פי "הלכה למשה מסיני" כל המחיצות הן מאוד חסרות? הרי סוכה כשרה יכולה להיות עקרונית אפילו שתי מחיצות כהלכתן ושלישית אפילו טפח? יכולים להיות הרבה מרווחים בין פס לפס עד ג' טפחים כדין "לבוד", אמנם יש פוסקים שסוברים שצריך ד' מחיצות אם מסתמכים על "לבוד" כי זו "מחיצה גרועה". אך גם לדעתם אם המחיצה היא באופן שהפסים הם שתי וערב זו מחיצה שלמה, למרות שיש שם הרבה מרווחים של אוויר? גם גובה המחיצה כשרה די בכך האם גבוהה רק עשרה טפחים שזה גובה מטר למחמירים ביותר, וזה מועיל אפילו אם הסכך גבוה מספר מטרים, כי אומרים "גוד אסיק מחיצתא", ושוב אותה השאלה: כיצד סוכה זו נחשבת ביטוי להגנה ולהשגחה על עם ישראל, הרי זה רחוק מאוד מלהיות מבצר ומגן?!

זאת בעצם שאלתו הקצרה של מרן הגראי"ה קוק זצ"ל במאמרו "הסוכה", מאמרי הראי"ה ח"א עמ' 149-150; וכך הוא כותב:

"ואם יפלא בעינינו איך תוכל דירת עראי כסוכה להגן עד שבלא היסוס נוכל עוד לקחת אותה כדוגמא לההגנה והביטחון שלנו, איך יוכל בנין של "שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח", להפך למבצר ולמגן נגד כל צר ואויב?!

והוא משיב שדווקא בשל העובדה שעל פי הכללים מחיצות הסוכה הן מחיצות קלושות, דווקא משום כך, "מוכרחים אנחנו להגיד גלוי לפני כל באי עולם שאמת נצחית היא, שדווקא זאת הסוכה, שהיא נבנית דווקא בצורה כל כך קלושה עד שמצד צורתה החיצונה אינה ראויה לכאורה להיות נקראת אפילו בשם של בית דירה, (דווקא) היא היא הראויה להיות לנו למגדל עוז ולמבצר מפני כל אויב ומתנקם. כי באיזה אופן תוכל הסוכה הפרוצה ופתוחה מעברים ליהפך לבית דירה, הוי אומר לא מפני החוזק החמרי שבמחיצותיה הקלושות והחלשות, אלא מפני שהחוק, דבר ד', הוא אשר גזר אומר; שבימי החג הקדוש הזה חג האסיף, זאת היא בית דירתנו".

מרן הרב קוק זצ"ל מבאר שמצוות הסוכה מבליטה שלא החוזק הפיזי הוא המחייה אותנו כי אם "דבר ה' אלוקינו יקום לעולם".

ומכאן ממשיך מרן הרב קוק זצ"ל לתובנות שאנו צריכים לקחת לדורנו, בבחינת "מה ה' אלוקיך שואל מעמך".

אכן, ברוך ה' מדינת ישראל מתגלה אומץ מופלא בחסדי שמים, לעשות דברים מהפכניים כבר למעלה משבעים שנה, ועוד עשרות רבות שנים לפני כן בימים של טרום המדינה. הן בהבאת יהודים לארץ בכל מיני דרכים, הן במבצעים צבאיים מופלאים, הן בהפרחת השממה, הן בפיתוחים מדעיים נפלאים, שאילולא אומץ זה מדינת ישראל לא הייתה מגיעה להצלחות שלה כפי שהיא נמצאת כיום.

אך הלימוד לדורות ממצוות הסוכה, שעם ישראל צריך לזכור שלא די באומץ הפיזי הלאומי הישראלי, אלא צריך גם "אומץ רוחני", בממד הציבורי ובממד הפרטי, כפי שהיה לאנשי כנסת הגדולה ש"שחטו את היצר הרע" כשהם עשו סוכות בימי שיבת ציון בתקופת עזרא ונחמיה, וכך כותב הרב קוק זצ"ל בהמשך דבריו:

"זה יהיה לנו למוד לדורות, כי להאומץ הדרוש לנו לבניין ביתנו, כלומר בנין הבית הלאומי שלנו, זקוקים אנו דווקא לאימוץ הרוחני, לאימוצו של החג, לאימוצו של דבר ד' הקיים לעד". "ואם כלי המשחית היותר חדישים יכולים לפרוץ פרץ נבעה גם במבצרים היותר חזקים, יכולים למגר גם חומות נחושת עבים, הרי אין בכוחם ולא בכח שום כלי יוצר שבעולם להפיל את החומה החזקה והבצורה של החוק..ומזה נדע שהחוק, הוא יהיה מבצרנו הנצחי ומשגב לנו. גם כעת בשעה שאנו נגשים לבנות מחדש את ביתנו הלאומי על ארץ אבותינו, נכיר נא את האמת המוחלטת שהחוק הרוחני שהוא דבר ד' אשר גזר אומר, שבית ישראל יבנה, הוא הוא חומתנו הבצורה, למרות מה שהעין הקלושה של האדם לא תוכל להכיר חסנו ועוזו. וכשאנו באים לבנות את סוכתנו המגינה בעדינו גם בהמתתו של יצרא דעבודה זרה, בכל המובנים שלו, העתיקים והחדשים, יהיה נא נגד עינינו, שהחוסן שלנו יהיה החוק חוקנוחוקי תורתנו הקדושה העומדים וקימים וחיים לעד!".

מרן הרב קוק זצ"ל מבסס את דבריו על העובדה שכל הפיתוחים המדעיים המאפשרים לפתח כלי נשק משוכללים ביותר, בסופו של דבר כולם מבוססים על חוקי הטבע (פיסיקה בליסטיקה וכו') שעל פיהם מנהיג הקב"ה את עולמו. ואף מדען הדגול ביותר לא יוכל לפתח כלי נשק הרסניים, שאינם מתחשבים בחוקי הטבע שקבע השי"ת.

כך הוא הדבר גם ביחס לעם ישראל השב לארצו ומקים את בה את ביתו הלאומי ואת מדינתו, שלעולם הוא לא יוכל להתפתח באמת, אלא רק אם יזכור שמה שצריך להיות נר לרגלנו הם שהחוקים האלוקיים הם מקיימים אותנו כאומה כאן בארץ הקדושה, כי על פיהם הוא נוצר ורק על פיהם הוא יקיים את ייעודו, כדברי הנביא (ישעיהו מג, כא) : "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו", ורק חוקים אלו הם חומתו הבצורה, כדברי דוד המלך ע"ה: "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי" (תהילים קמז, יט).

כלומר, אע"פ שאצל שאר האומות המונהגות עפ"י טבעו של עולם, המעמד הלאומי והאישי בהיבט הכלכלי והחברתי נקבעים על פי חוסן חומרי פיזי אמצעים כספיים וכדו'. לא כן הדבר אצל עם ישראל "קודש ישראל לה'", לגביו חשבון ההנהגה האלוקית הוא שונה,

בכניסתנו לסוכה כאשר אנו מתבוננים בטעם המצווה הכתובה בתורה "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", אנו עומדים מול האמת האלוקית, מאז דור המדבר שהונהג בהנהגה אלוקית ב"ענני הכבוד" בניגוד לכל כללי הטבע.  אנו זוכרים שמאז כניסתנו לארץ בימי יהושע בן-נון מדד ההצלחה הלאומי נקבע בהתאם לעשיית רצון ה'. וכך גם במשך כל הגלות הדורות בהם ידע עם ישראל תקופות קשות ואכזריות, הוא שרד את כולם למרות שעמים רבים נכחדו ונשכחו הוא שמר על ייחודיותו, דווקא משום ששמר על "חוקי האלוקים ותורותיו".

כך גם הדבר בימינו, כאשר שב עם ישראל לארצו, אע"פ שבוודאי הוא צריך מצידו להתנהג על פי כללי הטבע בארץ ישראל, אך לא רק עליהם בלבד עומד החוזק והחוסן האישי והלאומי, אלא רק יחד עם חיי התורה והמצוות.

אולם מוסיף הרב קוק זצ"ל שגם בכך לא די, כי עלינו לעלות קומה נוספת והיא קומת "לפנים משורת הדין". כיוון שחז"ל למדו אותנו שבניין ירושלים לא יכול להיות עפ"י מידת הדין כדברי הגמ' בבא מציעא ל ע"ב: "לא חרבה ירושלים... אלא על שלא דנו בה לפנים משורת הדין".

עבודת ה' השלמה היא כאשר עושים מעבר למה שהקב"ה רוצה מאיתנו "לפנים משורת הדין", שזה מידת חסידות בין אדם למקום, וכן "לפנים משורת הדין" שזה מידת חסידות בין אדם לחברו.  

וזאת בהתאם לסוכה שאינה מקושטת שאע"פ שהיא כשרה מבחינה הלכתית, אנו מרגישים שהיא חסרה, למרות שקב"ה לא ציווה אותנו לקשט את הסוכה.

וכך כותב מרן הרב קוק זצ"ל:

"אמנם, אנו צריכים להדר את הסוכה, ונויי סוכה מלוים את הסוכה תמיד ואנו רגילים מדורות עולמים "לעטר אותה בסדינים המצויירים ולתלות בה אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ופרכילי ענבים ועטרות של שבלים, יינות שמנים וסלתות". זאת היא הסוכה הארץ ישראלית הטפוסית, כלומר, הננו נקראים גם להדר את החוק שהוא מעוזנו "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה", ולא עשו לפנים משורת הדין . אנחנו הננו מוכנים לעמוד על הגובה העליון של דבר ד' במוסרו הטהור, להכנס עם כל אחינו לא רק במדת החוק, הדין, כי אם גם לפנים משורת הדין. והיתה לנו סוכתנו למגדל עוז מפני אויב סלה, ובית ישראל יבנה בארצו בכל עוז תפארתו וסוכת דוד הנופלת תקום לנו במהרה בימינו אמן". 

יהי רצון שיהיו דברים אלו מרוממים אלו של מרן הרב קוק זצ"ל נר לרגלנו, ונזכה לגאולת שלמה ברחמים רבים, מתוך שמחת חג הסוכות. חג שמח לכם ולכל בית ישראל, ושתזכו לשנים רבות נעימות וטובות.