זכר למחצית השקל - יישוב ארץ ישראל

זכר למחצית השקל - יישוב ארץ ישראל

לא מצינו במקורות התנאים והאמוראים שנהגו לגבות מעות כזכר למצות נתינת השקלים שהיתה במקדש. מה המקור למנהג זה?

הרב יהודה זולדן |

א.  מנהג זכר למחצית השקל

במשנה (שקלים פ"ח מ"ח) נאמר: "השקלים… אין נוהגין אלא בפני הבית". לא מצינו במקורות התנאים והאמוראים שנהגו לגבות מעות כזכר למצות נתינת השקלים שהיתה במקדש. הצדקה הניתנת לעניים בפורים קרואה בלשון התנאים כלשון המגילה: "מתנות לאביונים" (אסתר ט, כב; משנה מגילה פ"א מ"ג-ד), ובלשון האמוראים: "מעות פורים" (ירושלמי מגילה פ"א הל' ד) או: "מעות של פורים" (עבודה זרה יז ע"ב), או: "מגבת פורים" (ב"מ עח ע"ב), או: "מצוות פורים" (ירושלמי שם)[1], ומכל מקום לא בשם שקלים[2].

המקור הראשון בו אנו מוצאים שיש לתת מטבעות בהקשר של מצות מחצית השקל, נמצא במסכת סופרים (פרק כא הלכה ד):

"וצריכין כל ישראל לתת שקליהן לפני שבת זכור, ואסור לומר עליהם לשם כופר, אלא לשם נדבה. וצריכין להספיק מים ומזון לאחיהם העניים, משום קולבון, ומשום מתנות לאביונים."

הקשר למחצית השקל הוא באזהרה שלא לומר על מטבעות אלו שהם כופר, דהינו מצות נתינת שקלים. עוד נאמר שיש לתת לעניים את השקלים הללו: "משום קולבון ומשום מתנות לעניים". קולבון זהו מטבע שהיו מוסיפים בעת נתינת מחצית השקל כנאמר במשנה בשקלים (פ"א מ"ו-ז).

מתשובה בתקופת הגאונים, ניתן גם כן ללמוד שנהגו לקרוא למטבעות אלו שקלים, וגם שם יוצא המשיב נגד הנהגה זו. כך מופיע בתשובות הגאונים (מזרח ומערב, אוצר הגאונים מגילה סימן מ):

"מה שמכריזים במקומכם על השקלים לא יפה הם עושים שקוראים אותם שקלים ונאסרו איסור הנאה שכיון שקראו להם שקלים תפסום בהקדש ואסורה לעניים."

תשובה נוספת (שם בסימן מה): "שאע"פ שאמרו גובים בו ביום, לא שקלים אלא צדקה בעלמא".

מדברי הגאונים ניתן להבין שהיו מכריזים על השקלים גם לאחר החורבן, תשובתם איננה עוסקת בקריאת פרשת שקלים, אלא בהכרזה על השקלים, דבר שהכל מסכימים שהיה נהוג רק בזמן המקדש. גם כאן לא מדובר במפורש על מחצית שקל, ועל זכר לה. יתכן והכוונה בהכרזה זו היתה לעורר על מצות צדקה לעניים בפורים, ולצדקה זו קראו שקלים. המשיב טוען שמאחר והיו מכריזים על מעות אלו כשקלים, הציבור היה קורא להם בשם זה, ואז הם נתפסו בקדושה ואסורים לעניים (כדברי התנאים במשנה בשקלים פ"ח מ"ח).

התייחסות רחבה ונוספת בתקופת הגאונים לשאלת המקדיש שקלים בזמן הזה נמצא בסדר רב עמרם גאון (סדר פורים ד"ה ולמה קורין):

"אמרו חכמים (בבא בתרא ט ע"א): "אמר רבי אלעזר בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל ומתכפר לו". מכלל שאין שוקלין אלא בזמן שביהמ"ק קיים, ואם שקל בזמן הזה כיון שקרא עליהם שם שקלים תפשן הקדש ואין להן פדיון. ואין יכול לתנם לעניים, שכך שנינו (משנה שקלים ח, ח): "המקדיש שקלים ובכורים ה"ז קודש. ר' שמעון אומר האומר בכורים קודש אינן קודש". ועד כאן לא נחלק ר' שמעון על החכמים אלא בבכורים, אבל בשקלים מודה להם שהן קודש. והואיל והן קודש אסור לתנם לעניים. מאי תקנתם, יוליך לים המלח. כמו שאמרנו (יומא סו ע"א): "אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה, ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה או כסות או כלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליך לים המלח."

 רב עמרם גאון איננו מזכיר הכרזה או נתינה של שקלים, אלא מבהיר בהרחבה שאין מצוה זו נוהגת אחר החורבן. יתכן שדבריו אילו  מתייחסים גם כן לנוהג קריאת שם שקלים על מטבעות בזמן הזה, דבר אותו הוא שולל[3].

המנהג ליתן מטבעות כזכר למחצית השקל נמצא בצורה מפורשת אצל הרב שמשון בן צדוק (תלמיד המהר"ם מרוטנבורג) בספר תשב"ץ קטן (סי' קעב - קעג):

ומה שנותנים ג' מחצאות בפורים זהו רמז לשקל דכתיב בפרשת כי תשא ג' פעמים מחצית השקל[4].

על מעות פורים שהם המתנות לאביונים הנזכרים במגילה אותם יש לתת לעניים בפורים, נוסף עוד ענין והוא זכר למצות מחצית השקל, ושוויו הוא ג' מחציות המטבע הנהוג באותו מקום. זאת על אף שבמקדש היו נותנים רק מחצית שקל אחת.

מנהג זה התפתח באשכנז, והוא נזכר אח"כ במספר מקורות (יובאו להלן בפרק ב), וכך מובא ברמ"א (או"ח סי' תרצד סעי' א):

הגה: י"א שיש ליתן קודם[5] פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר.

נתינת מעות זכר למחצית השקל, לא נמצא במנהגי ספרד, ואף לא בספרי הפסיקה כמו ברמב"ם[6], טור, והשו"ע. עם זאת, נראה שבשלב מאוחר יותר חדר מנהג זה גם לספרד, ויש פוסקים הכותבים על נתינת מעות כזכר למחצית השקל. נראה שמנהג זה בקהילות ספרד מופיע לראשונה אצל הרב יוסף דוד, בשו"ת בית דוד (יו"ד סי' קיח):

"צריך ליתן מחצית השקל הקבוע באותו מקום ובאותו זמן אם הוא עשרה גרה או יותר."

הרב יעקב חיים סופר בכף החיים (או"ח סי' תרצד ס"ק ג-ד) כותב שמנהג זכר למחצית השקל אמנם לא נזכר ברמב"ם, בטור ובשו"ע, ומציין שבענין זה המקור למנהג זה בקהילות ספרד הוא בדברי הרמ"א: "ומ"מ המנהג כדברי מור"ם ז"ל בהגה כדי לעשות זכר למחצית השקל שהיו ישראל נותנין באדר לעבודת ביהמ"ק …ועל כן מי שידו משגת יש לעשות זכר למחצית השקל". גם הרב עובדיה הדאיה (שו"ת ישכיל עבדי, ח"א או"ח סי' יט) מציין שהמנהג לא נזכר בתלמוד ואצל הראשונים בספרד, והמנהג מבוסס על דברי הרמ"א, ויש לתת זכר למחצית השקל, ומלבד זאת מתנות לעניים.

 

ב. ייעוד תרומת זכר למחצית השקל

מה ייעודם של המטבעות שנאספו זכר למחצית השקל? יהודים שישבו בחו"ל הרבו לתרום ליושבי ארץ ישראל בהזדמנויות שונות, ולקיים בזה מצות צדקה[7]. התרומות הועברו דרך המשולחים - השד"רים, קופת ר' מאיר בעל הנס, ועוד. זאת על בסיס המדרש: "בארצך יושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ" (מדרש תנאים לדברים טו, ז). התרומות לא היו כסף לעניים דוקא, אלא גם משלוח בגדים ומזון, פריעת מסים וחובות, ועוד. בדברינו הבאים נתמקד בהעברת מטבעות זכר למחצית השקל כזכר למה שהיה במקדש, שניתנו לטובת הישוב בארץ ישראל ולענייה, ולא כצדקה רגילה[8].

 גם במנהגי מהרי"ל נזכר מנהג נתינת מטבע זכר למחצית השקל. באשר לייעוד התרומה, כתב המהרי"ל (מנהגים, הלכות פורים ד, ו):

וראיתי שם שבעלי כיסים ויש מן הבינונים נתנו מחצית השקל, ואת מחצית השקל החזיקו לסייע בו אל העולים לארץ הצבי לשם שמים, ומעות פורים היו חולקים מיד באותו פורים לעניים כשאר צדקה[9]

משלוח המעות לארץ ישראל התפשט במקומות נוספים באשכנז, וכך מצינו במנהגי פרנקפורט, בדברי הרב יוסף יוזפא האן נוירלינגן, יוסף אומץ (סי' תתרפט):

בהרבה מקומות המנהג לשלוח מחצית השקל לעניי ארץ ישראל, ומנהג יפה הוא אחר שבזמן הבית היו כל ישראל שולחין שקליהן לירושלים.

הרב יוסף יוזפא, מחבר ספר יוסף אומץ היה גם נאה מקיים. הרב יוזפא שימש מנהגים דק"ק וורמיישא, וכך הוא מצטט מפנקס ק"ק וורמישא:

 היום יום ב' כ"ד סיון שס"א לפ"ק, לקחנו…מעות מחצית השקל…ושלחנו אל יד האלוף הגאון הר"ר זעליקמאן פנחס נוירלינגן מק"ק ורנקבורט, לשלוח אל ארץ צפת תוב"ב ולעניי ירושלים וחברון.

היום יום ב' כ"א סיון שס"ב לפ"ק, לקחנו ממעות מחצית השקל, לשלוח ע"י האלוף הר"ר יוזפא בן הר"ר זעליקמאן לארץ צפת תוב"ב ולעניי ירושלים וחברון.

גאוני פרנקפורט הנזכרים הם הרב יוסף יוזפא, ואביו הרב זעליקמן נוירליגן. 

באותה שנה בדיוק, מצינו  את קהילת וינציאה המתקנת זאת כתקנה מחייבת, שאף ניתן לכפות על קיומה. הם גם פנו לקהילות אחרות באיטליה ובפולין ללכת בעקבותיהם. כך מופיע בתקנת וינציאה בשנת שס"א:

שיחויבו כל איש אשר בשם ישראל יכונה שהוא בן עשרים שנה ומעלה, ושיהיה מן פורעי מס, מן שלושה דוקאטי ומעלה לפרוע מחצית השקל שהוא רביע דוקאטי לכל שנה בשנה, והפרעון יעשה בשבוע שתחול בה פרשת שקלים…ויהיה כח ביד מעלתם של הגבאים המיוחדים לכך לכוף ולנגוש למסרב ח"ו לפרוע זה בכל מיני כפיות…והעמדנו עלינו לתת מחצית השקל איש כופר נפשו לסייע לעניים האלה, ממנו יראו ויעשו כל הקהילות הקדושות, ויען וראינו כי יש מן הק"ק אשר לא נתעוררו עדין לזה, באנו כמזכירים לעשות סדר ותיקון על נתינת מחצית השקל כי עניי עיר הקדושה קודמים לכל ואעפ"י שחרבה בקדושתה עומדת[10].

 

את עקבותיו של מנהג משלוח התרומות לארץ ישראל אנו מוצאים עוד בקהילות אשכנז אחרות[11].

משהגיע מנהג נתינת מעות זכר למחצית השקל לספרד, מצינו שגם שם היו שהעבירו את תרומת זכר למחצית השקל לארץ ישראל. בעל כף החיים (או"ח סי' תרצד ס"ק כג-כד), כותב שמנהג איזמיר שמכריזים בפרשת שקלים על נתינת זכר למחצית השקל, ומר"ח אדר יוצאים הגבאים לגבות מבני העיר ומחלקים לת"ח נצרכים ולעניים בא"י:

ויש מקומות שמניחים פקידים לגבות מחצית השקל מכל בני העיר ואח"כ מאספים אותם יחד ושולחים לחכמי ארץ ישראל והוא זכר למחצית השקל בזמן הבית שהיו גובין אותם מחו"ל ושולחין לירושת"ו לעבודת בית המקדש, ובא"י עצמה יש נוהגין לתת אותם לגבאי צדקה להוצאות בית הכנסת זכר למקדש ויש שנותנין אותם לת"ח הנצרכים בצנעא.

לפי כף החיים גם בארץ ישראל ייעדו את התרומה זכר למקדש, לדבר שיסייע לבנין הארץ - להוצאות בית הכנסת שהוא עצמו מקדש מעט[12].

הרב רפאל אהרן בן  שמעון, נהר מצרים (חלק  אורח חיים דף נג ע"ב) כותב על מנהג מצרים:

בענין מחצית השקל פה אין מנהג קבוע. יש רבים הנותנים אותו לעניי עיה"ק ירושלים ת"ו ונותנים אותו ביד הגבאי שלהם הממונה על ככה. ואין לשום עיר מארץ הקדש שום זכות מקופת השקלים, זולת עיר קודשנו ותפארתנו ירושלים ת"ו כי הוא זכרון למחצית השקל הניתן בזמן בית המקדש לקנות בו תמידי ציבור, ויש נוהגים לחלקו הם לעניים צנועים. ונהרא ונהרא ופשטיה. והבוחר בירושלים יראנו בבנינה בקרוב ויעשה עמנו לטובה אות וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות.

 

ג. זכר מחצית השקל כצדקה

כספי מחצית השקל יועדו לקורבנות, תרומות שלא השתמשו בהם היו מועברים בסוף השנה לבנין העיר ירושלים - אמת המים, חומות מגדלים וכל דבר שנדרש לבנין ירושלים (שקלים פ"ד מ"ב). מכאן שעשית זכר למחצית השקל, לטובת יושבי הארץ ובנינה הוא הדבר שמזכיר באופן הולם יותר את עיקרה של המצווה.

יחד עם זאת, פוסקים רבים סוברים שאת כספי זכר מחצית השקל יש לייעד למטרות אחרות, וקיימת מידת מה של התעלמות מהמקורות המובאים לעיל בדבר נתינת המעות לעניי ארץ ישראל בדוקא, או ליישוב הארץ[13].

יש הסוברים שאת מעות זכר למחצית השקל יש לתת לעניים, וזאת בנוסף למעות פורים הניתנים לעניים. הקשר בין מצות מחצית השקל בזמן הבית, למצות צדקה לאחר החורבן, נמצא  בגמ' (בבא בתרא ט ע"א):

"אמר רב אסי: לעולם אל ימנע אדם עצמו [מלתת] שלישית השקל בשנה, שנא': (נחמיה י, לג) והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו. ואמר רב אסי: שקולה צדקה כנגד כל המצות, שנאמר: והעמדנו עלינו מצות וגו', מצוה אין כתיב כאן אלא מצות. …וא"ר אלעזר: בזמן שבהמ"ק קיים, אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, עכשיו שאין בהמ"ק קיים, אם עושין צדקה - מוטב, ואם לאו - באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע, ואעפ"כ נחשב להן לצדקה, שנא': (ישעיהו ס, יז) ונוגשיך צדקה[14].

יש שלא ראו ענין במטרה מסוימת, ואפשרו לתרום את מעות זכר למחצית השקל למטרות מגוונות. כך כתב הרב יחיאל מיכל אפשטיין בערוך השולחן (או"ח סי' תרצד סעי' ח):

"ויכולים ליתן מעות מחצית השקל לאיזה מקום שירצו, ולאו דוקא לתיקון בית הכנסת שהוא כמו בדק הבית, דאינו אלא לזכרון בעלמא, ועיקר מחצית השקל היה על  הקרבנות דעכשו אין שיך זה. ויש נותנין מעות מחצית השקל להחזן, ואין קפידא בזה[15]. וגם נוהגים ליתן מעות מגילה להקורא (אולי צ"ל: להקורא מגילה), ואין איסור בדבר ואין חיוב בדבר."

יש המייעדים את הכסף להחזקת לומדי תורה, ובדעה זו תומך מאד הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחוה דעת ח"א סי' פו):

"והגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סי' תרצד אות ב), הביא מהאחרונים שכתבו שיש לתרום המעות לתלמידי חכמים עניים השוקדים על דלתות תורתינו הקדושה, כמו שאמרו חז"ל: אם בקשת לעשות צדקה, עשה עם עמלי תורה, ושכן המנהג ע"כ. ובאמת שכן ראוי לתרום המעות למוסדות התורה, שהם הישיבות הקדושות שלנו[16]."

ומכאן ואילך הוא מביא מקורות רבים על המצוה והחשיבות שיש בתמיכה בלומדי תורה ובהחזקת מוסדות תורה, אם כי מקורות אלו לא עוסקים ישירות בייעוד מטבע שניתנה זכר למחצית השקל. ומסיים: "לפיכך מצוה גדולה לתרום המעות שהם זכר למחצית השקל לטובת הישיבות הקדושות[17]."

 

ד. זכר למחצית השקל לבנין הארץ ולצרכי הכלל

תרומת מחצית השקל בזמן המקדש שמשה בעיקרה לצורכי הכלל והציבור, והיא לא ניתנה כצדקה לאנשים פרטיים. הנהגת זכר למחצית השקל, ראוי שתהיה כתרומה לצרכי הכלל ולא לצרכים פרטיים, לאלה יש את מצות הצדקה באופנים שונים במשך כל השנה, וגם בפורים במסגרת מתנות לאביונים. ראית מחצית השקל כתרומה לכלל וכעבודה ציבורית, היא הבנה מהותית ביסודה של מצוה זו[18], ובהנהגת זכר לה לאחר החורבן. כך הסביר הראי"ה קוק, מדבר שור (עמ' קכח-קכט, מאורות הראיה - חנוכה ארבע פרשיות ופורים, עמ' קמג - קמד):

 "ענין השקלים כפי מה שאנו רואים הוא לאחד את כל עדת בני ישראל בין בעניני העבודה להשי"ת בין בצרכי הכלל החומריים, שהרי התמידים באים משקלים, ומשירי הלשכה באים חומות העיר ומגדלותיה. …להורות ולקבע כי יסוד המבוקש מכל עבודת ה' הפרטית שבישראל הוא הצלחת הכלל. ודרך זה נקבע בישראל לעד, עד שאפילו בגלות שאין לנו בית מקדש, וארץ ישראל, וקורבנות המאחדים אותנו בפועל, מכל מקום כח האחדות תמיד חופף על ישראל במה שקדושת כל המצוות ועבודת השי"ת שישראל עושין עיקר פעולתן הוא להצמיח מזה צדקה ותהילה אל הכלל[19]."

נראה אם כן שמנהג זכר למחצית השקל בו ניתנת התרומה לצרכי הכלל - לבנין הארץ[20], ולבניינה של ירושלים, הוא היישום הקרוב ביותר שניתן לעשות זכר למה שהיה נהוג בזמן המקדש[21].

מהמקורות שציינו לעיל, נראה שביטוי ישיר וממוקד יותר, יהיה אם ננהג כמו שנהגו  בעבר, סיוע לעולים לארץ, לבנין הארץ, לבניינה של ירושלים, לעניים, לתלמידי חכמים ולמוסדות תורה בארץ ישראל, דוקא כחלק מבניינה ויישובה של הארץ.

 

 

 



[1] הרמב"ן (ב"מ עח ע"ב) מביא את דברי הירושלמי הללו וגורס:" מעות פורים".

 

[2] גם הראשונים קוראים בדרך כלל לצדקה זו "מעות פורים": רי"ף (מגילה א ע"ב בדפי הרי"ף), רא"ש מגילה פ"א סי' א, רמב"ן ב"מ עח ע"ב), ספר האורה ח"א סז הלכות מגילה ופורים, ד"ה מגלה נקראת), רמב"ם הל' מגילה פ"ב הל' טז), ספר אור זרוע (ח"ב - הלכות מגילה סימן שסז), כלבו (סי' מה), ועוד. כך העיר גם הרב יששכר תמר, עלי תמר (מגילה עמ' כב-כג). בדברינו הבאים נעזרתי רבות בסקירתו (שם) על התפתחות מנהג אשכנז בנתינת ג' חצאי מטבעות זכר למחצית השקל.

 

[3] הרב ש"ח קוק, "שקלים בזמן הזה" (עיונים ומחקים, ירושלים תשי"ט, ח"א עמ' 43-48) טוען שהמובא במסכת סופרים משקף את מנהג ארץ ישראל, וכפי שהוא מובא בירושלמי, ולפיו אין כל בעיה בקריאת שם שקלים לתרומה גם לאחר החורבן. גאוני בבל התנגדו למנהג זה מפני שלא הכירו את דברי הירושלמי או שהתנגדו לו. אך למרות התנגדות הגאונים התפשט המנהג בארצות הגולה, וכדי לצאת ידי כל הדעות חידש הרמ"א אח"כ את הביטוי זכר למחצית השקל. על דבריו יש להעיר, שהן במסכת סופרים והן בגאונים לא נזכר שהיו תורמים מטבעות זכר למחצית השקל. הדיון הוא האם ניתן לקרוא לתרומה הניתנת לצדקה בשם שקלים.

 

[4] רמז אחר מפסוקי מצות מחצית השקל, להנהגת זכר למחצית השקל, מביא הרב שלמה כהן, שו"ת בנין שלמה (וילנא תרמ"ט, סי' נד בשם אחיו), בתורה נאמר במצות מחצית השקל:  "והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם" (שמות ל, טז), וכשאין מקדש יש לעשות זכר.

 

[5] הלבוש גורס כאן: "מעות פורים" במקום "קודם פורים", אך נראה שהרמ"א איננו רואה בתרומה זו מעות פורים אלא מעות שהם זכר למחצית השקל, ואותם נותנים ערב פורים, זאת מלבד מעות פורים אותם נותנים ביום הפורים.

 

[6] הרב יצחק רצאבי, שולחן ערוך המקוצר (או"ח ח"ג עמ' רעז) כותב שלא נהגו בתימן במנהג זה, אם כי מציין שבשתילי זיתים העלה חלקים מדברי הרמ"א בענין זה.

 

[7] בזמן הבית היו בני חו"ל תורמים את מחצית השקל למקדש כנאמר בכמה מקורות (שקלים פ"ג מ"ד, תוספתא שקלים (ליברמן) פ"ב הלכה ג- ד, רמב"ם הל' שקלים פ"ב הל' ח. מקורות חיצוניים מדוחים על כך שאף מרומא, בבל, מצרים, סוריה, אסיה הקטנה, יון, ואיטליה, היו שולחים מחצית השקל בזמן הבית למקדש. ראה: קדמוניות היהודים יח, ט, א;  יד, י; טז, ו ועוד. ראה עוד: ד"ר יהודה נאמן, "קשרי ארץ ישראל והתפוצה בימי הבית השני המשנה והתלמוד", שנה בשנה, ירושלים תשנ"ח, עמ' 295-303), ומאז שיהודי התפוצה תרמו את מחצית השקל לייעודיה - המקדש, בנית חומת ירושלים (ראה לקמן פרקים ג-ד במאמר), השתרש המנהג שזכר למחצית השקל מהגולה, אף הוא נתרם לענין ציבורי כמו יישוב הארץ.

 

[8] הרב ש"ח קוק, "שקלים בזמן הזה" (עיונים ומחקים, ירושלים תשי"ט, ח"א, עמ' 43), כותב שהוא עתיד להקדיש מאמר מיוחד על משלוח שקלים מחו"ל לארץ לאחר החורבן, אך לעת עתה לא מצאתי מחקר כזה בכתביו.

 

[9]  הרב יקותיאל יהודה הלברשטם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, שו"ת דברי יציב (חלק או"ח סי' רצג ד"ה ב) מסביר טעם המנהג המופיע במהרי"ל: "ונראה שהיו שתי נתינות, דפעם אחת היו נותנים מחצית השקל להעולים לארץ ישראל דווקא, וזה זכר למחצית השקל שהיו נותנים לביהמ"ק, ובפעם הב' היו מחלקים לעניים בפורים לצאת ידי חובת מתנות לאביונים".

 

[10] תקנת וינציאה נדפסה בראש ספר תורת משה לרב משה אלשיך וינצאה שס"א. וראה עוד בכתבי ר' יהודה אריה די מודינא, מ"ה בלוי (בודאפסט תרס"ד עמ' 140-141). תקנת וינציאה מופיעה גם אצל: אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל (ירושלים תשי"א עמ'  57-64) .

 

[11] ראה: אגרות הפקידים והאמרכלים באמשטרדם (ח"א עמ' 75, 212, 235, 246, 275. ח"ב עמ'  174-175).

 

[12] הרב דוד כהן, הנזיר, אור הנצח (שביבי אורות פורים ופרשת שקלים וזכור, עמ' כז- כח) מביא את דברי כף החיים, וכותב: "אם עיקר מחצית השקל זכר למקדש, היה נראה לענ"ד לתתה לבית הכנסת, על דעת הגבאים. …וכן מנהגי בבית כנסת שלנו, לתת ממחצית השקל שנאסף לשמשי בית הכנסת, וגם לתלמידי חכמים ועניים הגונים".

 

[13]  הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחווה דעת (ח"א סי' פו) עוסק בשאלה זו. כדרכו הוא מציין מקורות רבים, ובהם שתי אפשרויות מרכזיות - לעניים וללומדי תורה. הוא נוטה לתמוך בדעה המייעדת את הכספים לישיבות וללומדי תורה. הוא איננו מזכיר כלל את המרכיב הארץ ישראלי בהנהגה זו.

 

[14]כך כתבו: הרב שלמה גאנצפריד, קיצור שולחן ערוך (סי' קמא סעי' ה); הרב שמחה במברגר, שו"ת זכר שמחה (סוף סימן עו); שו"ת מנחת אלעזר (סי' ל); הרב יואל שורץ, אדר ופורים (ירושלים תשמ"ג, עמ' 76);  הרב טוביה פרוינד, מועדים לשמחה (שבט - אדר, ירושלים תשס"ב, עמ' רסג) מספר שהרב שלמה זלמן אויערבך, נהג והורה לתת לעניים ולא צרכי בית כנסת; הרב מנחם מנדל שניאורסון, הרמ"מ מלובביץ' שערי המועדים (חודש אדר, ירושלים תשנ"ד עמ' ריט) כותב: "בזמן הזה כשאין נוהגים במצות שקלים נמשך ענין השקלים במצות צדקה, וכידוע מנהג ישראל ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע, …זכר למחצית השקל, שזהו ענין הצדקה בפשטות"; בספר מבקשי תורה ח"ג (תשנ"ה) עמ' קנב) מובא בשם הרב חיים קנייבסקי: "כנראה שלכתחילה הוקבע המנהג של מחצית השקל מצד מתנות לאביונים"; הרב יחיאל מיכל טיקוצ'נסקי (לוח לארץ ישראל, תענית אסתר) כותב: "וצדקה זו רק לעניים"; הרב משה הכהן, ברית כהונה (ח"א עמ' קלו) כותב שבג'רבא המנהג מ"דורות ראשונים דור אחר דור" שמשלמים מעות מחצית השקל לקופת העניים ומייחדים אותם לקמחא דפסחא. הוא משער שסיבת הדבר היא בשל העובדה שחלק מנס פורים היה בפסח, יום תלית המן.

 

[15] כך כתבו גם בשו"ת מנחת אלעזר (מונקאטש, סי' לג); הרב יששכר טייכטל, שו"ת משנה שכיר (סי' רל). המנהג לתת לחזן, נזכר גם בבאר היטב (או"ח סי' תרצד ס"ק ב). דבריו הם בעקבות המגן אברהם (שם ס"ק ב) שכתב: "ובמקום דנהיגי לתת המעות לחזן אין איסור בדבר דכל הנותן אדעתא דמנהג הוא נותן". אך מקורם של הדברים הללו משו"ת משאת בנימין (סי' נד), אך אין מדובר שם על מעות מחצית השקל, אלא על מעות פורים. הבאר היטב הוסיף מדעתו את המילים מחצית השקל. כך העירו על דבריו ביד אפרים (שם, בשערי תשובה, שם ס"ק ב) שכתב : "ומעולם לא עלה על הדעת שהיה מנהג לתת מחצית השקל להחזן והבאר היטב שהוסיף מדעתו תיבות מחצית השקל לא כיון יפה והוא מכשול הגורם לגבאי צדקה שהם יד עניים לגרוע כוחם של עניים מצדקה זו שנותנים למחצית השקל לתתם להחזן… אין להקל במחצית השקל והאומר מנהג ע"פ מ"ש בבה"ט אין שומעים לו כי הוא מנהג בטעות ואם נהגו צריך לבטלו. ולדידי חזי לי ש"ץ יראי ה' אשר רצו לזכות במחצית השקל מחמת דברי בה"ט אלו והראיתי להם שהוא טעות וחזרו בהם ומשכו את ידם מן הוא והלאה".

 

[16] כך הוא כתב גם בנו בשמו בילקוט יוסף (מועדים עמ' 311 בהערה ז, ובעמ' 313 סעיף ט). אחרונים נוספים כתבו שיש לתת את הכסף למוסדות תורה ולתלמידי חכמים, מבלי להזכיר אפשרויות נוספות שהובאו ע"י הפוסקים: עניים, בנין א"י וירושלים. ראה: הרב חיים דוד הלוי, מקור חיים השלם (ח"ד עמ' 344); הרב צבי כהן, פורים וחודש אדר (עמ' עו), כותב שנותנים לעניים בני תורה.

 

[17] וראה עוד בענין החזקת לומדי תורה: הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר (ח"ז, יו"ד סי' יז).

[18] ראה: הרב משה גנץ, קבעוני לדורות (מאמרים לחודש אדר, "מחצית השקל לשעה ולדורות"  עמ' 53-60).

 

[19] ראה עוד: הראי"ה קוק, מדבר שור (הדרוש החמישה עשר- לפרשת שקלים, עמ' קכז-קלו, והדרוש השלושה ושלושים  - עוד דרוש לפרשת שקלים, עמ' רצח-שיא); מאורות הראיה (חנוכה ארבע פרשיות ופורים עמ' קלה-קסז).

[20] אמנם גם בהחזקת עניים, תמיכה בלומדי תורה, ותרומה לישיבות ובמוסדות תורה בארץ ישראל, יש משום חיזוקה ובנינה של ארץ ישראל. אך דברי הפוסקים המייעדים את מעות זכר למחצית השקל למטרות אלו, לא מכוונים לעניים, ללומדי תורה ולישיבות בארץ ישראל דוקא. הם רואים בהנהגה זו דרך נוספת לקיים מצות צדקה מלבד המעות הניתנים לעניים בפורים. קריאתם ליתן את מעות מחצית השקל לעניים, ללומדי תורה ולישיבות נוהגת גם בחו"ל, והיא איננה ייחודית דוקא לארץ ישראל.

 

[21] בעבר, עד קום המדינה, זכות ההשתייכות להסתדרות הציונית הייתה נתונה לכל יהודי בעולם המקבל את התוכנית הציונית ושוקל את השקל (מעין מס שנתי). השקל היה שטר ובו צילום של מטבע עתיקה. היה זה תעודה על תשלום המס.  כל מדינה שבה היו יהודים הייתה זוכה לייצוג בקונגרס הציוני בהתאם למספר שוקלי השקל. מענין אם כן, שגם כאן התרומה וההשתתפות בבנין הארץ נקראה: שקל, על אף שבאותם שנים אין מטבע שכזו. רבנים  קראו לציבור להשתתף ולתרום את השקל הציוני. כך קרא הראי"ה קוק, בשנת תרפ"א (מאמרי הראיה  עמ' 481): "הנני קורא בקול: לו עמי שומע לי לא ישאר אף יהודי אחד שלא ישקול את השקל הציוני ודוקא ע"י המזרחי". ראה עוד: על סף הקונגרס, קובץ מאמרים על השקל והבחירות לקונגרס הציוני העשרים (עורך: הרב א' נייפלד, אייר תרצ"ז, עמ' 37. בחוברת מאמרים מרבנים  חשובים).