היום הרת עולם

היום הרת עולם

אימתי נברא העולם? באחד בתשרי ראש השנה לשנים או בחודש ניסן?

הרב יהודה הלוי עמיחי | אור לכה אלול תשע"ט

 א. אימתי נברא העולם

על השאלה אימתי נברא העולם המשנה (ר"ה ב ע"א) אומרת:

באחד בתשרי ראש השנה לשנים

הגמ' (ח ע"א) דנה בשאלה מה משמעות א' בתשרי כראש השנה. הגמרא מביאה ג' הסברים:

 למאי הלכתא? אמר רב פפא: לשטרות... ואיבעית אימא: רב חסדא כרבי זירא מתני לה, דרבי זירא אמר: לתקופה, ורבי אליעזר היא, דאמר: בתשרי נברא העולם. רב נחמן בר יצחק אמר: לדין. דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה - מראשית השנה נידון מה יהא בסופה. ממאי דתשרי הוא - דכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, איזהו חג שהחדש מתכסה בו - הוי אומר זה ראש השנה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב.

נראה שלפי הסברו של רבי זירא ראש השנה מוגדר בצד המעשי שהעולם נברא ביום א' תשרי, לעומת זאת דעתו  של רב נחמן היא שראש השנה משמעותו רק לעניין הדין.  נראה שלדעת רב נחמן בר יצחק אין צורך לדון כלל מתי הייתה הבריאה, אלא הנקודה שקובעת את ראש השנה הוא שבתחילת השנה נעשה דין. מחלוקתם של ר"א ור"י האם העולם נברא בתשרי או בניסן מובאת בגמ' (ר"ה י ע"ב): 

תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל. תניא, רבי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נברא העולם - שנאמר ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי. איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות - הוי אומר זה תשרי, ואותו הפרק זמן רביעה היתה, וירדו גשמים וצימחו, שנאמר ואד יעלה מן הארץ. רבי יהושע אומר: מנין שבניסן נברא העולם - שנאמר ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע... ועץ עשה פרי. איזהו חדש שהארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות - הוי אומר זה ניסן, ואותו הפרק זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה, שנאמר לבשו כרים הצאן וגו'. –

(יא ע"ב) ואזדו לטעמייהו, דתניא: בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש. רבי יהושע אומר: אותו היום שבעה עשר באייר היה, יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטין, ומתוך ששינו מעשיהן - שינה הקדוש ברוך הוא עליהם מעשה בראשית, והעלה מזל כימה ביום, ונטל שני כוכבים מכימה, והביא מבול לעולם. רבי אליעזר אומר: אותו היום שבעה עשר במרחשון היה, יום שמזל כימה עולה ביום, ומעינות מתגברים. ומתוך ששינו מעשיהם שינה הקדוש ברוך הוא עליהם מעשה בראשית, והעלה מזל כימה ביום, ונטל שני כוכבים, והביא מבול לעולם. בשלמא לרבי יהושע - היינו דכתיב שני, אלא לרבי אליעזר מאי שני? - שני לדין. בשלמא לרבי יהושע - היינו דשינה, אלא לרבי אליעזר מאי שינה? - כדרב חסדא. דאמר רב חסדא: ברותחין קלקלו וברותחין נידונו. ברותחין קלקלו - בעבירה, וברותחין נידונו - כתיב הכא וישכו המים, וכתיב התם וחמת המלך שככה.

מלשון הגמ' נראה שלדעת ר"א העולם נברא בתשרי ויצאו עצי פרי וגם צמחים, א"כ לדעתו הייתה בריאה ממשית בראש השנה ולר"י בניסן הייתה בריאת העולם.

מסקנת הגמ' היא:

תנו רבנן: חכמי ישראל מונין למבול כרבי אליעזר ולתקופה כרבי יהושע. חכמי אומות העולם מונין אף למבול כרבי יהושע.

 

ב. הלכה כדעת ר' יהושע

על הסתירה בכך שפוסקים לפי שתי השיטות כתב רש"י שחכמי ישראל מונים מתשרי את השנים, לא בגלל שהם סוברים כדעת ר"א אלא אנו פוסקים שבניסן נברא העולם, ולכן לתקופה וחדשים מונים לפי ניסן, אבל לעניין מניין השנים אנו סופרים מראש  השנה. גם מדברי התוס' (ד"ה למבול) עולה שהמניין לשנים איננו מוכיח שהעולם נברא בתשרי, אלא באמת העולם נברא בניסן ולכן התקופה והחדשים נמנים מניסן, אבל שנות שמיטה ויובל אנו מונים מתשרי. לפי דברי התוס' נראה שכיוון שאנו מונים לתקופה לפי ניסן א"כ קיי"ל למעשה כדעת ר' יהושע וגם ר' אליעזר מסכים לכך שיש לפסוק לפי ניסן, אלא שנשאלת השאלה א"כ מדוע מונים לר"א לפי תשרי?.  

נראה שיש להסביר את דעת רש"י והתוס' הסוברים שר"א ג"כ מסכים על כך שהעולם נברא בניסן, על פי דברי התוס' (כז ע"א ד"ה כמאן).

ומה שיסד ר"א הקליר בגשם דשמיני עצרת כר"א דאמר בתשרי נברא העולם ובשל פסח יסד כר' יהושע, אומר ר"ת דאלו ואלו דברי אלהים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין (עירובין דף יח. ושם) גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד.

לפי דברי ר"ת אמנם עלה במחשבה לברוא את העולם בתשרי אלא שלמעשה הוא נברא בניסן, וא"כ דעת ר"א שאנו מונים לפי המחשבה שהקב"ה רצה לברוא את העולם, ולכן עושים בתשרי, אבל בדברים השייכים בשמש ומניין התקופה אנו נשארים עם ההתגלות המעשית שהייתה בניסן שהיא ההלכה הנכונה.

 

ג. הלכה כדעת ר"א

ר"ח בפירושו לגמרא כתב:

ת"ר חכמי ישראל מונין למבול והוא חשבון הלבנה מתשרי כרבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם, ולתקופה והוא חשבון השמש כרבי יהושע וחכמי אה"ע מונין אף ללבנה מניסן כר' יהושע.

אנו לומדים מדברי ר"ח שיש לחלק בין הלבנה והשמש, לגבי חשבון והשנים אנו סופרים לפי הלבנה כיוון שקיי"ל כדעת ר"א שבתשרי נברא העולם, אבל לעניין שנות השמש והתקופות אנו הולכים לפי דעת ר' יהושע. מדבריו עולה שקיבלנו את דברי ר"א לעניין הירח ומנין השנים.  וזה שלא כדעת רש"י ותוס' שסוברים שלכו"ע העולם נברא בניסן. כדעת ר"ח כתב גם רב האי גאון (הובא בפירוש רבינו חננאל לר"ה דף יא ע"ב, מהדורת לב שמח, וגשל. הערה 225). נראה שלפי דברי הר"ח המניין לתקופות מניסן איננו בגלל שקי"ל להלכה כדעת ר' יהושע, אלא יש סיבות אחרות צדדיות שגרמו לחכמי ישראל למנות את התקופות מניסן, ויתכן שזה כדברי המפרש ברמב"ם (הל' קדוש החדש פ"ט ה"ג) שאנו מונים בגלל נעימות מהלך הגלגלים בתקופה זו או כפי שכתב הר"ן (טז ע"א ד"ה בראש השנה) שתקופת ניסן היא נעימה בגידוליה, ועל כן הלכו בתקופה לפי ניסן ולא תשרי. (עיין הערה 226 בדברי ר"ח). אנו לומדים שלדעת ר"ח ועוד מפרשים הכרענו כדעת ר"א שבתשרי נברא העולם, ואנו עושים את התקופה לפי ניסן מסיבות של עדיפות בצורת החישוב. בעל ערוך השלחן (העתיד סי' ק אות ג) כתב שגם לדעת הרמב"ם אנו פוסקים כדעת ר' אליעזר שבתשרי נברא העולם, וכפי שכתב בהל' שמיטה (פ"י ה"ב) שבתשרי נברא האדם, ומה שמונים תקופה בניסן, כיוון שזו תקופה שלפני יצירת האדם, שהיא הייתה בניסן, ולא בגלל שאז נברא העולם. הגר"א (סי' תקפ"א סעי' א ד"ה ועומדים) כתב שהרמב"ם והשו"ע סוברים כדעת ר"'א לעניין בריאת האדם, ומה שאנו מונים לתקופה מניסן זה לא בגלל שקיי"ל כדעת ר' יהושע, אלא מכיוון שזה היה המולד המיוחד שהתחיל בתחילת הלילה.

אנו רואים שפוסקים רבים פסקו כר"א והסבירו את המנהג לחשב את התקופות לפי ניסן מסיבות שונות.

 

ד. תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון

הגמ' (ר"ה כז ע"א) אומרת:

שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות וכו'. אמר רב שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, כמאן - כרבי אליעזר, דאמר: בתשרי נברא העולם. מתיב רב עינא: שוה יובל לראש השנה לתקיעה ולברכות, והא איכא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, דבראש השנה איתא וביובל ליתא! - כי קתני - אשארא.

מלשון הגמ' משמע שלשון התפילה מוכיחה שדחינו את את דעת רבי יהושע ואנו מתפללים כדעת ר' אלעזר, אלא שיקשה א"כ כיצד אנו פוסקים כדעת ר' יהושע לעניין התקופות. ואכן התוספות (ד"ה כמאן) מקשה על דברי הגמ':

כמאן מצלינן זה היום תחלת מעשיך - תימה הא קי"ל כרבי יהושע כדאמרינן בפ"ק (דף יב.) לתקופה כר' יהושע. ואומר ר"ת דקי"ל כרב עינא דפריך משוה יובל ורב עינא ה"ק והא איכא זה היום תחלת מעשיך דאיתיה בראש השנה וליתיה ביובל אלא ודאי הא דאמרינן ליה לאו משום ברייתו של עולם אלא משום תחלת מעשה דין שהעולם נדון בו להתקיים או לאו וזה שייך נמי ביוה"כ דיובל דהוקש לר"ה כדלקמן בפרק בתרא (דף לד.) (אבל בשאר יומי לא). ואף על גב דמשני ליה שפיר רב עינא לא הדר ביה.

לפי דברי ר"ת אמנם אין בראש השנה בתשרי כל התייחסות למעשה בפועל, אלא הוא כדין יוה"כ שאין בו מעשה בפועל, ולכן השוו בין ברכות ראש השנה ליובל, וזו דעתו של רב עינא.

מכורח זה יש לבאר את המילים "תחילת מעשך" שלא כפשוטו אלא תחילת מעשה הדין שהוא בתשרי.

על דברי התוס' הללו הקשה הריטב"א (מסכת ראש השנה דף כז ע"א ד"ה כמאן):  

כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך וכו'. קשיא להו לרבנן ז"ל דהא קיי"ל כר' יהושע כדאמרינן בפרק קמא (י"ב א') לתקופה כר' יהושע, ור"ת ז"ל פירש דקיי"ל כרב עינא דפריך משוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות, והכי קאמר והאיכא זה היום תחלת מעשיך דלדבריך איתיה בר"ה וליתיה ביובל אלא ודאי תחלת מעשיך דמצלינן לא תחלת מעשה בראשית הוא אלא תחלת דין על כל המעשים וזה שייך נמי ביובל דהוקש לר"ה אבל לא בשאר יומא דכפורי, וזה שאמרו שוה היובל לראש השנה, ... ועוד קשה היכי מפרשי הני רבנן ז"ל בלישנא דזה היום מאי דלא מפרש בגמרא, ולא עוד אלא דגמרא נקיט ליה להדיא שפירושו על בריאת העולם, ולא עוד אלא שאין הלשון מוכיח כלל אלא כן, אלא מנהגא דאמרינן זה היום כר' אליעזר היא וכדהוי נוהגין בימי חכמי התלמוד וכדמוכח סוגיין כר' אליעזר, ולא חזינן דשקלי וטרי הכא אלא על מתניתין דשוה היובל לר"ה אי כר' אליעזר או לא, אבל מאי דמצלינן האידנא והוו מצלי אמוראי זה היום כר' אליעזר היא לדברי הכל לפי פשטא דסוגיין, ואידך עיולי פילא בקופא דמחטא הוא, ואף על גב דתניא בפ"ק לתקופה כר' יהושע סברת אמוראי היא דליתה לההיא מתניתא, אלא הלכתא כרב דתקין בתקיעתא דידיה כר' אליעזר (ירו' פ"א ה"ג) דרב תנא הוא ופליג, כנ"ל.

הריטב"א תוקף בחריפות את דברי ר"ת, וסובר שקיי"ל כר"א שבתשרי נברא העולם, ומה שפסקנו כדעת ר"י לעניין התקופה זה דעת אמוראים, אבל לדינא קי"ל כדעת ר"א שבתשרי נברא העולם.

נראה שהריטב"א למד כדעת רבו הרמב"ן (בראשית פרק ח פסוק ה):

ודע, כי אחרי שהסכימו שבתשרי נברא העולם, כאשר תקנו "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון", וכן הוא סדר הזמנים, זרע וקציר וקור וחום, יהיה ראש השנים מתשרי. וכן החדשים ממנו הם נמנים, עד שהגענו ליציאת מצרים, ואז צוה הקדוש ברוך הוא למנות בחדשים מנין אחר, שנאמר (שמות יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ומשם ואילך בכל הכתוב ימנה תשרי החדש השביעי, ועדיין נשאר בשנים החשבון ממנו, דכתיב (שמות לד כב) וחג האסיף תקופת השנה. וכך תרגם יונתן בן עוזיאל "בירח האיתנים בחג הוא החדש השביעי" (מ"א ח ב), אמר בירחא דעתיקיא דקרן ליה ירחא קדמאה וכען הוא ירחא שביעאה. ובמכילתא (בא א ח) החדש הזה לכם, ולא מנה בו אדם הראשון:

נראה שדברי הרמב"ן[1] הם שאמנם קיי"ל כדעת ר"א שבתשרי נברא העולם, ומוכיח כן מלשון התפילה ומוסיף שכך גם מוכח מדברי הפסוקים בבראשית על תקופות השנה, שלדעת ר"א הם מתיישבים, שהזריעה היא בתחילת החורף ואם אנו סוברים שהעולם נברא בניסן א"כ היה צריך למנות את עונות השנה מהקיץ. מכאן הוכיח שקיי"ל כדעת ר"א. לפי הסברו זה הרמב"ן הכריח שעד יצא"מ חשוון היה החודש השני, כפי שנאמר במבול. רק ביציאת מצרים נצטוו ישראל למנות את החודש השביעי כראשון, ולכן נאמר "ראשון הוא לכם", דהיינו עד עכשיו הוא היה החודש השביעי וכעת הוא נעשה החודש הראשון.

למדנו א"כ שגם הרמב"ן, הריטב"א ורבינו בחיי הסכימו עם דעת הר"ח שקיי"ל למסקנה כדעת ר"א שבתשרי נברא העולם ולכן יש לומר "תחילת מעשיך" על היצירה בפועל בראש השנה.

 

ה. היום הרת עולם

מתפילת היום הרת עולם, שהיא תפילה קדומה, נראה שאנו פוסקים כדעת ר"א שבתשרי נברא העולם, ואנו מזכירים את הלידה של העולם. וכך כותב הרוקח (תפילת ר"ה אות קלה):

היום הרת עולם, כלומר היום היה הריון של עולם ופסוק בירמיה ורחמה הרת עולם, שהרי האדם שהוא עיקר כל הבריאות נברא בר"ה ועמד בדין על שאכל פרי, שכן אמרה מדת הדין, מתהלך בגן והלך אותו שבגן, השיב הקב"ה לרוח היום, הרויחו לו את היום. אמר הב"ה כשם שבאת לפני בדין ויצאת לפני בדין ברחמים כך כשיכנסו בניך לפני בדין ויצאו ברחמים מלפני, ...היום יעמיד במשפט כל  יצורי עולם, כל העולם סקרין בסקירה אחת, כי היום יבואו במשפט כל היצורים, והיום הרת עולם היום מתעבר כאשה שעוברה שהיא הרה עכשיו ויולדת לאחר זמן, כמו כן נגזר היום על הבריות מה שאירע להם  כל השנה, והיום יעמיד במשפט כל יצורי עולם, כל העולם נסקרים  בסקירה אחת.

מדברי הרוקח נראה שהיום הרת עולם אנו אומרים על שם הפסוק "ורחמה הרת עולם" שפרושו הוא על יצירת אדם הראשון בראש השנה בתשרי, ומוזכר בירמיה על הרחם שממנו יוצא האדם. א"כ לשון "הרת" הוא קשור ללדת האדם. לאחר מכן הרוקח מסביר את המילה "הרת" על הדין שאדם נידון בראש השנה ויצא לפועל במשך השנה. כאן אין איזכור ליציאה בפועל של האדם אלא על הדין שעובר על האדם.

על ההסבר ש"הרת" הוא לשון לידה שואל בספר הפרדס (עמ' רכג) שהרי העולם נברא בכ"ה אלול ולא בראש השנה. אבל שאלה זו יש ליישב כדברי האבודרהם (תפלות ראש השנה) שהאדם הוא עיקר הבריאה ולכן יצירת האדם היא הריונו של עולם. אולם בספר תניא רבתי (מהדורת מוסה"ק עמ' 353) כתב:

ופתרון היום הרת עולם יש מפרשין[2] אותו על לשון המקרא (ירמיה כ, יז) 'ורחמה הרת עולם' הרחם שלה תהיה הריון של עולם כלומר שהריונה תשהא בגופה עולמים, והיום הזה היה הריונו של עולם והיום הרתה הארץ כל תולדותיה שהרי בתשרי נברא העולם כדאמרינן כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת מעשיך כרבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם. ולפי דיקדוק הלשון לא יתכן לפרשו כך כי היום לשון זכר, ועולם לשון זכר, והרת לשון נקבה. ומה שכתוב ורחמה הרת עולם, הרת נופל על הרחם ועל האשה שאמר למעלה ותהי לי אמי קברי ורחמה הרת עולם.

לפיכך נראה כמו שמצאתי למפרש אחר שפירש היום הרת עולם היום הוא יום הדין של עולם והראיה שכל מקום שנאמר במשלי ריב או מדון או מצה מתרגמינן אותו הרת. הא למדת שהוא לשון דין, גם סופם היום הרת עולם מוכיח שכן פתרונו שהרי אומר אחריו והוא יעמיד במשפט כל יצורי עולם ולבסוף אומר ותוציא לאור משפטנו.

על אנו לומדים שיש שפרשו את המילה "הרת" מלשון לידה, ויש שפרשו מלשון "דין". בספר תניא רבתי הכריע כדעה ש"הרת" הוא דין[3]. אבל רוב המפרשים לא פרשו כן, ובייחוד שבתרגום שלפנינו המילה "הרת" לא מופיעה כדין.

בכו"א נראה שאותה מחלוקת שראינו בראשונים על "תחילת מעשיך" האם הכוונה מעשה האדם הוא מעשה הדין, אנו לומדים גם בדיון על המילה "הרת", האם משמעותה לידת האדם והעולם בפועל או שמא היסוד הוא הדין.

נראה שאפשר לומר שמחלוקת ר"א ור"י בעניין בריאת העולם היא המחלוקת בבאור מילות התפילה, "מעשיך" ו"הרת". לדעת ר"א שהעולם נברא בתשרי א"כ "מעשיך" הם כפשוטו יצירת האדם, וכן המילה "הרת" היא לידת האדם, אולם לדעת ר"י שהכריע שבניסן נברא העולם, א"כ "מעשיך" הכוונה לא ליצירת האדם אלא מעשה הדין, וכן "הרת" הוא הדין.

ו. סיכום

להלכה כיוון שקיי"ל כרוב הראשונים[4] הסוברים כדעת ר"א בן הורקינוס שהעולם נוצר בתשרי, ואילו את התקופה אנו מונים מניסן בגלל סיבות צדדיות, על כן יש לפרש בתפילה את המילים "מעשיך" כמעשה האדם, ו"הרת" מלשון לדת אדם הראשון ובכך נוצר העולם.  

 

[1] . יסוד זה מופיע גם ברבינו בחיי שמות יב, ב.

[2] . עיין במחזור ויטרי סי' שלה, סידור רש"י סי' קפא, אבודרהם דסר תפלת ראש השנה.

[3] . בספר קול ואור (לרב הנזיר זצ"ל עמ' קפו) הביא את דברי התניא רבתי.

[4] . רב האי גאון, ר"ח, רמב"ן, ריטב"א ורבינו בחיי.