מעמדם ההלכתי של 'שבתריס' ושל 'כושר סוויטש'

מעמדם ההלכתי של 'שבתריס' ושל 'כושר סוויטש'

מעמדם ההלכתי של ההמצאה החדשה הנקראת 'כושר סוויטש' KosherSwitch, וה'נגזרת' הישראלית שלה, הנקראת 'שבתריס'

הרב פנחס שפירא | גליון 109 (תשרי תשע"ו) עמ' 109

 

הקדמה

ברצוני לדון במעמדן ההלכתי של ההמצאה החדשה הנקראת 'כושר סוויטש' KosherSwitch, וה'נגזרת' הישראלית שלה, הנקראת 'שבתריס'. ה'שבתריס' מיועד להוריד ולהעלות תריסים חשמליים בשבת, ללא שעון שבת וללא מנואלה. ה'כושר סוויטש' נועד לאפשר הפעלת כל מכשיר חשמלי שהוא בשבת. אופן הפעולה של המצאות חדשות אלו הוא שבין שני צידי המתקן מצויה מחיצה המוסטת על ידי המתג, והמתקן יכול לפעול רק על ידי תשדורות המגיעות מהצד החיצוני לצד הפנימי. כל כמה שניות מגיעה תשדורת אינפרא אדום מהצד החיצוני לצד הפנימי, ועל ידי לחיצה על מתג החשמל, מוסטת המחיצה המפרידה, וכך ניתנת האפשרות לנורה החיצונית להאיר אל הנורה הפנימית ובכך להפעיל את המתקן. כעין זה המציאו לאחרונה גם מערכת אזעקה שמפעילים אותה בשבת בשיטה זו.

א. תמצות השיטות

 

יש הטוענים שה'כושר סוויטש' מופעל בדרך של 'גרמא', ולכן יש לסייג את ההיתר רק במקום הפסד או לצורך חולה שאין בו סכנה, והם מוחים על הקלות שמתירים זאת אף לא במצבים אלו. על פי שיטה זו, ישנם רבנים המתירים את מערכת האזעקה הנ"ל, מכיוון שלדעתם זהו צורך חשוב, שאפשר להתיר בעבורו 'גרמא' בשבת. וישנם אף שהפליגו יותר, והתירו גם את הפעלת ה'שבתריס' בבית שמצויים בו ילדים קטנים, מכיוון שקרו מקרים שילדים קטנים נפצעו מתריס המופעל על ידי שעון שבת. ונחלקו הדעות בין המחשיבים דרך הפעלה זאת ל'גרמא', באלו מקרים ועד כמה אפשר להתיר זאת.

לענ"ד, אין זה בגדר 'גרמא' כלל, אלא מעשה גמור של חילול שבת, ואין להתירו אף במקום הפסד ולצורך חולה שאין בו סכנה. ומכאן שאין לחלק בין ה'כושר סוויטש' לבין ה'שבתריס', ושניהם גם יחד אסורים לשימוש בשבת. זאת ועוד, יש לדעת שה'כושר סוויטש' וה'שבתריס' שונים מהמוצרים של 'גרמא' המפותחים על ידי מכון צומת, ומותרים לצורכי רפואה וביטחון. לענ"ד ה'כושר סוויטש' וה'שבתריס' אסורים גם לצרכים אלו (כמובן, מלבד במקום פיקוח נפש גמור).

ב. האם ה'כושר סוויטש' וה'שבתריס' נחשבים 'גרמא'

הכרעת מרן ה'בית יוסף'[1] היא שאסור לחתוך ביום טוב נר של שעווה כדי שיכבה מוקדם יותר. זאת כדעת הרא"ש,[2] הסובר שזהו כיבוי גמור, על אף שרק מסיר את מה שיגרום בעתיד לבעירה. ובוודאי שלשיטת הרא"ש הוא הדין גם להפך, במקרה שמדביק שעווה נוספת לנר הדולק, שחייב משום מבעיר. דעת הרא"ש אינה דעת יחיד, כך היא גם דעת המאירי בסוגיה של 'קינסא שרי'.[3] וכך היא גם דעת הריטב"א.[4] ובדברי רש"י[5] מבואר אף יותר. נאמר במשנה (שבת פ"ב מ"ד):

לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת...

ורש"י (שם) מסביר שהלוקח שמן מכלי שממנו מטפטף שמן לנר – חייב משום מכבה, על אף שאין שום חיבור בין הכלי לבין הנר! וכן נפסק ב'שלחן ערוך'.[6] ואמנם, לכאורה ישנה סתירה בין הדין של שפופרת נר ש'מנטפת' לבין הדין של עצים שלא אחז בהן האור, שמותר ליטלם.[7] אך כבר תירץ ה'חמד משה'[8] שיש חילוק בין פתילה שהשמן נמשך אליה לבין מדורה שהולכת אל העצים. ובנידון דידן, הנורה שבחציו השני של המתקן, שולחת קרן אור שהולכת ומדליקה את החלק הפנימי, והרי פשוט שזה דומה לנר ולא למדורה.

ובפשטות, לשון 'מנטפת' שנקטה המשנה, משמעותה מדלפת ולא שופעת. ושוב, ראיתי בדברי ר"י מלוניל[9] וב'מאירי'[10] שכתבו כך, שהמקרה של 'מנטפת' הוא שהשמן יוצא 'טיפה אחר טיפה' מן הכלי אל הנר. הרי שאף אם אספקת השמן מן הכלי אינה ברציפות גמורה, מכל מקום מי שמוציא שמן מתוך הכלי חייב משום מכבה. ולפי זה, כך יהיה הדין כאשר יוסיפו שמן לכלי ול'שפופרת המנטפת' – שחייב משום מבעיר.

ובנידון שלנו, הרי לו יצוייר שהמתקן היה עשוי משני חלקים, והחלק החיצוני של המתקן לא היה מחובר, הרי שהמחבר אותו בשבת היה ממש כמוסיף שמן לכלי שממנו נוטף שמן לנר; שלדעות רש"י, רא"ש, ריטב"א ו'מאירי', חייב מהתורה. לכן פשוט שהוא הדין גם אם המתקן כבר מחובר, והאדם 'רק' מסיר את המחיצה המונעת מהחיישן החיצוני (= השמן) להאיר (= לטפטף) אל החיישן הפנימי (= הפתילה). כי על ידי פעולתו ב'כח ראשון' גורם לו להיחשב כבוער. ההבחנה של ה'יד רמה',[11] שמבחינה בין 'כח ראשון' ל'כח שני', אינה שייכת לנידון דידן, משום שהכול דבר אחד[12]; ואינו דומה למקרה של המסיר תריס מפני החץ, שהתריס והחץ נחשבים שני דברים שונים.

הרמ"א[13] חולק על ה'בית יוסף' שהובא לעיל, ומעיד שנהגו להתיר לחתוך את הנר של שעווה מתחתיתו. אך מלבד מה שכתב ה'משנה ברורה'[14] בשם כמה אחרונים, שראוי להחמיר כדעת הרא"ש, נראה לענ"ד בבירור, שנידון דידן אינו דומה לנר של שעווה שנהגו בימי הרמ"א להתיר לחותכו ביום טוב. בספר 'המכתם'[15] הובא מספר 'השלמן' לרבנו גרשום מבדריש, שהתיר לחתוך נר של שעווה מטעם שהוא אינו דומה לשמן, כיוון שבשמן - הכול נחשב דבר אחד, מה שאין כן בנר של שעווה, שעשוי מכמה חתיכות מדובקות. וכן מבואר ב'שיטה מקובצת'[16] בשם הרמב"ן, שהתיר מטעם זה. וכך משמע גם בפירוש תלמיד הרמב"ן,[17] שזהו טעם ההיתר. לכן מה שנהגו להתיר בנר של שעווה כפי שכתב הרמ"א, אינו בהכרח משום שסמכו על דעת ה'תוספות',[18] ה'אור זרוע'[19] וה'מרדכי'[20] שרק בשמן שמכהה את האור מיד - הוי מכבה. אולי מה שנהגו להתיר הוא דווקא בצירוף הסברא של הרמב"ן ותלמידו, וכן בעל ספר 'השלמן', שנר שעווה נחשב עשוי מכמה חתיכות. אך כשהדבר הוא אחד ממש, יש לחוש לדעת כל המחמירים הנ"ל. לפי זה גם מובן מדוע הרמ"א לא הגיה כלום על דברי ה'שלחן ערוך' בסימן רסה, סעיף א!

ההבדל בין נר העשוי מחתיכות מדובקות (כדברי הרמב"ן ותלמידו, וכן 'המכתם' בשם 'השלמן') לנידון שלנו (ה'כושר סוויטש' וה'שבתריס') ברור הוא עד למאוד, כיון שבדבק, יש צד גדול לומר שאינו נחשב מחבר, וכפי שמצינו ברמ"א בהלכות גיטין.[21] אך ההלחמה ב'כושר סוויטש' וב'שבתריס' הרי היא כ'עשאה היוצר מתחלה', והרי היא כחיבור גמור. וכן כתבו האחרונים[22] בעניין הגעלת כלים, שאפשר להגעיל כלים בלי להסיר את הידיות המחוברות בהלחמה, מכיוון שעל ידי ההלחמה נחשבים הכלים והידיות לכלי אחד ממש. לכן בנידון שלנו שזהו כלי אחד, אין מקור להתיר, אף למצדדים במנהג שנהגו באשכנז בימי הרמ"א.

ה'תוספות', ה'אור זרוע' וה'מרדכי' (שהזכרתי לעיל), סוברים שבשמן, חייב רק מטעם שמכהה מיד את הפתילה. מכל מקום אפשר שאף לדעתם ייתכן שבנידון דידן הדין יהיה שונה וגם הם יודו שחייב, כי נידון דידן חמור יותר משמן. שכן שמן, אף שהוא נוזלי ו'ראוי לבילה', ויש מקום להחשיבו אחד, מכל מקום הוא אינו דבר אחד ממש[23]. מה שאין כן בנידוננו, שזה דבר אחד ממש, והרי זה דומה יותר לחותך חתיכה של עץ בעודה דלוקה, ובזה לא מצאנו במפורש מי שמתיר. לכן ייתכן שגם ה'תוספות', ה'אור זרוע' וה'מרדכי' יודו בזה שחייב. ואף אם יימצא מי שמתיר גם בזה, עדיין יש לחלק שכאן אין זה שני דברים נפרדים כמו האש והעץ, אלא הכול כלי אחד ממש.[24]

ג. הדין אם יעשו מתקן כזה בתוספת 'גרמא'

אם יוסיפו במתקן זה גם את ההתקן של 'גרמא', כמו במוצרים של מכון צומת, נראה שמכל מקום לא יועיל. שהרי כתב ה'אחיעזר'[25] שכל דבר שדרך עשייתו היא ב'גרמא' – אזי עשייתו כך בשבת אינה נחשבת 'גרמא' אלא מלאכת מחשבת גמורה, והוכיח זאת מהדין של 'זורה ורוח מסייעתו', שחייב.[26] ואמנם יש לחלק, שהמוצרים של מכון צומת נועדים לשימוש באופן של 'גרמא' בשבת בלבד, ואילו ביום חול אין משתמשים בהתקן ה'גרמא'. על כן הם אינם בכלל דברי ה'אחיעזר', כיוון שדרך הפעולה הרגילה בכל ימות השבוע היא בלא 'גרמא', ורק בשבת משתמשים ב'גרמא'. לכן לענ"ד לא שייך לומר שדרך עשייתו הרגילה היא ב'גרמא'. אמנם אם יעשו מתקן שפועל על ידי 'הסרת המונע' ו'גרמא', הרי כיוון שכל הפעילות של 'הסרת המונע' תיעשה רק בשבת, נמצא שאין דרך כלל לעשותה על ידי פעולה רגילה בלא 'גרמא'. וממילא לא ייחשב 'גרמא' הפוטרת, כיוון שהדרך הרגילה בפעולה זו היא על ידי 'גרמא', ויהיה חייב על פי דברי ה'אחיעזר' הנ"ל, על אף שנעשה באופן של 'גרמא'.

 

 

בעקבות מאמרו של הרב פנחס שפירא על כשרות ה'שבתריס' וה'כושר סוויטש'/הרב ישראל רוזן

א. עמדתנו היא ש'הכושר סוויטש' הינו 'גרמא' פשוטה, לא פחות אך גם לא יותר.[27] אני שולל לחלוטין את הניסיון להתיר אביזרים אלו גם לצרכים של נוחיות או 'צורך', מתוך החשבה של פעולת 'הסרת המונע' בתור פעולה פחותה מ'גרמא'. ראו באתר 'צומת', שבו נתבאר הנושא בהרחבה. אין שום רב שפסיקתו מקובלת ובעלת משקל, התומך בכך. היתר ה'גרמא' הוא רק לצורכי רפואה וביטחון וכיוצא באלו, ולא להורדת תריס כדי להאיר חדר ילדים כשתינוק בוכה וכדומה.

אם אדם עושה פעולה ויש לה תוצאה מכוונת, גם אם הוא פועל בדרך עקיפה או בדרך השלילה, כמו 'הסרת מונע', זו 'גרמא' ברורה שנאסרה על ידי הראשונים, פרט ל'מקום פסידא'. כאמור, פוסקי דורנו החילו היתר זה של 'מקום פסידא' גם במכלול נושאי רפואה וביטחון וכיו"ב. הוי אומר, כל ההצעות הללו להתיר 'גרמא' לצורכי נוחיות, שלא לצורכי רפואה וביטחון, משוללות יסוד.

ב. בנוגע לכך אעתיק מה שכתב הגר"א וייס שליט"א, בפסק שפִרסם בשנת תשע"ה נגד ה'כושר סוויטש':

הנה טעות גדולה השתרשה בלב רבים, וביניהם אף ת״ח גדולים, כאילו בדיני תורה יש גרמא ויש מה שפחות מגרמא, ולא היא. אין הגרמא הגדרה חיובית שנאמרה לחומרא, אלא להיפך, כל שאין בו מעשה האדם, אלא בדרך עקיפה ובלתי ישירה הביא במעשיו לידי תוצאה כלשהי, באופן שאין לייחס תוצאה זו למעשיו הוא שקראו חז״ל גרמא, ומשו״כ קבעו שהגרמא פטור בין לענין נזיקין ובין לענין שבת ובין לגבי כל דיני תורה. ואין נפ״מ כלל בין גרמא ובין הסרת המונע ובין מניעת המונע, וכל החילוקים שביניהם הבל המה, ולא היה ולא נברא ואינו אלא משל. ומצד דיני תורה הגרמא אין בה צד מעשה כלל ואין לחייב עליה, ולפיכך אין במציאות מי שיעשה מעשה כלשהו וע"י מעשיו יגרום תוצאה ויהיה בזה פחות מגרמא. הדבר היחיד שהוא פחות מגרמא אינו אלא שב ואל תעשה, דהיינו העדר עשייה מוחלט.

ג. אינני מסכים עם הרב פנחס שפירא שטוען לאידך גיסא, שהתקנים אלו נחשבים כ'מעשה בידיים' ו'חילול שבת גמור ואין להתירו אף במקום הפסד ולחולה שאין בו סכנה', וכפי שאבאר להלן.

אקדים הבהרה שהיא תמיהה: הרב פנחס שפירא משתמש פעמים אחדות בדבריו במושג 'כח שני' בתור הגדרה למכשירים 'המפותחים ע"י מכון צומת'. ולא היא, ויש לחדד את ההבדל בין 'גרמא' ל'כח שני'. ב'כח שני', האדם מתחיל שרשרת פעולות, או פותח תהליך מתמשך. זריקת אבן המתגלגלת, ולאחר 'עקולי ופשורי' ושלבים עקיפים, גורמת לנזק או למלאכה בשבת, נחשבת 'כח שני' או 'כח כוחו'. לעומת זאת ב'גרמא' האדם אינו מתחיל שום תהליך, אלא למשל, מניח כדי מים סביב האש (כתיאור המשנה בשבת קכ ע"ב), ולכשתגיע – הם יתבקעו ויכבו. כך גם ב'גרמא מודרנית'; אדם המסיט זיז בשעון שבת להקדמת הדלקה, למשל; הוא איננו מתחיל שום תהליך. כשהזיז יגיע למיקום המתאים על ידי מנוע השעון המסתובב מכבר, הוא ידליק את מזגן או את התאורה. במקרה זה אין כאן 'כחו' ולא 'כח כולו' ולא 'כח שני'. זו 'גרמא' קלאסית, והיא זו המצויה ביישומי מכון 'צומת'. וכך נפסק ב'שמירת שבת כהלכתה',[28] וראו מאמרי על 'גרמא בשבת – מושג ושימושיו'.[29]

ד. כפי שפורסם, ב'כושר סוויטש' האדם מכניס או מסיר חציצה בין קרן אור, הנשלחת במרווחי זמן (מדי כמה שניות), לבין משטח-קולט. אם הקרן נחצצה – התאורה תידלק בבוא הפולס המחזורי, ואם סולקה – תכבה. כאמור, ה'ממציאים' (שלא זכו לתמיכה של ממש מטעם רבנים ופוסקים) טוענים שזו 'הסרת מניעה' המותרת לכתחילה, וכבר הערנו על כך. לשיטתנו, זו 'גרמא' קלאסית, מעין יישומי מכון 'צומת', שיש להתירה רק לצורכי רפואה וביטחון ודומיהם.

ה. הרב פנחס שפירא רואה בפעולת ההתקנים הללו מעין האיסור לחתוך ביום וטוב נר שעווה דולק, או להדביק שעווה לנר כדי להאריך בעירתו. נושא זה שנוי במחלוקת ראשונים, כמו שכתב, ואף ציין לרמ"א שלפיו נהגו להתיר. והנה המחמירים (הרא"ש ודעימיה) כתבו הטעם משום 'שנוגע בגוף הדבר הדולק', ולכן מותר לסלק עצים שלא אחזה בהם האור, וכן המוסיף עצים בסביבת המדורה יהיה רק בגדר 'גרמא'. הרב פנחס שפירא דימה הנר להתקנים, וקבע שהתקני האלקטרוניקה הללו 'זהו כלי אחד'. לדעתנו פשיטא שאין זה כך; המתג בקיר או בקופסת פיקוד חיצונית למכשיר המופעל, אינם כלי אחד עם המזגן או התאורה או המכשור הרפואי (אשר מכון צומת מתיר בו 'גרמא') שיופעלו. אין כאן כל 'נגיעה בגוף הדבר הדולק', והרי זה כמו כדי המים ביחס לאש שתיכבה אחר כך, כשייווצר המגע. הגדרה זו היא 'מילתא דתליא בסברא ובאובנתא דליבא', ותו לא מידי.

ו. אכן, מה שהעיר שאם גם בימות החול דרך שימושו של המכשיר הוא בהפעלת 'גרמא' או באמצעות התקן ה'כושר', אזי אין להתיר – עקרונית אני מסכים לכך. אך לא מטעמיה אלא בעיקר מצד ההרגשת השינוי והרצון לשוות לפעולת ה'גרמא' אופי של 'שינוי' ומטרד. ובאמת, ביישומי מכון 'צומת' ברפואה וביטחון אנו עומדים על כך שהפעלת השבת תהיה שונה מימות החול ומטרידה, מהאי טעמא. רק במקרה אחד אנו מתקינים 'גרמא' הפועלת גם בימות החול: בחימום עגלות האוכל בבתי חולים במחלקות. סידור ה'גרמא' הוא בשקע שבקיר המחלקה, ואם ייקבעו שם שני שקעים, אחד רגיל לחול והשני 'גרמא' לשבת, אין שום דרך להבטיח שמוביל העגלה לא יתקע את הכבל בשקע לימות החול. ביישום זה דאגנו לחולים צרכני האוכל ולא למובילי העגלות, שבדרך כלל אינם דתיים או מסורתיים ולעתים אף אינם יהודים.

ז. מסקנת דבריי: ההתקנים המוצעים הם 'גרמא' לכל דבר, ללא יתרון וללא חסרון על פני סוגי 'גרמא' אחרים, פרט לכך שהם מורכבים ומסובכים ואולי גם יקרים יותר. כנראה שמישהו חשב שבעקיפות מפותלת יותר נצא מידי 'גרמא', ולכן שווה להשקיע ממון. ולא היא!



[1].בית יוסף, או"ח סי' תקיד סעיף ג.

[2].רא"ש, ביצה פ"ב סי' יז.

[3].מאירי, בית הבחירה למסכת ביצה (נדפס לראשונה בשנת תשכ"ט), כב ע"א.

[4].מובא בשטה מקובצת, ביצה כב ע"א.

[5].רש"י, שבת כט ע"ב.

[6].שו"ע, או"ח סי' רסה סעי' א.

[7].שו"ע, או"ח סי' תקב סעי' ב.

[8].חמד משה על שו"ע או"ח, סי' תקיד ס"ק ב.

[9].פירוש רבינו יהונתן מלוניל על מסכת שבת, דף יג ע"א מדפי הרי"ף.

[10].מאירי, בית הבחירה למסכת שבת, כ"ט ע"ב, בביאור המשנה הרביעית.

[11].יד רמה, סנהדרין עז ע"ב ד"ה אמר רב פפא.

[12].שהרי הטעם שחייב בהוספת השמן לכלי הוא כמו שמצינו בנמוקי יוסף, בסוגיא של 'אשו משום חיציו' (בבא קמא, דף י ע"א מדפי הרי"ף), שמבאר שכל התוצאה של הפעולה המתמשכת נחשבת כאילו נעשתה כבר כעת, בעת התחלת הפעולה. וממילא מובן שלכן, כשמוסיף שמן לכלי הרי שכל התוצאה של המשך בעירת השמן בעתיד נחשבת כאילו נעשתה כבר כעת. וזה הטעם שאינו נחשב כגרמא. וה"ה בנדו"ד, שהאדם עושה פעולה במתקן עצמו, וע"י פעולתו פועל שיחשב כאילו הכלי מייצר זרם חשמלי כבר מעכשיו, ואין שום סברא לחלק מטעם שרק מסיר את המונע, שהרי עושה את הסרת המונע בכלי עצמו, וע"י כך פועל בכלי עצמו להופכו כמייצר זרם כבר מעכשיו, ופשוט.

[13].רמ"א, או"ח סי' תקיד סעי' ג.

[14].משנ"ב, סי' תקיד ס"ק כג.

[15].מכתם, ביצה כב ע"א.

[16].שטמ"ק, ביצה שם.

[17].פירוש תלמיד הרמב"ן למסכת ביצה, שם.

[18].תוספות, ביצה כב ע"א ד"ה והמסתפק.

[19].אור זרוע חלק שני, הלכות יום טוב סי' שמח.

[20].מרדכי, ביצה סי' תרפג.

[21].   הגהת הרמ"א על השו"ע, אה"ע סי' קל סעי' ז.

[22].שיירי כנסת הגדולה או"ח סי' תנא הגהת טור ס"ק טו, שו"ע הרב סי' תנא ס"ק ל"ט.

[23].עי' בצפנת פענח, בכללי התורה והמצוות סי' כט, שתלה חקירה זו במחלוקת אם אגד כלי נחשב אגד; ובספר המאורות בשבת, צא ע"ב, מביא שבעל ההשלמה פסק כדעה שאינו נחשב אגד.

[24].שהרי כתב הרא"ש לחלוק על התוספות, מטעם שהפתילה והשמן דבר אחד הם, ומשמע שכל מה שנחלקו הוא האם נחשב שני דברים נפרדים, ודו"ק.

[25].שו"ת אחיעזר, ח"ג סימן ס.

[26].בבא קמא ס ע"א.

[27].ה'שבתריס' אינו מוכר לי מקרוב, אך כפי שפורסם, שיטת הפעלתו זהה ל'כושר סוויטש'.

[28].שמירת שבת כהלכתה, מהד' שלישית, סי' יג סעי' כח.

[29].פורסם בתחומין לד, ונדפס מחדש בתשע"ד, בספרי בחצוצרות-בית ה', עמ' 28.