שיעור טז: חילול שבת להצלת מחלל שבת

שיעור טז: חילול שבת להצלת מחלל שבת

 

בשיעור הקודם עסקנו בשאלה האם מותר לחלל שבת עבור אדם שהכניס עצמו לחילול שבת?

 עתה נדון בשאלה האם יש חיוב הצלה בשבת לאדם המחלל שבת, הרי אדם זה הוא כמי שפשע והכניס עצמו לסכנה?

יש לציין, שבאחד מהשיעורים הקודמים (שיעור 4) עסקנו בשאלת היחס בין המקורות לפיקוח נפש בשבת ('חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה' / 'וחי בהם') כשההשלכה ההלכתית היא גם אודות חילול שבת על מי שלא ישמור אותה.

כעת נדון בשאלה זו אך מזווית שונה - מעמדו של אדם המחלל שבת בפרהסיא לגבי הצלתו.

 

א. פיקוח נפש להצלת מחלל שבת בפרהסיא

1. הצגת המחלוקת

הפוסקים נחלקו בשאלה האם מותר לעשות מלאכות בשבת במסגרת פיקוח נפש על אדם המחלל שבת בפרהסיא?

ליבת השאלה היא מה מעמדו של אדם זה - האם אין לנו להתעסק בהצלתו, כדין גוי, או שמא מכל-מקום יהודי הוא וכן יש לחוש שמא הרהר תשובה בליבו?

 

• לדעת הפרי-מגדים, אין לחלל שבת על כל אדם מומר המחלל שבת בפרהסיא, בין אם עושה כן להכעיס ואף אם עושה כן לתיאבון[1] -

 

פרי מגדים (או"ח סימן שכח משבצות זהב ס"ק ו):

פשיטא לי, מומר לחלל שבת פרהסיא, ועכו"ם, או מומר להכעיס לדבר אחד - אין מחללין עליו שבת. ומורידין ולא מעלין נמי אין מחללין עליו שבת.

• המהר"ם שיק חולק על הפרי-מגדים, ולדבריו מומר לחלל שבת לתיאבון יש לבחון האם הוא אכן הרהר תשובה בליבו ואז יהיה מותר להציל אותו[2] -

 

שו"ת מהר"ם שיק (או"ח סימן קמ):

הנה הפרי מגדים... כתב דפשיטא ליה דאין לחלל שבת עבור מומר לחלל שבתות לתיאבון בפרהסיא, אף אם הוא חולה שיש בו סכנה. ולא הביא ראיה לזה.

ולפענ"ד לא ברירא לי דין זה, דאף דהוא כגוי לכל דבריו... אפילו הכי לעניין קידושין קיימא לן דקידושיו קידושין. וכתב בעל התרומות והובא בשיטה מקובצת בבבא מציעא (דף ע"א ע"ב) בשם רב שלום גאון כיון דלגבי קידושין הרי הוא כישראל דאמרינן שמא יתחרט ויעשה תשובה, הוא הדין לעניין רבית וכו'. ונראה מדבריו דכשעושה תשובה נעשה ישראל למפרע. ונהי דאנן לא קיימא לן כוותיה לעניין רבית, שאין אנו מצווין עליו בדבר שנתנה תורה טעם משום וחי אחיך וגו' וזה אינו בר החייאה... מכל-מקום כששב, ואפילו רק הרהר בתשובה, הוא כישראל גמור. והנה מרן הגאון בעל חתם סופר (יו"ד סימן שמא בד"ה ובלאה"נ), כתב בעובדא דיליה במומר לעבודה זרה לתיאבון, שקרוב לוודאי וסברא גדולה שסמוך למיתתו בראותו כי מטה ידו ופנה למעלה לאלקי אבותיו... מכל-מקום, כיון דרק לתיאבון עבר ואז פסקה תאוותו מסתברא דחוזר בתשובה... ועל כן במחלל שבת בפרהסיא לתאבון לעניין חילול שבת בפיקוח נפשות עבורו, אין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות, אם נראה שמהרהר בתשובה רשאין לחלל שבת עבורו.

 

שו"ת חתם סופר (יו"ד סימן שמא):

אחד מאנשי חיל המלך בארץ ישמעאל מת בבתי החלאים ויודע הדבר לגמילות חסדים מבני עמינו. ויבוקש הדבר וימצא כי הוא מהול. ויחקרו אצל שומר החלאים ואמר כי לא נודע לו מנו ומנו, כי בא אליו בחליו והנה נמצא לו תועבה תלוי לו בצווארו כנהוג אצל בעלי דת ההוא, ונסתפקו אי שפיר דמי להתעסק בקבורתו.

ושאלו לצורבא מרבנן מתלמידנו שהיה שם, והורה להם להשתדל בקבורתו, וכן עשו וגם הביאוהו לקברי ישראל. ועתה פקפקו איזה לומדים על הוראה זו. ותלמידי הנ"ל ביקש ממני להודיעו דעתינו בזה...

ובלאו הכי נראה לי דהוה ליה ספק ספיקא להחמיר ספק המיר ספק לא המיר, ואם-תמצי-לומר המיר שמא וקרוב לוודאי שב והתחרט קודם מותו, אפילו בהרהור תשובה בעלמא מהני, כמוכח מההוא דקידושין על-מנת שאני צדיק אע"פ שהוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בליבו... הכא נמי סברא גדולה יש דסמוך למיתתו בראותו ידו מטה פנה למעלה לאלקי אבותיו.

והדברים ק"ו מהא דהבאתי לעיל מש"ס דעבודה זרה, דבשעת הגזירה דאמרינן אי-אפשר דליכא חד דלא פלח לעבודה זרה בראותו ישראל ידיהם מטה ע"כ חוזר הוא לדתם של עכו"ם והשתא התם חשדינן לישראל כשר דחוזר לדת שאין בו ממש בעת צר, מכ"ש בהיפוך דבעת צר לו יחזור לדת אמת.

ובפרט כי רוב המומרים אינם מאמינים בעבודה זרה רק לתיאבון בעלמא, ובשעה שבטלו כל תאוותיו סמוך למיתתו ויודע שעתיד לעמוד לדין חוזר ומתחרט.

2. התלבטות הפוסקים

בדברי הפוסקים האחרונים אנו מוצאים את ההתלבטות שלהם ביחס לחילול שבת על אדם חילוני שאינו שומר מצוות.

הנטייה הראשונית שלהם היא לא להתיר לחלל עליו שבת, הן לדעת הפרי מגדים והן לדעת המהר"ם שיק.

 

• לדעת הרב שמואל וואזנר, מעיקר הדין אין לחלל שבת על אדם שאינו שומר מצוות, שכן ההכרעה היא כדברי הפרי מגדים -

 

שו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן מח):

חופשי שבנסיעתו בשבת קודש נפגע בתאונה והובהל לבית חולים במצב אנוש (מרוצץ) חייו חיי שעה מוגבלים ביותר האם לטפל בו בשבת קודש כאשר כרוך הטיפול בחילול שבת קודש...

דהנה בפרי מגדים עצמו (או"ח סימן שכח ס"ק ו) כתב, וז"ל:

פשיטא לי מומר לחלל שבת בפרהסיא ועכו"ם או מומר להכעיס לדבר-אחר אין מחללין עליו שבת, ומורידין ולא מעלין נמי אין מחללין שבת...

סוף דבר, דברי הפרי מגדים... ופשטות ההלכה מפורשים לאיסור.[3]

 

• הרב אליעזר יהודה ולדינברג כתב שאמנם המהר"ם שיק התיר לחלל עליו שבת, אך הסיבה היא משום שברור לנו שהרהר תשובה בליבו. לפיכך, קשה להתיר לחלל שבת להצלת יהודי המחלל שבת לתיאבון, שהרי רק אם אכן ברור לנו שהוא חזר בתשובה יהיה מותר לחלל עליו שבת -

 

שו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סימן טו, קונטרס משיבת נפש פרק ה):

דהמהר"ם שיק שם מדגיש במפורש דרק בלתאבון הוא דלא ברירא ליה דינו של הפרי מגדים, כי יש לומר גבי דידיה בהיות דאינו רק מומר לתיאבון דבראותו עצמו בסכנת מוות ומטה ידו קרוב לוודאי שהרהר בתשובה ופנה למעלה לאלוקי אבותיו, ובדומה למה שכתב רבו החתם סופר ז"ל, אבל במומר להכעיס לא עלה על דעתו כלל להתיר משום זה החילול.

וגם גבי מומר לתיאבון ג"כ לא החליט בהחלטה ברורה שמותר משום כך לחלל עליו, אלא מסר הדבר לראות עיני הרב...

הרי שאפילו כשנראה שמהרהר בתשובה בכל זאת אין רשאין לחלל עבורו כי-אם כשהוא מומר לתיאבון, ובליתאבון רק כשנראה שמהרהר בתשובה הוא דמסכים המהר"ם שיק להתיר לחלל שבת עבורו...

יוצא לנו איפוא מכל האמור, דקשה למצוא דרך היתר לחלל שבת עבור חולה מסוכן שהוא מומר לחלל שבת בפרהסיא, ובפרט כשהוא מומר להכעיס.

 

ב. דרכי היתר להצלת מחלל שבת

1. דרך היתר 1  - חזקת כשרות

לדעת הרב ולדינברג, יש להתיר לחלל שבת להצלת אדם המחלל שבת, משתי סיבות - יש להעמיד אותו בחזקת כשרות, וכן קשה מאוד להגיע להגדרה הלכתית של אדם מומר לתאבון שעליו אין לחלל שבת - 

 

שו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סימן טו, קונטרס משיבת נפש פרק ה אות ז):

ודרכי ההיתר שיש לנו לדון כשמביאים חולה מסוכן כזה הוא כדלהלן.

ראשית, אין כל חיוב כלל וכלל לבדוק ציציותיו של החולה, ויש להעמיד כל ישראל בחזקת כשרות, וגם כשחזותו מוכיח עליו שאינו כ"כ מחזקת ישראל הכשרים השומרים לקיים מצוות התורה, אבל יש להחזיקו שעכ"פ אינו עובר בלהכעיס, וגם עכ"פ אינו מחלל שבת בפרהסיא להכעיס.

שנית, גם כשידוע שהוא מחלל שבת בפרהסיא, ישנן עדיין הרבה ספיקות וספק ספיקות בהלכה אם אמנם הנהו כבר בגדר זה של מחלל שבת בפרהסיא שדינו כעכו"ם, כי תלוי הדבר על איזה מלאכה עובר ובפני כמה אנשים הוא עובר, וכן אם הוא לא מכאלה שאינם יודעים מאיסור החמור של עשיית מלאכה בשבת.

כן ישנה שיטה גדולה הסוברת דהא דמומר לחלל שבת בפרהסיא הו"ל כמומר לכל התורה כולה אינה אלא מדרבנן, ולפי"ז יש בכלל לדון אם לפי דעה זאת ישנו בכלל הדין שלא לחלל במקום פיקוח נפש עבור מומר לחלל שבת בפרהסיא, מה שלא נזכר באמת מזה בהדיא לא ברמב"ם ולא בשולחן ערוך.

ועוד שיטה גדולה אחרת ישנה הסוברת שאינו מקבל דין של מומר לחלל שבת בפרהסיא עד שיעידו בפניו בפני בית דין שחילל שבת בפני עשרה כשרים מישראל...

באופן שנדיר הדבר עד מאד שיובא חולה מסוכן כזה שדינו כמומר לחלל שבת להכעיס ובפרהסיא אליבא דכל הדיעות ועכ"פ אליבא דרובם, דאחרת הרי הולכים בפיקוח נפש להקל, והרי אפילו אחר הרוב אין הלכין בפיקוח נפש להחמיר עליו.

 

2. דרך היתר 2 - משום איבה

דרך היתר נוספת להתיר חילול שבת להצלת אדם המחלל שבת, היא שהימנעות מכך מהווה עבירה על 'שבועת הרופאים' וכן ייגרם מכך סכנה עתידית שלא ירצו רופאים לא-דתיים לטפל בחולים דתיים, אם אכן הרופא הדתי יימנע מלטפל בחילוני.

אך מכל-מקום הציעו הפוסקים שבעת מתן הרפואה באמצעות חילול שבת, יכוון הרופא שעושה כן משום מניעת איבה וכדו' ואז היא מלאכה שאינה צריכה לגופה

 

~ שו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סימן טו, קונטרס משיבת נפש פרק ו):

בהיות וחוק הרופאים הוא כיום בכל העולם כולו שכתנאי קודם להיכנסם בתפקידם עליהם לקבל עליהם בקבלה גמורה שיטפלו במסירות גמורה עם כל חולה הבא לידם בלי הבדל דת וגזע, ואם ייתפס מי שהוא באיזה רשלנות של טיפול בגלל הבדל דת וגזע אחת דתו להעבירו מתפקידו...

ובהאמור יצא לנו היתר כללי להגיש בזמנינו ובמצב שאנו נמצאים כאן בעו"ה טיפול רפואי הכרוך בחילול שבת דאורייתא גם למומרים לחלל שבת בפרהסיא... בהיות שאם רופא דתי יהין שלא להגיש טיפול כזה להם כנגדם, עשרות רופאים לא דתיים ימנעו כתגמול מלהגיש טיפול ליהודי חרדי וע"י זה יסתכנו כמה וכמה.

וזהו מחוץ מה שרופא זה ענוש ייענש ע"י הממשלה ועד כדי שלילת רישיונו הרפואי, ולכן בעפ"י האמור יש להתיר בהיתר כללי... להגיש גם לכאלו טיפול רפואי גם כשכרוך במלאכות דאורייתא, והרופא יחשוב מחשבת-חישוב בכאמור.

 

~ לדעת הרב עובדיה יוסף, אמנם מן הדין מותר בזמנינו לרופא יהודי לחלל שבת באיסור תורה להצלת גוי, מכל-מקום עדיף שבמעשיו יכוון שעושה כן להציל עצמו ואת ישראל מהשלטונות והאיומים, כשיטת מהרי"ק שעשיית מלאכה מחשש מוות וייסורים היא מלאכה שאינה צריכה לגופה[4] -

 

שו"ת יביע אומר (ח"ח או"ח סימן לח):

נשאלתי מרופאים יראי ה' שעובדים בבתי חולים ציבוריים גם בשבת, האם מותר להם לטפל בחולים נכרים שיש בהם סכנה, המאושפזים בבתי החולים, גם במלאכות דאורייתא... ומה גם אם נצרף לסניף גם שיטת המהר"י קולון[5] וסיעתו, דכל כהאי גוונא חשיב מלאכה שאינה צריכה לגופה...

מסקנא דדינא, מעיקר הדין מותר לרופא ישראל לטפל בחולים נכרים אפילו במלאכות דאורייתא, כל שעושה לכוונת הצלתו מעונש השלטונות, והצלת נפשות חולי ישראל המטופלים בבתי חולים נכרים בחוץ לארץ. וכל מה שאפשר לו להשתמט, באופן שיוכל להתנצל שהוא עסוק בחולה יהודי אחר, חייב לעשות כן. ומה טוב אם הנהלות בתי החולים בארץ ידאגו שיהיו רופאים נכרים לצורך זה, וכן אחיות נכריות, כדי שיטפלו בחולי עכו"ם. ורופאי ישראל יטפלו רק באיסורי שבות דרבנן. וכאשר נוהגים בבתי החולים בירושלים שערי צדק וביקור חולים.

 

ומכל זה יש ללמוד גם לעניין טיפול בחולים חופשיים מחללי שבת בפרהסיא וכו', שמלבד מ"ש כמה אחרונים להתיר מפני שיש לתלות שהרהרו תשובה בלבם...

יש להתיר מטעם הנ"ל, שאל"כ יש לחוש מאד שגם רופאים חופשיים יסרבו לטפל בחולים דתיים, ויבואו לידי סכנה.

ולפי זה ניחא גם לגבי אדם חילוני שנפצע מתוך חילול שבת ואיבד הכרתו (שאין לתלות שחזר בתשובה), שמותר לרופא דתי לטפל בו גם במלאכות דאורייתא מטעם הנ"ל.

 

~ שו"ת שבט הלוי (ח"י סימן סה):

עניין איש הכבאי בקהילתכם קרית ספר, שנדרש מארגון הכבאים לצאת בשבת במקרה של תאונות בכביש הראשי הסמוך לעירכם, ושאלתו דמר אם מותר לו לצאת להציל מחללי שבת... וגם בצירוף עונש אם מונע עצמו ומחשש הסתה נגד יראי ה', כסניף לעיקר ההלכה.

 

3. דרך היתר 3 - תינוק שנשבה

דרך היתר זו היא דרך לכתחילה, המבוססת על כך שיהודים שאינם שומרי תורה ומצוות היום אינם בגדר מומרים לתאבון או להכעיס, אלא הם בגדר 'תינוקות שנשבו' שהם אנוסים ביצרם מחמת רוח הזמן.[6]

לפיכך יהיה חיוב להציל יהודי מחלל שבת כאשר הוא נקלע למציאות של פיקוח נפש בשבת[7]

 

• הגדרה

~ שו"ת בנין ציון (החדשות סימן כג) - הרב יעקב עטלינגר (גרמניה, 1798-1871):

והנה עד כה דברנו מעיקר הדין איך לדון מחלל שבת בפרהסיא, אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם אחר שבעו"ה פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא, ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י תפילה וקידוש, ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי כוכבים.[8] 

 

~ שו"ת מלמד להועיל (ח"א או"ח סימן כט) - הרב דוד צבי הופמן (גרמניה, 1843-1921):

וכן הגיד לי הרב מו"ה משולם זלמן הכהן ז"ל בשם הגאון בעל שואל ומשיב שכתב שהאנשים מאמעריקא אינם נפסלים ע"י חילול שבת שלהם מפני שהם כתינוק שנשבה לבין הנכרים.

 

~ הראי"ה קוק (אגרות הראיה, ח"א אגרת קלח עמוד קע-קעא):

אם יחשוב כת"ר כרוב המון הלומדים שראוי בזמן הזה לעזוב להפקר את אותם הבנים אשר סרו מדרכי תורה והאמונה על ידי זרם הזמן הסוער, הנני אומר בפה מלא שלא זו הדרך אשר ה' הפץ בה. כשם שכתבו תוספות (סנהדרין כו ע"ב ד"ה החשוד) דיש סברא לומר שלא יפסל חשוד על העריות לעדות משום דחשיב כמו אונס משום דיצרו תוקפו, וכהאי גוונא שכתבו כן תוספות (גיטין מא ע"ב ד"ה כופין) שכיון שהשפחה משדלתם לזנות חשיבי כאנוסין, כן היא השפחה בישא של זרם הזמן שנתנו לה מן השמים שליטה טרם שתכלה לגמרי ותנדף כעשן, שהיא משדלת בכל כשפיה הרבים את בנינו צעירים לזנות אחריה, הם אנוסים גמורים וחלילה לנו לדון אונס כרצון.

 ~ חזון איש (יו"ד סימן ב ס"ק טז ד"ה ונראה):

ונראה דאין דין מורדין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלוי כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאווה והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם.

אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו, וכיון שכל עצמנו לתקן אין דין זה נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת.[9]

 

• יישום: הצלת חילוני בשבת 

שו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן מח):

חופשי שבנסיעתו בשבת קודש נפגע בתאונה והובהל לבית חולים במצב אנוש (מרוצץ) חייו חיי שעה מוגבלים ביותר האם לטפל בו בשבת קודש כאשר כרוך הטיפול בחילול שבת קודש...

דהנה בפרי מגדים עצמו (או"ח סימן שכח במשבצות זהב ס"ק ו) כתב, וז"ל:

פשיטא לי מומר לחלל שבת בפרהסיא ועכו"ם או מומר להכעיס לדבר-אחר אין מחללין עליו שבת, ומורידין ולא מעלין נמי אין מחללין שבת... סוף דבר, דברי הפרי מגדים... ופשטות ההלכה מפורשים לאיסור.

ורק אפשר ללמד זכות על המקילים בזה, כיון דהרבה מחללי שבת הם תינוקות שנשבו בין הגויים ומומרים, וגם אולי מאמינים במעשה בראשית וכזה אינו מומר לכל התורה לדעת הגאון בנין ציון כאשר הבאתי כמה פעמים בתשובתי.[10]

 

חילול שבת עבור הבנים

יש שהתירו לחלל עליו את השבת, ולא משום עצמו שכן הוא מחלל שבת בפרהסיא, אלא משום בניו שהם בגדר 'תינוק שנשבה'

 

~ שו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן סז):

במחללי שבת בארץ ישראל וכיו"ב, דיש מיעוט השכיח דהבנים יחזרו לדת ישראל,[11] וגם ידינו תקיפה לעשות בעלי תשובה, אין לנו טעם מספיק לאסור חילול שבת עליהם.

 

שו"ת שבט הלוי (ח"י סימן סה):

עניין איש הכבאי בקהילתכם קרית ספר, שנדרש מארגון הכבאים לצאת בשבת במקרה של תאונות בכביש הראשי הסמוך לעירכם, ושאלתו דמר אם מותר לו לצאת להציל מחללי שבת... בפרט דאולי נמצאים גם תינוקות וקטנים שלדעת הרבה פוסקים יש להם דין תינוק שנשבה, לא כאביהם.

 

~ לדעת הרב יוסף שלום אלישיב, מותר לחיילים לאבטח מקומות ואתרי טיול בשבת.

ההיתר אינו נובע מדין 'תינוק שנשבה' שמחללים שבת עבורו אלא משום שיש שם גם ילדים קטנים שאינם מוגדרים כמומרים -

 

הרב יוסף שלום אלישיב (תחומין, כרך ג עמוד 28):

נשאלתי ע"י פלוגת חיילים דתיים שנשלחה בשבת לאבטח אתר בילוי וטיולים הנמצא באזור הסמוך לאזורי מחבלים, האם מותר להם או אף חייבים הם לחלל שבת כדי לאבטח את מי שאינם שומרי מצות המחללים שבת בפרהסיה...

אמנם שמעתי מפי הגרי"ש אלישיב שליט"א שפסק באותו עניין שנשאלתי עליו, כי החיילים צריכים לצאת בשבת ולחלל שבת כדי לאבטח מקומות ואתרי טיולים שאליהם מגיעים ונמצאים מטיילים רבים, כשקיימת סכנת נפשות באתרים אלו מפני פגוע מחבלים, אע"פ שאותם מטיילים הם מחללי שבת בפרהסיה.

והוסיף, שבלי להיכנס לבעיית הגדרתם של אחינו שפרשו מהתורה והמצוות, אם הם כתינוקות שנשבו או כמומרין גמורין שעליהם נאמר הדין דמורידין ואין מעלין ואין מחללים עליהם את השבת, מאחר ובין הנמצאים באותם אתרים מצויים בודאי משפחות שביניהם יש ילדים וילדות קטנים, פחות מגיל מצוות, שבודאי אינם מוגדרין כמומרין הרי קיימת החובה להציל נפשם ונדחית השבת מפני זה.