פרשת במדבר: מפקד אוכלוסין

פרשת במדבר: מפקד אוכלוסין

לפני שנים רבות, בשנת תקס"ח, הגיע לארץ ישראל הרב ישראל משקלוב שייסד קהילה בצפת. בעקבות המצב הכלכלי ששרר באותם הימים, בשנת תק"ס, יצא הרב למדינות ליטא לאסוף כספים עבור בני הקהילה. לצורך כך הוכנה רשימה של כל אנשי הקהילה, אותה הוא נתן לתורמים והם תרמו לפי הרשימה.[1] בעקבות זאת התעורר דיון הלכתי האם ספירת אנשי הקהילה מותרת?

שנים רבות לאחר מכן, נערכו מפקדי אוכלוסין בארץ ישראל תחת השלטון העות'מאני, הבריטי וגם תחת שלטון ישראל. בשנת תשכ"א, נערך מפקד האוכלוסין השני בארץ ישראל, אז התעורר דיון הלכתי בחוקיותו ההלכתית של המפקד.[2]

 בפרשת השבוע נערך מפקד אוכלוסין בכניסת ישראל למדבר:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי... שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן.[3]

אין זה המניין הראשון והאחרון של בני ישראל, שכן נערכו מפקדים נוספים בזמנים שונים, כדברי רש"י: 'מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה'.[4]

חביבות זו של מפקד ישראל אינה פשוטה הלכתית, שכן ספירת ישראל מלווה באיסור, כדברי חז"ל:

אמר רבי אלעזר, כל המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד. רב נחמן בר יצחק אמר, עובר בשני לאוין שנאמר לא ימד ולא יספר.[5]

הפסוק שהובא אינו מדברי התורה כי אם מדברי הנביא הושע. ואכן, בתורה לא מוזכר איסור למנות את ישראל, אלא שכאשר מונים את ישראל יש להביא על כך כפרה: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם".[6]

כדי להבין את העניין עלינו לשאול מהו גדר האיסור למנות את ישראל - האם עצם מעשה הספירה נאסר, גם ללא ידיעת התוצאה, שכן הספירה של כל אחד בנפרד מהווה הפרדה בין אחד לשני בקביעה שכל אדם מישראל הוא בודד, דבר שאינו ראוי.[7] או שמא האיסור הוא בידיעת התוצאה הסופית של המפקד, שכן ישראל אינם נמדדים בכמות אלא באיכות.[8]

ניתן לראות שני היבטים אלו בשני מקורות שונים בגמרא - במסכת יומא[9] מבואר שאסור למנות את ישראל הוא אפילו כאשר יש צורך מצווה בכך. המקור לאיסור הוא מדברי הנביא הושע: "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר".[10] לכן בעת ההגרלה של הפיס במקדש לא היו מונים את הכהנים עצמם אלא את אצבעותיהם, כשם ששאול המלך מנה את הלוחמים באמצעות כבשים "וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים",[11] כדברי רש"י:

אמר לכל אחד ואחד שיקח טלה מצאנו של מלך, ואחר כך מנה את הטלאים לפי שאסור למנות את ישראל שנאמר בם לא יספר מרוב.[12]

במקרה נוסף מצאנו ששאול מנה את הלוחמים באמצעות שברי חרסים: "וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק",[13] כדברי רש"י: "נטל כל אחד ואחד חרס והשליך לפניו, ומנו החרסים".[14]

כיצד מועילה ספירת הכבשים והחרסים, הרי סוף-סוף לאחר הספירה נודעה התוצאה?

מדברי חז"ל הללו מבואר שגדר האיסור למנות את ישראל הוא איסור פעולה, היינו איסור בעצם הספירה גם ללא ידיעת התוצאה. לפיכך, נאסרה גם ספירה לצורך מצווה משום שאין התכלית והתוצאה משנות את מעשה האיסור. לכן, כאשר לא מונים את האנשים עצמם אלא את הכבשים או החרסים, אף שבסוף נדע את תוצאת הספירה, אין בכך איסור שכן האיסור הוא לספור את האנשים עצמם.

לעומת זאת, במסכת ברכות מובא שהקב"ה הכשיל את דוד המלך והורה לו למנות את ישראל: "וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה",[15] ובעקבות כך פרצה מגפת דֶבֶר בעם ישראל:

אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו.[16]

כאן לא הזכירו חז"ל את האיסור לספור את ישראל, אלא ציינו לדברי התורה שספירת ישראל מביאה בעקבותיה נגף ולכן יש להביא על כך כופר. מכאן מבואר שהאיסור למנות את ישראל אינו בעצם מעשה הספירה אלא בידיעת תוצאות המניין, שכן 'אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין',[17] וכאשר נודע מספרם של ישראל שולט בהם עין הרע ובעקבותיו מתעוררת מגפה כפי שאירע בימי דוד.[18] לפיכך, כאן לא הובאו דברי הנביא הושע באיסור לספור את ישראל, שכן ממקור זה עולה שהאיסור הוא במעשה הספירה ואילו כאן הודגש האיסור בתוצאה בידיעת המניין, ולכן לא מועיל אף למנות את ישראל באמצעות דברים אחרים, שכן בסופו של דבר יתוודע המניין. זה היה חטאו של דוד המלך, שמנה את ישראל רק כדי לדעת את התוצאה, כדברי הרמב"ן: "כי לא היה יוצא למלחמה ולא עושה בהם דבר בעת ההיא, רק לשמח ליבו שמלך על עם רב",[19] והאיסור הוא בידיעת התוצאה.

לאחר שלמדנו על גדר האיסור למנות את ישראל, עלינו לדון בהשלכות השונות העולות מכך.

הרב חיים פלאג'י[20] התיר לספור אנשים במחשבה ולא בפה, שכן לדבריו גדר האיסור הוא בעצם מעשה הספירה, וספירה במחשבה אינה נחשבת למעשה ספירה. אך אם האיסור הוא בידיעת התוצאה, אסור לספור את ישראל אף במחשבה שכן יש כאן תוצאה.[21] 

נחזור לרבי ישראל משקלוב, שם הוכנה רשימה של בני הקהילה אותה מסרו לתורמים וממנה הם ספרו את בני הקהילה ותרמו להם. כאן התעוררה לה השאלה האם יש איסור למנות מתוך הכתב? 

אם גדר האיסור הוא בעצם מעשה הספירה, אזי אין בספירה מתוך הכתב מעשה ספירה משום שאינו סופר את האנשים עצמם.[22] אך אם האיסור הוא בתוצאה, בידיעת המניין הסופי, אזי יש איסור למנות מתוך הכתב,[23] ובכך הסביר הרב חיים אבולעפיה[24] את מפקד האוכלוסין של דוד המלך, שמנו את ישראל מן הכתב ולכן אירע הנגף, שכן יש איסור בידיעת המניין אף שאין בכך מעשה ספירה.

השלכה נוספת היא בשאלה האם למרות האיסור מותר למנות את ישראל לצורך משמעותי - ראינו ששאול המלך ספר את הלוחמים באמצעות כבשים וחרסים כדי לא לעבור על האיסור, למרות שיש בכך צורך משמעותי. מכאן נלמד שכיון שגדר האיסור הוא בעצם מעשה הספירה אזי גם כשהצורך הוא משמעותי אסור לספור את ישראל אלא יש לספור אותם באמצעות דברים אחרים.[25] אך אם גדר האיסור הוא בידיעת התוצאה הסופית של המניין, אזי כאשר הצורך מידיעה זו הוא בעל ערך משמעותי, הותר הדבר, כדברי המדרש שהגדיר את מפקדי בני ישראל במדבר כצורך משמעותי לעומת מפקד האוכלוסין של דוד המלך שהיה לא לצורך.[26]

לאור זאת דנו הפוסקים במנהג למנות עשרה אנשים למניין, שיש בכך צורך משמעותי - הפרי חדש[27] הזהיר מלעשות כן משום שאמנם יש בכך צורך משמעותי אבל האיסור הוא במעשה הספירה עצמו ובכך נאסרה גם ספירה לצורך מצווה, אא"כ יספרו את המתפללים במחשבה ולא בפה ואז אין כאן מעשה ספירה.[28] אך אם האיסור הוא בידיעת התוצאה, אזי כל עוד יש צורך משמעותי בידיעת המניין, מותר לספור את האנשים, אך כיון שבידיעת המניין יש עין הרע אזי יש צורך בכפרה. לכך הציעו הפוסקים למנות באמצעות פסוק שיש בו עשר תיבות.[29]

לאור כל מה שלמדנו, נסיים במפקד האוכלוסין במדינת ישראל. הרב עובדיה יוסף[30] התיר את עריכת המפקד בטענה שלא סופרים את האנשים עצמם אלא סופרים מתוך רשימה בכתב, דבר שמותר משום שאינו מעשה ספירה. אולם, הרב שמואל וואזנר[31] אסר לקיים מפקדים אלו משום שלדבריו אסור למנות אף מתוך הכתב שכן האיסור הוא בידיעת התוצאה.

אפשרות נוספת הועלתה ע"י הפוסקים[32] שהתירו לקיים את מפקדי האוכלוסין במדינת ישראל משום שיש בידיעת כמות האנשים צורך משמעותי לרשויות הממשל בשיפור התנאים הכלכליים, החברתיים והביטחוניים, ואף צורך מצווה ליישוב הארץ, צרכים שבגינם הותר לערוך את המפקד ובתנאי שלא יספרו את האנשים עצמם אלא יספרו אותם באמצעות דברים אחרים, כפי שעשה שאול ללוחמיו. אולם, יש פוסקים[33] שטענו שצרכים אלו אינם צרכים משמעותיים שבגינם יש להתיר את האיסור, ולכן הם שללו את ההשתתפות במפקד האוכלוסין.