פרשת לך-לך: מילה בהרדמה

פרשת לך-לך: מילה בהרדמה

אל הרב אריה צבי פרומר[1] הגיעה שאלה עצובה. מדובר היה בתינוק שנולד אך לא מלו אותו משום שאחיו שנולדו כמה שנים לפניו נפטרו במהלך ברית המילה, כאשר הטענה היא שהם נפטרו מחמת הכאב הגדול של המילה אליה היו רגישים. כעת חששו ההורים למול את התינוק שנולד, שמא גם הוא סובל מאותה בעיה תחושתית לה היו רגישים אחיו. הרב פרומר העלה הצעה מעניינת: "למשוח את האיבר בסם המצנן שלא ירגיש כ"כ הצער בשעת המילה".

האם הצעה זו התקבלה? האם מותר להרדים את האיבר כך שהתינוק לא יחוש את כאב ברית המילה? האם יהיה הבדל בין אם מרדימים את האיבר עצמו בהרדמה מקומית לבין אם מרדימים את האדם עצמו בהרדמה כללית?

בפרשת השבוע הצטווה אברהם אבינו וזרעו אחריו על קיום ברית המילה:

זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.[2]

לצד השמחה בברית המילה יש צער וכאב המלווים את הנימול. משום כך קבעה הגמרא[3] שאין מברכים 'שהשמחה במעונו' בברית המילה משום שיש צער לתינוק, ואף יש ראשונים הסוברים שאין לברך ברכת 'שהחיינו' בברית המילה[4] משום צער התינוק.[5]

האם יש מטרה שהנימול ירגיש את צער ברית המילה, או שמא אין כל הכרח לסבול ולהצטער ולשם כך יהיה מותר להרדים את הנימול או את האיבר עצמו?

שאלה זו התעוררה לפני שנים רבות, ולפנינו גישות שונות.

הרדמה מקומית

הרב מאיר אריק[6] נשאל אודות אדם מבוגר שבא להתגייר וכעת עליו לעבור ברית מילה, האם אפשר למרוח משחה על האיבר שתגרום להרדמתו, וכך האיש לא ירגיש את כאב ברית המילה?

לדבריו, חז"ל הכירו סמים מרדימים שגורמים לחוסר תחושת כאב ובכל זאת הם לא הציעו להשתמש בהם בברית המילה, דבר המורה שאין להשתמש בהם כלל. לאור זאת הוא טוען שהכאב והצער בברית המילה הם חלק אינטגראלי ומהותי ממנה, דבר המוכח מדברי המדרש על הפסוק בפרשת השבוע: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם,[7] אמר רבי אבא בר כהנא, הרגיש ונצטער כדי שיכפול לו הקב"ה שכרו".[8] הרי שברית המילה של אבי האומה הייתה ללא כל סם הרדמה אלא דווקא בהרגשת תחושת הכאב והצער, ולכן אין להשתמש כלל בהרדמת האיבר או האדם בברית המילה: "דהמילה צריכה להיות ע"י צער דווקא".

מדברים אלו שתחושת הכאב של הנימול מהווה חלק מהותי מברית המילה, יש להוסיף את דברי הרב אליהו גוטמכר[9] שכתב בשם בעל ה'כלי יקר'[10] שכל אדם יכוון על צרותיו בעת בכיו של התינוק:

יכוון כל אדם על צרותיו בעת בכי הנימול מייסורי המילה, שקול זה עולה בלי מונע מכל קליפה שיכלל גם תפילתו, על זה נאמר כי שמע ה' קול בכיי, כלומר בכי הילד הנימול, שמע ה' תחינתי ה' תפילתי יקח. והוא עצה נפלאה.

מכאן מוכח, אומר הרב אליעזר יהודה ולדינברג,[11] שזו "הוכחה חותכת עד כמה שחשיבות גדולה היא בכי הנימול מייסורי המילה".

פוסקים נוספים תמכו בגישה זו, שאין להשתמש בהרדמה בברית מילה, לא מקומית ולא כללית, אא"כ יש חשש לכאב גדול מאוד המצוי בעיקר במילת אדם מבוגר.[12]

על שיטה זו הטוענת שהכאב בברית המילה הוא חלק מהותי מקיומה ולכן אין להרדים את הנימול או את האיבר שלו, חלק הרב יחיאל יעקב ויינברג[13] וטען שאין מקור לטענה זו, ובדברי המדרש שאברהם הצטער בעת קיום ברית המילה מבואר שהיה זה רק כדי לקבל שכר על המצווה, "אבל אין זה מוכרח שיש חיוב לגרום צער לילד שאין בו דעת להרגיש צער קיום המצווה".[14] ואף יתכן שאברהם עשה כן לגודל תשוקתו בדבקות בהקב"ה באופן של קיום המצווה בכאב, אך אין מכך ראיה לכל אדם שחייב לכאוב בברית המילה.[15]

לאור זאת, פסק הרב יהודה לייב צירלסון[16] במקרה של ילד בן חמש שנים שלא מלו אותו בזמנו משום חולשתו, וכעת אימו מתנה את קיום ברית המילה רק לאחר שימרחו על האיבר סם הרדמה כדי שלא ירגיש הילד את הכאב, שיש למול אותו בהרדמה מקומית של האיבר משום שאין כל צורך בגרימת כאב וצער בעת קיום מצוות ברית מילה.

הרדמה כללית וגדר מצוות מילה

עד עתה דנו הפוסקים על הרדמה מקומית של האיבר עצמו, אך האם הוא-הדין לגבי הרדמה כללית של האדם עצמו?

אמנם הרב יחיאל יעקב ויינברג התיר הרדמה מקומית של האיבר, אך הוא אסר לבצע ברית מילה בהרדמה כללית, משום שמצוות צריכות כוונה, וכאשר האדם מורדם חסרה לו הכוונה שבמצווה.[17] על כך הוסיף הרב שמואל וואזנר,[18] שלכתחילה אף לא מועיל שהאדם מכוון לקיום המצווה לפני שמורדם, כי בעת קיום המצווה הוא מורדם ואינו מכוון למצווה.

אולם, פוסקים[19] שונים התירו לקיים ברית מילה בהרדמה מלאה, ולדבריהם אין חיסרון בהעדר כוונה למצווה בעת קיומה. ויש להבין את שיטתם, הרי מצוות צריכות כוונה ובמיוחד מצווה של תורה כמצוות ברית מילה,[20] א"כ מדוע אין חיסרון של כוונה למצווה בהרדמה כללית?

התשובה לשאלה זו נוגעת במחלוקת יסודית בהגדרת מצוות מילה.

ניתן לסווג מצוות שונות לפי הגדרות שונות, כאשר אחד הסיווגים בין המצוות הוא בין מצוות שעיקרן בפעולת האדם, היינו שרצון התורה שהאדם יקיים בעצמו את המצווה, כמו מצוות לולב שהמצווה שהאדם יטול לולב, לבין מצוות שעיקר קיומן הוא בתוצאה, היינו השגת התכלית, כמצוות פדיון שבויים שהעיקר שהשבוי יהיה פדוי ומעשה הפדייה משמש כאמצעי להשגת התכלית. כעת עלינו לשאול, האם מצוות ברית מילה היא מצוות פעולה או מצוות תוצאה?[21]

יתכן ושאלה זו נעוצה מכבר בפסוקי התורה בפרשת השבוע - מצד אחד נאמרה לשון פעולה: "הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר, וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם", אך מופיעה גם לשון סבילה המורה על התוצאה של המילה: "וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם", היינו היות האדם חתום באות ברית.

אחת ההשלכות משאלה זו היא האם מצוות מילה היא מצווה חד-פעמית או מתמשכת? כלומר, אם המצווה היא מעשה המילה, אז קיומה הוא ברגע אחד, בעת החיתוך והפריעה, ולאחר-מכן מסתיים מעשה המצווה ושוב אין האדם מקיים עוד את המצווה. אבל אם הגדרת המצווה היא כמצוות תוצאה, שהאם יהיה חתום באות ברית, הרי שמצווה זו מתקיימת כל ימיו של האדם המהול שבגופו יש אות ברית.[22]

בגמרא מובא:

בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום. אמר, אוי לי שאעמוד ערום בלא מצווה. וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו.[23]

בשו"ת מהר"ח אור זרוע[24] הוכיח מכך שמצוות מילה היא מצוות תוצאה, שהרי אם המצווה הייתה מוגדרת כמצוות פעולה, לעשות מעשה חיתוך ופריעה, אז מעשה זה הסתיים לפני הרבה שנים ומדוע שמח דוד שראה שהוא מהול ומקיים מצווה. אלא מוכח מכך שהגדרת המצווה היא מצוות תוצאה שמתקיימת בכל רגע ורגע בו האדם מהול וחתום באות ברית. לכן שמח דוד המלך שגם כעת הוא מקיים את המצווה בהיותו מהול.

השלכה נוספת מהבחנה זו בין מצוות תוצאה למצוות פעולה היא הכוונה במצווה. מעשה מצווה הנעשה ללא כוונה הרי הוא כנעשה מאליו ללא קשר לאדם, שהרי כוונת האדם במעשה המצווה יוצרת זיקה בינו לבין קיום המצווה. לפיכך, דווקא במצוות המוגדרות כמצוות פעולה ומוטלות על האדם לקיימן יש צורך בכוונה. אך במצוות שעיקרן בתוצאה והשגת התכלית, אין צורך בכוונה משום שעל כל פנים הושגה התוצאה.[25]

כעת נשוב לקיום ברית מילה בהרדמה כללית, שיש שאסרו זאת משום שמצוות מילה צריכה כוונה ככל המצוות וכאשר האדם הנימול מורדם הוא אינו יכול להתכוון למצווה. שיטה זו מבוססת על כך שהגדרת מצוות ברית מילה היא כמצוות פעולה המוטלת על האדם, ולכן יש דרישה לכוונה כדי שהאדם יקיים את המצווה.[26] אך אם נאמר שהגדרת המצווה היא מצוות תוצאה, שהאדם יהיה חתום באות ברית, אזי אין צורך בכוונתו למצווה כי מכל-מקום הושגה התכלית והיא אינה תלויה במעשה האדם.[27] לפיכך, יש סברו שמחמת הגדרה זו אפשר לקיים ברית מילה בהרדמה ואין כל חיסרון במה שהאדם הנימול אינו מתכוון למצווה, משום שמצוות מילה היא מצוות תוצאה שאינה דורשת כוונה.[28]