פרשת מקץ: כבוד מלכות

פרשת מקץ: כבוד מלכות

לפני שנים רבות בשנת תר"ד, יצא אַבְּדִילְמֵגִ'יט הָרִאשׁוֹן, הסולטאן ה-31 של האימפריה העות'מאנית, למסע ימי באימפריה כדי לעמוד מקרוב על הצרכים של מדינותיו. כאשר הגיעה ספינתו של הסולטן לאזור טורקיה, התארגנה קבוצת אנשים מכובדים לקבל את פניו בספינה שתצא לקראתו לים. גם פרנסי הקהילה היהודית התבקשו להשתתף בקבוצה זו, אך הבעיה הייתה שהספינה תצא להפלגה ביום השבת. ראשי הקהילה פנו אל הרב ניסים אברהם אשכנזי בשאלה האם הם יוכלו להפליג בספינה בשבת כדי לקבל את פניו של הסולטן?

בפרשת השבוע יוצא יוסף מבית האסורים לעמוד לפני פרעה, ולקראת המעמד המכובד הוא מתגלח ומחליף את בגדיו: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה".[1]

בגמרא[2] מבואר שאירוע זה בו יוסף יצא מבית האסורים היה בראש-השנה, א"כ כיצד הוא התגלח בראש-השנה ועבר על איסור תורה, הלא גם לפני מתן תורה קיימו אבותינו את התורה?

אחת התשובות מצויה בדברי רש"י[3] שהסביר שההיתר להתגלח הוא משום כבוד המלכות,[4] שכן יוסף צריך היה לעמוד בפני המלך פרעה, ואין זה מכבודה של מלכות להיראות לא מגולח. מדבריו למדנו שמשום כבוד המלכות מותר לעבור על איסורי תורה.[5]

מהי ההגדרה של כבוד מלכות שמחמתה הותרו איסורים, האם חוסר בכבוד מלכות גורר אחריו סכנת נפשות, שהמלך יהרוג את האיש או הקהילה היהודית שלא מכבדת אותו ואז מדובר על פיקוח נפש בו הותרו איסורי תורה. או שמא חוסר בכבוד מלכות גורר אחריו רק צער ועוגמת נפש כמו הכבדה במיסים, ושמא אז לא הותרו איסורי תורה?

בימי קדם, כאשר השלטון המקומי היה שלטון זר, עלה הצורך בקשרים תקינים בין היהודים לבין השלטון. לשם כך היו אנשים שתפקידם היה להיפגש עם פקידי הממשל ולשמור על יחסים של כבוד. אנשים אלו היו צריכים להתלבש ולהתנהג עפ"י קוד הלבוש וההתנהגות של השלטון, כדברי המדרש: "אזלת לקרתא הלך בנימוסיה",[6] שלעיתים רבות קוד זה אינו בהכרח קוד הלבוש וההתנהגות היהודי. חכמים היו מודעים לצורך זה ולבעיות ההלכתיות שהוא מביא עימו ולכן הם התירו התנהגויות שונות למקורבים למלכות.

בירושלמי מובאים היתרים שונים שנתנו חכמים לבני ביתו של רבי יהודה הנשיא שהיה מקורב לאנשי השלטון הרומאי בארץ ישראל:

שלושה דברים התירו לבית רבי - שיהו רואין במראה, ושיהו מספרין קומי, ושילמדו את בניהן יוונית, שהיו זקוקין למלכות.[7]

לדעת התוספות[8] והרא"ש,[9] איסור הסתכלות במראה הוא איסור תורה משום 'לא ילבש', ומכל-מקום חכמים התירו איסור תורה עבור אנשיו של רבי יהודה הנשיא "מפני שהיו זקוקין למלכות והיו צריכין להתראות ביופי והידור".[10]

לדעת הרמב"ם, [11]התספורת עליה מדובר אסורה מן התורה שכן היא תספורת שעושים הגויים ואסורה מן התורה משום 'חוקות הגויים', ומכל-מקום חכמים התירו לאנשים המקורבים למלכות לעבור על איסור תורה זה:

ישראל שהיה קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלכיהם והיה לו גנאי לפי שלא ידמה להן, הרי זה מותר ללבוש במלבושיהן ולגלח כנגד פניו כדרך שהן עושין.[12]

הכסף משנה הסביר שהסיבה שהתירו איסור תורה של חוקות הגויים, היא "משום הצלת ישראל... וכשישראלים עומדים לפני המלכים הם מצילים את ישראל".[13] מדבריו נלמד שהסיבה להתיר איסורי תורה היא משום חשש פיקוח נפש של הציבור.

אולם, לדעת התוספות[14] תספורת כזו אינה אסורה מהתורה אלא מדברי חכמים והם אלו שהתירו לאנשים המקורבים למלכות לעבור על איסור של דבריהם.[15]

יתכן והיקף ההיתר תלוי בשאלה האם אי-עמידה בקוד הלבוש וההתנהגות יגרור סכנת נפשות לציבור ואז יש להתיר אף איסורי תורה כדין פיקוח נפש הדוחה איסורים אלו, או שהתנהגות בלתי הולמת כלפי השלטון תגרור צער בלבד ואז אין עילה להתיר איסורי תורה?

בדורו של רבי יהודה הנשיא פעל רבי ינאי שהקים ישיבה חקלאית[16] בעַכְבָּרָה שליד צפת.[17] באותם הימים שלט השלטון הרומאי בארץ, שהיה גובה מס תבואה מהיבול החקלאי[18] וגם היה זקוק ליבול חקלאי עבור אספקת מזון לצבא הרומאי.[19] כאשר הגיעה שנת השמיטה, אז אסורות העבודות החקלאיות בקרקע, התיר רבי ינאי לתלמידיו לחרוש[20] ולזרוע[21] כדי למלא את צורכי המלכות.

יש הסוברים[22] שהיתר זה של עבודות חקלאיות בשמיטה הוא היתר של איסורי דרבנן בלבד, שכן תוקף איסורי השמיטה בזמן הזה הוא מדרבנן בלבד ומשום הפסד כלכלי של הציבור התיר רבי ינאי לעבור על איסורי דרבנן בלבד. אך יש שהסבירו[23] שגם אם תוקף השמיטה היה מהתורה היה מותר לזרוע ולחרוש ולהתיר איסורי תורה, משום פיקוח נפש של הציבור, כדברי התוספות: "דפיקוח נפש הוא ששואל להם המלך מס ואין להם מה יפרענו ומתים בתפיסת המלך".[24]

נמצאנו למדים שהיקף היתר האיסורים, אם מדובר על איסורי תורה או איסורי דרבנן בלבד, תלוי בשאלה כיצד ואיך תגיב המלכות לחוסר כיבודה ומילוי צרכיה, האם יהיה רק צער והפסד או פיקוח נפש ממשי.

דוגמה נוספת לכך מצאנו לאחר המעשה עם קמצא ובר-קמצא, אז התירו חכמים להקריב קורבן בעל מום ובכך לעבור על איסור תורה, שכן היה מדובר על חשש מאימת המלכות, היינו חשש של פיקוח נפש כפי שאכן התממש.[25]

לאור זאת שהיתר איסורי תורה הוא משום אימת המלכות, היינו מחשש לפיקוח נפש, כתבו התוספות[26] שההיתר של יוסף להתגלח בראש-השנה הוא משום שהיה מדובר על 'סכנת מלכות', היינו חשש פיקוח נפש אם לא יעשה כן, ולכן הותר לו איסור מן התורה.

ביאור למעשה זה של יוסף, שעבר על איסור תורה להתגלח בראש-השנה משום פיקוח נפש, התממש בימי השואה, אז הוכרחו היהודים להתגלח בכל יום. כשהגיע ראש-השנה, סירב רבה של מישקולץ להתגלח, וכאשר עמד במפקד הבוקר עם זיפי זקנו, השליך אותו המפקד הנאצי לקבוצת האנשים שמיועדים ללכת למות במשרפות. בהזדמנות הראשונה היה אפשר לשחרר אותו ובתנאי שיגלח את זקנו בראש-השנה. אחד הרבנים ששהה במקום התיר לו להתגלח משום פיקוח נפש, והרב ממישקולץ סייע להיתר ממעשיו של יוסף שהתגלח בראש-השנה משום אימת המלכות בחשש פיקוח נפש.[27]

כעת נשוב לשאלה ששאלו מנהיגי הקהילה היהודית בטורקיה, האם הם יכולים לשוט בספינה בשבת להקביל את פניו של הסולטן? הרב ניסים אברהם אשכנזי[28] ענה להם שהדבר מותר גם בעבירה על איסור תורה בהפלגה בספינה ביציאה מתחום שבת, שכן משום כבוד מלכות הותר ליוסף להתגלח בראש-השנה ולעבור על איסור תורה, דבר המורה שגם שמירה על תקינות מערכת היחסים בין הקהילה היהודית לבין המלכות, שלום מלכות, הותרו איסורי תורה.