פרשת קדושים: טמטום הלב במאכלות אסורות

פרשת קדושים: סערה בכוס תה

לא אחת קורה לנו ונופל זבוב לתוך כוס התה. במקרה הטוב אנחנו מוציאים אותו וממשיכים בשתיית התה, אך במקרה הפחות טוב...

בפרשת השבוע נאמר:

וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא. וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'.[1]

ציווי זה מצטרף לציווי על איסור אכילת מאכלות אסורים: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם... וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ".[2] על כך דרשו חז"ל[3] "עבירה מטמטמת ליבו של אדם, שנאמר ונטמתם בם אל תקרא ונטמתם אלא ונטמטם בהם", כך שנפשו של אדם האוכל מאכל איסור נטמאת ומטמטמת.

הרב יוסף חיים מבגדד,[4] העלה שאלה מעניינת אודות אדם ששתה משקה שהיה בו זבוב, והדבר אירע לו באונס גמור, האם נטמאה נפשו באכילת איסור?

כדי לענות על שאלה זו עלינו לדון מהי הסיבה הגורמת לטמטום הלב באכילת מאכלות אסורים?

ניתן לומר שעצם המאכל האסור הוא הגורם לטמטום הלב, שכן מאכלים שנאסרו באכילה יש בהם טבע מגונה המוליד בנפש האדם האוכל אכזריות כאכילת עופות דורסים שנאסרו באכילה.[5] אך אפשר להסביר אחרת, שאין המאכל עצמו גורם לטמטום הלב, שכן אין התורה ספר רפואות, אלא העבירה על ציווי ה' שאמר לא לאכול גורם לטמטום הלב, כלשון חז"ל 'עבירה מטמטמת ליבו של אדם'.[6]

שאלה זו ניתנת להישאל בצורה שונה - האם איסורי התורה כמאכלות אסורים, הם איסורים המשנים את מהות החפץ ובכך הוא שונה מהותית-מציאותית ממאכל היתר, ובכך איסורי תורה הם איסורי חפצא.[7] או שמא, אין שוני מהותי-מציאותי בין מאכל איסור למאכל היתר אלא הם נבדלים רק משום הציווי האלוקי, ובכך איסורי התורה הם איסורי גברא?[8]

השלכות שונות לשאלה זו, האם המאכל עצמו מטמטם או העבירה על הציווי האלוקי - לדוגמה: אדם שמותר לו לאכול מאכלות אסורים, האם יהיה לו טמטום הלב שכן עצם המאכל גרוע ואכזרי, או שאין בכך טמטום הלב כי טמטום הלב מחמת העבירה על הציווי אך כאן המאכל מותר?

במהלך הכניסה לארץ הותרו לישראל מאכלות אסורות, שנאמר "וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב".[9] וכתב המשך חכמה[10] שלמרות שהמאכל האסור הותר, מכל-מקום יש בו טמטום הלב, שהרי מיד לאחר ההיתר נאמר: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", "כי טבע הדברים האסורים שמטמטם את הלב". לעומת זאת, אם הטמטום אינו מעצם המאכל העכור אלא מהעבירה על הצו האלוקי, אזי אין טמטום הלב כשהותרו מאכלות אסורים.[11]

לאור זאת נחלקו הפוסקים האם אפשר לברך על מאכל איסור שהותר?

לדעת רבינו ירוחם[12] והב"ח[13] אין לברך, כיון שאף שהותר האיסור מכל-מקום יש בו טמטום הלב והאדם אינו נהנה אלא מצטער שעבר על איסור תורה.[14] אולם לדעת השולחן ערוך[15] יש לברך על מאכל איסור שאוכל מחמת שמותר לו, שכן רק העבירה על ציווי הקב"ה גורמת לטמטום, אך כשהותר לאכול איסור מחמת פיקוח נפש אין איסור כלל.

השלכה נוספת היא, האם יש טמטום הלב במקרה ואדם אכל בשוגג מאכל איסור?

אם סיבת האיסור וטמטום הלב מחמת העבירה על ציווי הקב"ה, הרי זה רק במקרה והאדם עובר במודע על האיסור, אך אדם ששגג אינו עובר במודע ואין באכילה כזו טמטום ואף אינו זקוק לכפרה.[16] אך אם עצם המאכל גורם לטמטום מחמת העכירות והאכזריות שמוליד בנפש האוכל, אזי גם באכילת שוגג יש טמטום בהימצאות המאכל בקרבו.[17] 

נחזור לשאלה ששאל הרב יוסף חיים מבגדד[18] אודות אדם ששתה משקה שהיה בו זבוב, והדבר אירע לו באונס גמור, האם נטמאה נפשו באכילת איסור?

לדבריו: "אם אכל אותו דבר האסור והטמא לא ישרה על האדם אותו כוח הטומאה של אותו דבר ואין רשות לכוח הטומאה להיכנס בו ולא להיות נוגע בו". הוא מוכיח זאת מיעל אשת חבר הקיני, שלפי חז"ל[19] קיימה יחסי אישות עם סיסרא ומכל-מקום נאמר במדרש[20] שאמר הקב"ה "שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע" ובכך לא טימא אותה. מכאן נלמד, אומר הרב יוסף חיים, שמעשה איסור המטמא ומטמטם הנעשה באונס אין לו משמעות, שכן 'אונס רחמנא פטריה'.[21]

מדברים אלו אנו למדים שטמטום הלב מגיע מהעבירה על ציווי ה', אך כאשר הדבר נעשה באונס והאדם לא עבר במודע על ציווי ה' אין לו טמטום הלב.

לעומתו, סבר הנצי"ב[22] שגם אדם העובר עבירה באונס זקוק לכפרה, שכן עצם המאכל האסור מצוי בקרבו גם כשהוא לא עבר במודע על האיסור. אחת הראיות שלו היא מנזיר שבאמצע ימי נזירותו נטמא באונס, שסותר את נזירותו והוא זקוק לכפרה.[23]

מדוע הוא זקוק לכפרה, הרי נטמא באונס? על כך ענה הנצי"ב, שאדם שנטמא באונס זהו סימן משמים שהוא אינו עומד במדרגה אותה רוצה לקנות ובמעשיו "ביקש דבר שגבוה מערכו" ולכן הקב"ה מזמן לו אונס להורידו מדרגתו, ולכן הוא זקוק לכפרה גם על אונס.[24]