תפילה על משיח בן יוסף ותפילה לשלום המדינה

הקדמה: עלייתו לארץ ישראל של רבינו חיים בן עטר זיע"א בשנת ה'תק"א

רבנו חיים בן עטר נפטר לפני מאה ושמונים ושתיים שנה, בט"ו תמוז ה'תק"ג. הרבה לעסוק בציפייה למשיח וכדי לזרז את בואו ביקש לעלות לארץ ישראל, עם משפחתו ועם המשפחות של תלמידיו. אך באותם הימים מסע לארץ ישראל היה דבר מורכב: שודדים ארבו להולכי דרכים ואף השייט באונייה ממרוקו לאיטליה היה יקר. מסופר שחלק מהתלמידים היו מוכנים ללכת אחריו ולעלות לארץ ישראל, אך העדיפו לעלות לבדם כדי שלא לסכן את משפחתם. רבנו חיים בן עטר סירב להצעה זו וכדרכו בפירושיו על התורה הוא ענה להם בלשון מליצית בפסוק (שמות י, ט): 'ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו כי חג ה' לנו'. כשכוונתו לרמוז להם שמטרת עלייתו לארץ ישראל אינה עניינו הפרטי אלא היא חלק מתהליך גאולתם של ישראל, ולכן כולם אמורים להצטרף למסע זה, אף אם בשל כך המסע יידחה מספר חודשים. אף שרבנו חיים בן עטר חיבר עשרות ספרים, שמו נקשר לחיבורו על התורה 'אור החיים' בתוספת המילה 'קדוש' מתוך חיבת הקודש לפירוש ייחודי זה על התורה, המלא במקומות רבים בדברי הלכה ואמונה על קדושת ישראל, קדושת התורה וקדושת הארץ וגאולתם של ישראל. כיוון שאנו עוסקים בעלייתו של 'אור החיים' הקדוש לארץ נביא שתי מובאות אחת מני רבות המבליטות את אהבתו לארץ הקדושה, בפסוקים הפותחים שתיים מהמצוות התלויות בארץ.

הראשונה בפירושו לפסוק (ויקרא יט, כג): 'וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו'. פסוק זה ניתן להיקרא כפתיחה גרידא למצוות ערלה ונטע רבעי, אך 'אור החיים' הקדוש, מלמדנו שבפסוק זאת קיימות 'שלוש מצוות', ובפסוק הבא[1] גם מצוות פדיון נטע רבעי, וכלשונו (אור החיים, ויקרא יט, כג ד"ה וכי תבואו):

ג' מצות נאמרו כאן. א' ביאת הארץ על דרך אומרם:[2] הכל מעלין לארץ ישראל וכו', ב' לנטוע כל עץ מאכל לשבח הארץ ג' לנהוג שני ערלה.

בהמשך דבריו מרחיב 'אור החיים' ומציין שיש מעלה גדולה לעלייה לארץ אם היא נעשית מתוך חיבה וחשק של קדושת הארץ, ומדבר על חשיבות פעולות של בניין ונטיעה ביישוב הארץ, כלשונו (אור החיים ויקרא יט, כג ד"ה עוד ירמוז):

עוד ירמוז באומרו וכי תבאו אל הארץ שלא תהיה הכוונה לתיאבון המורגשות אלא תהיה כוונת הביאה אל הארץ לחיבוב ולחשק הארץ הקדושה אשר בחר ה' בה הר ה' שמה, ואמר כי אין כוונת דיבור זה להחליט המניעה מהשתדל בישוב הארץ אלא ונטעתם וגו', הא למדת שמה שהתנה במאמר אל הארץ הוא בבחינת תכלית המחשבה שתהיה למעלת הארץ במושכלות לא להנאת הגוף...

כהשלמה לדברים הנ"ל ניתן להביא מפירושו לפסוק (דברים כו, א): 'והיה כי תבוא אל הארץ', הפותח את פרשת כי תבוא ואת מצוות ביכורים. שם הוא מדגיש את השמחה במצוות יישוב הארץ. וזו לשונו:

והיה כי תבא אל הארץ. אמר והיה לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ על דרך אומרו[3]: אז ימלא שחוק פינו וגו'...

את פשרה של השמחה הוא מבאר בהמשך לאור זאת שגם לאחר המשפט הפותח את הפרשה במילים 'והיה כי תבוא אל הארץ' לא מצווה התורה מיד על הבאת הביכורים אלא מקדימה ואומרת: 'אל הארץ אשר ה' א-להיך נתן לך'. ורק אז מצווה: 'ולקחת מראשית כל פרי האדמה'. כדי שנזכור שארץ ישראל היא מתנת שמיים, אך למרות זאת הקב"ה דורש מאתנו שנילחם עליה, נכבוש אותה וניישב אותה, כשלדעתו בפסוק זה קיימות ארבע מצוות, כלשונו:

ונראה שכוונת הכתוב היא שיצו ה' ארבע מצות:

אחד שידע בליבו כי לא בכוחו ולא בעוצם גבורתו בא לרשת הארץ אלא מתת ה', והוא אומרו אשר ה' א-להיך נותן לך, ודקדק לומר ה' א-להיך להעיר שעל מנת שיקבל א-להותו עליו הוא נותן.

ב' להוריש הארץ מיושביה הגם שיש לו דבר המספיק לו בארץ אף על פי כן יגרש אויבי ה' מארצו, והוא אומרו וירשתה.

שלישית, ישיבת הארץ שהיא מצוה בפני עצמה כמו שמצינו כמה הפליגו רבותינו ז"ל (כתובות קי"א א) במצות ישיבת הארץ.

רביעית הבאת הבכורים כאומרו ולקחת...

ברוח דברים אלו פעל רבנו חיים בן עטר, כשעלה לארץ ישראל לקיים בעצמו את מה שכתב בפירושו לתורה. את הסיבה שבגללה הוא לא עלה לארץ קודם לכן, ניתן ללמוד מפירושו לתורה לפחות בשני מקומות, בהם הוא מרחיב אודות הגאולה השלישית. ושם הוא כותב שהזמן בו התחיל שלב משמעותי בגאולת ישראל הוא שנת ה' אלפים ת"ק לבריאת העולם (לפני 277 שנה), כפי שיתבאר להלן.

א. תחילת סיום הגלות בשנת ה' אלפים ת"ק לאלף השישי

בפירושו לספר ויקרא[4] הוא מבאר על דרך הדרש את הפסוק (ויקרא ו, ב): 'הוא[5] העֹלה על מוקדה על המזבחַ כל הלילה עד הבקר...', וכן את המשך הפסוקים הבאים אחריו. וזו לשונו:

ובדרך רמז תרמוז כל הפרשה על גלות האחרון שאנו בו לנחמנו מעצבון נפשנו... והן היום (בתקופת האור החיים) אלף ותרע"ב מה אייחל עוד? ולא גלות לבד אלא עינוי מהאומות כי כל גוי וממלכה בבני ישראל יעבודו... היא העולה כל הלילה עד הבוקר... דרשו ז"ל על הגלות עד הבוקר שהוא זמן שיריק עלינו כבודו ואתא בוקר, והזמן הוא אחר עבור ת"ק לאלף הששי, לפי מה שקדם לנו מדבריהם ז"ל:[6] כי יומו של הקב"ה אלף שנה, ומהשכל[7] יהיו ת"ק ראשונה מדת לילה, ות"ק שניה מדת יום, והודיע ה' כי עד הבוקר שכשיגמר ת"ק שנה בגלות עד הבוקר שיהיה העלייה. ובוקר זה אין אני יודע אם בוקר של אלף החמישי או בוקרו של אלף השישי? לזה גילה ה' סודו ביד עבדיו הנביאים כי הוא לבוקר שני, והוא אומרו:[8] הי' זרועם לבקרים לשני בקרים, לבוקר שני אם לא לבוקר ראשון. ולזה אמר עד הבוקר הידוע... כי אילו ישראל היו שלמים היו נגאלים בבוקר ראשון... שלא נגזר על ישראל גלות אלא יום אחד דכתיב יענך ה' ביום צרה....

מדברי 'אור החיים' מבואר שכיוון שעל פי דברי חז"ל 'יום אצל הקב"ה הוא אלף שנה'. אם כן בלשון הפסוק 'כל הלילה עד הבקר' רומזת לנו התורה שתוקפה של הגלות יכול להסתיים באמצע ה'בוקר' הראשון שהוא אמצע האלף החמישי. ואם לא יזכו תתחיל הגאולה לכל המאוחר בתחילת 'ליל שישי' שהם 500 השנים הראשונות של היממה של האלף השישי. בעקבות כך הוא מבאר, שכאשר תגיע שנת ה' אלפים ת"ק לבריאה יסתיים 'ליל שישי' ויגיע ה'בוקר' המבטא את תחילת התקופה הראויה לגאולה.[9] דברים דומים נכתבו בשם הגר"א בספר 'קול התור' (פ"א אות ד ד"ה עקבות משיחא) המיוחס לתלמידו רבי הלל משקלוב, אשר הוסיף שכל מספר שנים יש תהליך של התקדמות במהלך הגאולה. וזו לשונו:

עקבות משיחא בכללות, נפתחו תחילה בשעה הראשונה של בוקר... היינו שנת ת"ק לאלף הששי דנא. ומשעה לשעה מתקדמים העקבות מבחינות רבות, וכנודע כל שעה ארבעים ואחת שנה ושמונה חדשים.

'אור החיים', מבאר בכיוון זה גם את הפסוק (ויקרא ו, ד): 'ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן... אל מקום טהור'. וזו לשונו:

ואומרו ופשט את בגדיו וגו' להיות שבגדים הראשונים הם לעשות משפט בעושי רעתנו, ועכשיו בא להטיב להוציאנו מהגלות ולהטיב אותנו, לזה ילבש בגדי בחינת ההטבה, כי לא יעכב קיבוץ גליות עד כלות עושי רשעה אלא תיכף ומיד יקבץ נפוצותינו ויוציא אותנו ממחנה האנשים הרשעים אל מקום טהור היא ארץ ישראל הטהורה.

לדברי 'אור החיים' המילה 'בגדיו' בפסוק רומזת למידותיו והנהגותיו של הקב"ה.[10] ולפי זה הוא מפרש שכאשר יגיע ה'בוקר' של תחילת הגאולה, ינקום ה' בעושי רשעה כפי הנראה במידת הדין, ורק לאחר מכן 'יפשוט את בגדיו ולבש בגדים אחרים', כלומר במידת הטוב והחסד שהם 'בחינת ההטבה' בהם הקב"ה גואל ומקבץ את עמו מארבע כנפות הארץ 'אל מקום טהור היא ארץ ישראל הטהורה'.

ב. דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל – שני אופנים בגאולת ישראל

בחידושו של 'אור החיים' שמשנת ה' אלפים ת"ק, אמורה להתחיל תקופת הגאולה של ה'בוקר השני', אם לא יזכו לגאולה של ה'בוקר הראשון', רומז 'אור החיים' כפי הנראה לדברי הגמרא בסנהדרין (צח ע"א): 'אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב בעתה, וכתיב, אחישנה! זכו - אחישנה, לא זכו – בעתה', כלומר שקיימות שתי אפשרויות של גאולה, גאולה מוקדמת, בבחינת 'אחישנה', וגאולה בזמנה בבחינת 'בעתה'. על כך מרחיב 'אור החיים' במקום נוסף בפירושו לפרשת בלק בביאור הפסוק (במדבר כד, יז) 'דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל'. וכך כותב 'אור החיים' שם:

כל הנבואה במלך המשיח נאמרה, ויתבאר על פי דבריהם ז"ל, שאמרו בפסוק:[11] בעתה אחישנה, זכו אחישנה לא זכו בעתה... וזה לך האות, הן אנו בתחילת מאה הששית לאלף השישי, וכנגד שני קיצים אלו דיבר הכתוב, כנגד אם זכו אמר אראנו... פירוש לדבר שאני עתיד לומר אבל אינו עתה בזמן זה אלא בזמן אחר, ויכול להיות שאינו רחוק כל כך, שאמרו ז"ל,[12] אם היו ישראל חוזרים בתשובה כמצטרך, היו נגאלים מיד אפילו לא יעבור עליהם אלא יום אחד בגלות דכתיב: יענך ה' ביום צרה.[13] וכנגד קץ בעתה אמר אשורנו כמו שצופה מרחוק. והוא אומרו: ולא קרוב. כי הקץ של בעתה ארוך עד למאוד בעונות... וכפל העניין ושינוי הלשון, יתבאר על פי דבריהם ז"ל[14] שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים[15] במופת ואות[16] כאמור בספר הזוהר,[17] מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר, ועליה נאמר שהגואל יבא עני ורוכב על חמור.[18] והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה... דרך כוכב שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז... לנס מופלא כאמור בספר הזוהר שם...

ממשיך 'אור החיים' ומבאר את ההשוואה בין גאולת 'בעתה' להמשך הפסוק בפרשת בלק. וזו לשונו:

וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו[19] ושפל אנשים יקים עלה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך.[20]

'אור החיים' משווה את דברי הגמרא המחלקת בין גאולת 'אחישנה' לגאולת 'בעתה' שבנבואת ישעיהו הנביא, להבטחות התורה בגאולת ישראל בפסוק (במדבר כד, יז) 'דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל', ולפי זה המילים 'דרך כוכב' שבתחילת הפסוק, רומזות לגאולה פלאית בבחינת 'אחישנה'. וזו לשונו: 'שיזרח הגואל מן השמים כמו כוכב... שיש בו גם רמז לנס מופלא'. לעומת זאת המילים 'קם שבט מישראל' שבסוף הפוסק רומזות למצב בו לא יזכו עם ישראל ואז הקב"ה יביא את הגאולה 'בעתה' ויעשה זאת בדרך הטבע. ודווקא את ההסבר כיצד תהיה הגאולה בדרך הטבע מרחיב כשהוא יעורר אנשים לעלות לארץ כקבוצות בודדות באופן טבעי. חידושו הפרשני של 'אור החיים' המשווה את דברי הגמרא, להבטחות התורה בגאולת ישראל, מבוסס על דברי הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"א) המבאר שהאמונה בביאת המשיח מבוססת לא רק על הבטחות הנביאים אלא אף על הבטחת התורה על גאולת ישראל שחלקן בפסוקים אלו שבפרשת בלק, וזו לשון הרמב"ם:

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם... וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'... אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד... ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו, ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח.

כאמור 'אור החיים' אף זכה להוציא לפועל את הבנתו הגדולה שתקופתו היא תחילת ה'בוקר השני' של תחילת הגאולה, לעלות לארץ ולשאוף לשלטון ישראלי בארץ עוד לפני בוא המשיח. כאשר בסמוך לאותו תאריך מכונן בתהליך גאולת ישראל, בשנת ה' אלפים תק"א עלה רבנו בעצמו לארץ ישראל עם מספר משפחות מתלמידיו, התעכב בעיר עכו ולאחר מכן עלה לירושלים, והקים בה שתי ישיבות, אחת ללימוד הנגלה ואחת ללימוד הנסתר. זמן קצר לאחר עלייתו נפטר רבנו חיים בן עטר, אך לאחר עלייתו התחילו לעלות לארץ ישראל חסידים בודדים של הבעש"ט ושלושים וחמש שנה לאחר מכן, בשנת תקל"ז[21] הייתה עליית החסידים הגדולה לארץ ישראל בראשותו של רבי מנחם מנדל מויטבסק.[22] מאותה סיבה עלו גם תלמידי הגר"א לאחר מכן על מנת לפעול בקירוב הגאולה גם בבניינה המעשי של ארץ ישראל. כפי שכתבו תלמידי הגר"א, בספר 'קול התור' (פ"א אות ב):

עפ״י רבנו הגר״א כל עבודת קבוץ גלויות, בנין ירושלים והרחבת ישוב ארץ ישראל להחזרת השכינה, כל עיקרי העבודה וכל פרטיה ופרטי פרטיה נאחזים בייעודו ובתפקידו של משיח, רז דאתחלתא משיח הראשון, משיח בן יוסף שהוא הכוח הנסי המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע.[23]

ג. הצורך להתאמץ בתפילה על משיח בן יוסף במיוחד בתקופתנו

לצד הצורך בעיסוק בבניין המעשי בגאולת ישראל מלמדנו 'אור החיים' על חשיבות התפילה להצלחתו וכינונו של בניין זה שייעשה בפחות ייסורים רוחניים וגשמיים. כפי שהוא מרחיב בפירוש נוסף על אותו פסוק (אור החיים, במדבר כד, יז ד"ה עוד רמז):

עוד רמז במאמר דרך כוכב מיעקב על משיח בן דוד הרמוז בכוכב כנזכר, ואומרו וקם שבט מישראל ירמוז על משיח בן אפרים, והכוונה בזה כי אם ישראל יהיו בגדר שיהיו נקראים יעקב לא יאיר להם אלא משיח בן דוד אבל משיח בן אפרים ימות במלחמה ראשונה שיהרגנו רומילוס כאומרם ז"ל,[24] אבל אם ישראל יהיו כולן צדיקים שבשם ישראל יתכנו אז אפילו אותו שבט שהוא משיח הבא מאפרים, 'וקם' פירוש תהיה לו תקומה לפני אויביו ולא יהרגנו רומילוס. ותמצא שציוו גדולי ישראל,[25] לכוין בתפלתנו כשאנו אומרים לישועתך קוינו וגו' לבקש רחמים על משיח בן אפרים[26] שלא יהיה נהרג במלחמה.

דבריו של 'אור החיים' הם חלק מהדיון ההלכתי בשאלה האם צריך להוסיף את המילים 'וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין' בנוסח ברכת 'בונה ירושלים' בתפילה.

ד. הזכרת 'וכסא דוד' בברכת 'בונה ירושלים' בתפילת שמונה-עשרה

1. דעת הסוברים שאין להזכיר 'כסא דוד' בברכת 'בונה ירושלים'

בנוסח התפילה של רב עמרם גאון (סדר רב עמרם גאון, סדר תפילה ד"ה על ירושלים) לא מוזכרת מלכות בית דוד בברכת 'בונה ירושלים'. וזו לשונו: 'על ירושלים עירך ברחמים תשוב ושכון בתוכה כאשר דברת ובנה אותה בניין עולם במהרה בימינו'. גם בנוסח הרמב"ם (סדר תפילות נוסח ברכות התפילה אות יד), אין אזכור למלכות בית דוד בברכת 'בונה ירושלים'. וזו לשונו: 'תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת ובנה אותה בניין עולם במהרה בימינו...'. וכן בנוסח התפילה שכתב ה'טור' (או"ח סי' קיח), אין אזכור ל'כסא דוד' בברכת 'בונה ירושלים' בתפילה, אלא רק בברכת 'את צמח דוד'. וזו לשונו:

את צמח דוד ותקנוה אחר בונה ירושלים שכיון שבאים לירושלים בא דוד דכתיב: אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' א-להיהם ואת דוד מלכם ונהרו אל ה' ואל טובו באחרית הימים ובה כ' תיבות כמו שיש בפסוק:[27] כי נחם ה' ציון. [28]

2. דעת הסוברים שצריך להזכיר 'כסא דוד' גם בברכת 'בונה ירושלים'

לעומת זאת בנוסח רבי דוד אבודרהם (סדר תפילת שמונה עשרה ד"ה תשכון) שהוא הבסיס לנוסח יוצאי ספרד כיום, מוזכר 'כסא דוד' גם בברכת 'בונה ירושלים'. וזו לשונו:

תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת, וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין ובנה אותה בקרוב וכו'.

וכן הוא בנוסח אשכנז וספרד-חסידים[29]: 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דברת וכסא דוד עבדך[30] מהרה בתוכה תכין'. ויש להבין מדוע צריך להזכיר מלכות בית דוד בברכת בונה ירושלים, הרי אנו מבקשים על משיח בן דוד בברכה בפני עצמה - 'את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח'?! נראה שאפשר לתת שני הסברים לכך.

ה. מלכות בית דוד היא חלק מבניין ירושלים

הב"ח (או"ח סי' קיח אות ב ד"ה יד בונה ירושלים) מבאר זאת בעקבות שאלה נוספת שהוא נשאל שמכיוון שחתימת הברכה היא 'בונה ירושלים' צריך היה לבקש על אותו נושא סמוך לחתימת הברכה, כמנהג עדות המזרח 'ובנה אותה וכו' ברוך את ה' בונה ירושלים'. כשהשאלה היא מדוע יוצאי אשכנז לא נהגו כן, אלא מסיימים לפני החתימה 'וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין?!'. על כך עונה הב"ח שבקשה על כיסא דוד היא אכן 'מעין החתימה'. וזו לשונו:

אבל האמת יורה דרכו שבקשת וכסא דוד מהרה בתוכה תכין הוא מעין ברכה זו שמבקשים שיבנה ירושלים בקרוב כדי שכסא דוד במהרה בתוך ירושלים תכין, כלומר שאין שאלתינו כי אם לצורך גבוה כי אין כסא ה' שלם אלא כשכסא דוד על מכונו בירושלים, ועוד דבשאלתינו וכסא דוד מהרה בתוכה תכין הרי בקשתינו ג"כ על ירושלים שיכונן בתוכה כסא דוד והוה מעין חתימה וזה גם כן טעם הפתיחה ולירושלים עירך ברחמים תשוב. לא לצורך עצמינו אלא כדי להעלות השכינה בתוכה מן הגלות וזהו שאומרים ותשכון בתוכה כאשר דברת ואח"כ ובנה אותה בקרוב וכו' כדי שכסא דוד מהרה בתוכה תכין.

בהמשך דבריו הוא אף מוסיף שבניין ירושלים והקמת כיסא דוד הם דבר אחד ממש. וזו לשונו:

ועוד נראה דשאלת וכסא דוד וכו' היא שאלת בנין ירושלים ממש והוא דבפ"ב דמגילה (יז ב) איתא וכיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל יי' ואל טובו באחרית הימים ופירש רש"י אחר שישובו לבית המקדש ובקשו את הקדוש ברוך הוא ואת דוד מלכם עכ"ל.

וכך כתב גם ה'שפת אמת',[31] בביאור סדר תפילת שמונה עשרה. דברי הב"ח וה'שפת אמת' רומזים להלכה מפורשת שמי שלא הזכיר מלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו[32] – ולכן פשיטא לו שצריך להזכיר זאת בברכה, והשאלה היא היכן האם לפני החתימה או באמצע הברכה. והוא מתרץ שזה מעין חתימה – כי חזרת מלכות בית דוד היא מהותית לבניין ירושלים.

ו. 'בונה ירושלים' – על משיח בן יוסף, 'את צמח דוד' – על משיח בן דוד

הסבר אחר לשאלה הנ"ל מביא רבנו יעקב חיים סופר בספרו 'כף החיים' (או"ח סי' מח ס"ק לה) בשם רבנו חיים ויטל ב'שער הכוונות' שכתב בשם האר"י הקדוש שצריך לומר בברכת 'בונה ירושלים' את המילים 'וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין' כתפילה על משיח בן יוסף ובניין ירושלים. היות שעל מלכות בית דוד, שזה מלך המשיח נבקש רק בברכה הבאה. בהמשך הדברים הוא מביא בנוגע לכך מעשה מופלא. וזו לשונו:

תשכון בתוך ירושלים עירך וכו' וכסא דוד עבדך וכו' כך צריך לומר. שלא כאותם שמדלגים וכסא דוד עבדך ואומרים שאינה מעין ברכה זו אלא מעין ברכת את צמח דוד עבדך וכו'. ופעם אחת נסתכל מורי ז"ל במצח אדם אחד ואמר לו שכל ימיך לא התפללת תפילת י"ח שלימה והיה זה בשביל שהיה מדלג וכסא דוד עבדך והודה לו האיש ההוא שכך היה נוהג.

על יסוד זה הוא חוזר בהלכות תפילת שמונה-עשרה (כף החיים, או"ח סי' קיז ס"ק ז):

בברכת תשכון כשאומר וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין יכוון שלא ייהרג משיח בן יוסף על ידי ארמילס הרשע כמו שכתב בשער הכוונות ועי' מה שכתבתי לעיל סי' מח בנוסח התפילה. [33]

כך גם היה מורה הגר"א להרבות בתפילה על משיח בן יוסף, כפי שמובא בשמו בספר 'קול התור' (פ"א סעי' כד ד"ה עוד יוסף חי):

מצווה וחובה רבה עלינו להתפלל הרבה בעד חייו והצלחתו של משיח בן יוסף, שבו צפון כל קיומנו בסוד שארית יוסף, ושעל ידו קבוץ גלויות, על משיח בן יוסף התחתון שבכל דור ודור... שהוא מוציא לפועל את שליחותו הקדושה בשלמות, שיחזיק מעמד נגד... המבקש להכשילו בכל דרכיו, שיחזיק באמונתו את שליחותו הקדושה והאדירה עד יומו האחרון.

וכן הוא גם כותב בהמשך:[34]

השיטה היסודית של רבנו היה עוד יוסף חי, היינו שמשיח בן יוסף חי ויחיה ותתבטל הגזירה לההרג ע״י ארמילוס הרשע, כי כאמור בו תלויה כל האתחלתא דגאולה מכל הבחינות. הגזירה מתבטלת ע״י אריכות הגלות וע״י יסוריו שסובל ונושא חליו. וע״י המעשים הנעשים במסירות נפש לקבוץ גלויות שזה הוא תפקידו. וע״י חבלי משיח ויסורי ארץ ישראל וע״י תפלותינו בכל יום תמיד בעד חייו. והצלחתו של מב״י, בתפלות הקבועות כמבואר להלן.

ז. החשיבות להתפלל לשלום מדינת ישראל

לאור הדברים הללו ניתן ללמוד על חשיבות התפילה להצלחתה הרוחנית והגשמית של מדינת ישראל, בהיותה חלק מכוח 'משיח בן יוסף'.[35] הן לכוון על כך בתפילת שמונה-עשרה כפי שכתבו חלק מהפוסקים וכפי שכתב גם 'אור החיים', והן להרבות ולהתפלל ולבקש על כך גם בהזדמנויות נוספות כפי שכתב בספר 'קול התור':[36] 'מצווה וחובה רבה עלינו להתפלל הרבה בעד חייו והצלחתו של משיח בן יוסף'. ומכאן החשיבות באמירת 'תפילה לשלום המדינה' בשבתות ובמועדים ובאירועים אחרים. ויהי רצון שמתוך כך נזכה בקרוב לגאולה שלמה במהרה ברחמים.