סימן ס - קדיש ואבילות על אב גוי

 

ראשי פרקים:

 

       שאלה

       א. אבילות על מי שחינך לתורה

       ב. אמירת "קדיש" על גוי

       מסקנות

 

* * *

שאלה 53

בשואה האיומה, שפקדה את עמנו באירופה, נמלטה אשה יהודיה ומצאה מחסה בבית נוצרי. בתום המלחמה נישאה האשה לאחד מבני הבית. נולד להם בן, והיא גידלה אותו כיהודי. גם האב הגוי סייע בחינוכו של הבן כיהודי, ואף הסיע אותו פעמיים בשבוע ללימודי יהדות (כשרבים מילדי הקהילה היהודית היו משתתפים בשיעורים אלה רק פעם אחת בשבוע). הקהילה היהודית שם היא ברמה נמוכה מאוד. האב נפטר והקהילה קברה אותו בבית הקברות היהודי. לבני המשפחה הורו לנהוג "שבעה". הבן, שעלה בינתיים ארצה והינו יהודי שומר תורה ומצוות כהלכה, נסע ללוויה, ושאלתו היא האם עליו לנהוג "שבעה" כיתר בני המשפחה, וכן האם עליו לומר "קדיש"; כי אותו בן מעריך מאד את אביו שבזכותו הוא כיום יהודי שומר מצוות.

א. אבילות על מי שחינך לתורה

מבחינת ההלכה אין הבן חייב לשבת "שבעה" על אביו הגוי, על אף שהוא חייב לנהוג בו "מקצת כבוד" (רמב"ם הל' ממרים פ"ה הי"א). מיהו יש לדון אם יש לאב זה מעמד דומה קצת לרבו, שהרי בזכותו הגיע לקיים תורה ומצוות. ואם כן, משום כבודו, הבן רשאי לנהוג מנהגי אבילות, כגון קריעה וכל דיני אבילות במשך מקצת יום המיתה, כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' רמ"ב סעי' כ"ה). ואף כי בוודאי יש לחלק בין רבו, שהוא מישראל, לבין אב גוי מ"מ יש ללמוד מרבו, שגם מי שהביאו לחיי העולם הבא ראוי להערכה. ולכן, עם כל ההבדלה בין ישראל לעמים, גם אביו הגוי ראוי להערכה במידה ידועה.

וצ"ע אם דינים אלו נאמרו רק על תלמיד- חכם, משום כבוד תורתו של החכם, או שיש להתאבל גם על מי שאינו תלמיד-חכם, אלא שהוא חש שבזכותו למד תורה. ועיין פת"ש (סי' רמ"ב ס"ק ט"ו) שכתב בשם שו"ת שער אפרים (סי' צ"א) שגם מי שגייר גרים והכניסן תחת כנפי השכינה, חייבים הם לקרוע עליו. משמע שאין זה משום כבודו של החכם עצמו, אלא בגלל הרגשתו של הגר שבזכות אותו אדם זכה להיכנס תחת כנפי השכינה. וכמדומני שכך גם נוהגים לומר בבן מאומץ, שנוהג קצת מנהגי אבילות על אביו מאמצו אע"פ שאינו תלמיד- חכם, משום שבזכותו התחנך והתגדל לתורה ומצוות.

אמנם הגר"ע יוסף (ילקוט יוסף ח"ז סי' ח' סעי' ח') הורה לבן מאומץ שלא יקרע על אביו מאמצו משום "בל תשחית". והביא ראיה ממנהג ישראל שאדם לא מתאבל על חמיו וחמותו, למרות שחייב בכבודם. אלא שהעיר שמ"מ אם לאב המאמץ אין בנים, מן הראוי שהבן המאומץ יאמר עליו קדיש. אך לא נראה לענ"ד להורות כן, שלא יקרע על אביו מאמצו. ואדרבה, ראוי שבן זה יביע צער על מי שגידלו לתורה, ולא גרע משמועה רעה. (ועי' לקמן סי' ס"ד).

בברכ"י (סי' רמ"ב ס"ק ל') הסתפק במי שהיה לו רב שלימדו א"ב ומקרא, כי לא ידע יותר, אם חייב לנהוג בו דין אבילות של תלמיד רב. והביא בשם הרדב"ז (סי' ב' אלפים ק"נ) שפסק שלא חייב לנהוג בו כבוד. והברכ"י הסיק שאעפ"כ ראוי לנהוג בו איזה כבוד.

נמצא שבן זה אינו חייב באבילות, אך מן הראוי שיביע אלו-שהם מנהגי אבילות וצער. וקריעה אינה דין באבילות דווקא, אלא על כל שמועה רעה. אך "שבעה" ממש אינו צריך, ודיו שינהג במקצת היום כמה מנהגי אבילות. ולפחות אותה הבעת צער שגויים נוהגים על מתיהם, אם אין בה משום "חוקות הגויים", מן הראוי שיעשה.

ב. אמירת "קדיש" על גוי

ובאשר לקדיש, טעם אמירת ה"קדיש" הוא כדי להעלות את נשמת הנפטר בגן עדן (עפ"י מסכת כלה רבתי פ"ב מכ"ה). ומסתבר שגוי זה, שאינו אדוק בדת הנוצרית, יש לו חלק לעוה"ב כדין חסידי אומות העולם (רמב"ם הל' מלכים פ"ח הי"א), ולכן יש מקום לומר קדיש גם עליו. ואע"פ שהאב הזה חי עם אשה יהודיה בעבירה, העבירה היא שלה ולא שלו. שהרי גוי אינו מוזהר ב"לפני עיוור", ומבחינתו אין שום איסור לחיות חיי אישות עם אשה יהודיה. וא"כ הבן יכול לומר עליו קדיש, אם כי אין חיוב על כך. אך מן הראוי שלא יאמר קדיש כמו על יהודי, כדי להבדיל בין יהודי לגוי.

וכדמות ראיה לכך שאפשר לומר קדיש על גוי, ניתן להביא מן הפסוק שממנו נלמד נוסח הקדיש. המקור לכך הוא הפסוק "והתגדלתי והתקדשתי, ונודעתי לעיני גויים רבים" (יחזקאל ל"ח כ"ג). משמע שגם ע"י גויים מתגדל ומתקדש שמו של ה'. ואע"פ ששם מדובר בהריגת אנשי גוג ומגוג, ק"ו הוא בגוי שנהג כהלכה וגרם ליהודי שיקיים מצוות, שיש לו זכות שה' מתגדל ומתקדש על ידו.

ולכן נראה לענ"ד שיאמר עליו קדיש רק אחרי "עלינו לשבח" כדי שלא יראה כיתום רגיל. וב"עלינו" דווקא, כי שם אנו מתפללים על תיקון העולם במלכות ש-די, ש"יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תישבע כל לשון". (ואח"כ מצאתי בשו"ת יחוה דעת, ח"ו סי' ס', שהאריך להוכיח שמותר לומר קדיש על אב גוי, עיש"ה).

מסקנות

א. יש מקום לכך שאדם ינהג מקצת מנהגי אבילות לא רק על רבו אלא על כל אדם שבזכותו הגיע ללימוד תורה ולקיום מצוות. ואף מותר לקרוע על אדם כזה.

ב. ה"קדיש" הוא ביטוי לקידוש ה' לעיני כל העולם, ולכן יש מקום לומר "קדיש" על גוי שמסתבר שיש לו חלק לעולם הבא.

 

 

 

 

53 אייר תשנ"ב.