הלכה מדע וטכנולוגיה

א. הלכה ומציאות

כל פסיקה הלכתית מורכבת משני מישורים, התיאורטי והמעשי. הצד המעשי הוא הרקע שעליו צריכה להתיישם ההלכה התיאורטית. חכם גדול בתחום התיאורטי חייב להיות גם פיקח בהבנת המציאות שעליה הוא דן, כדי שיישום הפסיקה יהיה מדויק. כל דיין שדן אמת לאמיתה נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית. מהי אמת לאמיתה? וכי יש אמת שאינה לאמיתה? פירש הגר"א1 שרק כאשר ההקבלה תואמת בין האמת התיאורטית לאמת העובדתית האמת היא לאמיתה. אך כאשר האמת התיאורטית היא אמיתית, אולם המידע על הרקע עליה היא דנה אינו מדויק, זו אמת שאינה לאמיתה. זה ההבדל בין חכם לפיקח. חכם הוא בעל ידע תיאורטי. פיקח הוא בעל הבנה מציאותית. על כל חכם המורה הלכה להיות גם פיקח.

ההלכה מקיפה את כל החיים. לית אתר פנוי מינה. כדי להִתְישם בכל נושא העולה על הפרק עליה להסתמך על אינפורמציה מדויקת של המצע העובדתי עליה היא מתישמת. פעמים רבות אינפורמציה כזאת מסופקת באמצעות ידע מדעי. וידע זה משתנה מדור לדור, בין היתר בזכות המיכשור הטכנולוגי שאף הוא משתכלל וחושף ידע חדש שלא היה ידוע בעבר. האם הדבר משנה את היישום ההלכתי?

נשתמש בדוגמא פשוטה – פיקוח נפש דוחה שבת. האם כל חולה הוא בגדר פיקוח נפש? יש צורך בדיאגנוזה רפואית. אמנם חז"ל קבעו כמה מקרים שבהם החולה נחשב כמסוכן. אולם הם לא הקיפו את כל המקרים, וגם במקרים שהוזכרו, מכיון שמדע הרפואה מתפתח מיום ליום, ההגדרות עשויות להשתנות.

בתלמוד מוזכרות רפואות רבות שנקבעו על סמך הידע הרפואי שהיה מקובל בימיהם. וכבר רב שרירא גאון קבע בשם קודמיו הגאונים2 שאין לסמוך היום על רפואות אלו. ובעקבותיהם קבעו התוספות3:

ובזמן הזה תופסים סכנה למיכל דג סמוך לסירחון ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש"ס שאינן טובות בזמן הזה.

דוגמא אחרת, בת ימינו. בעבר נקבע מותו של אדם עפ"י הנשימה ויש על כך פסוק מפורש בתורה "כל אשר נשמת חיים באפיו"4. כיום, גם על מי שלכאורה אינו נושם מחללים את השבת. כי הרפואה בימינו מסוגלת להחזיר לחיים גם מי שהפסיק לכאורה לנשום.

שאלה זו הופנתה לגר"מ פיינשטיין5. השואל סבר שמכיון שההלכה אינה מתחשבת בדבר הסמוי מן העין (ר' להלן פרק ח) אין לנו אלא מה שעינינו רואות. ומכיון שהחולה אינו נושם עוד הוא נחשב כמת ואין לחלל עליו את השבת. הגר"מ פיינשטין דוחה את הנחת השואל:

ודימה זה למה שמותרין לאכול תולעים שרואים אותם במיקראסקאפ, מפני שהתורה לא אסרה אלא תולעים ושקצים ורמשים שנראו לעינים וכן דימה למה שזקנו הגרש"ז ז"ל אמר שאין להתחשב במראות דמים עם מיקראסקאפ, וכן לא ברבוע של תפילין...

נראה לע"ד שאינו כן. במי שרואין העלעקטריק ראדיאגראם שיש לו איזה חיות הרי על אופן זה ליכא שוב אפילו רוב לומר שהוא מת, והוא חי ממש אף שאינו נושם... ולכן יהיה אסור לקבוע [מוות] לאיש כזה ואדרבה יהיו מחוייבים להשתדל ברפואות אם אפשר, ומסתבר שגם בשבת.

אין ספור ליישומים הלכתיים הנקבעים בעקבות התמורות המדעיות והטכנולוגיות. לא כל חכמינו היו בהכרח רופאים מקצועיים. הם הסתמכו על המידע הרפואי שהיה בימיהם (היו ביניהם שהתמחו ברפואה כמו שמואל, אולם גם הוא את חכמת הרפואה רכש כנראה ממקורות אחרים, לאו דוקא מחכמי התורה) וכשהשתנה הידע משתנה גם ההסתמכות בהתאם.

ב. אמירות מדעיות בתלמוד

אין לחכמי ישראל יומרה להיות מדענים מקצועיים. "חכמה בגויים תאמין". וכשהמדע מתקדם, וכתוצאה מניסויים ותצפיות הוא מגיע למסקנה אחרת, אף אנו משנים את דעתנו בהתאם. הישענותם של חכמי ישראל על חכמי המדע באה לידי ביטוי בדיון אסטרונומי בתלמוד (פסחים צד ע"ב).

חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי: תשובה לדבריהם מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון... חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע אמר רבי ונראין דבריהן מדברינו...

[יש שפירשו את הויכוח ביניהם בשאלה ההליוצנטרית או הגיאוצנטרית. חכמי ישראל צדדו בשיטה הקופרניקאית-הליוצנטרית בעוד שחכמי אומות העולם צידדו בשיטה הפתולומאית-גיאוצנטרית (ר' להלן בפרק ו). האסטרונום טיכו ברהה אמר לרעהו היהודי ר' דוד גנז שלא טוב עשו חכמי ישראל שהודו לעמיתיהם הנוכרים, כי דוקא חכמי ישראל הם שצדקו.]

הרמב"ם6 לא רואה פגם בכך שחז"ל הסתמכו בתחום המדעי על מדענים נוכרים שטעו והטעו. הטעות אינה בפסיקת ההלכה, חלילה, אלא ברקע המדעי שעליו היא מתבססת.

ואל תבקשני לתאם כל מה שאמרו מעניני התכונה עם המצב כפי שהוא, לפי שהמדעים באותו הזמן היו חסרים, ולא דברו בכך משום שיש להם מסורת באותם הדברים מן הנביאים, אלא מצד שהם ידעני אותם הדורות באותם המקצועות, או שמעום מידענים7.

ר' אברהם בנו של הרמב"ם8 מתפעל מיושרם האינטלקטואלי ואהבת האמת של חז"ל שהודו לחכמי האומות.

ועתה התבונן מה שהורונו בברייתא זו, ומה יקר עניינה שלמדו. כי רבי לא הביט בדעת אלו אלא מדרך הראיות בלי להשים על לב [לא לחכמי ישראל] ולא לחכמי אומות העולם. והכריע דעת חכמי אומות העולם מפני ראיה זו שחשב כי היא ראיה מתקבלת. כי רבי לא פסק כדעת חכמי אומות העולם, אלא שהכריע דעתם מדעת שיקול הדעת בראיה שזכרנו. זהו שאמר נראים דבריהם... ובאמת נקרא אדון זה רבינו הקדוש, כי האדם כשישליך מעל פניו השקר ויקיים האמת ויכריענו לאמיתו ויחזור בו מדעתו כשיתבאר לו הפכה אין ספק כי קדוש הוא.

מסקנתו היא שרק אמירות הלכתיות של חז"ל הן תורת אמת, אמירות מדעיות המובאות על ידיהם אינן בהכרח תורה.

ולפי הקדמה זו לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם לשלימות תכונתם בפי' התורה ובדקדוקיה ויושר אמריהם בביאור כלליה ופרטיה, שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה, [ולהאמין] אותן כאשר נאמין אותן בפי' התורה שתכלית חכמתה בידם, ולהם נמסרה להורתה לבני אדם... אנחנו מוצאים להם אומרים שלא נתאמת ולא נתקיימו בגמ' דברי הרפואות...

בתחום הרפואי הדבר ניכר יותר שההלכה מסתמכת על מדע הרפואה המתקדם. ויישום ההלכה משתנה בהתאם לתמורות במדע הרפואה. לדוגמא, רב ציוה על חולה לאכול ביוכ"פ על סמך יעוץ רפואי מסוים. כעבור כמה שנים התברר, לאור ממצא חדש, שאדרבה, בריא יותר לצום במקרה כזה. הרב יפסוק אחרת בהתאם למידע החדש. מי טעה הרב או הרופא? או שמא אף אחד לא טעה, אלא כל אחד פעל לפי הידע שהיה בידו בשעת מעשה...

ג. בשר ודגים

לפי הידע הרפואי בתקופת התלמוד האוכל בשר ודגים עלול ללקות בצרעת. הרמב"ם שהיה גם רופא לא הביא זאת להלכה, כי בימיו התקדם המדע הרפואי וידע שאין סכנה בדבר. בכל זאת המנהג להימנע מאכילת בשר ודגים נשאר, ואף הובא בשו"ע9.

החתם סופר10 נשאל האם להתיחס לתערובת של בשר ודגים בחומרא גדולה יותר מאשר לאיסורים אחרים ולא יועיל ביטול בפי 60 כי "סכנתא חמירא מאיסורא"? תשובתו היא:

אלא משום דחזינן לרמב"ם דרב גובריה ברפואות וטבעיות שהשמיט הנ"ל ע"כ ניסה בחקירתו ומצא שנשתנו הטבעים... ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים.

והשתא נהי שלא נסמוך על זה לעשות מעשה לאוכלם זה עם זה דאפשר דהו"ל כמו דבר הנאסר במנין... ומשום זה אנו נזהרים ומנהג אבותינו תורה מ"מ הרווחנו שיצאנו מחמירת סכנתא דהשתא מיהת ליכא סכנתא.

תשובתו בנויה על שני עקרונות:

א. השתנות הטבעים. בדרך כלל משתמשים במונח זה לתאר שינויים עובדתיים בתנאי החיים, מחלות שהודברו, תוחלת חיים שהשתנתה וכדו' (ר' ספרו החשוב בשם זה של הרב פרופ' נריה גוטל). כאן מדובר לא במציאות שהשתנתה אלא בידע שהשתנה. אף הוא נכלל בגדר השתנות הטבעים.

ב. מסורת מול חידוש. לא כל שינוי בידע מחייב יישום שונה של ההלכה. סיבת האיסור אמנם בטלה, אך מכיון שהמנהג המקובל ממשיך להתנהג כאילו הדבר מסוכן, יש להמשיך ולנהוג בו, אך לא במלוא חומרתו הקודמת, כדבר מסוכן ממש, אלא רק כמנהג בלבד.

יש ללמוד מתשובה זו פקחות רבה בהנהגת הצבור. המדע מחדש, מגלה, וממציא, ויש להתחשב בתנאים החדשים. אך עם זאת אין לשבור מסורת, בפרט זו שהוכנסה לשולחן ערוך, ספר ההלכה המחייב כל יהודי. ציבור זקוק לקביעות, להמשכיות. ואם נשנה את הנהגים, בעקבות כל תגלית מדעית חדשים לבקרים עלולה דעתנו להשתבש עלינו ונאבד את היציבות שהחיים בנויים עליהם. אי לכך יש לאחוז את החבל בשני הקצוות, לשמור על המסורת, במקום שניתנה לה גושפנקא הלכתית, אם כי במינון שונה, תוך כדי התחשבות בחידושי המדע.

רק ת"ח ומנהיג מסוגו של החת"ס מסוגל לכך11.

ד. הלוח העברי

מצינו דבר דומה בתחום האסטרונומיה. יש הלכות המסתמכות על הלוח היוליאני, שהמדע הוכיח שאינו מדויק.

הלוח העברי מבוסס בחלקו על השנה השמשית (אלא שאנו מונים את החודשים לפי הירח). שנה זו מחולקת ל-4 תקופות, תקופת ניסן – האביב. תקופת תמוז – הקיץ. תקופת תשרי – הסתיו ותקופת טבת – החורף. פסח חייב לחול תמיד בתקופת האביב וסוכות תמיד בתקופת הסתיו. כדי להבטיח זאת אנו מעברים חלק מהשנים. חישוב זה חייב להיות מדויק ביותר כדי שהמועדים יחולו בעיתם, ולהתבסס על מדע האסטרונומיה. ואכן בעבר יהודים התמחו במדע זה יותר מאחרים.

הלוח המדויק ידוע בשם ה"גרגוריאני". (במקורותינו הוא מיוחס לרב אדא, ועל פיו אנו מקדשים חודשים ומעברים שנים כי שם יש צורך בדיוק מירבי והוא מסור בידי מומחים בלבד). לפיו שתי נקודות השוויון שבהם היום והלילה שוים הן 21 במרץ ו-23 בספטמבר. בהן מתחילות תקופות ניסן ותשרי לפי המדע. פסח חייב לחול, אפוא, לאחר ה-21 למרץ למניינם.

אולם יש לוח פחות מדויק וקל יותר לחישוב, הוא ידוע בעולם בשם "הלוח היוליאני" (שנת החמה לפיו היא מספר עגול יחסית – 91 יום ו-6 שעות. לוח זה מפגר בשבועיים ימים אחרי הגרגוריאני, המדויק יותר. במקורותינו מיוחס לוח זה לשמואל). תקופת ניסן תחול לפיו ב-8 לאפריל. לוח זה עדיין משמש בסיס לכמה חישובים בהלכה, כגון לעניין ברכת החמה, או שאלת גשמים בחו"ל, שהיא 60 יום אחרי תקופת תשרי. אמנם בכל הנוגע לקידוש החודש ועיבור השנה, המסורים למומחים ובהם תלויים החגים, חייבים אנו להיות צמודים למדע המדויק. אולם בדברים המסורים לכל והתיארוך שלהם הוא סמלי בעיקרו, הוא אינו חייב להיות כה מדויק, בהם אנו מעדיפים את חישובו העממי והלא מדויק של הלוח.

ה. חישובים הנדסאיים

יש כללי חישוב הנדסאיים המופיעים רבות בחז"ל כגון האלכסון גדול פי 1.4 מהצלע והיקף המעגל גדול פי 3 מהקוטר. ידוע שהמתמטיקה הגיעה לחישובים מדויקים יותר. לפי משפט פיתאגורס היחס בין האלכסון לצלע הוא שורש ריבועי של 2. ויחס ההיקף של המעגל ביחס לקוטר מכונה פאי יוונית (ð) והוא יותר מפי 3.

כבר קדמונינו עמדו על הפערים בין כללי חז"ל לבין המקובל במדע12. ובכל זאת אנו מסתמכים להלכה על כללי חז"ל כגון לענין סוכה, עירובין, ריבוע של תפילין ועוד. כי ההלכה ניתנה לקיום ע"י בני אדם רגילים, בעלי עיני בשר ודם, ולא למתמטיקאים. ועיני בשר ודם אינם מבחינים בהבדלים דקים אלו.

על סמך הנחה זו פסק בעל המשנה ברורה (בביאור הלכה סימן לב) באשר לריבוע בתפילין:

פשיטא לי דע"י פגימה קטנה שנתהוה בהבתים כשיעור חגירת ציפורן ואפשר אפילו מעט יותר מזה לא אזל מניה עי"ז שם ריבוע, ואולי אם נתמעך המעט יותר מחגירת ציפורן נקרא קלקול וצ"ע.

ק"ו שאין צורך במכשיר מדידה מדויק. עד כדי כך שיש פוסקים שאפילו אוסרים למדוד ריבוע של תפילין ע"י מכשיר מדויק כגון קאליבר. כי התורה לא דרשה זאת וכל המחמיר הרי הוא מן המתמיהין ומוציא לעז על הראשונים, שלא היו בידיהם כלי מדידה כה מדויקים13.

ו. הכינים

במסכת שבת (קז ע"ב) נאמר:

רבי אליעזר אומר ההורג כינה בשבת כהורג גמל בשבת. עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה דאינה פרה ורבה, אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין לא פליגי.

ההלכה נפסקה כרבנן שמותר להרוג כינה בשבת בגלל שאינה פרה ורבה. זו היתה ההנחה שהיתה מקובלת במדע בתקופת חז"ל. המדע סבר אז שתיתכן בריאה ספונטאנית של יצורים, כגון כינים מהזיעה. עם התפתחות המדע והמיכשור המדעי הופרכה הנחה זו והוכח שאין בריאה ספונטאנית, אלא כל בע"ח נולד מבע"ח אחר. גם הכינים מתרבות כדרך כל הארץ מזכר ונקבה.

כבר לפני כ-300 שנה כתב על כך ר' יצחק למפרונטי, באנציקלופדיה התלמודית שחיבר14 שאסור להרוג כינה בשבת כי היא פרה ורבה. ר' יהודה בריל חלק עליו וסבר שהמדע הביולוגי אינו מדויק ולא ניתן לסמוך על ממצאיו. כנראה שגם הוא מודה שאם היה מוכח מעל לכל ספק שהכינים פרות ורבות היה אסור להורגן בשבת. אך כל עוד לא הוכח כן, ההנחה הראשונה, ובעקבותיה ההלכה, במקומן עומדות. ואכן לואי פאסטר הוכיח מעל לכל ספק שאין בריאה ספונטאנית (ועל כך מבוסס הפסטור המוכר לכולנו). עם זאת ייתכן שבכל זאת עדיין היתר הכינה במקומו עומד, כי בעין אנושית רגילה לא ניתן לראות את ההתרבות. וכבר ראינו שההלכה ניתנה לעין האנושית ולא לעין המדעית.

מעניין שבין הטענות שהם משתמשים מוזכר קופרניקוס. ר' יצחק למפרונטי טוען שמדע הביולוגיה, שהוא ניסויי, מדויק יותר מהחישובים האסטרונומיים המבוססים על נוסחאות מתמטיות מופשטות. ולכן גם מי שמטיל ספק בהנחה הקופרניקאית יודה לממצאי המדע הביולוגי. ר' יהודה בריל טוען להפך, שהאסטרונומיה מדויקת יותר מהביולוגיה, ובכל זאת אין לסמוך עליה, שהרי חכמי ישראל הודו לחכמי האומות העולם ולבסוף הוכח שבטעות הודו להם. רצונו לומר, קופרניקוס עצמו יוכיח שלא ניתן לסמוך על השערות המדע, שהרי המדענים הקדמונים סברו אחרת ובא קופרניקוס וסתר את הנחותיהם...

חכמינו אינם הולכים בעיניים עצומות אחרי המדענים. הם שואלים ודורשים האם אכן מסקנות המדע הוכחו בצורה מוחלטת, או שמדובר בתיאוריות והשערות שלא הוכחו סופית. בימי הביניים בתקופה הטרום-מדעית היחס אל המדע היה כאל דבר מסופק וכך כותב הריב"ש:15

ואנחנו על חכמינו ז"ל נסמוך... לא נאמין אל חכמי היונים והישמעאלים שלא דברו רק מסברתם ועל פי איזה נסיון, מבלי שישגיחו על כמה ספקות יפלו בנסיון ההוא כמו שהיו עושים חכמינו ז"ל.

ככל שהמדע נעשה אמין יותר וניסיוני יותר כך גבר האמון של חכמינו במסקנותיו. אם כי אפילו הרב קוק עדיין הטיל ספק במסקנות המדע16. ובדורנו, הגר"ש ווזנר אינו מסתמך על ה-D.N.A כזיהוי מוחלט אלא רק בצירוף נתונים נוספים17. כי גם לפי המדע לא מדובר בהוכחה של 100% אלא קרוב לכך. במקום שההוכחה תהיה ודאית יותר יש להניח שההלכה תסמוך על כך18.

ז. טרפות

הטרפה מוגדרת ע"י חז"ל כבע"ח שאינו מסוגל לחיות יותר מי"ב חודש. היה מתבקש לכאורה שהוטרינרים הם שיקבעו מהי טרפה. ולא היא. יש להלכה הגדרות משלה והן קבועות ואינן מושפעות מהתמורות המדעיות וכך פוסק הרמב"ם (הל' שחיטה י, יב-יג):

ואין להוסיף על טריפות אלו כלל, שכל שאירע לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמים הדורות הראשונים, והסכימו עליהם בבתי דיני ישראל – אפשר שתחיה, ואפי' נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות.

וכן אלו שמנו חכמים ואמרו שהן טריפה, אף על פי שיראה בדרכי הרפואה שבידנו שמקצתן אינן ממיתין ואפשר שתחיה מהן, אין לך אלא מה שמנו חכמים, שנאמר: 'על פי התורה אשר יורוך'.

הרמב"ם עצמו בנושא אחר19 של קביעת ההגדרה של טרפה לעניין רוצח, פוסק שהדבר תלוי במדע הרפואה:

ההורג את הטריפה אע"פ שאוכל ושותה ומהלך בשוק הרי זה פטור מדיני אדם, וכל אדם בחזקת שלם הוא וההורגו נהרג עד שיודע בודאי שזה טריפה ויאמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה באדם ובה ימות אם לא ימיתנו דבר אחר.

הרמב"ם, שהיה גם רופא בעל שיעור קומה, סותר לכאורה את עצמו?

אולם יש להבחין בין הלכות טרפות, בהן ההלכה קובעת, לבין הלכות רוצח בהן העובדות קובעות. לענין כשרות בע"ח, הטרפה אינה סיבת האיסור. מה איכפת לו לקב"ה בין שוחט מן הצואר או שוחט מן העורף? וכמו"כ מה איכפת לו אם נאכל בע"ח שסיכוייו לחיות או שסיכוייו למות? אדרבה, עדיף לשחוט בע"ח העומד בלאו הכי למות מאשר לשחוט בע"ח בריא (אמנם אם מחלתו עלולה לגרום נזק לאדם בודאי שהדבר אסור משום סכנה). הטרפה אינה סיבת האיסור אלא סימן שהתורה קבעה שאין לאוכלה. הדבר עולה מלשון הכתוב: "ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו". כלומר סיבת האיסור אינה נעוצה בבריאותו או מחלתו של בעה"ח, אלא ברצון ה' לקדש את האדם, בעיקר בתחום זלילת הבשר. התורה הגבילה את סוגי בעה"ח המותרים באכילה, וגם באלו הגבילה את דרך המתתם ואסרה את החלב והדם ובשר בחלב. לכן אין מקום לשיקולים רפואיים באיסור זה. כללי האיסור נמסרו לחכמים. מה שאין כן בהלכות רוצח, שם עלינו לוודא שהנרצח היה מסוגל לחיות והרוצח קיפד את חייו וקטעם בעודם באיבם. רק אז ישא עונש בכל חומרת הדין.

היו שניסו לערער על נושא הטרפות מכוח ניסויים רפואיים. הרשב"א מתייחס לכך בחריפות:20

ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו, ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים, הנביאים ובני נביאים, ודברים שנאמרו למשה מסיני.

ח. הסמוי מן העין

ההתפתחות הטכנולוגית יצרה כלים המאפשרים למדע לחקור לעומק. כך גילה המדע את היצורים הסמויים מן העין. אין ספק שמדובר בבע"ח אולם אין להם סימני טהרה. ואין אפשרות להימנע מלאוכלם. הם שורצים בכל אתר ואתר. כיצד הם מותרים?

כאמור, כללי ההלכה נועדו לשימוש מעשי ע"י בני אדם בראייתם הטבעית. לא ניתנה תורה לחוקרי מעבדות המצוידים במיקרוסקופים. הם עצמם, גם אם אינם מודעים להלכות הכשרות, אוכלים ושותים לפי מראית עיניהם, מתוך התעלמות מהידע המדעי שלהם, אלא א"כ הם מודעים לסיכון מסוים במקרים חריגים. (גם ההלכה תאסור להסתכן במקרים אלו. סכנתא חמירא מאיסורא.)

גם מדען אסטרו-פיזיקאי, שאצלו שקיעת החמה אינה אלא סיבוב של כדור הארץ סביב עצמו והעלמות קרני האור, כשהוא רואה שקיעה יפה הוא מתפעל מיפי המראה הנגלה לעיניו החושניות ומתעלם לפי שעה מהגדרותיו המדעיות. רק מפלצת מסוגלת לחיות כמחשב חסר תחושות אנוש. התורה ניתנה לבני אדם כמות שהם בחושיהם הטבעיים.

הידע המדעי קיים וגם ההלכה מכירה בנחיצותו בשעת הצורך (כנזכר לעיל לעניין קידוש החודש, עיבור השנה ועוד) אך באשר לחיי יום-יום ניתנה התורה לבני אדם בחושיהם הטבעיים.

הראשון שעמד על נושא החידקים הוא בעל החכמת אדם21:

דין החומץ שכתב חוקר אחד בספרו ספר הברית שנתברר שאי אפשר להיותו חומץ עד שירום תולעים והמסתכל בזכוכית שקורין (מיקרושקאפיע) יראה כל החומץ מלא תולעים וכתב שלכך אסור לאכול חומץ שאפילו סינון לא מהני אפילו דרך בגד דק מאד ואין לו תקנה אלא שמתחלה יבשל החומץ.

תשובה – מה שכתב לאסור חומץ הבל הוא! שהרי התורה אמרה בנזיר חומץ יין כו' מכלל דלאחריני שרי וכן כתוב ברות וטבלת פתך בחומץ וכי התורה תסתום באיסור לאו ולמה לא תפרש חומץ מבושל או לומר בעל פה למשה רבינו ע"ה הלכה למשה מסיני שהחומץ צריך בישול?!

מכאן פסיקות רבות בעניין, כגון: מחיקת שמות - ממחשב, מיקרופילם ורשמקול, מותרת, מכיון שאין השם ניכר לעין. כתיבה בשבת במחשב מצד עצמה אינה אסורה מהתורה (להוציא את ההדפסה ונושא המעגלים החשמליים), אין לבדוק סכין לשחיטה ע"י מיקרוסקופ ועוד ועוד. לדוגמא, פסיקה של הגר"ע יוסף22:

בשו"ת אבן יקרה נשאל אם מותר ליכנס לבית הכסא עם תנ"ך שנעשה ע"י צילום פוטוגראפי באותיות קטנות מאד, עד שא"א לקרות בו אלא בעזרת זכוכית מגדלת, והעלה שאין שום קדושה כלל בתנ"ך כזה. אין לזה דין כתב כלל. שאנו אין לנו בכל מקום אלא מה שעינינו רואות במראה ולא בחידות. והא ראיה שהרי בכל גוף מהבעלי חיים יש בו נקבים דקים טבעיים מעבר לעבר, ואם היינו מסתכלים בכלי שמגדיל הראיה הלא לא תמצא שום בהמה, או חיה ועוף, כשרה לאכילה, כיון שאיבריהם הפנימיים נקובים מעבר לעבר... ומ"מ למעשה כיון שיש שמות הקדושים בתנ"ך חלילה לנהוג בהם מנהג בזיון. עכת"ד. גם הגר"ש קלוגר כ', שאין בדיקה בזכוכית מגדלת מעלה ומורידה. וכן מצינו עוד כיוצא בזה בתפארת ישראל שהביא שגדול אחד חשב להתיר דגים שאין הקשקשים שלהם נראים לעין אלא ע"י מיקרוסקופ, ואוושי עליה כולי עלמא, ונפיק שיפורי דידהו לאיסורא, ונשתקע הדבר ולא יאמר.

בטעות יש סבורים שאתרוג או חרקים טעונים בדיקה בזכוכית מגדלת. ולא היא. די בראיה טבעית23. רק כאשר יש ספק במראה הטבעי ורוצים להכריעו ע"י זכוכית מגדלת יש משתמשים בכך. ויש מתנגדים גם במקרה כזה24.

גילוי תופעות בשיטות מדעיות, כגון חרקים שלא ניתן היה לזהותם אלא כתוצאה ממחקרים מדעיים שנעזרו באמצעים מלאכותיים כתולעים בדגים.

ט. המחשב

בהמשך לזכוכית המגדלת והמיקרוסקופ דנו פוסקי דורנו באשר לניצול המחשב לקיום מצוות. אין ספק שהמחשב הוא כלי משוכלל, המסוגל לחשוף טעויות מעבר להישג ידו ועיניו של בן אנוש. האם מותר ואולי אף חובה לנצל מכשיר מתקדם זה לשם בדיקת ספרי תורה? דעת הגר"ש ווזנר לחייב כל ס"ת בבדיקת מחשב25. הרב מנשה קליין (הקטן) חולק עליו והשיב תשובה ארוכה26 בה הוא יוצא חוצץ נגד עצם העלאתו של הרעיון על הדעת. אמנם מתשובות אחרות שלו משתמע שבכלל אין דעתו נוחה מהמודרנה. בנקודה זו רוב הפוסקים חולקים עליו27. אולם הדוגמאות שהוא מביא מוסכמות על כל פוסקי ההלכה בישראל. וזו תמצית דבריו:

חדשים מקרוב באו והמציאו לבדוק כל ספרי תורה על קאמפיוטער (מחשב) וכמה מגדולי ישראל המליצו עליו שהוא דבר טוב למצוא טעיות בספרי תורה. לא ייעשה כן בישראל:

א. להוציא לע"ז על ס"ת וסופרי סת"ם בכל העולם דבר נורא. ואיך לא נבוש מאבותינו הקדושים לומר על מעשה ידי יוצר של הקב"ה ועל מעשה ידיהם ועל קודש הקדשים שלהם שהם פיגול לא ירצה ומעשה המכונה שלנו קודש?!

ב. במשך הזמן ימציאו מחשב חדש ויותר מדויק מזה ויחזרו ויפסלו כל הס"ת האלו שכבר עברו על המחשב הזה.

ג. המגיהים יסמכו על המכונה ולא יגיהו אפילו כמו שהגיהו עד הנה ויסמכו גם על שאר ענינים על המכונות ואח"כ יבואו אחרים ויכתבו ס"ת במכונת כתיבה ומהקל יבא אל החמור כיון שנתנה רשות למכונה יכתוב גם אם כתב משונה.

והוא מרחיב את היריעה:

אנן שותין חלב בכל יום ואוכלין בשר וסמכינן ארוב בהמות כשרות א"כ כיון דאפשר כהיום לבדוק ע"י מכונת עקסריי (=רנטגן) הבהמות אם אין בהם טריפות הריאה. וגם שאר שמונה עשרה טריפות העקסריי יכול לברר למה לא יבדקו בהמה בחייה ע"י עקסריי? מפני שהתורה סמכה על הרוב ואין צריך לבדוק יותר ואנן לא נתנה לנו תורה רק לעינינו ולמה ניחוש להמחשב?!

ועיין מבי"ט לענין האתרוגים אין צריך להשתדל למצוא עליהם נקודות שחורות וכיוצא בו, דכל שאין נראה לעין מחמת דקותו וצריך להסתכל בו לראותו, לא הוי פסול. ולא נתנה תורה לרואי בזכוכית מגדלת.

התורה העידה לנו על קיומה בלי מכשירים. ומה יעשו אותן שאין להם מחשבים או קאמפיוטערס? ה' נתן חכמה לשכוי להגיד לן דרכי התורה ולהבחין בין יום ובין לילה ולעורר אותנו, הכל ע"פ דרך הטבע מה' ית"ש ולא מהמכונות. ועכ"פ הגם כי אפשר להשתמש בהם בכל הצורך ובמקום שאין שכוי וכיוצא בו, אבל להגיד שהם מחליפין את האדם הסופר שחושב מחשבות לעשות נחת רוח ליוצרו ולכתוב ולהגיה ספר תורה קדושה ולומר עליהם שהם טועים והמחשב הוא היודע והוא המכשיר ח"ו? לא להם נתנה התורה אלא לנו בעלי גוף וחוש וטבע כפשוטם ולא בעץ ואבן וברזל.

דרכם של רוב הפוסקים היא דרך ביניים. הם אינם מחייבים ואינם אוסרים, אלא ממליצים, ליתר הידור, לבדוק ס"ת במחשב. אך לא כמחליף את עיני האדם הטבעיות, אלא רק כמעורר את המגיה לשים לב למקום הטעות ולבודקה במו עיניו.

י. קיום מצוה באמצעים מלאכותיים

לפי ההנחה שמצוות יש לקיים בדרך טבעית, ממילא אין חיוב לקיים מצוה בדרך מלאכותית. כגון אשה שילדה מספר מסוים של בנים ומעוניינת ללדת גם בת כדי לקיים מצות פרו ורבו. אין חיוב להשתמש בשיטת ה-P.G.D. שלפיה ניתן למיין את מין העובר ע"מ לקיים את המצוה (השימוש בדרך זו הכרחי ומוצדק רק במקרה של מחלות תורשתיות העוברות דרך מין אחד).

כמו"כ זוג שלא זכה להיבנות בדרך הטבע אינו חייב להתאמץ ולהיבנות ע"י הפרייה מלאכותית28, אלא שמן הסתם זוג כזה לא יוותר על האפשרות ללדת ילד, גם אם הדבר ייעשה בדרך מלאכותית. הדבר יציל את שלום הבית, ומסיבה זו ראוי להשתמש בדרך מלאכותית. ואין ספק שיש בה גם צד מצוה, גם אם אינה חובה.

חולה ביוכ"פ אינו חייב לקבל תזונה מלאכותית, אלא יאכל בדרך טבעית בשיעורים. תינוק שחסר לו חלב מותר לאמו לשתות ביוכ"פ ואינה חייבת להסתמך על תחליפים מלאכותיים. כמו"כ מותר לאם לשאוב חלב בשבת לצורך הזנת תינוק בחלב אם טבעי, מבלי להזדקק למזון מלאכותי. (הדברים אמורים כמובן בתינוק שעדיין לא נזקק למזון מלאכותי. תינוק שניזון בלאו הכי במזון כזה לא יחללו עליו שבת ויוכ"פ).

זמני קריאת שמע ותפילה יישארו במקומם, לפי הזמן הטבעי, למרות שבגלל התאורה המלאכותית סדר היום של האדם השתנה והוא ישן ומתעורר ע"י השעון המלאכותי.

הדברים ארוכים ותקצר היריעה מלפורטם.

***

יש במסקנות אלו מסר רעיוני. העולם מתקדם והאדם נעזר יותר ויותר באמצעים מלאכותיים, פרי תבונתו. אין הצדקה לחזור לסוס ולעגלה, לתקופת האבן ואף לא לימי הביניים. ה' חנן את האדם בחכמה בינה ודעת, ע"מ שהעולם לא יישאר במקומו אלא ימשיך להתפתח. כל אלו מאפשרים לאדם לשכלל את תנאי חייו, להצילו מסכנות ומחלות, לשחרר לו זמן פנוי. עליו לנצל את כל אלו להעלות את רמת חייו התורנית והמוסרית. אולם על אף המהפכה המדעית והטכנולוגית, האדם נשאר יצור טבעי ועליו לסמוך על כוחותיו הטבעיים. הוא לא יכול ולא צריך להתנתק מהטבע. כבר ידוע לכל שמלאכותיות מופרזת, במקום שאין בה צורך, גורמת נזק לאדם וליקום. המיכשור המתקדם והידע המדעי צריכים לשרת את האדם, אך לא לבוא במקומו. על האדם לשלוט בהם ולא לתת להם לשלוט בו, בחינת גולם שקם על יוצרו. ההלכה מנווטת את האדם לשמור על האיזון בין החושים למדע, בין הטבע לטכנולוגיה, כי התורה היא תורת חיים על כל מרכיביהם ומשמעויותיהם.