ביצי תרנגולות שהאכילו אותן תערובת חמץ

התשובה

האחרונים נחלקו בדין חלב היוצא מפרה שאכלה חמץ בפסח. ה'משנה ברורה'[1] כתב שדעת ה'פרי מגדים' להתיר את החלב לאחר 24 שעות מאכילת החמץ ואילו ה'ישועות יעקב' כתב שהחלב מותר אפילו באותו היום, אם הפרה אכלה דברים נוספים. ב'שערי תשובה'[2] הביא את תשובת 'בית אפרים'[3] שאם פרה אכלה חמץ אצל גוי – אפשר לשתות את החלב מכיוון שמקרה זה אינו דומה ל'נתפטם באיסור הנאה'. לכאורה נראה שאם החמץ של יהודי אלא שנמכר לגוי במכירת חמץ, וכעת החמץ הוא של גוי ובטעות האכילו ממנו לבהמת ישראל – יש לאסור. ה'שלחן ערוך' (יו"ד סי' קמב סעי' יא) כתב:

מותר ליטע תחת האשרה ירקות, בין בימות החמה שהם צריכים לצל בין בימות הגשמים, מפני שצל האשרה, שהוא אסור, עם הקרקע, שאינה נאסרת, גורמים לירקות אלו לצמוח, וכל שדבר איסור ודבר מותר גורמין לו, הרי זה מותר בכל מקום. לפיכך שדה שזבלה בזבל של עבודת כוכבים, מותר לזרוע אותה. ופרה שפטמה בכרשיני עבודת כוכבים, תיאכל. וכן כל כיוצא בזה.

העולה ש'זה וזה גורם' מותר, ואפילו הרמ"א[4] שכתב שאם נתפטמה כל ימיה אסורה, אבל בפסח 'כל ימיה' אינו רלוונטי, שהרי האיסור הוא רק בשבעת ימי הפסח. וגם לדעת ה'מגן אברהם'[5] שבפסח יש להחמיר בדין 'זה וזה גורם', אבל בנידון דידן אין איסור החמץ עומד לבדו אלא מדובר בתערובת חמץ – חיטה עם מוצרים אחרים, וכבר נתבטל החמץ מדאורייתא בערב פסח, ולכן לכאורה אין איסור.[6] יש להוסיף שיש לחלק בין בהמות ותרנגולים, בבהמות הפרות מפרישות רוק שמחמיץ את התערובת, אבל בתרנגולים (בגלל מבנה הקיבה) אין נוזל רוק מהפה של התרנגול ואדרבה התרנגול בולע את החיטה עצמה ולא משאיר כלל גרעינים רטובים, אלא הכול נאכל, ואם כן אפילו שיש בתערובת גרעיני חיטה ושעורה, מכל מקום לא ברור שהם החמיצו. וכאמור הם אף בטלו ברוב התערובת. אמנם לעניין בהמה שינקה מטרפה אנו חוששים לחלב שנמצא בעין בקיבה, אבל נראה שבלול תרנגולים אין את הגרעין עצמו אלא מכך נוצרה ביצה חדשה ואם כן אין כאן איסור כלל.

על כן נראה שבתרנגולים אפילו שהן של ישראל והואכלו בשוגג (חוסר ידיעה) אין כל חשש בביצים שנולדו בחול המועד. אבל אם עשו בכוונה יש מקום לקנוס לאכול רק לאחר החג, אבל מעיקר הדין הדבר מותר באכילה.