התשובה
שלום וברכת ד'
ממכתבך ניכר שעיינת בדברים והנך ת"ח, אבל אינני יודע את שמך, על כן אני כותב בצורה סתמית. עוד אכתוב לכבודו שאיני מכיר את המקצוע "מתכנן תנועה" אבל מתוך המכתב שכתבת אשתדל לענות.
הנושא הוא צבורי, "דרך" זה דבר חשוב ביותר לבטיחות והגעה בשלום. יוצאים על הדרכים אפילו בחוה"מ בגלל חשיבות הדרכים והצורך שיהיו תקינים. דרך שאיננה טובה ואיננה ישרה היא לא רק נזק וצער של היחיד אלא גם של הרבים. לכן מטרת מתכנני התנועה צריכה להיות טובת הציבור ובטיחות מול עיניהם. כאן אנו נכנסים בעצם לסוגיא גדולה יותר של כבוי גחלת של עץ בשבת מחשש לסכנת הרבים. מו"ר הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל ("הבטחון הפנימי במדינה בשבת", עמוד הימיני, סימן יז) "ומכאן שכל מה שנוגע לשלום הציבור או סילוק נזק ממנו, הכל נחשב כפיקוח נפש, כי כל מה שכרוך בשלום הציבור יש בו בעקיפין ענין עם פיקוח נפש". הראשונים החולקים על רב האי גאון (ואוסרים כבוי גחלת של עץ), סוברים שגחלת של עץ איננה נחשבת כ"כ כנזק לציבור, אך הם מסכימים עקרונית שניתן לחלל שבת על מנת למנוע חשש נזק ופגיעה בשלום הציבור, גם כשאין הדבר כרוך בפיקוח נפש ישיר. השו"ע (שלד סעי' כז) הכריע שמותר לכבות גחלת של עץ ג"כ מחשש פגיעה בציבור (שלא דעת הרמב"ם) ועיין במשנ"ב שכתב שכן יש לנהוג. מכאן אנו לומדים חומרת נזק של רבים שהתירו בעבורו איסור דרבנן וגם דאורייתא (להלכה).
מכאן שמהנדסי דרך חייבים לתכנן את הדרך הבטוחה ביותר לצבור, ללא כל שיקול אחר. נראה שאתם לא צריכים לדעת היכן ואלו עצים נמצאים בדרך, אלא לעשות את התכנית הטובה והבטוחה ביותר לציבור. אמנם כשיגיעו לידי מעשה הכביש, יצטרכו לעשות חשבון האם אפשר לעקור עצי סרק (עדיפות ראשונה) ואם צריך לעקור עצי פרי יש להשתדל לעשות העברה ממקום למקום עם הגוש (עדיפות שניה), אבל אם אי אפשר לעשות העברה יש למכור לגוי ושגוי יעקור אותם. כפי שכתבתי יש דרכים הלכתיות לעקירת העצים, על כן התוכניות שלכם אינן אסורות, אלא יש לידע את אנשי הביצוע על האפשרויות ההלכתיות, כמו כן אם ירצו אנשי המעשה יכולים לפנות למכון התורה והארץ שיתנו הדרכה הלכתית בנושא עקירת עצים. אבל אפילו אם אנשי המעשה לא יעשו על פי הדרכת התורה, אתם לא עברתם מכיוון שהם יכלו לעשות כדין תורה והודעתם להם. לא עליכם החובה.
שבת שלום
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
