התשובה
אסור לטמא תרומה, להפסיד ולהשחיתה.[1] כך נאמר בפסוק (במדבר יח, ח): 'ואני נתתי לכם את משמרת תרומתי'. וכן פסק הרמב"ם (הל' תרומות פי"ב ה"א): 'אסור לטמא את התרומה של ארץ ישראל כשאר הקדשים ולא יביאנה לידי טומאה ולא יפסידנה'. כמו כן, אסור להפסיד או לטמא תרומה בצורה עקיפה. לדעת חלק מהפוסקים 'גרם הפסד' אסור מהתורה ולדעת חלקם האיסור הוא מדרבנן.[2] השאלה מה לעשות בתרומה טהורה בימינו, שהכהנים טמאים ואסורים באכילתה? לדעת הרב קוק,[3] גם בימינו מצווה לשמור תרומה טהורה שלא תיפסד, על כן צריך להשאירה להירקב מאליה.[4] אולם לדעת ה'חזון איש',[5] ניתן לקבור אותה מחשש תקלה שלא יאכלו ממנה אף שיש בכך גרם הפסד.[6] לדעתו, מטעם זה מותר לנהוג כן גם בתרומה טמאה בימינו, אף שמעיקר הדין מצווה לשרוף אותה.[7] כך גם המנהג למעשה, שלאחר אמירת נוסח הפרשת תרומות ומעשרות, עוטפים את פירות התרומה ותרומת המעשר בשקית ניילון גם כשהתרומה טמאה, ומניחים אותם בפח האשפה כשבאופן זה הם לא מעורבים עם שאר האשפה. על פי זה אפשר לתת פירות תרומה ב'קומפוסטר', אך צריך לעטוף אותם תחילה בשקית נייר ולאחר מכן להניחם ב'קומפוסטר'. אמנם בשלב מסוים הנייר יתפורר והם יתערבו עם האשפה שב'קומפוסטר', אך כשזה יקרה הפירות כבר יהיו רקובים ולא ראויים לאכילת אדם וקדושת התרומה תפקע מהם,[8] ולכן גם אפשר יהיה לדשן בהם את הגינה.
[1]. ירושלמי חלה פ"ג ה"ב; ובמפרשים שם; רש"י, סוכה לה ע"ב ד"ה שמכשירה.
[2]. ערוה"ש, זרעים סי' פד סעי' ג, מסתפק בדבר. ועי' דרך אמונה, הל' תרומות פי"ב ה"א בביאור הלכה ד"ה ולא יפסידנה; התורה והארץ, ח"ג עמ' 227-221; התורה והארץ, ח"ג עמ' 239-228.
[3]. שו"ת משפט כהן, סי' לח אות ג, וכלשונו.
[4]. על פי רמב"ם, הל' מעשר שני ונטע רבעי פ"ב ה"ד; וק"ו לתרומה שיש מצווה לשומרה. למרות שלשון הטור, יו"ד סי' שלא בשם ספר התרומה, שבזמן הזה 'תרומה טהורה תיקבר', ביאר הרב קוק שיש טעות סופר בדבריו, וצ"ל 'תירקב'.
[5]. חזו"א, שביעית סי' ה ס"ק י.
[6]. על פי לשון ספר התרומה (מהד' מכון התורה והארץ), עמ' 172: 'לכך טוב לקוברה אם היא טהורה שלא הוכשרה. ולא יתננה בכלי פן ימצאוה ויאכלוה'.
[7]. על פי חזו"א, דמאי סי' טו ס"ק א ד"ה ועל דבר; אף שדעת הרב קוק במשפט כהן, סי' לז, שגם בזמן הזה תרומה טמאה נשרפת.
[8]. אמנם נחלקו הפוסקים, האם תרומה טמאה פוקעת קדושתה כשנפסלה מאכילת אדם, כמו בתרומה טהורה. או שאף במצב כזה היא עדיין בקדושתה, הואיל וכל שימושה לכהנים הוא שלא למטרות אכילה. ראה: התורה והארץ, ח"ד עמ' 120-116; אך למעשה כיום מקילים בדבר חוץ משמן של תרומה טמאה, ראה: התורה והארץ, ח"ד עמ' 123-121.
