צמח האוליוורה - עץ או ירק

התשובה

שלום, 

אכן לגבי צמח האוליוורה יש מקום להסתפק, כי מחד גיסא הצמח הוא רב-שנתי ולכן הוא צריך להיות מוגדר כעץ. אך מאידך גיסא נאמר בתוספתא בכלאיים וכך נפסק ברמב"ם ש'כל המוציא עליה מעיקרו' נחשב ירק ואילו כשאינו מוציא עליה מעיקרו הרי זה עץ. ופירוש 'עיקר' הוא שורש. ובמקבילה שבירושלמי 'את שהוא עולה מגזעו - מין אילן. זו אחת מן הסיבות שקבענו בעבר שהאננס הוא ירק אעפ"י שהוא צמח רב שנתי, ראה במאמר אג' יהודה הלר באמונת עתיך 146 עמ' 138-144 ובפרט הערה 21, כי אין לצמח האננס גזע ברור והעלים עולים מן השורש. אמנם באננס יש גם טעמים נוספים להחשיבו ירק וראה במאמר שם מצד שיש פחת ביבול מן השנה השנייה ואילך ועוד סיבות נוספות. הצבר לעומת זאת נחשב אילן ויש בו איסור ערלה אך זהו צמח שנותן פרי שנים רבות ויש לו גם קצת גזע בתחתית הצמח. האוליוורה דומה לאננס מבחינה זו שאין לו גזע והעלים יוצאים מן השורש, אך אין לו פחת ביבול כי החלק שמשתמשים בו הוא העלים שלו. יש כלל נוסף בהלכות כלאיים והוא שרגילים לגדל מהם שדות כמבואר ברמב"ם הל' כלאיים פ"א ה"ט. לכן למעשה ייתכן והיה מקום להחמיר לשתול את האוליוורה יחד עם הגפן, אך דין זה דומה למה שכתב מרן הרב קוק זצ"ל במשפט כהן סי' כח, בהקשר לצמח הטאבק: 'ע"ד הטאבאק, אם הוא כלאים בכרם. ודאי שלכתחילה חובה להזהירם שלא יטעוהו בכרמים, אבל בדיעבד אין לנו כח לאסור. שהרי דעת הרמב"ם היא, שדוקא ירקות אסורים בכרם ולא זרעים, והחילוק בין זרעים לירקות בשמם כתב בפ"א ה"ט, שמה שדרך לזרוע מהם שדות שלמים נקראים מיני זרעים, והטבק הלא זורעים מהם שדות ולא ערוגות. ובזרעים שאין עומדים לאכילה כ"א לרפואה וכיו"ב הלא דעת הכ"מ והרדב"ז בפ"ה ה"ו, דאפי' איסור דרבנן אין בהם, ע"כ א"א לאסור בדיעבד. ביחוד שלדעת רבים הלא הוא רק מדרבנן מתרי טעמי...' ראה עוד שם.

בברכת שנה טובה וכוח"ט, 

יואל פרידמן