התשובה
לגבי דין כרם רבעי יש מחלוקת, אם הוא נוהג בחו"ל אם לאו. דעת הגאונים[1] היא שכרם רבעי נוהג בחו"ל[2] ואילו דעת הרמב"ם[3] היא שאין דין זה נוהג בחו"ל. נראה שהמחלוקת ביניהם היא האם רבעי דומה למעשר שני או שהוא המשכו של איסור ערלה שנוהג אף בחו"ל. וזו לשון הרשב"א (בבא קמא סט ע"א):[4]
וכן כתב עוד [הרמב"ם] בהלכות מעשר שני בפרק ט' כשם שאין מעשר שני בסוריא כך אין נטע רבעי בסוריא ע"כ... ועוד שהרי תלאה במעשר שני וכשם שאין מעשר שני בח"ל כך הרבעי שהוקש לו... אלא נ"ל פירושו [של הירושלמי] דלב"ש לא למדו אותו לכל דיניו אלא ממעשר... אבל לב"ה לא למדו אותו לגמרי ממעשר שני... וכיון שכן אף הוא אינו לומד ממעשר שני אלא לענין קדושתו... הא בזמן ומקום אינו למד ממנו משום דכתיב וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים ובשנה הרביעית וגומר דמשמע כל זמן שערלה נוהגת ובכל מקום שנוהגת נטע רבעי נוהג, ומעתה לדידן נטע רבעי נוהג בין בארץ ובין בחוץ לארץ.
ה'שלחן ערוך'[5] הביא שתי דעות: ב'סתם' כתב שנוהג נטע רבעי בחו"ל, ודעה שנייה בשם 'יש מי שאומר', היא דעת הרמב"ם שאף כרם רבעי אינו נוהג בחו"ל. הרמ"א הכריע כדעת הגאונים, שיש לחלל רבעי מן הכרם גם בחו"ל, ופטר עצי פרי אחרים מן הרבעי; וכן הכריע גם הגר"א.[6]
ובנד"ד אם אנו משווים את נטע רבעי למעשר שני, לכאורה יש לדמות לחיוב תרומות ומעשרות בעציץ שאינו נקוב שהוא מדרבנן[7] ומברכים על ההפרשה. מאידך גיסא אם אנו משווים את נטע רבעי לאיסור ערלה, יש קשת רחבה של מחלוקת מן הקצה אל הקצה. אף שמעיקר הדין עציץ שאינו נקוב חייב בערלה, אך מבואר בירושלמי (ערלה פ"א ה"ב) שהסיבה לכך היא מפני ש'השורשין מפעפעין', ולכן בעציצים כשלנו שעשויים מפלסטיק שהשורשים אינם יכולים לחדור את הפלסטיק – פטורים מערלה.[8] אמנם יש מי שכתב שכל עציץ שאינו נקוב חייב בערלה,[9] ולמעשה הכריע ה'חזון איש' שחייב מדרבנן בלבד.[10]
אחר כל זאת, יש לציין שגם אם נשווה נטע רבעי למעשר שני, אם אין ערלה בעציץ שאינו נקוב בוודאי שאין רבעי כמבואר בירושלמי (ערלה פ"א ה"א): ש'כל שאין לו ערלה אין לו רבעי'
וכך פסק הרמב"ם.[11] ולמעשה, יש להכריע שעץ פרי שגדל בעציץ במרפסת במנותק מן האדמה יש לחלל את הרבעי בלא ברכה בגלל כל הספקות שהובאו לעיל.
[1]. שאילתות דרב אחאי, קדושים שאילתא ק; תוספות, ברכות לה ע"א ד"ה ולמאן; ר' יונה, כד ע"ב מדפי הרי"ף; רא"ש, ברכות פ"ו סי' א.
[2]. ולא נטע רבעי.
[3]. רמב"ם, הל' מאכלות אסורות פ"י הט"ו; הל' מע"ש פ"ט ה"א.
[4]. רמב"ן, ראש השנה ט ע"ב, מביא ראיה לדברי הרמב"ם מן הירושלמי, מעשר שני פ"ה ה"ב, שהוקש דין רבעי לדין מעשר שני – כמו שאין מעשר שני נוהג בסוריא, הוא הדין גם רבעי. וכן כתב גם הרשב"א שם ודוחה את הראיה עי"ש. וע"ע רשב"א, ברכות שם; שו"ת הרשב"א המיוחסות, סי' קנו.
[5]. שו"ע, יו"ד סי' רצד סעי' ז.
[6]. ביאור הגר"א לשו"ע, יו"ד סי' רצד ס"ק כח. והוא אף דחה את ראיית הרמב"ם מן הירושלמי (ראה לעיל הערה 4), והוכיח משם להפך. לדעתו הירושלמי פוטר רבעי בסוריא רק בגוי, כי שם קיי"ל ש'יש קניין לגוי להפקיע'.
[7]. שבת קכח ע"א; רמב"ם הל' תרומות פ"ה הט"ו-הט"ז; ועי' כס"מ ורדב"ז לרמב"ם שם הי"ד.
[8]. הר צבי, זרעים ח"ב סי' טו אות ג; שו"ת מנחת שלמה, ח"א עמ' רכ; שם סי' ע מעמ' ת ואילך; חוות בנימין, ח"א סי' ב; וכך היא הוראת הרבנים הראשיים לישראל: הרב גורן, הרב עובדיה יוסף, הרב שפירא והרב אליהו – עי' ס' התורה והארץ, ח"א עמ' 244-242.
[9]. הרב עובדיה יוסף, מובא בילקוט יוסף, זרעים ח"ב עמ' רעא; ועי' בהערה הקודמת.
[10]. חזו"א, ערלה סי' ב ס"ק יג; שם דיני ערלה אות לב.
[11]. רמב"ם, הל' מע"ש פ"י ה"ב; כס"מ ורדב"ז שם ה"א.



