התשובה
הרמב"ם (הל' דעות פ"ז ה"ד) כותב:
ויש דברים שהן אבק[1] לשון הרע... המספר בלשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש כלומר שאינו מדבר בשנאה, הוא ששלמה אמר בחכמתו כמתלהלה היורה זקים חצים ומות ואמר הלא משחק אני.
הרי שפרסום 'בצחוק', שינוי מטבע הלשון, או פרסום תמים לכאורה, כאשר יש בו כדי לפגוע בזולת – נכלל בלשון הרע.[2] התורה אינה מסתפקת באיסור דיבור ישיר בלבד; גם דיבור ציני, רמיזות, ואפילו אמירה שממנה ניתן להבין שיש פגם באדם אחר – נכללים בגדר לשון הרע. הדרישה לטהרת הלשון גבוהה ומחמירה, זאת מתוך מגמת התורה לעצב חברה טהורה ונקייה ככל האפשר מבעיות שבין אדם לחברו, דרך כוח הדיבור.[3]
[1]. מהשימוש במילה 'אבק' לא ניתן להסיק שהאיסור הוא מדרבנן בלבד. רש"י, סוכה מ ע"ב כתב: 'מידי דלא הוי עיקר האיסור תלוי בו קרוי אבק, וכן אבק רבית, וכן אבק לשון הרע - שאינו לשון הרע גמור, אלא צד לשון הרע, כמו אבק העולה מדבר הנכתש במכתשת'. כלומר אבק נחשב 'טפל' לאיסור העיקרי, לאו דווקא מדרבנן. להרחבה ראה: ד"ר יחיאל וינרוט, 'איסור לשון הרע בהלכה', חיבור לשם קבלת תואר ד"ר בפילוסופיה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, (טבת תשע"ה), עמ' 205–217, זמין במרשתת.
[2]. ראה רבנו יונה, שערי תשובה, שער ג אות עד: 'עוד יתפרש המקרא על ענין לשון הרע, כי יענש על הפשיעה בה אף על פי שלא נתכוין לבזות חברו'.
[3]. על הפערים בין דרך החוק והמשפט כיום, ובין דרך התורה. ראה מאמרי: 'חוק איסור לשון הרע אל מול הלכות לשון הרע', אמונת עתיך 146, עמ' 105-99.
