התשובה
בשונה מן השאלה הקודמת, בה עסקנו בנסיעה הנעשית לצורך פיקוח נפש, הרי שכאן מדובר בנסיעה שאינה נסיעת הצלה, אלא נובעת מרצון האחות לשוב לביתה, לבעלה ולילדיה, בסיום המשמרת. המשנה (עירובין פ"ד מ"ג) פוסקת: 'שכל היוצאים להציל חוזרין למקומן'. הגמרא[1] מבארת שההיתר לשוב הוא רק בתוך תחום שבת, כלומר עד אלפיים אמה. עם זאת, כאשר היוצאים להציל נמצאים בסכנה, הותר להם לשוב אף תוך כדי חילול שבת באיסורי דאורייתא כמובא ב'שלחן ערוך'.[2] לפי זה נראה כי בכל הנוגע לחזרת אחיות לביתן לאחר המשמרת, מאחר שאינן מצויות בסכנה, אין להתיר לעבור על איסורי דאורייתא בשובן לביתן. אמנם, יש מן האחרונים שהקלו למצילים לחזור לביתם. ה'חתם סופר'[3] סבר שמותר למצילים לשוב לביתם אף תוך חילול שבת באיסורי דאורייתא, אולם רוב הפוסקים לא הבינו כך את סוגיית הגמרא. ה'אגרות משה'[4] התיר לחברי ארגון 'הצלה' לחזור, אך הבחין בין יציאה להצלה קצרה - שלגביה התיר, לבין הצלה ממושכת - שלגביה אסר, מאחר שהיוצא להצלה ארוכה מבין שלא יוכל לשוב לביתו בסיום ההצלה. אחיות, היוצאות למשמרת ארוכה, נכללות לפי דבריו בקבוצה השנייה. ה'מנחת אשר'[5] הבחין בין מתנדבים לעובדים בשכר: למתנדבים התיר לשוב באיסורי תורה, אך לעובדי ארגון 'הצלה' בשכר אסר, מאחר שאין חשש שהם לא יצאו להצלה בעתיד, עקב קבלתם שכר על הצלתם. ואכן, פוסקים רבים נקטו שאין לאחות לחזור באיסורי תורה אלא באיסורי דרבנן בלבד: 'הר צבי'[6]; 'מנחת שלמה';[7] 'מנוחת אהבה';[8] 'ציץ אליעזר';[9] 'תשובות והנהגות';[10] 'ילקוט יוסף';[11] 'נשמת אברהם'[12] ועוד רבים.[13] נמצא אפוא, שאין לאחות לחזור בסיום המשמרת ברכב שלה, פעולה הכרוכה באיסורי תורה. עם זאת, חשוב להבין לאשורה את המציאות המדוברת. מבחינת בית החולים, בדרך כלל פועלות בארץ חמש משמרות המוגדרות כ'משמרות שבת', ועל האחיות לבצע אחת מהן פעם בשבועיים.[14] המשמרות נפרסות מיום שישי בצהריים ועד יום ראשון בבוקר: שישי (15:00–23:00), ליל שבת (23:00–7:00), שבת בוקר (7:00–15:00), שבת צהריים (15:00–23:00) ומוצאי שבת (7:00-23:00). השכר עבור משמרות אלו הוא כפול - 200%. אחות שמשובצת במשמרת 4, או 5, יכולה לחזור כרגיל לביתה לאחר צאת השבת. בחורף, גם משמרת 3 מסתיימת סמוך לצאת שבת. לגבי משמרות 1 ו-2, מומלץ לאחות – ככל שהדבר מתאפשר - להישאר בבית חולים לנוח משמרת אחת, ואז לעשות משמרת נוספת באותה שבת, וכך לצאת ידי חובה של שתי שבתות. בבדיקה שערכתי נאמר לי שפתרון זה מעשי בלא מעט בתי חולים. דרך זו היא המרווחת ביותר הלכתית, בכך שאינה נסמכת על שימוש בגויים במערכות ההצלה הרשמיות של מדינת ישראל.
[1]. עירובין מה ע"א.
[2]. שו"ע, או"ח סי' תז סעי' ג.
[3]. שו"ת חתם סופר, ח"ה חו"מ סי' קצד.
[4]. שו"ת אגרות משה, או"ח ח"ד סי' פ.
[5]. מנחת אשר, ח"ב סי' מ.
[6]. שו"ת הר צבי, או"ח ח"ב סי' י.
[7]. שו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' ח.
[8]. מנוחת אהבה, ח"א פכ"א ס' לד.
[9]. שו"ת ציץ אליעזר, ח"ג סי' ט אות ב.
[10]. תשובות והנהגות, ח"ג סי' קה.
[11]. ילקוט יוסף, שבת ח"ד סי' של סעי' ו.
[12]. נשמת אברהם, ח"א עמ' תקה-תקח.
[13]. בשיחה אישית, כך פסקו לי גם הרב אביגדר נבנצל, הרב דב ליאור, והרב יעקב אריאל.
[14]. כך נאמר לי על ידי אחראית השיבוץ בהדסה עין כרם, וכך עלה מבירור עם אחיות שעובדות ב'שערי צדק', 'מעייני הישועה' ו'קפלן'.



