התשובה
אין להכריע בדיני ממונות ללא שמיעת שני הצדדים. ולכן אנחנו מציעים מענה לפי הנתונים שנמסרו.
א. חיוב בהוצאות
כאשר אדם הוציא הוצאות על סמך דיבורו של חברו פעמים ניתן לחייבו ופעמים לא. ניתן להסיק בנוגע למקרה שלנו מסוגיית 'הוצאות משפט'. בדין תורה אין מחייבים בהוצאות משפט, אפילו במקרה שבו הצד שהפסיד הכריח את הצד שניצח להוציא הוצאות על דיונים במקום רחוק וכדומה.[1] עם זאת, ישנם מקרים מיוחדים שבהם מחייבים בהוצאות משפט:
א) הרמ"א[2] כתב:
מי שאמר לחבירו שילכו לדון במקום אחר, ואמר לו: לך ואני אבוא אחריך, והלך, והשני לא הלך אחריו — צריך לשלם לזה שהלך כל יציאותיו.
סיבת החיוב היא משום 'דינא דגרמי', כלומר, נזק שנגרם כתוצאה ישירה ממעשיו, או משום שבאמירתו שיבוא אחריו יש משום התחייבות וערבות.[3]
ב) יש מן הפוסקים הסבורים שאם התברר שהצד שהפסיד שיקר במצח נחושה,[4] או שהתביעה הייתה קנטרנית באופן מובהק[5]— ניתן לחייבו בהוצאות משפט.
ג) אם אמר אדם לחברו 'הבא לי סחורה פלונית ואקנה אותה ממך ודמיה קצובים', וסכום העסקה ותנאיה היו ידועים לחלוטין, ואז חזר בו, מחייבים את החוזר לשלם הוצאות.[6]
לכן למסקנה יישקלו בין היתר השיקולים הבאים:
א) עד כמה העסקה הייתה גמורה - 'דמיה היו קצובים'.
ב) האם הקונה חזר בו ללא כל סיבה מוצדקת.
ג) האם נאמרה אמירה ברורה לצד השני שלפיה לא יתנהל מו"מ אלא אם כן הצד שכנגד מתחייב כבר בשלב זה לקנות.
ד) האם לא יהיה שום שימוש בעבודת עורך הדין לעסקה עתידית.
[1]. שו"ע, חו"מ סי' יד סעי' ה.
[2]. רמ"א, שם.
[3]. ראה מאמרו של הרב דניאל כ"ץ, 'חיוב הוצאות משפט', משפטי ארץ, ח"ה עמ' 228.
[4]. ראה הלכה פסוקה, סי' יד אות לג מה שכתב בשם ישועות ישראל, עין משפט סי' יד אות ד'.
[5]. במקרה זה יש מחלוקת ראשונים. ראה ישועות ישראל, שם, והרב דניאל כ"ץ, שם עמ' 230.
[6]. נתיבות המשפט ביאורים, סי' ר ס"ק יג. וראה מקרים נוספים המובאים באתר 'ארץ חמדה' פסק הדין 'חזרת מוכר מסיכום למכירת דירה', וכן באתר 'מכון משפטי ארץ', 'חוקי התורה: הסתמכות'.
