עבודה כאיש לשון בעיתון

התשובה

אכן זו שאלה מורכבת, ונחלק אותה לשתי שאלות:

א) האם מותר בכלל לכתוב כתבות שיש בהן גם לשון הרע?

ב) אם יש איסור כזה, האם עבודה כיועץ לשוני תהיה אסורה גם היא מדין 'מסייע לדבר עבירה'?

על השאלה הראשונה כבר נכתב רבות[1] ונכתוב כאן בתמצות. נראה באופן פשוט שאסור לעבוד כעיתונאי, שהרי חלק מהעבודה הוא פרסום שלילי על אנשים, מוסדות וציבורים מסוימים. אמנם מספר פוסקים[2] התירו מהטעמים הבאים:

א) תועלת - לתקשורת יש תפקיד לשמור על היושר בחברה ולכן אפשר לומר שהלשון הרע נכתבת לתועלת, במובן יותר רחב מההיתר לדבר לשון הרע לתועלת אדם פרטי. שכן אחד התפקידים של העיתון הוא לחשוף שחיתויות ופרשיות שתצמח תועלת רבה לציבור אם ישמע עליהן וימנע אותן, ולכן כתבות ותחקירים כאלו מותרים גם אם לא נעשו על פי כללי ההיתר של דיבור לשון הרע לתועלת לאדם פרטי.[3]

ב) הסכמה - יש שרצו לראות את בחירתו של איש ציבור וכניסתו לתפקיד כ'הסכמה מכללא' שיכתבו עליו לשון הרע. דבר זה לא מוסכם כלל בעיקר בגלל דברי ה'חפץ חיים' שאסור לאדם לומר לשון הרע גם על עצמו.

ג) 'אפי תלתא' - הגמרא בערכין (טז ע"א) כותבת כך:

אמר רבה בר רב הונא: כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא; מ"ט? חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה.

הסבר: כל דבר שנאמר לפני שלושה אין בו איסור משום לשון הרע, למה? חברך יש לו חבר, ולחבר גם יש חבר, היינו, הדבר כבר יתפרסם ממילא. הפוסקים נחלקו בהיקף ההיתר[4] וצ"ע עד כמה היתר זה יועיל במקרה של עיתונאי (גם לדעות המקילות). נראה שההיתר המרכזי על פי רוב הפוסקים לגבי עבודה כעיתונאי יהיה מצד התועלת,[5] ואילו ההיתרים מצד 'אפי תלתא' ו'הסכמה מכללא', מצטרפים על מנת להתיר בשופי. שלושת היתרים אלו רלוונטיים לחלק מהידיעות ולחלק לא. ננסה לחלק את הידיעות בעיתון למספר סוגים ולכתוב מה תהיה ההלכה לגבי כל סוג:

א) ידיעות על מעשים של אנשי ציבור בדברים הנוגעים לציבור, למשל היכן כספי ציבור מושקעים, מוסר עבודה - ידיעות אלו יהיה מותר לפרסם בעיתון על פי שלושת ההיתרים שציינו, מפני שגם יש בהם תועלת, גם אפשר לומר שאנשי הציבור הסכימו (מכללא) לפרסום עליהם, וגם הדבר בוודאי כבר פורסם.

ב) ידיעות על אנשי ציבור בדברים אישיים שאינם נוגעים לציבור - בידיעות כאלו יחולו רק ההיתרים השני והשלישי ('הסכמה מכללא' ו'אפי תלתא'), שהם היתרים חלשים יותר מההיתר המרכזי שהוא התועלת הציבורית.

ג) ידיעות על אנשים פרטיים בדברים שיש בהם תועלת. לדוגמה, עברייני מין, גנבים וכד' שעוד לא נתפסו, וע"י הפרסום כנראה הנושא יטופל יותר ברצינות - דבר זה יהיה מותר לכל הדעות, בגלל ההיתר הראשון משום תועלת.

ד) ידיעות על אנשים פרטיים בעניינים שאין בהם תועלת - מותר לפרסם רק לפי ההיתר השלישי ('אפי תלתא') שהוא היתר חלש יותר.

במקרים שבהם היתר תועלת אינו חל, אפשר לחלק בין ידיעות חיוביות על המסוקר, בהם האיסור יהיה מצד 'אבק לשון הרע' ויש בו יותר מקום להתיר,[6] לבין ידיעות שליליות שהן אסורות באיסור תורה משום לשון הרע, ונראה שיותר קשה להקל בפרסומן.

עד כאן סקרנו את נושא ההיתר לעבוד כעיתונאי בכלל, עכשיו נברר האם ליועץ לשוני בעיתון אסור לייעץ בדברים שאינם מותרים מצד 'מסייע לדבר עבירה'. איסור 'מסייע' הוא איסור דרבנן, שחל גם במקרה בו העבירה הייתה נעשית גם ללא עזרתך. אולם הפוסקים כתבו מספר מקרים בהם הוא לא חל, במקום של הפסד ממון נחלקו הפוסקים.[7] אם כן נראה שגם בידיעות שפרסומן הוא לא על פי ההיתר של תועלת, יש מקום להתיר לעבוד כעורך לשוני ולא כעיתונאי ממש, בצירוף דעות המקילים בהפסד ממון ב'מסייע'.