שכן שהרחיב את דירתו ומחמת כן נכנסים חתולים לשכן על מי מוטל להרחיקם

התשובה

אין להכריע בדיני ממונות ללא שמיעת שני הצדדים. בתשובה זו נעלה צדדים לכאן ולכאן ובית דין יצטרך להכריע בין הצדדים השונים.

א. גיריה דיליה

ה'שלחן ערוך' (חו"מ סי' קנה סעי' טז) כתב:

מרחיקין את הסולם מהשובך של חבירו ארבע אמות, כדי שלא תקפוץ הנמיה, בעת שמניח הסולם, ותעלה לשובך ותאכל את הגוזלות.

כלומר המזיק צריך להרחיק רק כדי שלא יקרה נזק מיידי, אבל בנזק הבא לאחר זמן - על הניזק להרחיק את עצמו.

אמנם בנוגע לעורבים כתב ה'שלחן ערוך' (חו"מ סי' קנה סעי' לט):

מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות וכיוצא בהן במקומו, ויכנסו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו, והרי הם מצירים את חבירו בקולם ובצפצופם או בדם שברגליהם שהם יושבים על האילנות ומכלים פירותיהם... חייב לבטל אותה המלאכה או ירחיק עד שלא יבא לו נזק מחמתן.

לכאורה הסעיפים סותרים, כך תירץ ה'חזון איש' (בבא בתרא סי' י אות א):

י"ל שאני עובדא דר' יוסף דדרך העורבים לבוא על הדם אבל הסולם אינו גורם שתבוא הנמיה מרחוק והלכך לא חשיב גיריה דיליה אלא בהדי דמנח ליה קפצה.

כלומר אם השכן יצר דבר הגורם לבעל החיים לבוא, על המזיק להרחיק את עצמו אבל אם יצר דבר שלא גורם לבע"ח לבוא, אלא רק נתן לו אפשרות להיכנס ולהזיק - לא חייב להרחיק, אלא אם כן הנזק מיידי. ה'חזון איש' (בבא בתרא סי' יד אות י) הוסיף שרק על סולם יש לחייב אפילו אם הנמייה עלתה מיידית, אבל לא על כל דבר:

שדוקא סולם מרחיקים אבל מעלות לעלות לעליה הן עיקר הדירה, והן נעשין לכל עליות, אין זה בכלל נזקי שכנים, שלא נאמר אלא בדברים העשויים ליחידים, אמרינן ליה כיון דשכנך ניזוק על ידך עשה מילתא אחריתא שאין חברך נזוק, אבל דבר שהכל עושין אי אפשר לו למחות.

לסיכום חלק זה, כיוון שלא סביר שהחתולים הגיעו מיידית - הניזק ירחיק את עצמו, ולדעת ה'חזון איש' בכל מקרה פטור, כי המרחיב נהג כדרכו של עולם.

ב. תקנת היישוב

סיבה אחרת לחייב את המזיק ניתן ללמוד מדברי הרמ"א (חו"מ סי' קנה סעי' מד) שכך כתב בשם הגאונים:

שני שכנים הדרים ביחד, וביתו של אחד נפרץ, וע"י זה באים גנבים לבית השני, ואמר השני: גדור ביתך או מכרנה לאחרים כי אתה גורם לי היזק, י"א דהדין עמו וצריך לתקן היזקו, ויש חולקין דלא הוי גירא דיליה. וכן אם לא גדרה ונעשה לו היזק, פטור מלשלם לדברי הרא"ש.

ה'בית יוסף'[1] הקשה: אין כאן כלל 'גיריה דיליה', כלומר הנזק איננו נובע ישירות ממעשיו, שהרי הוא משאיר את החורבה פתוחה והגנבים באים? ונשאר בצ"ע. הב"ח פסק כגאונים וכרמ"א, ודימה את הדברים למחיצת הכרם שנפרצה שחייב לגדור אותה. הש״ך[2] חלק על דברי הב״ח שדימה דין כלאיים לדין מחיצת חצר או חורבה שנפרצה. לדבריו, אין לדמות את שני המקרים, שכן בכלאים — ההיזק ברור ומיידי, שהרי עצם קיום הכלאיים הוא איסור נוכח וברור – 'ברי היזיקא'- ולכן חייב בעל השדה לגדור מיד. מה שאין כן בפרצה בחורבה — אין ההיזק ודאי, שהרי אין ודאות שיבואו גנבים דרכה; וממילא אין זה נחשב 'ברי היזיקא', ואין לחייב את השכן לסתום את הפרצה רק מתוך חשש שמא ייגרם נזק.

ה'חזון איש' (בבא בתרא סי' א אות ג) כתב סיבה אחרת ליסוד הדין:

מ"מ הדין אמת, מדין כופין בני העיר לבנות חומה, וכופין לבנות בית שער, ודלת לחצר, ואם כופין משום היזק ראיה, כל שכן מפני היזק גנבים. ואף על גב דבכל הני חייבין לעשות בשותפות, הכא בגדרי החצר מסתבר דכל אחד בונה את שלו.

כלומר ה'חזון איש' מבסס את חיוב ההרחקה לא רק מצד דין 'גיריה דיליה', אלא גם מצד דיני 'תקנת היישוב' - כמו שחייבים לבנות חומה לשמירה ולמניעת היזק ראייה. ממילא, גם אם אין כאן 'גיריה דיליה, ייתכן שיש בסיס לתביעה מצד כפייה לתקן נזק מצוי ומתמשך. לעומת זאת, במקרה של הנמייה מדובר על נזק חד פעמי שמתרחש במקרה, ולא פוגע באיכות החיים בצורה מתמשכת. אבל אם מדובר בנזק מתמשך שפוגע בעצם המגורים - יש לחייב את המזיק להרחיק נזקיו. במקרה זה החוק יכול לשמש כראיה לתקנת ציבור מעין זו ואכן בחוק המקרקעין תשכ"ט סעיף 14. וזו לשונו:

בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר.

ג. תנאי 'מכללא'[3] בעצם ההסכמה להרחיב

ישנה סברה נוספת לחייב את המזיק. השכן שהרחיב את הדירה היה צריך לקבל הסכמה של דיירי הבניין שלו. ברור שלא ניתנה לו הסכמה על דעת שייגרם נזק לשכן מכל סוג שהוא, ממילא ההסכמה שניתנה הייתה גם על דעת זה שלא ייגרם לו הנזק של החתולים, ושיוטלו עליו תשלומים בגין הרחבת דירת השכן.[4] ולכן, אם מדובר בשכן שהיה צריך את הסכמתו להרחבה זו, נראה שמוטל על המרחיב לעשות את הגדר. עם זאת, אפשר שאחרי שהשכן נתן את הסכמתו העקרונית ומחילתו, הוא איננו יכול לדרוש תשלומים נוספים הנובעים מנזקים חדשים שלא נוצרו ישירות מהבנייה.[5]

לסיכום, ישנן סברות חזקות לחייב את הבונה בבניית הגדר, אך ישנן סברות הפוכות, ולכן מומלץ להגיע להתפשרות בין הצדדים כדי לצאת ידי כל הדעות והסברות.