הלכות לט"ו בשבט תשפ"ו

הלכות לט"ו בשבט תשפ"ו

בהלכה יש שתי משמעויות לתאריך ט"ו בשבט כראש השנה לאילנות: האחת לעניין מניין שנות הערלה,[1] והשנייה לעניין הפרשת תרומות ומעשרות.[2] 

א. ערלה ונטע רבעי

1. בשלוש השנים הראשונות של עץ פרי – אסורים פירותיו באכילה ובהנאה.[3] בשנה הרביעית הם נטע רבעי, ומותר לאכלם לאחר שמחללים אותם.[4] בשנה החמישית הם חולין, ומותר לאכול אותם לאחר הפרשת תרומות ומעשרות כדין.

2. לאחר שהסתיים מניין שנות ערלה של העץ, הפירות שעליו שגדלו בשנות הערלה עדיין אסורים באיסור ערלה.[5] היתר הפירות מותנה בשני גורמים: התאריך ט"ו בשבט,[6] שהוא ראש השנה לפירות האילן, וחנטת הפרי.

3. לכן פירות שחונטים לאחר ט"ו בשבט כבר אינם אסורים באיסור ערלה; הם שייכים לשנה הרביעית, והם נטע רבעי. לעומת זאת הפירות שחונטים לפני ט"ו בשבט שייכים לשנה השלישית, והם עדיין אסורים באיסור ערלה. שנה לאחר מכן, פירות שיחנטו לפני ט"ו בשבט הם נטע רבעי, ואילו אלו שיחנטו לאחר ט"ו בשבט הרי הם חולין.

4. שלב גידול הפרי הקובע את השנה לעניין מניין שנות ערלה של הפרי הוא החנטה,[7] כלומר השלב של תחילת היווצרות הפרי. לכן אם הפרי הגיע לשלב זה (או שהוא בשלב מתקדם יותר) לפני ט"ו בשבט, הוא אסור באיסור ערלה; אם בט"ו בשבט הוא היה קטן משלב זה, דינו כדין נטע רבעי.

ב. תרומות ומעשרות בפירות האילן

1. השלב הקובע את שנת המעשר של פירות האילן הוא החנטה,[8] והתאריך שבו מתחילה השנה לעניין זה הוא ט"ו בשבט.

2. לפיכך, פרי שתחילת גידולו היא לפני ט"ו בשבט תשפ"ו משתייך לשנה הקודמת ויש להפריש ממנו מעשר עני. אך פרי שתחילת גידולו לאחר ט"ו בשבט, משתייך לשנה שלאחריו ויש להפריש ממנו מעשר שני.

3. אין להפריש תרו"מ מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו לאחר מכן, וכן ההיפך.

4. האתרוג הוא יוצא מן הכלל, ואף שנחשב אילן, שלב הגידול הקובע בו הוא לקיטה, כירק, אך התאריך הקובע הוא ט"ו בשבט, כאילן,[9] והקוטף אתרוג לאחר ט"ו בשבט תשפ"ו יפריש ממנו מעשר שני.

5. יש כמה מיני עצים שזמן החנטה שלהם הוא בתקופה הקרובה לט"ו בשבט, כגון: לימון, שקד, אפרסק, שסק, פסיפלורה.[10] כיוון ש'שנת המעשר' נקבעת לכל פרי בנפרד, פעמים שאי-אפשר לקבוע את 'שנת המעשר' לכל המטע או העץ כאחד. לכן, אם יש אפשרות לסמן את 'שנת המעשר' על כל פרי בנפרד, יש לעשות כן. אם אין אפשרות כזו, 'שנת המעשר' של הפירות תיקבע על פי רוב הפירות. בכל מקרה יאמר בנוסח ההפרשה: 'תשע מאיות... הרי הן מעשר שני', ויוסיף: 'ואם הפירות הם משנת מעשר עני, כל מה שקראתי בשם מעשר שני יהיה מעשר עני...'. לאחר מכן יחלל את המעשר השני (ללא ברכה).

6. לגבי שאר פירות ההדר יש מחלוקת הפוסקים אם דינם כשאר עצי פרי (חנטה וט"ו בשבט) או שדינם כאתרוג (לקיטה וט"ו בשבט).[11]

ולכן למעשה, פירות הדר שחנטו בשנה אחת ונלקטו בשנה אחרת, יש להפריש מהם גם מעשר שני וגם מעשר עני, ויאמר בנוסח ההפרשה גם מעשר שני וגם מעשר עני, כנ"ל בסעיף 5.