פרק ח - גידולי הערבה וגוש קטיף

 

פרק ח - גידולי הערבה וגוש קטיף

בשנת השמיטה מביאים ירקות למהדרין ממה שגדל במצע מנותק בגוש קטיף, וכן ממה שגדל בערבה, בשטח פתוח. על מה זה מבוסס?

א. גבולות ארץ ישראל

ההלכה מכירה בשלושה גבולות לארץ ישראל:

א. גבול ההבטחה - מנהר מצרים עד נהר פרת 125, ומים סוף עד ים פלישתים 126. קדושת הארץ וסגולתה, וכן מצוות יישובה חלים על כל מרחביה של ארץ ישראל המובטחת.

ב. גבול עולי מצרים - המוזכר בפרשת מסעי (במדבר ל"ד) ובספר יהושע (מפרק י"ג ואילך). לפי ההלכה, רק כיבוש הארץ על ידי עם ישראל מקדש אותה ומחיל עליה את המצוות התלויות בארץ, כגון: תרומות ומעשרות ושביעית 127. קדושה זו פקעה עם חורבן הבית הראשון; ואינה נוהגת מהתורה 128. מדאורייתא, אין כיום חיוב לשמור שמיטה בגבול זה; אך מדרבנן אסרו לכתחילה את הזריעה בחבלי ארץ אלו 129.

ג. גבול עולי בבל - מאשקלון בדרום ועד כזיב בצפון 130. חיובי השמיטה במלואם חלים רק בתחום זה.

הנפקא-מינה העיקרית להבחנה בין הגבולות השונים היא: איסור ספיחין. איסור זה לא חל על גבול עולי מצרים, הנמצא מחוץ לתחום עולי בבל 131. כלומר, כל האיזור הנמצא מדרום לגבול התוחם את כיבוש עולי בבל אסור לכתחילה בזריעה, אולם בדיעבד הספיחין מותרין שם. כמו כן, בספיקות שונים אפשר להקל יותר באזור זה, שאיסורו קל יותר, מאשר באזורים אחרים. 

ב. גוש קטיף

גוש קטיף נמצא דרומית-מערבית לאשקלון, ולפי ההלכה, אשקלון מציינת את הגבול הדרומי-מערבי של עולי בבל 132. ולפיכך, עבודת הארץ אסורה שם; אבל אין שם איסור ספיחין. 

יש שפקפקו באשר לזיהויים של אתרים שונים בארץ. ה"חזון-איש" (שביעית סי' ג' ס"ק י"ט ד"ה נראה; "סדר השביעית" אות ד') קבע שאין לסמוך על השמות המקובלים, כי כידוע, לא תמיד השם נשמר במקומו הנכון ובצורתו המדוייקת. אולם גם לדעתו, כשיש מסורת רצופה מדור דור - אנו סומכים עליה, כגון: ירושלים ויתר הערים העתיקות בארץ. על עזה יש לנו מסורת רצופה מימי המהרי"ט (מגדולי הפוסקים לפני כ400- שנה) שלא נהגו בה חלק ממצוות השמיטה. ובירושלים נהגו להביא תוצרת חקלאית מעזה 133. על מסורת זו סומכים גם אנו כיום ומקילים בתוצרת של חוף עזה 134.

האזור המשתרע דרומית לאשקלון הוא רחב ביותר. האם הוא כולל גם את חבל לכיש והנגב כולו? כאן אין לנו מסורת ברורה; וייתכן שרק האזור הדרומי-מערבי לאשקלון היה מחוץ לגבול עולי בבל, בעוד שהאזור הדרום-מזרחי היה בתחומם 135. לכן אנו סומכים בוודאות על היתר זה בעיקר בגוש קטיף, ואילו ביתר איזורי הנגב חלים דיני שמיטה במלואם. 

כאמור, הלכות אלו מתייחסות בעיקר לנושא הספיחין. אולם קדושת הארץ, סגולתה ומצוות יישובה חלים על גוש קטיף 136. לכן הרוכש תוצרת חקלאית זו - מהדר לא רק במצוות שמיטה, אלא גם מסייע ליישוב הארץ, בפרט בשעה זו ובמקום זה. לכן, למצעים המנותקים של גוש קטיף יש עדיפות לכתחילה על פני מצעים מנותקים באזורים אחרים 137.

ג. שמיטה בערבה

גם לגידולי הערבה יש מעמד מיוחד בשנת השמיטה. בתורה צויין גבול עולי מצרים בדרום: "והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה" (במדבר ל"ד ג'). כלומר: הערבה מדרום לים המלח אינה בגבול עולי מצרים. אמנם היא בגבול ההבטחה לאברהם, שנאמר: "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלישתים" (שמות כ"ג ל"א); אולם לא נועדה להתנחלות בשלב הראשון של כיבוש הארץ. 

עולי בבל - מסתבר שלא כבשוה, שהרי גבולם היה מצומצם יותר לעומת עולי מצרים. "הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל" (חולין ז' ע"א). הסברה גם נותנת שלא היה יישוב יהודי רצוף בערבה, שגם כיום יישובה דליל יחסית. ובכיבוש עולי בבל החזקה היא שקובעת. לכן, אין בערבה איסור ספיחין, וגידולי הערבה כשרים לכל הדעות.

ד. קדושת שביעית ועבודת הארץ

השאלה הנשאלת היא: האם יש קדושת שביעית בגידולי הערבה, והאם מותר לחרוש ולזרוע לכתחילה בערבה?

אמנם הבאנו לעיל את הפסוק בתורה שהערבה לא נועדה לכיבושם של עולי מצרים, אולם מצינו ששלמה המלך, ואחריו מלכים אחרים, הגיעו לאילת והקימו שם יישוב יהודי (מלכים א', ט' כ"ו; דברי הימים ב', ח' י"ז; כ' מ'). כיבוש זה תופס על פי ההלכה ומקדש את המקום גם אם לא נעשה מעשה קידוש מפורש 138 (אלא אם כן הוצהר שאין כוונה לקדש את המקום; דבר שאינו מסתבר כל כך).

יש מקום אפוא לומר שקדושה ראשונה חלה על הערבה 139, והיא אסורה בחרישה ובזריעה 140, ולדעות מסויימות חלה קדושת שביעית על גידוליה 141.

אך יש דעות הסוברות שהערבה לא נתקדשה כלל 142, ומותר לזרוע בה בשנת השמיטה. מעניין שדווקא וועדות השמיטה הנוהגות להחמיר בדרך כלל, מקילות בכך ומתירות זריעה בערבה. לדעתן צריך לומר שגם אם נתקדשה הערבה על ידי שלמה המלך, דבר שהוא עצמו מוטל בספק, יש לומר שמותר לעבוד בה. מכיון שקדושה הראשונה פקעה עם החורבן, חזרה הערבה למעמדה הקודם. דינה של הערבה קל יותר מאזורים אחרים בארץ, שהתקדשו בקדושה ראשונה, ויש לנהוג בהם קדושה מסויימת גם אחרי החורבן, משום שהם נועדו מראש להתנחלותם של בני ישראל; בעוד שהערבה לא יועדה להתנחלות, וכל קדושתה היא רק מכוח הכיבוש בלבד 143. אולם מכלל ספק לא יצאנו, ולכן דעת הרבנות הראשית היא להחמיר ולאסור נטיעה וזריעה בערבה.

ה. גבולות הערבה

רבו הדעות באשר לגבולות הערבה. בשם ה"חזון-איש" מוסרים שקבע את האזור מיטבתה דרומה כאזור שאין לחשוש בו לענין שביעית. לא ברור על סמך מה קבע ה"חזון-איש" איזור זה דווקא. יש קובעים את האיזור דרומית לפארן כאיזור מותר. גבול זה נקבע בהסתמך על דברי הרמב"ם 144 הקובע את הגבול הדרומי של הארץ בקו הרוחב 30. יש המתחשבים בפטרה כנקודת גבול דרומית לארץ ישראל 145, משום שיוסף בן מתתיהו 146 זיהה אותה עם "רקם" (המופיעה במשנה) 147. זיהוי זה מפוקפק ביותר 148. ויש המזהים את רקם כמקום בגולן 149. 

יש הסבורים 150 כי מאחר שבתקופות מסויימות ים המלח השתרע עד איזור עין-יהב של היום, יש להקל מעין יהב דרומה (אם כי להלכה שינוי תוואי ים-המלח משנה גם את הגבול. כעין זאת מצינו בירדן 151). ויש המקילים מאיזור מעלה עקרבים דרומה, משום שהמקום צויין בתורה (במדבר ל"ד ד') כגבול הדרומי (אם כי אין כל הוכחה שהכוונה למעלה עקרבים דהיום). ההשערות רבו אפוא מהוודאויות. 

לכן נראה יותר שכל האיזור מים המלח דרומה לא נכלל בגבול עולי בבל, וספק אם היה בגבול עולי מצרים. לענין זריעה לכתחילה יש להחמיר, אך לענין ספיחין יש להקל 152. 

כדי לצאת מידי הספיקות הורתה הרבנות הראשית לחקלאי הערבה שלא לבצע מלאכות חקלאיות מבלי למכור את שדותיהם לנוכרים 153.

ו. בננות מעבר הירדן

יש המעדיפים לקנות בננות מעמק הירדן, שגדלו במטעים הנמצאים מזרחית לנהר הירדן 154. באיזור זה אין איסור ספיחין 155. אולם כאמור, בבננות אין איסור ספיחין, ולכן אין לעובדה זו כל משמעות. יש להעדיף אפוא בננות של משק שומר מצוות המתאמץ בשמירת השמיטה, גם אם הוא בעבר הירדן המערבי, על פני בננות אחרות, גם אם הן מהעבר המזרחי של הירדן.

 

 

 

125 בראשית (ט"ו י"ח).

126 שמות (כ"ג ל"א).

127 רמב"ם (הל' תרומות פ"א ה"ב).

128 רמב"ם (הל' תרומות פ"א ה"ה).

129 עי' רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ו). ועי' "שבת הארץ" (אות ד').

130 עי' גיטין (ב' ע"א; ז' ע"ב); רמב"ם (הל' תרומות פ"א ה"ז-ה"ח; הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ו).

131 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ו).

132 משנה (גיטין פ"א מ"ב); ירושלמי (שביעית פ"ו ה"א). ועי' רמב"ם (הל' תרומות פ"א ה"ז).

וראה מאמרנו: "חבל עזה וצפון סיני לחיוב שמיטה ותרו"מ" ("תחומין" ב' עמ' 264-382). ועי' "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק ד' הע' /2א). 

133 שו"ת מהרי"ט (ח"א סי' מ"ז).

134 וראה מאמרנו "חבל ימית וחוף עזה לחיוב המצוות התלויות בארץ" ("תחומין" ב' עמ' 269).

135 עי' "ארץ חמדה" (למו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל, שער ד' סי' ו'-י'). וראה מאמרנו הנ"ל (עמ' 371-373).

136 עפ"י כפתור ופרח (פרק י'); מור וקציעה (או"ח סי' ש"ו); שבת הארץ (מבוא, פרק ט"ו); ישועות מלכו (יו"ד סי' ס"ו-ס"ז). וראה מאמרנו הנ"ל: ("תחומין" ב' עמ' 377-382).

137 גידול במצע מנותק, ראה לקמן (פרק ט').

138 ארץ חמדה (למו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל, ח"א עמ' קכ"ד-קכ"ה, סי' ג').

139 עי' "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק ד' הע' /2ב).

140 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ו). ועי' "שבת הארץ" (אות ב', ד').

141 דעת הרמב"ם שם: עי' "שבת הארץ" (אות ב1/).

142 ואף שנכבשה על ידי שלמה ועוזיה, אם נניח שהכיבוש אינו מקדש מאליו אלא נדרש קידוש בפה: ראה את דברי הגר"ש ישראלי המובאים לעיל. ועי' רש"ס (לירושלמי שביעית פ"ו ה"א).

143 עי' רמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ו הט"ז).

144 הל' קידוש החודש (פי"ח הט"ז).

145 הגר"ש גורן זצ"ל ("מאורות" 1).

146 קדמוניות היהודים (ספר ד' פרק ז' אות א'). 

147 גיטין (פ"א מ"ב).

148 על פי כל מה שידוע לנו, לא היה יישוב יהודי רצוף בערבה, בזמן הבית השני, שהגיע עד פטרה. 

149 עי' מה שכתב אחי, הרב יגאל אריאל שליט"א, בספר "ארץ ירדן וחרמונים" (עמ' עמ' 188-192).

150 עי' "תחומין" (ח"ב עמ' 194 ואילך). 

151 בבא מציעא (כ"ב ע"א).

152 כדעת הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ו), וכפי שכתבנו לעיל (אות א'-ב') בענין גוש קטיף.

153 יש להעיר שלדעת המנ"ח (מצוה צ"ד) איסור "לא תחנם" לא חל מחוץ לגבולות עולי בבל, וודא שלא חל מחוץ לגבולות עולי מצרים; כך שהמכירה פחות בעייתית באיזורים אלו. ועי' מאמרנו הנ"ל (עמ' 374 אות ז', עמ' 375 פרק ז').

154 איזור זה, של עמק הירדן שמדרום מזרח לכינרת, שייך ל"תחום סוסיתא" שלא התקדש בקדושה שנייה. עי' תוספתא (אהלות פי"ח ה"ד); ירושלמי (שביעית פ"ו ה"א). בתוספתא שביעית (פ"ד ה"י) מובאת רשימה של עיירות אסורות (בשביעית) הנמצאות בתחום סוסיתא, שאין אנו יודעים לזהותן. ושם מובאת מחלוקת בין התנאים בענין כפר צמח. וצ"ע א"כ אם אפשר להתיר את כל האיזור שמדרום מזרח לכינרת בהסתמך על ההיתר של תחום סוסיתא. ועי' שו"ת מהרי"ט (ח"א סי' מ"ז). עוד יש לציין שמהתוספתא (שם) משמע שיישובי דרום רמת הגולן (שם מופיעים: נוב, חספיה וכפר חרוב) לא נכללו בהיתר זה: עי' "שבת הארץ" (פ"ד הכ"ח אות א'); מדריך שמיטה לחקלאים (פרק ד' הע' 5): הערת עורך (ע. א.). 

155 עי' רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ח); "שבת הארץ" (אות ב').

toraland whatsapp