גמרא
והלא ארון בציון היה מה עבדין ליה רבנן סכך שהוא כקירוי שעדיין לא נבנה בית הבחירה משנגנז א) הארון נגנז עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן ופרחיו ושקדיו וארגז שהשיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל מי גנזו יאשיהו גנזו כיון שראה שכתוב יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך עמד וגנזו הדא הוא דכתיב ויאמר ללוים המבינים ולכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף אמר להם אם גולה הוא עמכם לבבל [א] אין אתם מחזירין אותו עוד למקומו אלא עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל: פטום שמן המשחה ואתה קח לך וגו' וקידה חמש מאות וגו' שהן אלף וחמש מאות מנים: שמן זית הין שנים ב) עשר לוג שבו שולקין את העיקרין דברי ר"מ רבי יהודה אומר שולקן היה במים ונותן שמן על גביהן משהיה קולט את הריח היה מעבירו כדרך שהפטמין עושין הדא הוא דכתיב שמן משחת קדש וגו' תני ג) רבי יהודה בי רבי אילעי שמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה נסים נעשה בו מתחלה ועד סוף שמתחלה לא היה בו אלא שנים עשר לוג שנאמר שמן זית הין אם לסוך בו את העיקרין לא היה בו ספק על אחת כמה וכמה שהאור בולע והעצים בולעים והיורה בולעת וממנו נמשחו המשכן וכל כליו השולחן וכל כליו המנורה וכל כליה וממנו נמשחו אהרן כהן גדול ובניו כל שבעת ימי המלואי' וממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים מלך בתחלה טעון משיחה מלך בן מלך אין טעון משיחה מ"ט קום משחהו כי זה הוא זה טעון משיחה ואין בנו טעון משיחה אבל כ"ג בן כ"ג אפי' עד עשרה דורות טעון משיחה וכולו קיים לעתיד לבא הה"ד שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם: אין ד) מושחין המלכים אלא ע"ג המעיין שנא' והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל אין ה) מושחין מלך בן מלך אלא מפני המחלוקת מפני מה נמשח שלמה מפני מחלוקתו של אדוניהו יואש מפני עתליהו יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו ב' שנים יהוא מפני יורם לא כן כתיב קום משחהו כי זה הוא זה טעון משיחה ואין מלכי ישראל טעונין משיחה אלא יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים ולא יאשיהו גנזו הדא אמרה באפרסמון נמשח: אין מושחין המלכים אלא מן הקרן שאול ו) ויהוא נמשחו מן הפך היתה מלכותן מלכות עוברת דוד ושלמה נמשחו מן הקרן היתה מלכותן מלכות קיימת: [ב] אין מושחין כהנים מלכים אמר רבי (יונה אמר ר' אבי) יודה ענתונדרייא על שם לא יסור שבט מיהודה אמר ר' חייא בר אדא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים א"ר ה) יוחנן הוא יוחנן הוא יהואחז והא כתיב הבכור יוחנן בכור למלכות א"ר יוחנן הוא שלום הוא צדקיהו והכתיב הג' צדקיהו והרביעי שלום ג' לתולדות ד' למלכות צדקיהו שצידק עליו מדת הדין שלום שבימיו שלמה מלכות בית דוד (ריש לקיש אמר) לא שלום הוה שמיה ולא צדקיהו הוה שמיה אלא מתניה הדא הוא דכתיב וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו: א"ר ז) יוחנן [ג] באמה של ששה טפחים היה הארון עשוי מאן תנא באמה של ששה טפחים ר' מאיר היא דתנן ח) ר' מאיר אומר כל האמות היו בבינונית ר' יהודה אומר אמות הבנין ששה של כלים חמשה על ט) דעתיה דר"מ דו אמר באמה של ו' טפחים היה הארון עשוי אורכו של ארון ט"ו טפחים דכתיב אמתים וחצי ארכו אמתא אשיתא ואמתא אשיתא ופלגות אמתא תלתא וארבעה י) לוחות היו בו שנים שלמים ושנים שבורים דכתיב אשר שברת ושמתם בארון הלוחות היו כל אחד וא' ארכו ו' טפחים [ד] רחבו (שלשה) ששה ותן ארכן של לוחות לאורכו של ארון נשתייר שם שלשה טפחים תן
קרבן העדה ומשנת אליהו
השמונה בגדים והציץ הוא החשוב שבהן: והלא הארון בציון היה. בימי דוד ואיך קאמר והארון יושב בסוכות אלא ודאי דעל הארון השני שיוצא עמהם למלחמה קאמר: סכך שהוא כקירוי. שהיה יושב באוהל שעדיין לא נבנה בה"מ ולכך קורא אותו סוכה לשון סכך בעלמא והואיל והארון לא היה מיושב וישראל במלחמה החמיר אוריה על עצמו שלא לשמש המטה: נגנז עמו צנצנת המן. דכתיב בארון אשר אועד לך שמה וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר מן ויליף שמה שמה גזירה שוה: וצלוחית שמן המשחה. דכתיב בו שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם וכתיב גבי צנצנת למשמרת לדורותיכם ויליף דורות דורות: ומקלו של אהרן. דכתי' למשמרת לאות לבני מרי ובצנצנת כתיב למשמרת: וארגז שהושיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל. דכתיב תשימו בארגז מצידו אלמא גבי ארון הוה קאי וממילא שמעינן דעמו נגנז: יולך ה' אותך וגו'. ודאג שמא יגלה:תנו את הארון הקודש בבית. הא התם הוה קאי אלא גניזה היא: אין אתם מחזירין אותו למקומו. שאין מצות בכתף ישאו נוהגת בלוים אז ועוד שיתחלל קדושת הארון בירידתו לבבל: פיטום שמן המשחה וכו'. מדפריך עלה לקמן מהא דיאשיה גנזו מייתי ליה הכא ודלא כמהרא"פ: שהוא אלף ות"ק מנים.דמפרש קרא כדכתיב דקנמן בשם וקנה בשם כל אחד לא היה אלא ר"ן מנה ודקשיא מחציתו דקנמון בשם למאי אתא י"ל דגזירת הכתוב הוא שיביא ת"ק מנים וחוצהו ולוקח ממנו ר"ן מנים לשמן המשחה וכה"ג אמרינן במנחות מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב ומחצה אבד ודלא כמהר"א פולדא: העיקרין. הן הבשמים: שולקן היה במים. שיבלעו המים וכשיציף עליהם השמן לא יבלעו אותו העיקרין דשמן המועט הזה היה נבלע בעיקרין המרובין: וממנו נמשחו אהרן וכו'. דכתיב שבעת ימים ימלא את ידכם ואיתקש משיחה לריבוי דכתיב למשחה בהם ולמלא בם את ידם: טעונין משיחה. דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו לימא קרא והכהן שתחתיו מבניו מאי המשיח אלא הא קמ"ל דאפי' מבניו אי נמשח הוה כה"ג ואם לאו לא הוה כה"ג: הה"ד שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם. דזה בגימטריא י"ב כלומר אף לדורות יהיה בגימטריא זה: אלא ע"ג מעין. שתמשוך מלכותו דסימנא מילתא היא: גיחון. מעין קטן סמוך לירושלם ולא זהו גיחון הגדול היוצא מגן עדן: מפני מחלוקת של אדוניהו. דכתיב למען יאריך ימים וגו' בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל המלכות ירושה ולא בעי משיחה אבל אי איכא מחלוקת לאו ירושה היא ובעי משיחה בתחלה: ופריך לא כן כתיב וכו'. ואין מלכי ישראל טעונין משיחה ויורם מלך ישראל הוה: אלא יהואחז וכו'.כלומר סמי מכאן יהוא מפני יורם ותני יהואחז מפני יהויקים: ופריך ולא יאשיהו גנזו. לשמן המשחה כדאמרי' לעיל ויהואחז ויהויקים בני יאשיהו היו ואיך קאמרת דיהואחז נמשח בשמן המשחה: ומשני הדא אמרה. זאת אומרת שיהואחז בשמן אפרסמון נמשח ולא בשמן המשחה א"נ ה"ק כיון דעכ"ל דבשמן אפרסמון נמשח א"כ אין צריך להגיה הברייתא דאף יהוא בשמן אפרסמון נמשח: אין מושחין כהנים מלכים. ואע"פ שאינו זר אצל שמן המשחה דהא כבר נמשח כשנעשה כה"ג אפ"ה אין מושחין אותו למלוכה כמלכי ישראל דאין מושחין אלא מלכי בית דוד: לא יסור שבט מיהודה. וכל מלכות שאינו לירושה לעולם אין נמשח בשמן המשחה: וכתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים. שאפילו למלך אין ממנים כהן וכ"ש שאינן נמשחים: הוא יוחנן הוא יהואחז. דבדברי הימים כתיב ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלום ויוחנן הוא יהואחז דיהויקים וצדקיהו מצינו שמלכו לאחר יהואחז ש"מ דיהואחז הוא יוחנן: ופריך והא כתיב הבכור יוחנן. ולעיל אמרינן שיהויקים גדול מיהואחז שתי שנים: ומשני בכור למלכות. שמלך ראשון: רביעי למלכות. שמלך יהואחז ואחריו יהויקים ואחריו יכניה בנו ואחריו צדקיהו: שצידק עליו. נבוכדנצר את הדין ואמר לו יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי ולכך קרא שמו צדקיהו: כל האמות. אפילו של כלים היו בינונית דהיינו באמה בת ששה טפחים: אמתא אשיתא. אמה אחת היא ששה טפחים: אשר שברת ושמתם בארון. דאשר שברת מיותר ללמדך דאף השבורות ישים בארון וכל לוח רחבו שלשה: ה"ג ורחבן שלשה. כן הוא בסוטה: תן
משנת אליהו
שהן אלף ות"ק מנין. הך סוגיא פליגא אסוגיא דבבלי ריש כריתות (ה' א') דסוגיא דילן ס"ל כפשטיה דקרא דכתיב קח לך בשמים ראש מר דרור ת"ק וקנמן בשם מחציתו מחציתו דמר דרור שהוא ר"ן וקנה בשם ר"ן וקדה ת"ק הרי ט"ו מאות מנין. וסוגיא דבבלי שם מחציתו דכתיב בקנמון בשם ר"ל שיביא בב' פעמים משום הכרעות ובאמת יהיה ת"ק והוי ביחד אלף תש"ן וכ"פ הרמב"ם בפ"ק דהלכות כלי המקדש כגמרא דבבלי ולסוגיא דירושלמי לא קשה מנינא ל"ל דקמ"ל פירושא דקרא להוציא מאוקימתא דבבלי כנ"ל: ה"ג ורוחבן שלשה תן רוחבן של לוחות לאורכו של ארון כו'. והכי גרסינן בירושלמי פרק בתרא דתענית הלוחות היו אורכן ששה ורוחבן ג' כו' ובבבלי בב"ב (י"ד א') הגירסא אורכן ששה ורוחבן ששה ועוביין ג' ומפרש רש"י בדר"מ שהיו מונחות זה אצל זה ולא חשיב רק של הלוחות ולא דשברי לוחות וס"ל דשברי לוחות היו מונחים תחת הלוחות דבארבעתן א"א
ריבבן ותקלין חדתין
תקלין חדתין
דארון קאי על ארון שהציץ מונח בו: בציון היה. ואיך אמר והארון יושב בסוכות אע"כ דב' ארונות היו ואארון דבמלחמה קאמר: שלא בקירוי גרס. שעדיין לא נבנה בה"מ והיה באהל ולפי שעדיין לא היה הארון בבית החמיר אוריה על עצמו: נגנז עמו צנצנת.בתוספתא שם ויליף מדכתיב בארון אשר אועד לך שמה וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר מן ויליף גז"ש שמה שמה: וצלוחית כו'. דכתי' ביה לדורותיכם וכן גבי צנצנת לדורותיכם ויליף דורות דורות: ומקלו כו'. יליף משמרת דכתיב ביה למשמרת וכן בצנצנת כתיב למשמרת: וארגז כו'. דכתיב תשימו בארגז מצידו וממילא שמעינן דעמו נגנז: בבית אשר בנה כו'. שם גנזו: ה"ג ונגנז פיטום של שמן המשחה כיצד כו'. וקאי אדלעיל דחשיב בהנגנזין גם שמן המשחה ומפרש ענין שמן המשחה: שהן אלף ות"ק מנים. ס"ל כפשטא דקרא דכתיב קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו. מחציתו דמר דרור שהוא ר"ן וקנה בשם ג"כ ר"ן וקדה ת"ק הרי אלף ות"ק: י"ב לוג שבו שולקין את העיקרין. הבשמים: ה"ג דברי רבי יהודה וכ"ה בכריתות שם: רבי יוסי אומר כו'. בבבלי שם א"ל רבי יוסי והלא לסוך העיקרין אינה ספק ופי' רש"י דהא שמן לא הוי אלא י"ב לוג ועיקרין הוי טובא כיצד עושה הביאו העיקרין ושלקום במים שיבלעו המים ולכשיציף עליהן השמן לא יבלעהו והציף עליהן שמן המשחה וקלט את הריח וקפחו וחבירו וקפחו את הרועה ביומא קפחו משה לשמן מעל העיקרין ונתנו בצלוחית ע"ש וה"נ הכא ודריש לה מקרא: רוקח כדרך המפטמין. והתם מייתי לה דר' יהודה השיב לר"י וכי נס א' נעשה בשמן המשחה כו': כל שבעת ימי המלואים כו'. כדמפרש בגמרא פרק קמא דיומא שבעת ימים ימלא וגו' ואיתקש משיחה לריבוי דכתיב למשחה בהם ולמלא בם את ידם: ה"ג מלך בן מלך אין טעון משיחה אבל כ"ג כו'. ול"ג מ"ט דכתיב כי זה וגו' דמזה דריש לקמן על מלכי ישראל שא"צ כלל משיחה וכ"ה בבבלי שם: כולן טעונין כו'. התם מפרש מדכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו נימא קרא והכהן שתחתיו מבניו מאי המשיח הא קמ"ל דאפילו מבניו ההוא דמשח ליה הוי כ"ג וא"ל משח כו': זה לדורותיכם. אלמא כולהו י"ב לוג קיימי לע"ל: אין מושחין מלך בן מלך. בבבלי מפרש מקרא דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו כל הימים ירושה היא: אלא מפני כו'. גרסינן ול"ג תחלה מפני המחלוקת ובבבלי מפרש מנלן דכי אתי מחלוקת בעי משיחה ולא כל דבעי מלכא מורית ליה מלכותא: לא כדין כתיב כו'. קושיא היא דפריך על הא דאמר שנמשח יהוא מפני יהורם והא כתיב כי זה וגו' דמשמע שאין אחר ממלכי ישראל נמשח כלל אף מפני המחלוקת דלא מסתבר שנמעול בשמן המשחה מפני המחלוקת כמ"ש בגמרא שם. ועוד פריך על מ"ש שנמשח יהואחז מפני כו' והלא יאשיהו גנזו לשמן המשחה ויהואחז היה אחרי יאשיהו ובמה נמשח ופריק בחדא מחתא על שניהם הד"א באפרסמונא משחו שהם משחו אותם באפרסמון ולא בשמן המשחה ומפרש ב' המלכים דסמיך להו אהדדי בברייתא ואתיא כאוקימתא דבבלי שם: משבט יהודה.ולא כהנים דאתו מלוי: אר"י הוא יוחנן כו'. מייתי לה לפרושי דלא תקשי אר"י מברייתא דלעיל כדמפרש: והכתיב הבכור יוחנן. וא"כ יהואחז הוי גדול וא"כ היאך קאמר יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו ומשני בכור למלכות. ולעולם יהויקים הוה קשיש ובבבלי פריך מר"י אברייתא ומשני הכי: השלישי צדקיהו. הוא כמה דפריך בבבלי והא בדרי קחשיב דהיינו שלישי רביעי ומשני שלישי לבנים רביעי למלכות: צדקיה שצידק כו'. שמות השבחים:מתניה שמו כו'. הכי נקט לה בפלוגתא דר"י ור"ל ושם נקט לה בחד מאן דאמר דעיקר שמו מתניה ואלו ב' שמות לשבחיו הם: בינונית. כל האמות בין של כלים בין של בנין היו נמדדות בבינונית שהיא אמה בת ו' טפחים והיא קרויה בינונית מפני שיש בת חמשה טפחים קטנה הימנה והיא אמת היסוד ואמה סובב ואמת הקרנות ואמת רובע של מזבח הפנימי כדאמר במנחות שם מהאי קרא ואלה מדות המזבח באמות וגו' ויש גדולה הימנה חצי אצבע כדתניא בפסחים פ"ו ב' אמות היו בשושן הבירה א' יתירה על של משה חצי אצבע (רש"י סוכה ג' ב') ועי' עירובין ד': אמת הבנין. כגון חומת הבית ומזבח העולה: ושל כלים. ארון ושלחן ומזבח הזהב. (רש"י במנחות צ"ז א') : שנא' אשר שברת ושמתם וגו'. שישים השברים בארון. והכי איתא במנחות (צ"ט א') : ה"ג ורוחבן שלשה תן רוחבן של לוחות לאורכו של ארון כו' נשתיירו ב' טפחים לס"ת. היינו ליקח הס"ת משם דעביה של ס"ת ב' טפחים לפי שיעור ארכה ששה: שלשה טפחים. דד' לוחות רחבן י"ב טפחים
גמרא
תן מהם חצי טפח לכל כותל נשתייר שני טפחים לספר תורה רחבו של ארון תשעה טפחים דכתיב אמה וחצי רחבו אמתא אשיתא ופלגות אמתא תלתא וארבעה לוחות היו בו שנים שלימים ושנים שבורים דכתיב אשר שברת ושמתם בארון הלוחות היו כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן ששה טפחים תן רחבן של לוחות לרוחבו של ארון נשתייר שם שלשה טפחים חצי טפח מכאן לכותל זה וחצי טפח מכאן לכותל זה וטפחיים לשילוט מקום שספר תורה (א) מונח ר"ש בן לקיש אמר באמה בת חמשה טפחים היה הארון עשוי מאן תנא באמה בת חמשה טפחים ר' יהודה דתנינן תמן ר' יהודה אומר אמת הבנין ששה של הכלים חמשה וההן ארון כלי הוא על דעתיה דרבי יהודה דו אמר באמה של חמשה טפחים היה אורכו עשוי שנים עשר טפח ומחצה דכתיב אמתים וחצי ארכו אמתא חמשא ואמתא ה' ופלגות אמתא תרי ופליג וד' לוחות היו בו שנים שלימים ושנים שבורים דכתיב אשר שברת ושמתם בארון והלוחות היה כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן ששה טפחים תן (רחבן) ארכן של לוחות לארכו של ארון ונשתייר שם חצי טפח אצבע לכותל מכאן ואצבע לכותל מכאן רוחבו של ארון שבעה טפחים ומחצה דכתיב אמה וחצי רחבו אמתא חמשה ופלגות אמתא תרי ופליג וד' לוחות היו בו שנים שלימים ושנים שבורים דכתיב אשר שברת ושמתם בארון הלוחות היה כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן ששה טפחים תן רחבן (ארכן) לרוחבו של ארון ונשתייר שם טפח ומחצה אצבע לכותל מכאן ואצבע לכותל מכאן חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לשילוט כיצד א) עשה בצלאל את הארון ר"ח (בן גמליאל) אמר שלש תיבות עשאו שתים של זהב ואחת של עץ נתן של זהב בשל עץ ושל עץ בשל זהב וציפהו דכתיב וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ מת"ל תצפנו להביא שפתו העליונה רשב"ל ב) אמר תיבה אחת עשאו וציפהו דכתיב וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ מת"ל תצפנו א"ר פנחס להביא בין נסר לנסר [א] כיצד היו הלוחות כתובים ר' ג) (ב) חנינה (בן אחיה ר' יהודה) בן גמליאל אומר חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה הה"ד ויכתבם על שני לוחות אבנים חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה ורבנן אמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה הה"ד ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה ר"ש בן יוחאי אומר עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה דכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה רבי סימאי אמר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה דכתיב מזה ומזה הם כתובים טטרוגה חנניה בן אחי רבי יהושע אומר בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה דכתיב ממולאים בתרשיש כימא רבא ר"ש בן לקיש כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים כך בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה אמר ר' תנחומא איתקשיית קומי רבי פנחס אתיא כר' יהודה ולא אתיא כר"מ מ"ט דר' יהודה דכתיב לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' וגו' על דעתיה דר' יהודה דו אמר היכן היה ספר תורה נתון כמין גלוסקיי' עשוי לו מבחוץ והיה ספר תורה נתון בתוכו מ"ט דר"מ דכתיב ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך על דעתיה דר"מ דו אמר אין מוקדם ומאוחר בתורה אלא ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך ואח"כ ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה רבי פנחס (ג) בשם רשב"ל התורה ד) שנתן לו הקב"ה למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה היא אש מובללת באש חצובה מאש ונתונה מאש דכתיב מימינו אש דת למו: הלכה במתני' (ד) היכן היו השתחויות האלו ארבע בצפון וארבע בדרום שלש במזרח וב' במערב כנגד ה) שלשה עשר שערים דרומיים סמוכים למערב שער העליון שער הדלק שער הבכורות שער המים ולמה נקרא שמו שער המים שבו מכניסין צלוחית של
קרבן העדה ומשנת אליהו
תן מהם חצי טפח לכל כותל. שהרי מבחוץ נמדד אמתיים וחצי ארכו: ה"ג תן רחבן של לוחות לרחבו של ארון: ה"ג חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לכותל נשתיירו שני טפחים לשילוט. וה"פ לשילוט שתהא ס"ת נכנסת ויוצאת בריוח לפי שהיתה מונחת אורכה לרוחב הארון דהיינו באותן שני טפחים שנשתיירו באורך הארון וס"ת עביה שני טפחים וארכה ששה טפחים והיתה מונחת בדוחק באותן שני טפחים שבאורך לכך היה הארון רוחב יותר ב"ט לשילוט וליטלה כרצונו: וההן ארון. והאי ארון נמי כלי הוא שהרי מיטלטל בשעת הנסיעה: ה"גורחבן שלשה תן ארכן של לוחות לארכו של ארון: אצבע לכתלים מכאן.שהטפח ד' אצבעות: חצי טפח מכאן וכו' לשילוט. ליטול הלוחות מן הארון לעת הצורך: נתן של זהב. הפנימית בשל עץ האמצעי ושל עץ נתן בשל זהב החיצון:להביא שפתו העליונה. של העץ שיחפנו בזהב: להביא בין נסר לנסר. נמי יצפה זהב דקמ"ל קרא בכל היכא דאפשר לצפותו זהב יצפה אבל ציפוי העליון לרשב"ל א"צ ריבוי דלא גרע משאר מקומות: ויכתבם על שני לוחות אבנים.מיעוט לוחות שנים מה ת"ל שני שיהיו שניהם שוים חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה: עשרת הדברים. ויכתבם על שני לוחות אבנים משמע דעשרה על כל אבן כתב דאל"כ עשרת הדברים ל"ל: דכתיב ויכתבם. משמע שיהו כתובים שני פעמים על כל לוח: מזה ומזה הם כתובים. היינו ב' בארכו וב' פעמים על שני צידי רחבו ועל שטח שלמעלה ושלמטה לא היו נכתבים שכל לוח ארכו ו' ורחבו ג' ועביו ג' א"כ השטחיים שלמעלה ושלמטה לא היו כ"א שלשה על שלשה ולא היו ראויין לעשרת הדברים ולכתוב חמשה מכאן וחמשה מכאן אין זה דרך כבוד לחלקם למ"ד שכולן היו נכתבין באורך (ועיין ביפה מראה): טטרוגא. מרובע בלשון יון: בין כל דבור ודבור. היו כתובים דקדוקי התורה: כימא רבא. ששמו תרשיש והוא הים הגדול והוא מלא מיני דגים הרבה: אתקשית וכו'. הקשיתי לפני ר"פ דקראי כר"י דייקי ולא כר"מ: מצד ארון ברית ה'. מצד הוא מונח ולא בתוכו: ע"ד דר"י. דהוא אמר שמצד היתה מונחת היכן היתה מונחת: כמין.תיבה עשה לארון מבחוץ ועלי' היתה ס"ת מונחת: ונתת את הכפרת על הארון ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. וה"ל למיכתב תחלה ואל הארון תתן את העדות ואח"כ ונתת את הכפורת אלא ודאי דעדות דקרא היינו ס"ת והיא נתונה לתוך הארון בסוף מ' שנה שכבר היה הכפורת נתון על הארון: ה"ג ע"ד דר"י דו אמר אין מוקדם ומאוחר בתורה. וה"פ לר"י ל"ק הך קרא דאיכא לשנויי אין מוקדם ומאוחר בתורה אפי' בחד ענינא והיינו דקשיא ליה לר' תנחומא קרא דר"י לר"מ דקרא דר"מ לר"י ל"ק כדשנינן (ומה מאוד נתלבטו המפרשים בפי' סוגיא זו ועיין בי"מ והנראה לי כתבתי): אש לבנה. הם האותיות חקוקים ע"ג אש שחורה והיינו כתב ליבונאה א"נ בהיפך והוא ככתב שלנו: היא אש. התורה עצמה אש ובלולה באש: חצובה. אותיותיה באש: ונתונה. מהקב"ה למשה מאש שלמעלה: הלכה ב מתני' והיכן היו משתחוין. שלש עשרה השתחויות דתנן לעיל: שער העליון. הר הבית היה משופע ועולה ממזרח למערב והשער הסמוך למערב הוא שער העליון ואחריו שער הדלק הוא שער של לשכת העצים שהיתה בעזרה ודרך שם מכניסין עצי המערכה שדולקין על המזבח: שער הבכורות.שמכניסין שם הבכורות הנשחטים בדרום: המים
משנת אליהו
א"א ליישבן שהן כ"ד טפחים וארון גם לר"מ לא הוי אלא י"ב וכן פי' בדר"י והתוס' במנחות (צ"ט א') ד"ה מלמד כתבו גיר' הירושלמי ג"כ ורוחבן ג' ועי' במהרש"א שם שהגיה מ"ש אורכן לאורכו של ארון אלא צ"ל רוחבן לאורכו של ארון והוא כגירסת רבינו כאן ורצו התוס' להשוות התלמודים אהדדי דמ"ש בבבלי ורחבן ששה אתרוייהו קאי לוחות ושברי לוחות ורש"י לא ניחא ליה דרוחבן משמע דומיא דאורכן וגם דלא הוזכר שם בדברי ר"מ שברי לוחות ובדר"י שהזכיר בדבריו אין בארון רק לרבות שברי לוחות וה"א דלדידיה קאי המדידה אכולהו ואעוביין מנח להו ולכן בדר"י נזהר רש"י וכתב בד"ה מונחות מוטלות על רוחבן ולא על חודן וטעמיה דלא מסתבר ליה למדוד השברים דכיון דנשברו א"א להעמידן עם השלמות במדידתן שוה רק דתחת השלמות היו מונחין אך דבזה מיפריך רש"י מירושלמי זה אלא צ"ל דרצה לאוקמי בדברי ר"י כמו לר"מ ובדר"מ לא הוזכר כלל שברי לוחות בדבריו ועיין במ"ר במדבר דשם כמו בבבלי רק דמוקי דעל עוביין היו מונחים: אצבע לכותל זה כו'. מכאן מוכח כפירש ר"ת בב"ב שם ד"ה אצבע דל"ג ומחצה ואצבע ר"ל אצבע קטנה דהוויין ששה בטפח ונשאר קצת ריוח שיהא יוכל לישב י"ב בי"ב ודלא כרש"י שם ומה דקאמר בסוגיין לשלוט כ"ה גירסת רבינו וגיר' הספרים לס"ת שיבוש דלר"י ס"ת מצד הוה מונח ופי' לשלוט לפירוש רש"י דמפרש אצבע מד' בטפח פירושו לשלוט היינו שיהא ריוח קצת ללוחות דיתבו י"ב בי"ב וכדפריך בבבלי תרי בתרי היכי יתיב לרבינו תם אף דלא נזכר הכא לעמודין ואם כן למה הטפח דהא ריוח קצת יש לשיטתו דמ"מ בעי ריוח יותר קצת: ה"ג
ריבבן ותקלין חדתין
ריבב"ן
מתני' (עד ד') צלוחית. שלימה שהיתה מחזקת ג' לוגין כדאמר בסוכה בפ' בתרא שהיו מנסכין בתמיד של שחר בחג בשעת ניסוך היין שהוא רביעית ההין דהיינו ג' לוגין
תקלין חדתין
טפחים: חצי טפח לכל כותל. לעובי הכתלים שהרי מבחוץ נמדד אמתים וחצי ארכו: לס"ת. שכתב משה כמ"ש ויכתוב משה את התורה וגו': חצי טפח. דד' לוחות רחבן י"ב: לשילוט. היינו שיהיה ריוח קצת ללוחות דיתבי י"ב בי"ב וכמו דפריך בבבלי תרי בתרי היכא יתיב: כיצד כו'. איידי דמביא סדר הלוחות בארון מפרש למעשה הארון: ה"ג ר"ח ול"ג בן גמליאל ונשתבש מסוגיא דלקמן והכא הוא בר פלוגתיה דר"ל והוא סתם ר"ח: שלש תיבות כו'.שנאמר מבית ומחוץ תצפנו ושל עץ באמצע והושיבו בתוך של זהב וחזר ונתן של זהב שני בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב נמצא מחופה מבית ומבחוץ: של זהב. ראשון: בשל עץ.ושל עץ הוא אמצעי: שפתו העליונה. ציפה זהב שלא יהא העץ ניכר: בין נסר לנסר. שיהיה כאחת: כיצד היו הלוחות. אחר שפירש מדת הלוחות והארון ומעשיהם מפרש כתיבת הלוחות כיצד: ר"ח ב"ג גריס. דהא כאן בר פלוגתיה רשב"י. ורחב"ג מצינו בנדה פ"ג א' שהיה בימי ר"מ ואילו חנניה אחי ר"י היה בימי ר"ג כמ"ש בנדה כ"ד ב' וגם דמייתי ליה על מילתא אחריתא: ה"ג ויכתוב על הלוחות עשרת הדברים: ודריש עשרה על שתיהן יחד ה' על זה וה' על זה ופסוק הכתוב בספרים שיבוש הוא: ה"ג דכתיב ויגד וגו' לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות אבנים. דריש ויכתבם לעשרת הדברים על זה: רשב"י אומר כ' שנאמר כתובים מב' עבריהם. וס"ל כרבנן דעל עבר א' היה כתוב עשרה וכן על עבר הב' וכן בשני: מ' על לוח זה. ס"ל כרשב"י שהיו כתובים מב' עבריהם אך דדריש מזה ומזה שבכל עבר היו כתובים עשר מול עשר: טטרגא. מרובעים: בין כל דיבור כו' שבעשרת הדברות נכלל כל התורה. וביניהם היו כל דקדוקיה ואותיותיה וכמ"ש במדרש ע"פ תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף: כימא רבא. כדמפרש ר"ל. וכמ"ש ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים: בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים. עשרת הדברות היו כלליות ונקרא גל גדול וביניהן דקדוקי תורה ודברי סופרים והן גלים קטנים וז"ש יפה לימדני כו': ה"ג א"ר תנחומא כו' דרבי פנחס כרבי מאיר ניחא לרבי יהודה קשיא ס"ת היכן מנח. דלר"מ היה מקום לס"ת כדלעיל אבל לרבי יהודה היכן היה הס"ת מונח ומשני: כמין גלוסקוס. דפא ובבבלי שם ארגז שהשיבו פלשתים עליו היה ס"ת מונח: מאי טעמא דרבי יהודה.דסבירא ליה שלא היה ס"ת בארון: מצד ארון. ולא בתוכו ולר' מאיר לא קשיא האי קרא מתרץ בבבלי בבא בתרא (י"ד ב') : מאי טעמא דרבי מאיר. ולמה לא ס"ל כרבי יהודה וכפשטיה דקרא:ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. ר"מ הכי דייק דלעיל מניה כתיב ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך והאי קרא תנינא למה לי אע"כ דקרא קמא מיירי בלוחות שנקראו לוחות העדות ואחר כך כתיב ונתת את הכפורת על הארון וגו' לאורויי דתחילה יתן את הלחות ואח"כ את הכפורת ואח"כ כתיב ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך קאי אס"ת שנקראת גם כן עדות וגם כן היתה מונחת בתוך הארון אך דס"ת עדיין לא ניתנה בתוכו עד סוף מ' שנה כמ"ש לקוח את ספר התורה גו' ושמתם מצד ארון גו' ולכן כתב צווי נתינתה אחר נתינת הכפורת על הארון והכי כתיבה בסדר העשיה בהקמת המשכן בפרשת פקודי תחלה נתינת העדות היינו הלוחות דהס"ת עדיין לא היתה כתובה ואחר כך נתינת הכפרת. אבל לרבי יהודה דס"ל דהס"ת לא היתה מקומה בתוך הארון א"כ הני קראי צ"ל הכל בלוחות ותרי קראי ל"ל וצריך לפרש דקרא בתרא לאורויי סדר נתינתן שיהיה תחלה נתינת הלוחות ואח"כ נתינת הכפרת א"כ הכי הל"ל ואל הארון תתן את העדות אח"כ ונתת את הכפורת וזהו דאמר על דעתיה דר' יהודה אין מוקדם ומאוחר בתורה אף בחד ענינא וה"ל כאילו כתיבה ואל הארון וגו' ואח"כ ונתת וגו' וכמ"ש בקדושין ע"ח דאורחיה דקרא הכי הוא כמו דכתיב ונר אלהים טרם יכבה גו' ושמואל שוכב בהיכל ה' וגו'. והמפרשים נתלבטו בזה באין מבין: רבי פנחס.איידי דאיירי בעניינא דס"ת מפרש נתינתה איך היה: ה"ג אש לבנה. הן רזין דאורייתא כענין לבנת הספיר: מוכללת מאש.כמ"ש ז"ל ע"פ לדבקה בו וכי אפשר לדבק בהקב"ה והלא אש אוכלה אלא לדבק בתורתו ולומדיה כו'. והן חלק ההלכות ריתחא דאורייתא כמ"ש הלא כה דברי כאש גו' וזהו מוכללת דאיהי כלולה מאש: חצובה באש. מלובשת בשרשי נשמות ישראל שהן לבושין למחצב התורה שהנשמה חלק אלהי ממע"ל שהן ג' חלקי התורה כידוע: ונתונה באש. בשעת מתן תורה עיקר נתינתה באש היתה:שנאמר. מימינו זו אש לבנה ימין חסד אש נגד אש שחורה: דת למו. הן אותיות תלמו"ד כדכתב רבינו הגאון נ"ע ולמו היינו שניתנה לנו וגם כן שמחוברת לנשמתינו וזהו למו וגם קאי על מימינו שמחוברת לו ית"ש ומהכא דריש כל הנ"ל: מתני' היכן היו משתחוים. י"ג השתחויות דלעיל: שער העליון. הוא שער הסמוך למערב שהוא שער העליון ואחריו שער הדלקה של לשכת העצים שהיתה בעזרה ודרך שם היו מכניסים עצי המערכה שדולקים ע"ג המזבח: שער הבכורות. שמכניסים שם הבכורות הנשחטים
