שמירת אדמות מוברות, הגנה מפני נזקי מזג האוויר | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

פרק מח שמירת אדמות מוברות, הגנה מפני נזקי מזג האוויר

יסודות ההלכה

א. יש לעשות בשנה השישית את כל הפעולות האפשריות לצורך שמירת הקרקע מנזק בשנת השמיטה.^[1]

ב. מכיוון שמלאכת החרישה אסורה מן התורה. לכן, אין לבצע בשמיטה פעולות חריש לצורך שמירת הקרקע.^[2]

ג. בשנת השמיטה מותר לעשות מלאכות שאיסורן מדרבנן, כדי לשמור על הקרקע מפני נזק שיפגע בה בשנה השמינית.^[3]

ד. מותר לחרוש חריש למניעת נזקי הידוק לאחר האסיף, אם הוא נעשה אחרת מחריש שנעשה להכנת מצע זרעים, ואם הוא נעשה מייד לאחר איסוף היבול וזמן רב לפני הכנת השטח לגידול הבא.^[4]

ה. קצירה שנועדה לתיקון הקרקע אסורה מן התורה.^[5]

שמירת הקרקע

ו. מניעת סחף הקרקע מותרת בהנחת מחסומי אבנים או עמודי חשמל שוכבים, וכן בפריסת יריעות או רשתות.^[6] מותר גם להקים תלוליות עפר, אם אין כוונה לזרוע או לטעת בהן.^[7] אין לבצע חריש לפי קווי גובה למטרה זו.

ז. אין לזרוע בקרקע צמחים, גם אם מטרתם למנוע סחף בלבד.

ח. החזקת כרב נע,^[8] אם בשטח עלולה לצמוח עשבייה קשה שתזיק לגידולי השנה השמינית – מותרת (לאחר הכנה נכונה, כדלעיל פרק לט סעי' ג), על פי סדר עדיפויות זה:^[9]

ריסוס במונעי נביטה.
הכנסת בהמות למרעה.^[10]
ריסוס בקוטלי עשבים. ^[11]
כיסוח במכסחת או בחרמש מוטורי.
השימוש בדיסק מותר רק אם הוא כמעט אינו חודר לקרקע.^[12] בפעולה זו הדיסק צריך להיות סגור כמעט לגמרי, והסכינים כמעט מקבילים זה לזה. פעולה זו יעילה יותר באדמות בינוניות וכבדות ובעשבייה קשיחה, אבל אין לעשותה באדמות קלות.
קִלטור במכסחות (רגלי אווז) שחודרות עד כ-2 ס"מ לקרקע, וללא כוונה לפלח אותה.^[13]

ט. אם רק חלק מן השטח נגוע בעשבייה במידה גבוהה – מותר לטפל רק בו.

י. אין לסלק שלף, שאריות מגידול קודם או עשבייה יבשה,^[14] אלא אם כן הסילוק הכרחי למניעת נזק ניכר לגידולי השנה הבאה או לשטחים סמוכים שמעובדים בהיתר. אם מקובל להשתמש בשלף כזה למאכל בהמה – כגון: דגנים או בוטנים, וקל וחומר גידולי מספוא – יש להעלות עדרי צאן על השטח.^[15]

יא. דיסוק לצורך שמירת בעלות יהודית על אדמות מותר אם מתמלאים כל התנאים האלה:^[16]

הפעולה נעשית בשינוי מן הדרך הרגילה,^[17] ובאופן שאינו מכשיר את הקרקע לגידול חקלאי, כגון: בהשארת רווחים בין פסי הדיסק או בחרישה מקבילה לקווי הגידול ולא בזווית ישרה להם.
החריש נעשה בזמן שאין מקובל כל כך לחרוש בו; מן הראוי לדחות את מועד החריש ככל האפשר.^[18]
החריש נעשה על ידי גוי או בגרמא.^[19]
החריש שטחי ככל האפשר.

הגנה מפני נזקי מזג האוויר: רוחות, קרה, שלג וברד

יב. כל הגידולים רגישים במידה זו או אחרת לפגעי מזג האוויר. פגעים אלו עלולים לגרום למותם של חלקי צמח רגישים, כגון עלים ופרחים, ואף למותו של כל הצמח או להתפרצות מחלות שעלולות לתקוף את הצמחים לאחר מכן.

יג. אפשר להגן על הצמחים מפני פגעים אלו בכמה אופנים:

מטעים: כדי להגן על המטע מנזקי מזג האוויר יש לשמור על ניקיונו מעשבייה ולהשקותו, בעיקר כדי להגן מפני קרה. אפשר גם להתקין רשתות מעל המטע כדי למנוע נזקי ברד, ולעטוף גזעים של עצים צעירים.
בתי צמיחה: כדי למנוע נזקי קרה ושלג, יש בראש ובראשונה לחמם את המבנה, ואחר כך לוודא שהשלג איננו נערם על הגגות, ולהשקות בכמה אופנים; מומלץ גם לפתוח ולסגור את הווילונות וחלונות הצד. כדי להגן מפני ברד, יש לוודא שמבנה החממה תקין ולהסיר יריעות רגישות לפי הצורך.

יד. יש לוודא שהמרזבים נקיים, ושהם אינם חסומים או קפואים. אפשר להתקין במקומות המתאימים מנהרה נוספת מעל המנהרה הקיימת, כדי ליצור 'שרוול אוויר' לבידוד.

טו. לאחר פגעים כאלו, מומלץ לפעול ע"פ סדר הפעולות הזה:

נקיטת טיפולים שנעשים רחוק מן הצמח, כגון: פריסת רשתות על המטע או ניקוי מרזבים.
המטרה על גג החממה.
השקיית הצמחים או הקרקע.^[20]

[1] ראה לעיל פרק לט.

[2] ראה לעיל פרק ה סעיפים א- ה, עי' שבת הארץ (פ"א ה"ב אות ב). ועי' רמב"ם (פ"א הי"ג) ושבת הארץ (אות א), שכתבו שמי שחורש לצורך עיבוד בשמינית - אסור לו לזרוע באותה שדה; ובשעת הדחק, עי' שבת הארץ (קונטרס אחרון סי' ב אות ב).

[3] רמב"ם (פ"א ה"י); שבת הארץ (שם אות ב/7).

[4] כך נמסר בשם הגר"מ אליהו .

[5] רמב"ם (פ"ד ה"א); שבת הארץ (פ"ד הכ"ב אות ה). ועי' ספר השמיטה (עמ' קד ד"ה דרך).

[6] פעולות אלו אינן נחשבות 'עבודת קרקע' אלא רק 'מניעת נזק'.

[7] מכיוון שפעולה זו נעשית לצורך 'אוקמי ארעא', אין צורך בהיכר לכוונה זו.

[8] החזקת שטח בור ללא כל חרישה נקראת 'כרב נח', והחזקת שטח בור על ידי חרישה נקראת 'כרב נע'.

[9] סדר עדיפויות זה מוסבר לעיל פרק יד סעיף ה, אם אין חשש שייגרם נזק שיפגע במידה ניכרת בגידולי השנה השמינית מבלי שיתאפשר לתקנו, החזקה זו אסורה; עי' רמב"ם (פ"א הי"ד). ועי' שבת הארץ (פ"א הי"ד אות א), לפירוט המקרים שבהם קנסו את מי שעובר על איסור זה שלא לזרוע בשנה השמינית.

[10] פעולה זו היא גרמא. עי' שבת הארץ (פ"ב ה"ד אות ד); משפט כהן (סי' פא).

[11] עי' כרם ציון (פרק ד, גאון צבי ס"ק א).

[12] הוראת הגר"ש ישראלי, עדיף שפעולה זו תיעשה ע"י גוי, עי' שו"ת משנת יוסף (ח"ג סי' יז).

[13] ראה לעיל פרק ה.

[14] רמב"ם (פ"א הט"ז).

[15] יש לשקול להתיר את שרֵפת השיריים. לעניין השוואת תרומה לשמיטה בדין זה, עי' שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ב). הרה"ג יעקב אריאל הורה להקל, מפני שהמגדלים אינם מתכוונים שכל השלף ייאכל על ידי בהמות.

[16] הגר"מ אליהו העירנו על כך וכתב: "באין אפשרות כאמור - מותר הכול, ובלבד שהקרקע תישאר בבעלות יהודית".

[17] משפט כהן (סי' עד); אגרות הראיה (ח"א סי' רסג-רסד).

[18] משפט כהן (סי' עד); אגרות הראיה (ח"א סי' רס-רסא).

[19] חזו"א (תשובות וכתבים זרעים סי' לג).

[20] ההשקייה אינה נחוצה לצמח, ולכן אפשר להגדירה 'מלאכה שאינה חקלאית' ראה פרק ד סע' יב.